שם משמואל, בחוקתי ה׳Shem MiShmuel, Bechukotai 5
א׳ל"ג בעומר
1
ב׳הנה כתיב ביעקב ביציאתו מבית לבן ויברח הוא וכל אשר לו, ויש להבין אחר שהש"י אמר לו שוב אל ארץ אבותיך למה לא יצא בפרהסיא, ולכאורה יש לומר דכל כמה דאפשר למעט בנס לא רצה להשתמש בניסים, אך גם אחר הבריחה הי' מוכרח לנס שבא אלקים אל לבן הארמי בחלום הלילה ואמר לו השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע, ובודאי יעקב השכיל מראש שבודאי ירדוף אחריו לבן ויצטרך לנסים, ואחת הוא אם בא ללבן הדיבור בחרן שאל ימנע את יעקב מלשוב לארץ אבותיו, כמו שבא אליו הדיבור בגלעד, ובכן מה בצע לו בברחו הלוא סוף יצטרך לשמש בנסים, ונראה דכל מעשה אבות סימן לבנים, ועשה זה לפועל דמיוני לבניו אחריו שיהי' להם כח זה לברוח עכ"פ מפני כחות חיצונים הרודפין אחריהם אפי' במקום שא"א להם לעמוד בקשרי המלחמה, והבריחה היינו להסיח דעתו מדברים חיצונים אלו ולהטמין עצמו בדברי תורה, הגם כי יש בחינה גדולה מזו וכאמרם ז"ל בש"ס ע"ז (י"ז:) ר' חנינא ור' יונתן הוו קאזלי באורחא מטו להנהו תרי שבילי חד פצי אפיתחא דע"ז וחד פצי אפיתחא דבי זונות א"ל חד לחברי' ניזיל אפיתחא דע"ז דנכיס יצרי' אמר לי' אידך ניזיל אפיתחא דבי זונות וניכפיי' ליצרן וניקבל אגרא, והיינו להכניע את צד הרע וכמו שאיתא התם איתכנעו מקמייהו, אבל לאו כל אדם זוכה לזה ולאו בכל זמן, רק לאנשי המעלה שהם מזוככים בתכלית הזיכוך ובזמנים מיוחדים שאין לצד הרע כ"כ שליטה, וע"כ יעקב אף שכחו הי' יפה להכניע את כח לבן וכשפיו אחז צדיק דרכו לברוח, ומטעם שיהי' מסלול ודרך לבניו אחריו אף כשלא יהי' כחם יפה כר"ח ור' יונתן דש"ס ע"ז הנ"ל, עכ"פ יהי' יכולת בידם לברוח, וכמו שם כשיעקב עשה מקודם כל מה שהי' יכולת בידו לברוח, ואח"כ כשלא הי' לו עוד דרך הצלה הצילו הש"י ע"י הזהירו את לבן הארמי, כן נשאר לדורות כשאדם עושה כל מה שבידו וכל טצדקי דאפשר למעבד בכדי להנצל מכחות רעות הרודפין אותו, אח"כ נעזר בסיוע אלקי, וזה הענין הי' נמי במצרים כי בחפזון יצאת מארץ מצרים שישראל לא הי' עוד כחם יפה להכניע את כחות מצרים, הוצרכו לצאת בחפזון כעין בריחה כמ"ש במדרש פ' בא פרשה י"ט, וכן אמר פרעה כי ברח העם, אבל לעתיד שישראל יהיו במעלה העליונה בתכלית השלימות כתיב כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון וגו', והנה כמו ביעקב שתחילה ברח ואח"כ נושע מלבן ונעשה אח"כ מחיצה המבדלת בינו לבינו עד הגל הזה ועדה המצבה אם אני לא אעבור אליך את הגל הזה וגו' ואת המצבה הזאת לרעה, כן נמי במצרים עדיין היו כחות פרעה ומצרים רודפין אחריהם עד שנשתקעו בים, ובחמשה עשר באייר ירד להם המן וכאשר הוחזקו שלשה ימים בירידת המן בתלת זימני הוה חזקה והיו רואים במזונותיהם שישיגו דרך נס נתפרד מהם לגמרי מחשבה שר של מצרים שהכניס בהם עדיין מחשבות רעות מאין ישיגו לחם לאכול במדבר, כי ח"ו לומר שהתלונה היתה מצד עצמם כי ישראל מאמינים בני מאמינים וכמאמר הכתוב זכרתי לך חסד נעוריך וגו', ובודאי כל התלונה נצמחה משירי שיריים ממצרים, ועוד יש לומר שבעוד אכלו ישראל מלחם מצרים שנשפע ע"י שר של מצרים היינו החררה שהוציאו ממצרים שנזונו ממנו עד ט"ו לחודש אייר אף שטעמו בו טעם מן, מ"מ מאחר ששורש השפעתו הי' ע"י שר של מצרים, הי' לכחות מצרים קצת קירוב להם, אך כשעבר שלשה ימים כשכלו החררה שהוציאו ממצרים והיו נזונים ממן בזה נפרד מהם כח מצרים לגמרי, וידועין דברי מהר"ל בפירוש דברי המדרש שלכן המתין במתן תורה עד חודש השלישי לצאת בני ישראל ממצרים כמו הגיורת