שם משמואל, בחוקתי ד׳Shem MiShmuel, Bechukotai 4
א׳שנת תרע"ג
1
ב׳במדרש אם בחקותי תלכו הה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אמר דוד רבש"ע בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך והי' רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות הה"ד ואשיבה רגלי אל עדותיך ר' הונא בשם ר' אבא אמר חשבתי מתן שכרן של מצות והפסידן של עבירות ואשיבה רגלי אל עדותיך ר' מנחם חתנא דר"א בר אבונא אמר חשבתי מה שכתבת לנו בתורה אם בחקותי תלכו מה כתיב תמן ונתתי שלום בארץ ואם לא תשמעו לי מה כתיב תמן ויספתי ליסרה אתכם ר' אבא ברי' דר' חייא בשם ר' יונתן אמר חשבתי ברכות חשבתי קללות ברכות מאלף ועד תיו קללות מן ואו ועד הא ולא עוד אלא שהן הפוכות א"ר אבין אם זכיתם הריני הופך לכם קללות לברכות אימתי כשתשמרו את תורתי הה"ד אם בחקותי תלכו, הדקדוקים במדרש הלז רבו ויתפרשו מתוך הביאור בעזהי"ת:
2
ג׳והנה ברש"י בשם הת"כ אם בחקותי תלכו שתהיו עמלים בתורה, והפי' מוכרח כי מאחר דכתיב ואת מצותי תשמרו ובכל מקום אמרינן ושמרתם זו משנה וכן הוא אומר כי נעים כי תשמרם בבטנך, א"כ הרי לימוד התורה אמור, וכתיב ועשיתם אותם הרי קיום המצות אמור, ומה אני מקיים אם בחקותי תלכו ע"כ שהפירוש שתהיו עמלים בתורה, ומ"מ יש להבין כי להיות עמלים בתורה להיותו הליכה לכאורה יצדק יותר במשפטים שטעמם נגלה ויש לסבור בו סברות ולחדש בו חידושים שכליים, אבל בחוקים שטעמם נסתר אין שייך בהם כ"כ יגיעה ועמל אלא השתדלות והתמדת הקריאה, ונראה דלאו על חלקי המצות שנקראים חוקים קאי כגון שעטנז וכדומה, אלא על העמל גופי' קאי, היינו שזה שמתבקש שתהיו עמלים דווקא וידיעת התורה בלתי עמל לא יצא ידי חובתו, הוא בלתי מובן הטעם, כי להטריד שכלו ביגיעה ועמל לבל יבוא לחשוב מחשבת חוץ כאמרם ז"ל שיגיעת שניהם משכחת עון, הי' לכאורה משיג התועלת בטרדת שאר חכמות, וזה הוא חוקה, ומ"מ אף שאין טעמה כ"כ מובן הנה נראה לעינים שעמל התורה מעתקת הטבע לקדושה וטהרה משא"כ בשאר חכמות, אף שאין טעמו של דבר כ"כ מובן:
3
ד׳ולפי"ז יש לפרש סיום הכתוב ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם שמחמת עמל התורה נעתק טבעו ונמשך לבו אחר ידיעת התורה ועשיית המצות בטבע, ובזה תתיישב קושיית המפרשים על כל יעודים הטובים שבפרשה הלוא שכר מצוה בהאי עלמא ליכא, והרמב"ם פירש שכל אלה הוא להסיר המניעות לבד, ועדיין בלתי מובן למה העלים הכתוב עיקר השכר, והרבה תירוצים נאמרו בזה, ולדרכנו יובן עפ"י מאמרם ז"ל ששכר מצוה מצוה, וא"כ יעוד השכר מתחיל מתיבת ואת מצותי תשמרו שבשכר עמל התורה יומשך לבם כנ"ל, אך בטבע העולם שכיח מניעות שונות באה אח"כ ההבטחה מהסרת