שם משמואל, בחוקתי ז׳Shem MiShmuel, Bechukotai 7
א׳ר"ח סיון
1
ב׳יומא קמא לא אמר להו ולא מידי משום חולשא דאורחא, והקשה מהרש"א תיפוק לי' משום דכל עליותיו היו בהשכמה, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה תירץ דהא דצריך השכמה משום דאז בוקר דאברהם אתער בעלמא ומדת החסד הוא אעפ"י לשאינו ראוי, והטעם מפני שהוא תחילת ביאת האור כעין בריאת עולם חסד יבנה, ולזה עצמו הי' ג"כ ר"ח שהוא תחילת אור הירח, עכת"ד. ויש לומר עוד לפי דרכו ז"ל דהנה אמרו ז"ל מה ביאתן למדבר סיני בתשובה, והיינו משום שראו את מראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר הי' התפעלות ורגש הנפש שבהם עצום מאד, וכל אחד בדק את תעלומות לבו אם הוא מתאים להנדרש, ובדרך רמז שהאש הי' מאיר ללבות בני ישראל לבדוק לאורו את מורשי לבבו ואפי' עון זוטר משתכח כי האור הי' גדול, ומזה באו לתשובה מאהבה שזדונות נעשו כזכיות, והנה מובן אשר הרגש והתפעלות ביום ראשון הי' יותר מבשאר הימים כי אח"כ לא הי' כ"כ חדש, וע"כ התשובה שביום הראשון היתה יותר גדולה, וברמב"ן פ' במדבר שהתשובה מדה טובה ורחמיו של הקב"ה באין לעולם בשעה שעושין תשובה, וידוע בזוה"ק שבע"ת מושכין לי' בחילא יתיר א"כ ביום ראשון לביאתם למדבר סיני שהיתה התשובה בחילא סגיא לא היו צריכין לבוקר דאברהם, כי מקום שבע"ת עומדים וכו', ואלמלא חולשא דאורחא הי' יכול לעלות אף שלא בהשכמה:
2