שם משמואל, אחרי מות ב׳Shem MiShmuel, Achrei Mot 2
א׳שנת תרע"ב
1
ב׳יש להבין טעם סמיכת פרשת יוה"כ למיתת בני אהרן אחר שכבר הפסיק בפרשת תורת הבהמה והאדם, בפשיטות יש לומר דבשביל שהשוו כולם בדמימה זכו שנתיחדו גם בני אהרן לדיבור תורת הבהמה והעוף וכמו שכתבנו בטעמו של דבר בפרשת שמיני ונמשכה מזה תורת האדם, אבל אזהרת ואל יבוא בכל עת אל הקודש שהיא שייכת רק לאהרן לבדו, שכהנים הדיוטים לעולם אסורין ע"כ נתאחרה הפרשה, ויש לומר עוד, דהנה כתיב אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון, עמודיו עשה כסף רפידתו זהב מרכבו ארגמן תוכו רצוף אהבה מבנות ישראל, וברש"י סדור ברצפת אהבה ארון וכפורת וכרובים ולוחות, ע"כ, הרי ששורש אהבה היא בקה"ק ומובן שבכניסת אדם לקה"ק נפתח הכל אהבה למעלה, שבמעשה התחתונים נתעוררו העליונים, וידוע דכאשר נפתח היכל האהבה למעלה נעשה אהבה רבה בתחתונים רשפי' רשפי אש שלהבתי', וכמו שאמר זקיני האדומו"ר הידול זצללה"ה מקאצק בטעם שמקודם הי' אהבה גדולה בין החסידים יותר מדורות שאחריהם משום שהקדוש ר' לו"י מברדיטשוב פתח את היכל אהבה ומזה נסתעף אהבה גדולה גם בין החסידים, אך אח"כ ראו צדיקי הדור שמאהבה זו לקחו הרשעים לאהבתם המגונה ונתרבה גם אהבה חיצונית בעילם עמדו וסגרו את היכל ההוא, ובזה יובן ענין חטא נו"א שנאמר בקרבתם לפני ה' וימותו, שהם באשר ראו שהוא עת רצון והי' שמחה לפני המקום כיום שנבראו בו שמים וארץ כבמדרש דבקו עצמם באהבה עד כלות הנפש, ולא פסקו מדביקתם אף שהרגישו שנפשם יוצאת כמ"ש בסה"ק, וע"כ באו לבית קה"ק בקטורת, לקשור עצמם באהבה זו עד כלות הנפש, ובזה חשבו שיהי' תיקון הכללי חטא של אדה"ר שהי' בשביל נטותו אחר אהבה חיצונית כמפורש בכתוב, והיכל האהבה יהי' פתוח שמאחר שיהי' הכל מתוקן ולא יהי' עוד מציאות הרע בעולם כדכתיב ואת רוח הטומאה יעביר מן הארץ שוב אין חשש שההיכל ההוא יהי' פתוח, ולפי מחשבתם היתה עבודה נכבדה עד מאד, וראוי לאנשים כמוהם שאמר משה עליהם שהם גדולים ממנו ומאהרן, אבל באמת עוד לא הגיע העת לזה, ועוד הי' להם ללכת את המדבר הגדול והנורא משכן הסט"א לכתתא רישי' כבזוה"ק פ' תצוה, ובכן עדיין לא הי' אפשר לפתוח את היכל אהבה, ובאשר פתחו קודם זמנו נתקפה גם הסט"א באהבה חיצונית, להיות אהבה חיצונית נמי ברשפי אש, וזהו האש זרה שהקריבו:
2
ג׳אך מאין נצמח שאנשים גדולים כמוהם יהי' להם טעות ולא הרגישו מה שעוד עליהם לכתתא רישי' דסט"א במסעות המדבר, בזה יש דיעות שונות, ובמדרש מונה עשרה חטאים, הכניסה לבקה"ק, קטורת נדבה, אש זרה, שלא נטלו עצה זה מזה או שהורו הלכה בפני משה רבם, שתויי יין, ריחוץ ידים ורגלים, חיסור בגדים, שלא הי' להם נשים ובנים, שאמרו מתי ימותו שני זקנים הללו ואנחנו ננהוג את הדור, ויחזו את אלקים ויאכלו וישתו, ונראה כי הכל נמשך מחטא הראשון ויחזו את אלקים וכו', ולא עמדו מנגד באימה ופחד, ובזוה"ק פתח לה פיתחא להאי פרשתא עבדו את ה' ביראה, אולי כיוון לזה, ובאשר פגמו הם במה שלא עמדו מנגד באימה, ע"כ גם כחות החיצונים לא עמדו מנגדם, וכמו ששמעתי מכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שבאם אדם עומד מנגד ומתקרב לדבר קדושה באימה ופחד לעומת זה נופל פחדו על החיצונים בל קרוב אליו, ע"כ הי' להם מקום אחיזה להטעותם, למר כדאית לי' ולמר כדאית לי', ובודאי אלו ואלו דברי אלקים חיים, ואם לא הי' בפועל הי' בדקות המחשבה, ולגדולים כמותם גם זה נחשב לחטא, ועד שהקריבו אש זרה בפועל כמפורש בכתוב:
3
ד׳והנה כתיב בזאת יבוא אהרן אל הקודש, ובמדרש מונה והולך עשרה דברים שנקראו זאת תורה מילה שבת וכו', ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שבאשר קה"ק הוא קדושה העשירית הנמנה במשנה כלים, לזה הוצרך לעשרה זכותים ודפח"ח, ולי יש להוסיף עוד שע"כ אין רשות לכנוס אלא ביוהכ"פ שהוא יום עשירי לימי תשובה, ובכתבי האר"י שיש יו"ד עמקים עומק אחר עומק, וזה שאנו אומרים שיר המעלות ממעמקים בעשי"ת, וביוהכ"פ מגיעים לתכלית העומק שבלב, והנה בבתי בראי אית שמחה, אבל בבתי גואי כתיב המשל ופחד עמו, וע"כ ביוהכ"פ שהגיעו לתכלית עומת הלב שהוא דוגמת בתי גואי ושם רק יראה ופחד, ובפייט של עבודת יוהכ"פ הי' עומד באימה לפני אל עליון, והנה הוא להיפוך מחטא נו"א בראשונה שלא עמדו מנגד באימה ופחד כנ"ל, שע"כ נמשכו מזה עשרה חטאים הנ"ל, וביוהכ"פ שבאין לעומק הלב שהוא באימה ופחד, נתקן זה ע"י עשרה זכותים הנ"ל, ע"כ אז רק אז זמן לפתוח ההיכל ההוא מפני שאז נופל אימה ופחד על כחות חיצונים כנ"ל, ואינם נוטלים מאהבה זו כלל:
4
ה׳ולפי האמור יובן סמיכת הפרשיות, דהנה ענין איסור מאכלות אסורות הוא משום שהשפעתם מצד הרע, ובמדרש שעתיד חזיר ליטהר, ונראה שהטעם מפני שרוח הטומאה יעביר מן הארץ אז, ויהי' השפעת כל הנמצאים מצד הקדושה, וכן ענין טומאת אדם בודאי לא תהי' לעתיד כמו שאמרו ז"ל עתידה אשה שתלד בכל יום, ובמדרש שצרוע וזב נתהוו אחר מעשה העגל ואז נאמר וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש, א"כ הפרשיות האלו מורים שעוד רחוק מתיקון הכללי, וע"כ באו אחר מיתת בני אהרן וקודם פרשת יוה"כ והכל כסדר:
5
ו׳ומזה לימוד לאדם שיהי' זהיר בהתעורר בעצמו אהבה רבה בתפילה וכדומה ברשפי אש שלהבתי', שצריך שיהי' בצירוף יראת שמים, והנה אהבת ה' יותר נקל לאדם לעורר בעצמו מלעורר בעצמו יראה, כי אהבה נותנים מלמעלה, אבל יראה אמרו ז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים, ועיין בסידור הרב ז"ל בהערה לתיקון חצות, והעצה היעוצה לזה לסמוך תיכף עיון הלכה שהוא שמירה מעולה בפני החיצונים, ובמדרש משל למטרונה שהיא מהלכת והזיין מלפני' ומלאחרי', ובשביל שאנשים בלתי נזהרים בזה נסתעף הרבה פעמים שהנפילה אחר התפילה הוא גדולה מאד, וכל בעל נפש יחוש לעצמו:
6
ז׳והנה בש"ק כל החיצונים בורחין לנוקבא דתהומא רבה, ע"כ אז הוא שעת הכושר להתעורר באהבה ביותר שאת, וזה שאנו אומרים בזמירות של ליל שבת ימינא ושמאלא ובנייהו כלה, כי מאחר שיש שמירה מימין ומשמאול אז יכול להיות בנייהו כלה שהוא לשון כלות הנפש באהבה:
7
ח׳פרשת שחוטי חוץ נכתבה אחר פרשת יוה"כ, נראה, דביוה"כ כתיב לפני ה' תטהרו, וכבר פרשנו שהוא כעין מה שאמרו מים שנטמאו משיקן והן טהורין, שמאחר שנדבקו למקוה טהרה שאינה מקבלת טומאה בהכרח פרחה טומאתן מהם, וכן בנפשות ישראל שביוה"כ שבים ונדבקו בשורשן שהוא הש"י, ועי"ז נטהרין, ויש לומר דזה נמי טעמא דשחוטי חוץ ואיסור הבמות, שהרי כל ישראל מאחר שהכל דבקין בשורש אחד הם כולם כאיש אחד ואין ראוי להם התחלקות מקומות לקרבנותיהם:
8