המניעות, ומ"מ עיקר השכר הוא ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם כאמרם ז"ל יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי עולם הבא, ועיין בספר דרך חיים למהר"ל שפירש שהוא מצד השינוי ומהתהפכות מרע לטוב ומתעלה ומתדבק בהש"י לגמרי עיי"ש, ומובן ממילא בדרכנו שמצד עמל התורה שנעתק טבעו לקדושה כנ"ל יאות לו השכר הזה שיתדבק בהש"י מעלה אחר מעלה:
4
ה׳ובזה יתישב לנו מה שהקשה כ"ק א"א זצללה"ה דהנה בפרשת ראה כתיב את הברכה אשר תשמעו ופירש"י על מנת שתשמעו, והקללה אם לא תשמעו, והיינו שהברכה ניתן תיכף על מנת שתשמעו ועל מנת כאומר מעכשיו דמי, אבל הקללות אינם באין רק אח"כ כשח"ו לא תשמעו וזה לשון אם ככל לשון תנאי, וא"כ הכא למה נאמר אם בחקותי דמשמע נמי לאו מעכשיו, והרי הברכות הם ע"מ כאומר מעכשיו ותירץ לפי דרכו ז"ל, ולדרכנו יתיישב נמי כי מאחר ששכר הנאמר כאן הוא העתקת הטבע לקדושה וטהרה, וזה לא יתכן רק אחר העמל בתורה שהעמל ההוא מעתקהו כנ"ל, אבל שם מדבר בברכת הארץ שברכו וקללו על הר גריזים והר עיבל זה יתכן להיות מוקדם כמו שהי' העברת הירדן קודם לכל:
5
ו׳ומעתה נבוא לביאור דברי המדרש הנ"ל שענין זה עצמו אמר דוד המלך ע"ה חשבתי דרכי וגו' כי כל המזמור מדבר בשבח התורה ותועלת העוסק ועמל בה, ואמר שזה מהתועלת שבה שאפי' אני מחשב למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך והי' רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ובתי מדרשות שהטבע מעצמה אפי' בלתי מחשבה כלל נמשכת לבתי כנסיות ובתי מדרשות, כי ע"י עמל התורה נעתק טבעו כנ"ל, ובא ר' אבא ופירש עוד יותר שזה אין כ"כ רבותא שמדברים חומריים נעתק טבעו להשתוקק לבתי כנסיות ובתי מדרשות, כי מי שטעם טעם חכמה ומתיקת התורה מדבש ונופת צופים ממילא נמשך אחרי', ואיננו נצרך להעתקת הטבע כ"כ וכמ"ש הרמב"ם פ"ז מה' רוצח וחיי בעלי חכמה ומבקשי' בלא תלמוד תורה כמיתה חשובין, אלא אפי' בדברים רוחניים עצמם חשבתי מתן שכרן של מצות והפסידן של עבירות, וידוע ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, וגם הפסידן של עבירות אין הפשט יראת עונש אלא ההפסד הגדול מכל הפסדים שע"י העבירה מפסיד את דיבוק האלקי שהיא למעלה מכל שעשוע ועונג ושמחה שבעולם והוא מפסיד בשביל התאוה נמבזה ונמס והיא רק כרגע, ואף שזהו מדת הצדיקים כאמרם ז"ל הוי מחשב את הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסידה, מ"מ עדיין אין זה תכלית השלימות שעדיין טובת ותועלת עצמו הוא דורש כאומרם ז"ל אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס וכו' ולא תאמר אקרא בשביל שאהי' בן עולם הבא אלא עשה מאהבה וסוף הכבוד לבוא, ועיין מהר"ל בספר דרך