שקל הקדש, שער הפרישותShekel HaKodesh, On Abstinence
א׳אמר אין האנוש מכעיס אלהיו כי אם בחשק עולם ומה שבו,
אם תזבחה אותו תהי קרב לכבוד אלהיך ואל טובו.
אם תזבחה אותו תהי קרב לכבוד אלהיך ואל טובו.
1
ב׳מה הוא אשר אדם דורש בעולמו כי אם כבוד עושר ומנוחה.
כי כל מאהב עולמו מאד נפרד מהם וידבק אל יגון ואנחה.
כי כל מאהב עולמו מאד נפרד מהם וידבק אל יגון ואנחה.
2
ג׳לא יפחד אדם עלי עושר הלך לפניו וצידתו,
שיגזלו אותו בני אדם אם יגזל עושרו והון ביתו,
עזוב מה אינך צריך / והצורך קחה בלבד,
יאספך כבוד האל / וזבד טוב לך יזבד.
שיגזלו אותו בני אדם אם יגזל עושרו והון ביתו,
עזוב מה אינך צריך / והצורך קחה בלבד,
יאספך כבוד האל / וזבד טוב לך יזבד.
3
ד׳ביום טובה ראה רעה / ויום רעה לאל קוה,
ויציל אותך מצוק / וממכאוב וממדוה.
ויציל אותך מצוק / וממכאוב וממדוה.
4
ה׳הבט ביתרון רש עלי עושר, השכיל והכלם והתבושש,
כי אין אנוש ממרה דבר האל כי אם להעשיר ולא להתרושש.
כי אין אנוש ממרה דבר האל כי אם להעשיר ולא להתרושש.
5
ו׳אמור אל איש הרבה מזוניו, היש לו די להוציאו לשניו.
6
ז׳אל כל אדם קנה הונים, אמר(ו) לו אם קנה שנים.
7
ח׳בארבעה יגונות / ידבק אדם בעולמו,
בריש אין בו להעשיר / און ולא כחל הצמיתו,
וטרדה אין פנאי עמה / והטרדה תהי עמו,
וחמודו לאין תכלית / ואין יוכל להשלימו,
ובדאגה ואין סוף לה / בתכליתו עד תומו.
בריש אין בו להעשיר / און ולא כחל הצמיתו,
וטרדה אין פנאי עמה / והטרדה תהי עמו,
וחמודו לאין תכלית / ואין יוכל להשלימו,
ובדאגה ואין סוף לה / בתכליתו עד תומו.
8
ט׳אנוש בין יקרה נפשו בעיניו, מאד יקטן יקר עולם בפניו.
9
י׳פרי אילן אנוש דומה בעולם, באבו הוא ומוצאיו ילקטוהו,
והנה כאשר יהיה מבושל, לתאוה הוא ורואיו יאכלהו,
ואם לא ילקטו אותו בני איש, יהי נופל וחיות ירמסוהו.
והנה כאשר יהיה מבושל, לתאוה הוא ורואיו יאכלהו,
ואם לא ילקטו אותו בני איש, יהי נופל וחיות ירמסוהו.
10
י״אבימי נעורים ירא יום מיתה וסור מחטאים,
כי על גמלים זקנים עורות ככרים נשואים,
ברעות כבשים ואלים הרבה ימותון טלאים,
תיבות נערים לקבר שבים מביאים ונושאים.
כי על גמלים זקנים עורות ככרים נשואים,
ברעות כבשים ואלים הרבה ימותון טלאים,
תיבות נערים לקבר שבים מביאים ונושאים.
11
י״בבני אלים יבקשו יום תמותת בני אדם ומה הוליד לפניו,
ויושבי האדמה ישאלו איש לרעהו ומה הנחיל לבניו.
ויושבי האדמה ישאלו איש לרעהו ומה הנחיל לבניו.
12
י״גהלא אדם בעולמו / במקרהו ומולדתיו,
כמו אדם סבבוהו / נחשים כל סביבותיו,
במוצאיו ומובאיו / משנאים כל נתיבותיו,
ופחדתו מאד מאל / ומאלה מגורותיו.
כמו אדם סבבוהו / נחשים כל סביבותיו,
במוצאיו ומובאיו / משנאים כל נתיבותיו,
ופחדתו מאד מאל / ומאלה מגורותיו.
13
י״דמי שימותת את / נפשו והוא חפצו
תמיד באחריתו / לעד יחיינה
אך אם יחיינה / על תאות עולם
ידע ויתבונן / כי אז ימיתנה.
תמיד באחריתו / לעד יחיינה
אך אם יחיינה / על תאות עולם
ידע ויתבונן / כי אז ימיתנה.
14
ט״ובכה ודאג / לאנשי התמותות
ואל תשמח / לאנשי הנעימות.
ואל תשמח / לאנשי הנעימות.
15
ט״זתקרא ליום ויום לעם יושב משתק ואין עונה ואין קשב,
ויעננו קול לרמותם מאכל ..... יוכלו השב,
ולמעמד הדין יקומון עוד לעמוד פני יוצרם להתחשב.
ויעננו קול לרמותם מאכל ..... יוכלו השב,
ולמעמד הדין יקומון עוד לעמוד פני יוצרם להתחשב.
