שם משמואל, בחוקתי ט׳Shem MiShmuel, Bechukotai 9
א׳שנת תרע"ו
1
ב׳במדדש אם בחקותי תלכו הה"ד חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך אמר דוד בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך והיו רגלי מביאות אותי אל בתי כנסיות ובתי מדרשות:
2
ג׳ויש להבין איך יתכן לומר על דוד המלך ע"ה שהי' מרכבה לשכינה ודבוק באלקית שבכל יום הי' מחשב בראשונה בענינים גשמיים, מה שלא יתכן לפשוטי עם ישראל כמ"ש הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא שפירש"י כשהם עומדים משנתם שחרית הם מתגברים כלביא וכארי לחטוף את המצות ללבוש ציצית ולהניח תפילין לקרוא את שמע, שעכ"פ ראשית הזמן צריך ליתן לה', מה גם דוד המע"ה שהי' תמיד משתוקק ומצפה לאלקית כמ"ש צמאה לך נפשי כמה לך בשרי וגו', ובש"ס ברכות (ט"ז.) ונשכים ונמצא ייחול לבבנו ליראה את שמך, ואיך יתכן לומר שהי' מחשב למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך:
3
ד׳ונראה דהנה כתיב עדות ה' נאמנה מחכימת פתי, ויש לפרש דמה שנקראה התורה עדות אף שאין עדות מפי כתבם, אלא שהתורה עשתה את האדם לעד מעיד על יחוד ה', והנה בעדות כתיב או ראה או ידע, ואם לא ראה וידע בעצמו אלא שהוא סומך על אחרים שהגידו לו אף שהדבר אמת מ"מ הוא נקרא עד שקר, וכמ"ש בעדים זוממין והנה עד שקר העד אף שהמעשה הוא אמת אלא שמזימין את העדים ואומרים עמנו הייתם במקום אחר וא"א שתראו את המעשה קרינן בהו והנה עד שקר העד, ובהכרח לומר שישראל המעידין על יחוד ה' הוא כאלו ראו בעיניהם ממש ולא מחמת מסורת שבידם ולא מחמת השערת ואומדן דעת שכל אנושי, שכל אלה עדיין אינו נקרא עדות נאמנה אלא ראי' ממש, והוא מחמת התורה שכשנכנסו דברי תורה לתוך לבו של אדם הרי היא מאירת עינים ונפקחו עיני שכלו לראות מה שאין בו ספק ואומד כלל אלא דבר ברור, וזהו שאמר עדות ה' נאמנה, שהתורה מעמדת עדים נאמנים להעיד מה שרואים בעיניהם, והטעם מפני שמחכימת פתי ובגדר החכמה שיהי' כאלו רואה הדבר בעיניו ממש כאמרם ז"ל אמור לחכמה אחותי את אם ברור לך הדבר כאחותך וכו':
4
ה׳ולפי האמור יש לפרש הכתוב חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך דדרכי דוד הי' מעולם לדרוש ולחקור ולתור בחכמה, ואף שמעצמו ומטבעו הי' לו שכל הישר מ"מ לא הי' לו זה התכלית שעדיין אין בשכל אנושי בחינת עדות אלא אומדן דעת לבד, ואשיבה רגלי אל עדותיך היינו עדות ה' נאמנה שהיא התורה שהיא מעמדת עדים נאמנים כנ"ל, ובזה יש לפרש דברי המדרש בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך והי' רגלי מביאות אותי אל בתי כנסיות ובתי מדרשות, דהנה שלימות צורת האדם הוא במוח ולב המוח להשכיל והלב ממנה תוצאות המדות והתשוקה, הלב מכונה בשם מקום באשר הוא