חיים שאף כשעובד בשביל השכר שיגיע לו הוא צדיק גמור אבל עיקר העבודה שיאהב את השי"ת ויחפוץ לעשות מצותיו בשביל שהם מצות הש"י, וזה שאמר דוד כשחושב שכר מצוה והפסד עבירה ואשיבה רגלי אל עדותיך לא בשביל השכר אלא בשביל שהוא עדותיך, וכל זה הוא מחמת העתקת הטבע כי מטבע לעשות דבר הנאות אליו, וזה מחמת עמל התורה נעתק טבעו אף מזה, וזה רביתא יותר ממה שנעתק טבעו מגשמיות וחומריות לרוחניות, ור' מנחם חתנא דר"א ב"ר אבינא אמר רבותא יותר שזה שנעתק טבעו מצדיק גמור לצדיק בתכלית אין זה אלא דרגא אחת, אלא אפי' חשבתי מה שכתבת לנו בתורה אם בחקותי תלכו ונתתי שלום בארץ ולהיפוך ויספתי ליסרה אתכם הוא אהבת שכר ויראת עונש שאין זה מדרך השלימים ובזוה"ק מגנה מאד את יראת העונש שהוא רצועה שפחה בישא, מ"מ גם מזה נעתק טבעו ועלה ונתעלה כמה דרגין בתר דרגין בבת אחת עד ואשיבה רגלי אל עדותיך כנ"ל שמתפרש נמי בשביל עדותיך, כמו לר"ה, וע"כ ניחא נמי דקדוק שבר"ה וכן בת"ק מסיים המדרש בכל אחד ואשיבה רגלי אל עדותיך אבל בר"א לא מסיים המדרש מידי, מחמת שבדברי ת"ק ור"ה מתחלף הפירוש דלת"ק הוא לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ולר"ה הפי' בשביל עדותיך, ור"א לא פליג עליו ופי' נמי בשביל עדותיך ע"כ לא מסיים מידי, ור' אבא ברי' דר' חייא אמר עוד רבותא יותר חשבתי ברכות מאלף ועד תיו, וקללות מואו עד הא ולא עוד אלא שהן הפוכות אם זכיתם הריני הופך לכם את הקללה לברכה, והיינו עפ"י מאמרם ז"ל בתשובה מאהבה שזדונות נעשו כזכיות, וע"כ נמי מהפך הקללות לברכות, והנה זה רבותא עוד יותר שלא לבד שנעתק מרע לטוב אלא שנתהפך הרע עצמו ונעשה ממנו טוב וכל אלה נמשך מעמל התורה דברישא דענינא שזה גורם שאפי' ח"ו ראוי לבוא עליו קללה לא די שמצילו אלא שנעשה מהקללה עצמה ברכה, וזה שאמר אם זכיתם מלשון שמן זית זך היינו שנזדכך עד ששב החושך לאור כמו אבנים טובות שנתהפכו מחומר עכור לגוף מאיר ע"י ניצוצי השמש המכים עליו כידוע בטבע והוא דוגמא לגוף עכור ששב לאור צח ע"י ניצוצי שמש התורה הפועלים בו להפוך מחושך לאור:
6
ז׳קיצור הדברים שלת"ק מדבר מהעתקת הנפש מדברים גשמיים לדברים רוחניים, היינו מבית דירה פלונית לבתי כנסיות ובתי מדרשות, ולדעת ר"ה ממדת צדיקים גמורים למדת צדיקים בתכלית השלימות, היינו מהעושין כדי לירש עוה"ב להעושין לגמרי לשמה בשביל שהם מצות הש"י, ולדעת ר' אבא מהמהפכין חשוכא לנהרא ומרירא למיתקא, היינו שמהרע עצמו נעשה טוב, ומעונות זכיות:
7