שצריכה שלשה ירחי הבחנה וכתב מהר"ל כדי שיהי' פירוד לגמרי ממה שהי' מקודם, והפירוד נעשה עיקר בשלישי כי הראשון מתיחס אחר הקדום והשלישי אחר החידוש והאמצעי מפריד ביניהם לגמרי, כן נאמר לדרכנו שאחר שלשה ימים נפרדו לגמרי מכחות של מצרים ולא הי' להם עוד שום שייכות כלל, וא"כ כשהגיע ח"י אייר הוא ל"ג בעומר נפרד מהם לגמרי כח רע של מצרים, וכאשר נסתכל בענין יעקב אע"ה כמו שהוא הי' כלול בתרין כן נמי הי' לו צרת לבן וצרת עשו, וצרת לבן והצלתו ממנו הי' בעוד שמו יעקב לבד, והצלה מעשו הי' אחר שבשרהו המלאך שנקרא שמו ישראל, והצלתו מלבן הי' ע"י בריחה, אבל ההצלה מעשו, הי' ע"י שהוא שלח לו מלאכים ובמדרש תפסו עליו מחזיק באזני כלב לדרכו הי' מהלך, ויש לומר שגם יעקב ידע מזה שלדרכו הוא מהלך, אבל באשר כל מעשיו היו פועל דמיוני לזרעו אחריו, ההצלה מלבן הי' לדוגמא ליציאת מצרים, כי ידוע שמראה לבן הוא מקו הימין חסד ולבן הי' חסד דקליפה ומראות נגעים ע"ב גמטריא חסד, והוא קליפה מושכת לג"ע, והוא כענין קליפת מצרים ערות הארץ מעשה ארץ מצרים, אך ההצלה מעשו הוא דוגמא על לעתיד שלא יהי' שריד לבית עשו, ומלחמה האחרונה שיהי' לנו הוא עם בני עשו, ע"כ עשה לפועל דמיוני שהוא לדרכו הי' מהלך ודמיך הוה ועוררתי', וכן יהי' לעתיד כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון והוא לדרכו ילך ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, וע"כ הי' מחזיק באזני כלב זה לדוגמא, והנה קיים שתי הבחינות כר' חנינא ור' יונתן, וכמו שאמרנו שאנשים שאינם כ"כ מזוככים מוטב להיות בבחי' בריחה ורק השלימים לגמרי ומזוככים בתכלית להם נאות כמו שאמר אידך כי היכי דנכפיי', האומנם הי' יעקב אע"ה בעודו בבית לבן נמי מהשלמים ומזוככים בתכלית מ"מ בעוד שמו יעקב לבד הי' בעצמו בבחי' עקב והי' דרכו דרך הקודש בבחי' בריחה והיא שעמדה לבניו במצרים, אבל הצלתו מעשו שלא הי' בבחי' בריחה והי' שמו ישראל לאמור כי שרית עם אלקים ועם אנשים ותוכל היא שתעמוד לבניו לעתיד וכמו שמורה שם ישראל:
2
ג׳והנה כמו ביעקב בבריחתו מבית לבן כשניצל עשו גל ונאמר עד הגל הזה ואיתא בספרים שהוא רמז על ל"ג בעומר, והוא מטעם שאמרנו, וזה נשאר לדורות שבפסח הוא בבחי' בריחה כנ"ל וכשמגיעין לל"ג בעומר נתפרד חלק הרע לגמרי, ומובן שזה הוא רק לאיש אשר הי' עד כאן בבחי' בריחה כשהגיע לל"ג בעומר זוכין כנ"ל, אבל מי שלא התחיל בבחי' בריחה איך יזכה שיתפרד ממנו חלק הרע:
3
ד׳אך כבר אמרנו שכמו ששלש משמורות הוה הלילה ובאשמורה האחרונה תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה פירש"י מפני שהוא קרוב לאור דרכן של בני אדם להתעורר, הרי שבשליש האחרון מתנוצץ אור החוזר מאור היום כן בשליש אחרון של ימי הספירה הוא מל"ג בעומר ואילך מתנוצץ אור חג השבועות, שהוא בערך ימי הספירה כערך אור היום לחושך של לילה, ובימי הספירה ישראל מקיימין כי אשב בחושך ה' אור לי, והעם ההולכים בחושך בימי הספירה ראו אור גדול בחג השבועות, והיינו שהולכים ולא כשישבו בטל, וכמו שמסיים הכתוב יושבי צלמות אור נגה עליהם היינו שהיושבים ואינם בבחי' הולכים לא זוכין לאור גדול רק הארה בעלמא להאיר את החושך, וע"כ כמו שבשליש אחרון מהלילה דרכן של בני אדם להתעורר מפאת אור החוזר, כן הוא בשליש האחרון מהספירה דרכן של בני אדם הקרוין אדם להתעורר מפאת אור החוזר של חג השבועות, ובכן אפי' האנשים שהיו עד הנה בבחי' יושבים או אפי' בבחי' ישנים עתה הזמן להתעורר ולהיות עכ"פ מעתה ולהלאה עד החג בבחי' הליכה כדי שבחג יראו אור גדול אמן:
4