דוגמת מקום שעליו נבנה כל הבנין והמקום הוא מקבץ ומאחד את הכל והוא יסוד הכל, כן לב האדם הוא יסוד האדם ובו נקבצו באו כל הכחות וכל הרגשות כולם, וכל מדות טובות ותשוקה האלקית הכל מלב תוצאותן, וזהו שאמר התנא איזהו דרך ישרה וכו' ר"א אומר לב טוב וכו' שבכלל דבריו דבריכם שבאם המדות והתשוקות נשחתות אף שישכיל בדברי תורה הוא כנזם זהב באף חזיר, ע"כ הלב מכונה בשם מקום, והמוח מכונה בשם בית דירה שבהמוח כח המדמה והציור ולהבדיל צורת דירה מזולתה, ובמקום שדעתו של של אדם שם, נחשב כי שם דירתו כבמשנה עירובין האומר שביתתי בעיקרו של אילן נחשב ששם דירתו וקנה שביתה שם, וזהו שבמדרש שבכל יום הי' מחשב למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך, הוא כינוי להשלמת הלב טוב ושכל הישר, אך באשר לב הטוב ושכל הישר הבא מעצמו ומטבעו ובשכל אנושי איננו תכלת הנדרש, אלא הי' רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, בתי כנסיות הוא הלב שנכנסים ומתקבצים בו דברי תורה עד ששב הלב להיות עובד ה' בתפילה ובתחנונים כאמרם ז"ל איזה עבודה שבלב הוי אומר זו תפילה וע"כ נתכנה הלב בשם בית הכנסת מקום שמגדלין בו תפילה כלשון הש"ס מגילה פרק בני העיר, ובתי מדרשות הוא השכל מקום שמגדלין בו תורה, וזהו ואשיבה רגלי אל עדותיך היינו שהשכל שבמוח והמדות והתשוקה שבלב יהיו מיושרים מפאת עדות ה' הנאמנה כי מבלעדי זה אינו נקרא עדות כנ"ל:
5
ו׳ויש עוד לומר דהא דכתיב בעדות או ראה או ידע, ראי' מתיחסת לשכל, ידיעה מתיחסת ללב, כי ידיעה היא לשון קישור כדאיתא בספרים והוא חיבור הלב להשכל והיא עדות המתקיימת בידיעה ולא בראי', ע"כ בהא דהי' רגליו מביאין אותו אל בתי כנסיות ובתי מדרשות וקיים ואשיבה רגלי אל עדותיך, נתקיים העדות בראי' וידיעה:
6
ז׳ויש לומר דדוגמא לזה הוא שבת דבזוה"ק דשבת סהדותא איקרי, והיינו ששבת מאיר בשכל ולב ישראל ויוצדק לומר אז בישראל והוא עד או ראה או ידע, ראי' בשכל וידיעה בלב, והוא זכור ושמור שבת דליליא ושבת דיממא, וע"כ אומרים בזמירות דקבלת שבת מקדש מלך עיר מלוכה קומי צאי מתוך ההפכה, מקדש מלך הוא הלב של ישראל דמקדש מלכו של עולם הוא, ובששת ימי המעשה שולט להט החרב המתהפכת כדפירש בזוה"ק שמתהפכת פעם לטוב פעם לרע היפוך הידיעה שהיא לשון קישור כנ"ל, אך בשבת יוצאין מתוך ההפיכה, כי שבת הוא דעת כמ"ש לדעת כי אני ה' מקדשכם ונתקיים או ידע ידיעה אף בלי ראי', וזהו לבשי בגדי תפארתך עמי כידוע למבינים שתפארת הוא בסוד הדעת, וזהו עורי עורי שיר דברי כי מצד עוצם הקישור למעלה נתפרץ שירה מלב ישראל וכמ"ש לבי ובשרי ירננו אל אל חי, וביום הוא מדת זכור שהוא במוח ושכל וחכמה הוא בחי' ראי' ונתקיים בישראל או ראה, ובאשר המדות כלולות וזכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, ותיכף בהכנסת שבת נתקיים בישראל והוא עד או ראה או ידע מקביל לבתי כנסיות ובתי מדרשות:
7
ח׳בזוה"ק אם בחקותי תלכו וגו' ר' חייא פתח עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור וכו' ומאריך בענין בלק ובלעם, ואינו מובן מה קישור וסמיכות יש בזה לענין הפרשה, ונראה דהנה בחקותי תלכו פירש"י להיות עמלים בתורה יכול זה קיום המצות כשהוא אומר ואת מצותי תשמרו וגו' ובת"כ מסיים ועשיתם אותם הרי מצות אמורות, ועוד שם בת"כ אם בחקותי תלכו ואת מצותי תשמרו ועשיתם אותם הלמד לעשות לא הלמד שלא לעשות שהלמד שלא לעשות נוח לו שלא נברא, והנראה מענין הפרשה שהמבוקש שיהי' השכל והעשי' לאחדים ביד האדם, היינו להמשיך את השכל להמעשה, ולא יהי' השכל והמעשה נפרדים, והיינו שמתבקש עמל התורה ולא הידיעה לבד, כי עמל התורה מזכך את הנפש והגוף עד שהוא ממילא נמשך אחר הוראת השכל, מה שאין ידיעת התורה בלי עמל בכח לעשות, כי ידוע בכתבי האריז"ל שעמל התורה והיגיעה מפרידין את חלק הרע מהאדם, ובסילוק את חלק הרע ממילא הגוף נשמע אל הנשמה כי הגוף בערך הנשמה הוא כערך הלבנה שמקבלת אור השמש, וחלקי הרע הם חוצצין ומאפילים את אור הנשמה שלא תאיר להגוף והוא כעין ליקוי הלבנה, ובסילוק דברים החוצצים ממילא הגוף מקבל אור הנשמה ומבין שניהם יצא המחשבה דיבור ומעשה כאחד ולזה מקבילים יעודים הטובים שלעומת התאחדות השכל שהוא הנשמה והגוף בעשיית המצות זוכין שיהיו שמים וארץ מקבילים בלי שום חוצץ השמים יענו את הארץ, וכלשון הרמב"ן שיהי' שמים וארץ על מכונם, וזהו ענין כל הברכות כולם למדקדק בהם מרישא דכל דרגין עד סופא דכל דרגין: והנה בזוה"ק דבלק ובלעם היו בקסם ונחש, בלק בקסם הוה רב מכל חכימין ובלעם בנחש, קסם ונחש תרין דרגין אינון קסם תליא בעובדא נחש לא תליא בעובדא אלא באסתכלותא ובמלה דפומא, ועצת מואב לקרא לבלעם להשתתף עם בלק הוא לצרף כח בלעם ובלק, וכמו דאנן לאתערא קדושה עלאה בעובדא ובמלה הכי נמי אינון דאתיין מסטרא דמסאבותא בעיין לאתערא סטרא דלהון בעובדא ובמלה דפומא, ובאשר הרגישו מיעוט הכח שלהם נגד סטרא דקדושה ע"כ חשבו להשגב בכח הצירוף, וכבר אמרנו שהם חשבו שמאחר שמת אהרן שהי' בעובדא חסר לישראל כח צירוף הזה:
8
ט׳ולפי דברינו הנ"ל שכל ענין הפרשה הוא צירוף השכל והעשי', ע"כ פתח פתחא להאי פרשתא מענין בלק ובלעם שהרשעים הללו באשר ראו גודל כח ישראל לא מצאו עוז בנפשם לעמוד נגד ישראל אלא ע"י צירוף בלק ובלעם, ומזה יובן כמה גדול כח צירוף הזה עד שאפי' בטומאה הי' לו כ"כ כח הגדול, עד שהקב"ה חושב אותו לרבותא מה שהפר עצתם, ממילא מובן שעאכו"כ מדה טובה המרובה כמה הוא כחו גדול כ"כ עד שמביא לברכות עליונות אשר עדיין לא נתקיימו ומעותדין לימות המשיח:
9