ח׳ויש לומר דארבעה ענינים אלו מקבילים לג' מועדים ושבת, פסח יציאת מצרים היא העתקת הנפש מדברים גשמים לרוחניים ממצרים ערות הארץ לחסות בצל כנפי הש"י היא מקביל מבית דירה פלונית לבתי כנסיות ובתי מדרשות, אף שעדיין אין זה התכלית אלא הלימוד ותפלה שמה, וכן בפסח עדיין אין אומרים הלל שלם שלא נגמר הענין עד שבועות כנודע, שבועות קבלת התורה אחר חשבון ימי הספירה אחת לאחת למצוא חשבון מתן שכרן של מצות והפסדן של עבירות, וזוכין אח"כ בשבועות לנעשה ונשמע בצלו חמדתי וישבתי ונפשי יצאה בדברו ולעשות בשביל שהם מצות ה', סוכות הוא אחר ימים נוראים זוחלים ורועדים מפחד הדין ונעתקין מזה לסוכה דיבוק שכינה לא לתקות שכר אלא באהבה טהורה, ושבת הוא התהפכות הכל לטוב והוא מעין עוה"ב שלא יהי' מציאות הרע כלל, וע"כ איתא בכתבי האר"י ז"ל שמאכל של שבת אינו מגשם, כי מה שהמאכל מגשם הוא מחמת שנשתאבו לתוכו חלקי הרע, ובשבת כתיב טוב להודות לה' שהכל טוב ומלאך רע בע"כ יענה אמן, והוא מקביל להא דאם זכיתם הריני הופך לכם קללות לברכות, וע"כ ברכו במאור פנים שהוא מצד הזדככות החומר העכור לגוף מאיר:
8
ט׳במדרש ג' דברים נתנו מתנה לעולם, התורה, המאורות, והגשמים, התורה מנין שנאמר ויתן אל משה ככלותו המאורות מנין שנאמר ויתן אותם אלקים ברקיע השמים הגשמים מנין שנאמר ונתתי גשמיכם, ביאור הדברים הנה מתנה נקרא מה שהוא תוספות לאדם שמציאותו גם בלעדו, דאל"ה אין לומר מתנה לעולם דבלעדי זה אין עולם כלל, וכמו שלא יתכן לומר שכלל הבריאה היא מתנה לעולם אף שעולם חסד יבנה, כן נמי דבר פרטי שמציאות העולם א"א בלעדו או האדם א"א שיהי' לו מציאות בלעדו [כי עיקר הבריאה ותכליתו הוא האדם] לא יתכן לומר עליו לשון מתנה לעולם, וזה מבואר וכמדומה לי שכן הוא במהר"ל, והנה תורה אף שעיקר מציאות העולם הוא התורה ובלעדה הי' חזר העולם לתוהו ובוהו, מ"מ מציאות ב"נ הי' בשבע מצות לבד כי עולם הטבע מתקיים בשבע מצות כמספר שבעת ימי בראשית, ושני אלפים שנה הי' העולם מתגלגל בלי תורה אלא בשבע מצות לבד, אלא שהכוונה בהבריאה היתה שיהי' בעולם דבר שלמעלה מהטבע והיא התורה ע"כ נקרא מתנה שהיא תוספת על עולם הטבע, והגשמים אף שמבלעדי הגשמים אין מזונות בעולם ואין להעולם מציאות בלעדו, מ"מ יש לפרש על פי דברי ב"ר בתחילה לא היתה הארץ שותה אלא מלמטה ובשביל ד' דברים חזר בו הקב"ה שלא תהא הארץ שותה אלא מלמעלה, וכן יש לפרש גשמים שמתנה לעולם דבלעדי מתנה זו היתה הארץ שותה מלמטה, והגשמים יש בהן כח מים עליונים, והנה הוא תוספות מעלה, ובזה יש לפרש דברי המדרש בשעה שישראל עושין רצונו של מקום פקידה אחת הוא פוקד את הארץ ומיד היא עושה פירות, כי עיקר גידול הוא מחמת כח מים עליונים שבהן, והגשמים הם לבוש לכח ההוא, ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום אין כח ההיא בא בריבוי לבושים כ"כ, אך הא דהמאורות הם מתנה צריך ביאור שהרי בלתי המאורות אין מציאות העולם כלל כמובן.
