שם משמואל, ליקוטים א׳Shem MiShmuel, Addenda 1
א׳ליקוטים מקודם שנת עת"ר פרשת תולדות
1
ב׳בענין הברכות שיצחק אבינו הי' בדעתו לברך את עשו רבו הדקדוקים, ועוד מדוע לא ברכו בברכת אברהם אע"ה, רק אח"כ כשנודע לו שהי' יעקב ושלח אותו פדנה ארם ברכו בברכת אאע"ה, ועוד מדוע אח"כ לא רצה לברך את עשו כלל אף ברכה אחת, באמרו אליו הן גביר שמתיו לך וכו' שמשמעות שמתחילה חשב לשלול מהשני שלא ליתן לו אף ברכה אחת, והיתכן שהתכוין מתחלה לדחות את יעקב מכל וכל, מה עול מצא בו, הלוא מעולם הי' איש תם יושב אוהלים בבית מדרשו של שם ועבר, ואם יכול להיות שחשב את עשו לצדיק, אבל מ"מ איך חשב את יעקב לרשע ח"ו לשלול ממנו כל ברכה ולעשותו עבד עולם, הלוא אף אברהם הי' מחבבו וקראו בני וכל אותן השנים שהי' אברהם חי בעוה"ז היו לומדים יחד אברהם יצחק ויעקב כמ"ש המפרשים, ומאיזה סבה חשב לדחות את יעקב לגמרי:
2
ג׳ונראה בהקדם דברי המדרש (פס"ה י"ג) שא נא כליך זו בבל, תליך זו מדי, קשתך זו יון, וצא השדה זו אדום וצריך ביאור מה שייכות הד' מלכיות לכאן, ונראה דהנה אמרו במד"ר (פס"ג ו') ראוי' היתה רבקה להעמיד י"ב שבטים וכו', ובודאי אין הכוונה שיהיו באופן יעקב ועשו שאחד נבחר ואחד נדחה, כי מה טיבותא, וחד אחי הי' לו והלואי קברו כלשון המדרש (פ' ע"ד י"ג.) אבל בודאי הכוונה שיהיו כעין בני יעקב שכולם נבחרו וכולם בתכלית היחוד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ אף שכל אחד הי' לו מעלה ויתרון בפני עצמו כגון לוי שהי' ראש ישיבה ומרע"ה ומשפחות כהונה ולוי' יצאו ממנו, ויהודה הי' מלך, ויוסף צדיק יסוד עולם, וכן כולם מ"מ הם כולם יחד קומה אחת שלימה, וכל אחד ואחד הי' כמו אבר מגוף אחד, וכ"כ היתה הכוונה שיצחק יעמיד הי"ב שבטים שיהיו כולם כמו י"ב שבטים שיצאו מיעקב:
3
ד׳ומעתה יש לומר שיצחק חשב שכמו כן הם יעקב ועשו, ושמיעקב יצאו קצת שבטים וקצת מעשו, והנה עשו הי' אדמוני, ובמדרש כשראה שמואל הנביא את דוד שהי' אדמוני נתיירא שלא תהי' מדתו מדת עשו, וכ"כ יש לומר שיצחק חשב להיפוך על עשו שהוא דוד המלך, ובמסורה אדמוני ב' אצל עשו ודוד, והיינו שיצחק חשב שמעשו יצאו דוד המע"ה ומלך המשיח, ואולי חשבו ג"כ לצדיק יסוד עולם שומר הברית מדתו של יוסף, שאמר אבא בן ארבעים שנה נשא אשה אף אני כן, ועשו גמטריא שלום מדתו של יוסף, וכשתדקדק בכתוב תמצא שהברכות האלו הן מעין ברכות שברך יעאע"ה את יהודה ואת יוסף, הכא כתיב מטל השמים ומשמני הארץ, והתם כתיב מטל השמים מעל ומתהום רובצת תחת, הכא כתיב ורוב דגן ותירוש, והתם חכלילי עינים מיין ולבן שינים מחלב, ות"א יסמקון טורוהי בכרמוהי יטופין נעווהי בחמר יחוורן בקעתי' בעבור ובעדרי עאנא, הכא כתיב יעבדוך עמים וגו' ישתחוו לך בני אמך, והתם כתיב ידך בעורף אויביך ישתחוו לך בני אביך גור ארי' וגו' עד ולו יקהת עמים:
4
ה׳ובזה יש לומר שאף שידע צדקת יעקב שהי' איש תם יושב אוהלים לא נמנע מלברך את עשו בברכות אלו, כמו שלא נמנע יעקב מלברך את יהודה ויוסף, אף שידע צדקת לוי ושהוא בעצמו מנהו לראש ישיבה במצרים כמ"ש הרמב"ם ובודאי ראה שמרע"ה וכל משפחות כהונה ולוי' יוצאין ממנו, מ"מ לא נמנע עבור זה לברך את יהודה שממנו יצאו דוד המע"ה ומלך המשיח, כמו כן אף שידע יצחק צדקת יעקב וישיבת אהלה של תורה ובודאי ראה את מרע"ה יוצא ממנו, ואולי גם משפחות כהונה ולוי', מ"מ חשב שמעשו יצאו דוד המלך ע"ה ושני המשיחים משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, ואלה שני בני יצהר העומדים על אדון כל הארץ כאמרם ז"ל במדרש במדבר (פי"ד י"ג) זה אהרן הכהן ודוד המלך, וחשב את יעקב למקור התורה והעבודה, ועשו למקור המלכות, וחשב שעשו ויעקב הם מלך וכה"ג, ומ"מ מלך קודם לכה"ג, ע"כ אמר לו הוה גביר לאחיך, ומ"מ יהיו שניהם לגוי אחד בארץ:
5
ו׳ובזה יובן מה שהזכיר בכאן הארבע מלכיות שמאחר שרצה לברכו בברכת המלכות שיצאו ממנו דוד המלך ע"ה ושני המשיחים, שהוא אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, והוא אבן דאתגזרת די לא בידין והדקת פרזלא נחשא חספא כספא ודהבא, וכמו שפירש"י אהא שנאמר בברית בין הבתרים וירד העיט על הפגרים רמז שיבוא דוד בן ישי לכלותם ואין מניחין אותו מן השמים עד שיבוא מלך המשיח, כי כליון הארבע מלכיות המתנגדים למלכות שמים יבוא ע"י מלכות ישראל שהיא כסא למלכות שמים, ולפי מחשבת יצחק שייך זה לעשו ולא ליעקב ע"כ הזכיר זה בברכה זו שחשב ליתן לעשו:
6
ז׳ולפי"ז יובן מדוע לא הזכיר כאן ברכת אברהם, שמאחר שחשב שאין שום אחד נתרחק ושניהם כאחד כל בית ישראל המה, וזרע אחר אין לו, ממילא ברכת אברהם עליהם תבוא בהכרח, ואין מהצורך לברך בברכת אברהם כלל, רק אח"כ כשראה שעשו נדחה שהוא ג"כ מזרעו, הוצרך לברך את יעקב שהוא לבדו תהי' לו ברכת אברהם:
7
ח׳ובזה יובן מה שאח"כ כשנתידע לו מרשעת עשו שנכנסה עמו גהינם לא רצה לברכהו כלל אף ברכה אחת, והשיב לו הן גביר שמתיו לך ואת כל אחיו נתתי לו לעבדים, היינו שמאחר שיעקב נתברך גם בברכת המלוכה ושני המשיחים ושהוא יגדד משחיתן של הד' מלכיות המתנגדין להקדושה, שבראשן הוא עשו וראשית גוים עמלק, והוא ימחץ ראש אויביו קדקוד שעיר מתהלך באשמיו, א"כ אין לו שום תקנה, רק שבסוף להשתיקו מעליו בישר לו שבעודו הנה משמני הארץ יהי' מושבו, ולא ברכו כלל ודו"ק:
8