שם משמואל, בחוקתי ח׳Shem MiShmuel, Bechukotai 8
א׳שנת תרע"ה
1
ב׳אם בחקתי תלכו, כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דקדק הלא בפ' ראה כתיב את הברכה אשר תשמעו פירש"י על מנת שתשמעו, וידוע דעל מנת כאומר מעכשיו דמי, היינו שמעכשיו נותנים הברכה על מנת שתשמעו מכאן ולהבא, ולמה אמר כאן הלשון אם דמשמע להבא ולא מעכשיו:
2
ג׳ונראה לתרץ בפשיטות ששם מדבר מביאתן לארץ, וזהו מעכשיו כמ"ש ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו, וברמב"ן שעיקר המצות הם בארץ ונקראים משפט אלקי הארץ, ע"כ בהכרח שתקדים ביאתן לארץ, אבל כאן שמדבר מהברכות של ימות המשיח ולעת"ל א"א לומר מעכשיו ע"מ שיעשו המצות לעת"ל שאז איננו זמן העשי' כבש"ס שבת והגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה וברמב"ן פ' נצבים שלימות המשיח תהי' הבחירה בטוב להם טבע לא יתאוה הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בהם כלל וכו' ולפיכך אין בהם לא זכות ולא חובה כי הזכות והחובה תלוים בחפץ. עכ"ל:
3
ד׳ונראה שדומה לזה הוא בשבת מי שטרח בע"ש יאכל בשבת, וכל אחד זוכה בשבת כפי מסת עבודתו והזדככו בששת ימי המעשה המוקדמין, ולא שייך בזה לומר ליתן מעכשיו על מנת עבודה והזדככות שלהבא, שבאם כן הי' זוכין כל אדם לשבת שהוא מעין עוה"ב בשלימות גמור שכולם יש בהם הכנה טובה לכל השלימיות, ושוב לא הי' שייך זכות וחובה, כי מי שזכה וטעם מעין עוה"ב לא שייך עוד אצלו כמעט בחירה, כי איך ימתקו לו רגבי עפר אחרי שטעם עריבות ומתיקות נעלה ומרומם מכל תענוגי עולם, ע"כ בהכרח ליתן לכל איש במדה ובמשקל רק כפי מסת עבודתו והזדככו המוקדמת:
4
ה׳במדרש אם בחקותי תלכו הה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך וכו' ר' אבא ברי' דר' חייא בשם ר' יונתן אמר חשבתי ברכות חשבתי קללות ברכות מאלף ועד תיו וקללות מן ואו ועד הא ולא עוד אלא שהם הפוכות א"ר אבין אם זכיתם הריני הופך לכם קללות לברכות אימתי כשתשמרו את תורתי הה"ד אם בחקותי תלכו, עכ"ל, ונראה לפרש דהנה איתא בשער הקדושה לרח"ו שבכל דבר שבעולם נמצא ד' אותיות הוי', עכ"ד, ומובן שע"י עשיית התורה ומצות נדבק כל דבר בשורשו ממשיכין חיים מד' אותיות הוי' שממנו התהות כל נמצא באמצעות כ"ב אותיות התורה שבהם נברא עולם כמפורש בספר יצירה, וזהו שאמר שהברכות הם מאלף ועד תיו שהם כל כ"ב אותיות התורה, והקללות הם מואו ועד הא, היינו דהנה יש עונשין שהם בכוונה כאב הרודה את בנו, ויש עונשין שהם בהסתרת פנים כמ"ש והסתרתי פני מהם והי' לאכול ומצאוהו רעות רבות וצרות, ובודאי עונשין שע"י הסתרת פנים גרועין יותר, שהעונשין שהם כאב הרודה את בנו בידוע שרחמי האב על הבן ואם יוסיף להכותו הוא יוסיף בהמית מעיו עליו ובכל צרתם לו צר כי יגדל רחמי האב על הבן, אבל העונשין ע"י הסתרת פנים והמכים הם אכזרים ולא ירחמו על הצועק מכאב לב אין לך קשה המינו, ובמדרש פ' שמיני אין לך שעה קשה כאותה שעה שנאמר בה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, והנה מובן עוד שהסתרת פנים שהוא סילוק שכינתו ית"ש מתחיל ממטה מטה בראשונה וכמ"ש אלכה ואשיבה אל מקומי, והנה הוא סילוק ממטה למעלה, אבל העונשין שבכוונה משתלשלים ויורדים ממעלה למטה, ומאחר שד' אותיות הוי' הם בכל דבר, א"כ עונש הסתרת פנים שהוא ממטה למעלה מתחיל מקודם בבחי' הא האחרונה שבד' אותיות הוי' שבאדם ואם יוסיף להסתיר פניו ויוסיף לסלק שכינתו ית"ש הוא עד ואו שבאותיות הוי' שבאדם, והנה הוא מהא אחרונה עד ואו, אבל שכשהעונשין הם בכוונה הם משתלשלים ממעלה למטה א"כ הואו קודם ההא, וע"כ כשהסתכל דוד שהקללות הם מואו עד הא הבין שאיננו בהסתרת פנים ח"ו אלא אף הקללות הם בכוונה וברחמנות, ובא ר' אבין והוסיף לאמר שאם זכיתם, היינו כשיעשו תשובה כי עיקר תשובה הוא עסק התורה הרני הופך לכם את הקללות לברכות שהעונשין שע"י כוונה מוסיף רחמנות כנ"ל, אלא שבשעת העונש א"א לצאת הרחמנות לפועל, אבל אחר התשובה יצא הרחמנות לפועל ונעשה מהקללות עצמן ברכות:
5
ו׳ואולך אתכם קוממיות פירש"י בקומה זקופה ובת"כ מסיים בה ולא יהיו יראים משום ברי', ונראה דהנה צורת האדם ראשו למעלה משונה מכל בע"ח שהולכים בכפיפת קומה, כי בראש האדם מקום משכן הנפש שהוא מן עליונים הוא משתוקקת ליסודה למעלה כמו טבע האש שמתלהב למעלה ליסודה לגלגל האש וצלם אלקים פרוש על פניו וממנו נמשך יראה על כל ברי' כמ"ש וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, אך חטאים שבאדם מאפילים את אור הנפש וכופפין את הקומה וצלם אלקים שבאדם אינו מאיר בפניו ומסתלקת היראה ממנו, וכדמיון אמרם ז"ל תינוק בן יומו חי א"צ לשמרו מן העכברים עוג מלך הבשן מת צריך לשמרו מן העכברים, וביותר מחמת פגם ברית שגורם סילוק הצלם כידוע, וע"כ במצרים שהי' צריכין להתמרק מחטא פגם ברית מדור המבול כידוע בספרים לכן הי' קומתם נכפפת, ואם לא הי' בגשמיות הי' בטבע נפשם, ונסתלק מהם שלימות צלם אלקים שגורם היראה, אדרבה היו יראים מהמצרים כמו אדם המתירא מן חי' טורפת, אך כאשר נגמר המירוק ויצאו ממצרים לחירות עולם זקפו את קומתם והאיר צלם אלקים שעל פניהם וחזרה מוראם על העולם, וע"כ אינם יראים משום ברי':
6
ז׳וזכרתי את בריתי יעקוב, ברש"י בחמשה מקומות נכתב אלי' חסר ויעקוב מלא שיעק"א נטל מאליהו אות ואו עירבון שיבוא ויבשר גאולת בניו, וכבר אמרנו לפרש היות אות ואו הוא אות אמת, ובש"ס ע"ז דבשלש שעות הראשונות שהקב"ה יושב ועוסק בתורה דכתיב בה אמת אין הקב"ה עושה לפנים משה"ד, וע"כ אליהו שמדתו אמת כבמדרש שלח אורך ואמיתך אורך זה מלך המשיח ואמיתך זה אליהו, לא הי' יכול לסבול את היוצא משה"ד וקנא לשמו ית"ש כבמדרש, ובאשר אליהו הוא הגואל שלעתיד אם הי' מביט על ישראל במדת האמת שלו לא הי' אפשר שיגאלו, וזהו שנטל יעק"א ממנו האות ואו הוא אות אמת היינו שלא יביט בהם במדת האמת אלא לפנים משה"ד עד יבוא ויבשר גאולת בניו אז יחזיר לו מדת האמת:
7
ח׳וכעת נראה לי להוסיף בה דברים דהנה מדת האמת הוא דבר שאין לו סוף וגבול והוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, וכל מה שלמדריגה הנמוכה יקרא אמת כשמגיעין למדריגה גבוה ממנה עדיין אין זה אמת כידוע לאנשי לבב, וזקני האדומו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק הגיד שנקודת האמת לא הי' אלא בכ"ג בשעה שנכנס לפני ולפנים ביוה"כ, עכ"ד, ולפי"ז מובן אשר מדת האמת של יעק"א ע"ה דכתיב תתן אמת ליעקב לרגלי תוספת מעלה שהי' ליעק"א ע"ה על אליהו, הי' מדת אמת של אליהו עדיין לא נחשב אצלו לאמת, כי לפי עומק המעלה כן הוא מדת האמת שלו, וע"כ לפי מהות מדת האמת של אליהו הי' נראים ישראל שעזבו את ברית ה' ואליהו קנא ע"ז, אך לפי מדת אמת של יעקב היינו שבעומק יותר נראה שכל חטא ישראל הוא רק בחיצוניות, אבל בפנימית ישראל שהוא עצם ישראל אין בהם חטא כי החטא הוא רק במקרה והמקרה לא יתמיד, וע"כ למען לנקותם ולהיישירם אין לקנא עליהם ולשפוך עליהם חרון אף, אלא לרחם עליהם ולהאיר עליהם אורות גדולים, ואז ממילא ימצא מין את מינו וניער והפנימית ישראל יתגלה ואז ממילא יסתלק החטא מעליהם [ואחד מהחברים נענה אבתראי שבזה יש לפרש מה שמדת אמת הוא מדה מי"ג מדות של רחמים, הלוא בש"ס ע"ז שבמדת האמת אין הקב"ה עושה לפנים משה"ד, ולפי האמור הדברים מובנים, ויפה אמר]:
8
ט׳ולפי"ז יש לפרש הא דנטל יעק"א אות ואו שהוא אמת לעירבון היינו שהגביה את מדת אמת של אליהו למדת אמת שלו, ואז גם אליהו יראה במדת האמת בעומק יותר ויראה אשר באמת ישראל ראוים להגאל ואפי' כשהם בדיוטא התחתונה מאד מ"מ עצם נפשות ישראל קדושים וטוהורים, וכל הרע הנמצא הוא רק פרי הגלות, וכאשר יגאלו אז יופיע עצם טהרתם, וזהו העירבון שאם לא יביט בהם בעומק כנ"ל אין זה מדת אמת שבמדריגה הגבוה זו מדת האמת הוא שראויין לגאולה ודו"ק:
9