9
י׳ונראה לפרש שניתן כח במאורות לזכך את חומר הארץ וגשמיותו וכח זה הוא למעלה מהטבע ותוספת מעלה, ובלעדי מתנה ההוא אף שהיו המאורות מאירים לא היו פועלים לזכך חומריות וגשמיות הארץ, והוא כענין התורה והגשמים שהם מתנה שניתן דבר שלמעלה מהטבע לתוך הטבע, והנה כבר אמרנו שהאדם שהוא עולם קטן יש בו נמי דוגמת שני המאורות הוא המוח והלב, וכמו שהלבנה מקבלת מהשמש כן הלב מקבל מהמוח, והרי זה בא ללמד ונמצא למד שהמוח והלב שהם משכן הישמה והרוח הם פועלים על נפש המתאוה שמשכנה בכבד לזככה ולמרקה מזהמתה וזוהמא פירש"י תגבורות היצר, כן המאורות פועלים על חומר הארץ, ובשביל זה נמצא אבנים טובות שבאים מכח ניצוצי השמש על מין אבן שמזככין ומטהרין אותו עד שישוב גוף מאיר בעצמותו:
10
י״אולפי האמור יש לפרש כל השלשה דברים באדם שהוא עולם קטן, תורה מזכך את השכל ששכל אנושי הוא חומר וגוף נגד שכל התורה שהוא שכל אלקי, ושכל התורה מזככו ומטהרו עד ששב גם שכל אנושי שבו לשכל נבדל מחומר, והמאורות הם מוח ולב משכן נשמה ורוח המזככין את נפש המתאוה שמשכנה בכבד כנ"ל, גשמים הם כחות שבשאר חלקי הגוף שהם חומרים וגשמיים שיהי' בהם נמי כח עליון קדוש, ובשביל זה ביכולת האדם להתקדש עד שכל כחות שבו ישובו נצחיים, ולא ימותו במיתת הגוף כידוע בספרים שבצדיקים כל כחות הגוף לא יאבדו במיתתם ונשארו כולם נצחיים, לעומת שזולתם השארת הנפש הוא לנפש השכלי בלבד והדברים עתיקים:
11
י״בויש לומר דג' סעודות שבשבת יש בהם ג' ענינים אלו שפועלים על ששת ימי המעשה, ובכלל שבת יעשה כולו תורה, ברכו במאור פנים הוא מקביל למאורות וחכמת אדם תאיר פניו, ומאכל שבת אינו מגשם מפני שיש בו קדושה עליונה והיא מקביל לגשמים שיש בהם כח מים עליונים, ישמע חכם ויוסיף לקח:
12
י״גבענין ברכות וקללות איתא בספרים וכן משמע בזוה"ק ובזוהר חדש דבפנימית כולם ברכות נינהו ורבים הברכות הצפונות בהקללות יותר מברכות הנגלים, וכעין שמצינו בש"ס מ"ק (ט"ו:) עיי"ש ונראה דכמו בריאת העולם שבחיצונית הוא עולם גשמי ונכלל בתוכו פנימית, וכבר אמרנו דכמו דבדבר ה' שמים נעשו, כן במחשבתו יתברך שמו נברא פנימית העולמות, והנה פנימית העולם כולו טוב, ורק בחיצונית העולמות יש מציאות הרע, וע"כ בעולם העשי' זה שהוא חיצונית דחיצונית הוא כולו רע, והטוב הוא נסתר בתוכו ומלובש בלבוש רע, וע"כ לעומת זה הם הקללות פנימי וחיצון הפנימית שבהם הוא ברכות ורק החיצונית הוא קללות, וידוע דכל דבר שהוא בהסתר והעלם יש בו מעלה יתירה וע"כ הברכות העטופים בלבוש קללות הם עוד יותר גבוהים והוא מקביל למה שאמרו ז"ל עיקר שכינה בתחתונים והדברים עתיקים, ואיש שהוא נמשך במעשיו אחר פנימית העולם נמשך נמי אחר פנימית הקללות שהם ברכות, וח"ו להיפוך הוא להיפוך, ואולי יש לפרש כן דברי המדרש דברים פ' ד' א"ר אלעזר משאמר הקב"ה הדבר הזה בסיני באותה שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב אלא מאלי' הרעה באה על עושה הרעה והטובה באה על עושה הטובה:
13
י״דובזה יש לפרש מה שנאמר בפרשת נצבים והי' כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגו' והשבות אל לבבך וגו' כל פרשת התשובה עד ונתן ה' אלקיך את כל האלות האלה על אויבך ועל שונאך אשר רדפוך ואתה תשוב ושמעת בקול ה' וגו', ואינו מובן מה שחזר לאמור ואתה תשוב אחר שכבר נאמר שעשו תשובה, אך יש לומר דהנה כך הוא המדה כשישראל עושין תשובה כל עונותם על ראש עשו יחול, כענין שכתוב ונשא השעיר את כל עונותם ובמדרש השעיר זה עשו שנאמר הן עשו אחי איש שעיר עונותם עונות תם זה יעקב, והטעם כבר אמרנו משום שישראל בעצמם הם פנימים וטובים ורק כמה שכתוב ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם להמשיך אחר חיצוניות, או בפשוט שהם בטנופם מקלקלק את האויר וזה גרם לעונות ישראל, וע"כ באשר הם הגורמים בנזקין על ראשם יחול, וכל זינא אזיל בתר זיני', וממילא נשארו ישראל פנימים נקיים וטהורים, והחיצונות ילך לראש עשו, וא"כ הקללות שהיו דו פרצופין חיצונות ופנימית והחיצונית נטל עשו שוב נשאר לישראל הפנימית ונתוסף להם ברכה ודביקות בהש"י, ועולין ונתעלין ישראל מעלה מעלה בשביל מה שעשו נוטל חיצונית הקללות, והנה ידוע דלעימת המעלה של איש ישראל יותר ירגיש בפגימה דקה, ממילא כשמתעלים ישראל מרגישין בפגמים דקים שקודם לכן לא היו מרגישין, ועושין גם ע"ז תשובה מה שקודם לכן לא היו יודעין לעשות תשובה ע"ז, וזה שאמר הכתוב ונתן ה' אלקיך את האלות האלה על אויבך ועל שונאך אשר רדפוך, ומחמת זה נוטלין ישראל פנימית הקללות שהם ברכות גבוהות מאוד ונדבקין עוד יותר בהש"י, וכמאמר הכתוב יספת לגוי נכבדת וכבמדרש סוף פ' פינחס, וממילא מרגישין יותר בפגימה דקה שלא היתה מורגשת, וע"כ ואתה תשוב:
14
ט״וולפי האמור יובן נטריקון שבת שבת בו תשוב, דהנה שבת הוא יומא דנשמתא, וע"כ הקללות שבשביל עונות, בשבת ישראל נוטלין רק הפנימית שלהן ולא החיצונית שבהן, וע"כ נתוסף בהן דעת להכיר בפגמים דקים ולעשות תשובה כנ"ל, ובזה יש ליתן טעם למה תיקן עזרא להיות קורין ברכות וקללות בשבתות קודם שבועות ור"ה משום תכלה שנה וקללותי', כי ידוע דבקריאת הפרשה מתעורר הענין והנה מתעוררין גם הקללות ובשבת נוטלין ישראל הפנימית שבהן שהן ברכות מאליפות וחלקי החיצונית שהוא קללות בטלין מאליהן ותכלה שנה וקללותי', וישראל נוטלין חלקי הברכות שבהן ועי"ז מכינין עצמן לקראת החג וכנ"ל:
15