16
י״זאדם באהבת עולם רצונו, / דומה לכלב מוצץ גרמות,
דם משפתיו מוצץ ודומה / כי הוא מוצץ דם העצמות.
דם משפתיו מוצץ ודומה / כי הוא מוצץ דם העצמות.
17
י״חאנוש יחשק עולם / ולא יעבוד האל,
בכל עת יהי מפסיד / ויחשוב אשר יקנה,
הכי עוד יהי נקבע / עלי כל אשר פעל,
ביום יחליף סותו / ויום כל לבוש ישנה.
בכל עת יהי מפסיד / ויחשוב אשר יקנה,
הכי עוד יהי נקבע / עלי כל אשר פעל,
ביום יחליף סותו / ויום כל לבוש ישנה.
18
י״טבעת תחשוב לעולמך, / חשוב כי תחיה לעד,
ועת תחשוב לאחריתו, / חשוב כי מחר תתמעד.
ועת תחשוב לאחריתו, / חשוב כי מחר תתמעד.
19
כ׳רפאות נשמות אמת הצדקות,
ומות הנפשות הכי מעשקות.
ומות הנפשות הכי מעשקות.
20
כ״אכל מתאבל על עולמו, קוצף על צור רואה גלמו.
21
כ״באנוש ישיש באחת דאגתו, כבר השלים אלהיו תאותו.
22
כ״גאנוש בפני בני אדם יקר הודו מאד יקטן,
יהי נצול ונמלט מאנוש מזיק ומשטן.
יהי נצול ונמלט מאנוש מזיק ומשטן.
23
כ״דהתעלסה על הון אשר התקדמת,
תתחרטה על כל אשר הנחת.
תתחרטה על כל אשר הנחת.
24
כ״העזוב כל הון אשר חסר וחדל,
וקח ממון אשר הולך וגדל,
וקח ממון אשר הולך וגדל,
25
כ״ואדם בעוד חי בריא בשלותו,
יכיר וידע כי גדול כים שברו,
כי איך יהי שלם או איך יהי בריא,
אדם, והמות תלוי בצוארו.
יכיר וידע כי גדול כים שברו,
כי איך יהי שלם או איך יהי בריא,
אדם, והמות תלוי בצוארו.
26
כ״זחכם אר ראה אנוש דואג, שאל אמור מה מחשבותיך,
אם הם לעולמך מעט תוחיל, תפרדה מהם במותך,
אם דאגתך באחריתך, האל ירבה דאגתיך.
אם הם לעולמך מעט תוחיל, תפרדה מהם במותך,
אם דאגתך באחריתך, האל ירבה דאגתיך.
27
כ״חאם תבחנה עולמך משכיל, ותתחשב חוקרו וגם דורשו,
אז תמצאה אותו כמו אויב, עוטה מעיל אוהב ומלבושו.
אז תמצאה אותו כמו אויב, עוטה מעיל אוהב ומלבושו.
28
כ״טהלא תירא אנוש מועד להלך בלא צידה אלי ארץ רחוקה,
ומאין כל יהי יורד לתוך בור ובית שחת מקום צרה וצוקה,
ויעמוד אל פני בוראו ביום דין, לעוברו על דבר מצוה וחוקה.
ומאין כל יהי יורד לתוך בור ובית שחת מקום צרה וצוקה,
ויעמוד אל פני בוראו ביום דין, לעוברו על דבר מצוה וחוקה.
29
ל׳אל תחמוד עושר אישים וקנינים, מתוך ומחמם שמו בכליהם,
כמה בני אדם שאספו עושר אל אויביהם ולבעלי נשותיהם.
כמה בני אדם שאספו עושר אל אויביהם ולבעלי נשותיהם.
30
ל״אמחסר נדבותיו וממעיט צדקתו,
מאסף ומקבץ לאוצר זולתו.
מאסף ומקבץ לאוצר זולתו.
31
ל״בירא פן תאסוף לך העונות,
ותנחיל יורשיך הממונות.
ותנחיל יורשיך הממונות.
32
ל״גמצוקות תולדות ימים ואידם ומקריהם חשוב אותם חלומות,
ושים אותם כלא היו והכן מזון נפש וצידת הנשמות.
ושים אותם כלא היו והכן מזון נפש וצידת הנשמות.
33
ל״דאנוש אינו בבטחה על מזונו, לעולמים יהי ארוך יגונו.
34
ל״המרדף אחר הבלי ימותיו, ולא השיג רצונו בו וחפצו,
רצונו איך משיג בעולם אשר אין אחריו חושו ורוצו.
רצונו איך משיג בעולם אשר אין אחריו חושו ורוצו.
35
ל״ואשר מומו יגל לכל, כבוד נפשו ישכח,
וסר מאהבת עולם אמת רוחו ישבח.
וסר מאהבת עולם אמת רוחו ישבח.
36
ל״זאדם מתקן סתריו / בוראו יתקן גלוייו,
אם אחריתו מתוקן / יאריך שנותיו וחייו.
אם אחריתו מתוקן / יאריך שנותיו וחייו.
37
ל״חשומר נפשו יזכור מותו, / ובעוד יומו יפחד לילו,
זה השער ליי' / מספר בתיו כספר ל י ל ו.
זה השער ליי' / מספר בתיו כספר ל י ל ו.
38