ט״זאף אני אלך עמם בקרי ברש"י בשם הת"כ איני מדבר עמהם אלא באף, כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה פירש שזה לטובה כמו להבדיל באדם כשהוא מדבר מתוך כעס אינו בעצם, וכן הוא כביכול למעלה למשכיל, וע"כ אינו נצחיות וכמ"ש אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי ואמרו ז"ל באפי נשבעתי וחוזרני בי ודפח"ח, ובזה יובן כמה מקראי קודש שלטובה לא איש אל ויכזב, וח"ו לרעה ההוא אמר ולא יעשה בניחותא עיין במדרש, וכן נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם, וכן הדין בנביא שנבחן כאשר נתנבא לטובה ולא בא הוא נביא שקר, אבל כאשר נתנבא לרעה ולא בא אין זה ראי' כמ"ש בירמי' וברמב"ם ה' יסודי התורה, והכל טעם אחד, כי מדרך הטוב להטיב לבריותיו, אלא כשהוא ח"ו כמ"ש והמה מרו ועצבו את רוח קדשו וכמ"ש ויתעצב אל לבו א"כ מה שגוזר לרעה הוא כשהוא מתלבש כביכול בלבושים כאלה והגזירה איננה מעצמיותו ע"כ יש לה שינוי:
16
י״זברש"י בחמשה מקומות נכתב יעקוב מלא ואליה חסר שיעקב נטל אות ואו משמו של אליהו שיבוא ויבשר גאולת בניו, הנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד שעמלק הוא היפוך מיעקב אע"ה שיעקב הוא ישר ע"כ שמו ישראל וישורון, ועמלק מלשון מעוקל, עכת"ד, ובזה יש לפרש מה שאנו אומרים בסעודה שלישית שהיא נחלת יעקב לבר נטלין ולא עאלין הני כלבין דחציפין שעמלק הוא קליפת כלב, ויש לומר עוד דיעקב מדתו אמת כמ"ש תתן אמת ליעקב, ועמלק הוא תכלית השקר וע"כ אם שקרת במדות ובמשקולות הוי דואג מעמלק, וע"כ תורה דכתיב בה אמת קנה ואל תמכור, הי' צריך להיות מחיית עמלק קודם מתן תורה וכן לעתיד טרם שתתגלה מדת האמת בעולם וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויטהר לבבנו לעבדו באמת צריך שיהי' מחיית עמלק ולא יכנף עוד מוריך, וכתב הרמב"ן כי המלחמה מן המשפחה הזאת היא הראשונה והאחרונה לישראל, וכל אשר עשו עמהם משה ויהושע בראשונה יעשו אליהו ומשיח בן יוסף באחרונה עכ"ל, כי ידוע שמשה ואליהו מדתם מדת אמת כבמדרש שלח אורך ואמיתך י"א שאמיתך זה משה שנאמר בכל ביתי נאמן הוא, וכן אמיתך זה אליהו שנאמר ודבר ה' בפיו אמת, ויש לומר נמי שטרם נתגלה מדת האמת מתעוררת ומתחזקת מדת השקר כענין קדריתא דצפרא המוזכר בזוהר שקודם האיר היום נתגבר החושך, וע"כ קודם מתן תורה ויבוא עמלק, וכן קודם ביאת המשיח יתגבר השקר בעולם, וזה סימן גדול על זמנינו אלה כי קרבה זמן ישועתנו וע"כ מתחזק ומתגבר השקר מאד אפי' בין אנשים שתעודתם להיות מבקשי אמת, וצריך כל איש חיזוק גדול מאד שלא יתפוס בפח השקר כי עת רעה היא, היינו שליטת קליפה זו הנקראת רעה כמ"ש בזוה"ק, וזה נסיון גדול בזמננו אלה ולאו כל אדם זוכה לעמוד בנסיון, והעצה היעוצה לזה להיות תמיד בזכרונו שניתן נסיון זה לפניו ובאשר יזכור באותו רגע כי עתה הוא מנוסה בזה נקל לו לעמוד בנסיון וכמ"ש במדרש אלו הי' ראובן יודע שהתורה כתבה עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם בכתפו הי' מוליכו אצל אביו וכן רבים במדרש, ויש להתמלא רחמנות על איש הנלכד בפח זה ומתגברת בו מדת השקר כמו שמטבע האיש להתמלא רחמים כשרואה את חבירו נלכד בפח הגשמי וליסטים שובין אותו ומוליכין אותו למכרו למרחקים, כי טבע הישראלי להיות דבק במדת האמת, וע"כ נזכר בני ישראל חמשה פעמים בפסוק אחד כנגד חמשה חומשי תורה, להורות כמו שהתורה הוא תורת אמת כן ישראל כולו זרע אמת היפוך זרע עמלק, ורק מצד התגברות כח עמלק נתפסו ברשת זו טמנו להם, וע"כ בחמשה מקומות יעקב נטל אות ואו שהוא אות אמת כבזוה"ק משכון מאליהו להורות שמדת האמת היא ממושכנת אצל ישראל שהם זרע יעקב כבחמשה חומשי תורה וכשיגאלו מזרע עמלק שהוא מלחמה האחרונה ע"י אליהו יתגלה האמת בעולם, אכי"ר ב"ב:
17
י״חבמדרש כי פועל אדם ישלם לו זה משה דכתיב ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם מה ראה ראה משוי איש על אשה ומשוי גדול על קטן ומשוי בחור על זקן ישב וישב להם סבלותם בין איש לאשה בין גדול לקטן בין בחור לזקן אמר לו הקב"ה אתה ישבת לבני סבלותם חייך שאתה עתיד ליישב ולפרש לבני נדריהם בין איש לאשה בין גדול לקטן בין בחור לזקן הה"ד כי יפליא לנדור נדר בערכך נפשות לה', ביאור הענין דהנה גלות מצרים הי' מירוק על חטא אדה"ר וכל הדורות שהיו מכעיסין ובאין כידוע בספרים, ובאשר שורש החטא הי' עץ הדטו"ר שהוא ענין ערבוביא ע"כ שלט עליהם עונש כח ערבוביא ומזה בא שהי' משוי איש על אשה וכו' ואף שלא לפי חלקי הנפש הצריך מירוק כי המירוק צריך לפי חלקי הנפש המתחלף במהות האנשים, דוגמא לזה הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה פירוש דברי הזוה"ק בעשרה הרוגי מלכות שהי' עיוות הדין והדברים לכאורה מבהילים איך שייך עיוות הדין למעלה שהכל במשפט וצדק והגיד הוא ז"ל שבאשר אחי יוסף דנו אותו לרודף ועיוו עליו את הדין הי' העונש במשפט צדק מדה במדה לעוות עליהם את הדין ודפח"ח, וכן נמי נאמר בנידון שלפנינו שמחמת חטא עירוב טו"ר הי' עליהם עונש עירוב המירוק, אך משה דכתיב בו כי טוב הוא ולא הי' בו שום פסולת והי' נקי מעץ הדעת טו"ר הכניס עצמו ביניהם ושיתף עצמו עמהם וצירף זכותו לזכותם ומחמת זה הי' יכול לישב סבלותם, והוא כענין שפירש הספורנו במאמר של משרע"ה מחני נא מספרך אשר כתבת היינו שמסר להם את זכותו עי"ש, ובאשר נתן נפשו עליהם זכה לראות בגדולתם ולבחון כמה חלקי הקדושה ואלקית ששוכן בכל איש ואיש במהותם המתחלפין, וזהו הענין פרשת ערכין שהערכין אינם לפי שיווי החומר שהרי אפי' מניוול ומוכה שחין נמי שוה בדין ערכין כדכתיב נפשות כבש"ס ערכין (ד':) ועיין רדב"ז בטעמי המצות שמבאר חילוף הערכין עפ"י מה שאדם נברא בצלם אלקים, ואיש כי יפליא דוגמא העליונה ה' איש מלחמה, האומנם שלהלכה דקי"ל כר"מ דנכרי נערך קשה להבין, אך בודאי זה אמת שענין ערכין אינו אלא לפי חלקי הקדושה, כמ"ש הרדב"ז אף שלא נדע הטעם דנכרי נערך:
18