שם משמואל, בהעלותך א׳Shem MiShmuel, Beha'alotcha 1

א׳שנת תר"ע

ב׳במ"ר כיון שראה אהרן שכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי וכו' זה אהרן וכו' אמר אוי לי וכו' אמר הקב"ה לגדולה מזו אתה מתוקן וכו' בהעלותך את הנרות, הקרבנות כ"ז שבהמ"ק קיים הם נוהגים, אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו, וכל הברכות שנתתי לך לברך את בני אינן בטילין לעולם ע"כ:

ג׳והק' הרמב"ן ז"ל למה לא נחמו בקטורת ובשאר עבודות, גם הלא הדלקת הנרות בטלה עם שאר עבודות בזמן הגלות, ותי' שזה רומז לנ"ח שקיים לעולם ע"ש, ונראה דהנה כ"ק אדומו"ר זצללה"ה אמר שעבודת הלוים מלמטה למעלה ועבודת הכהנים מלמעלה למטוה, ומחמת זה היתה עבודת הכהנים בחשאי, ועבודת הלוים בקול עכלה"ק והתלהבות ושיר הם דביקות מלמטה למעלה, וזה היתה טענתו של אהרן היינו שהוא הי' נשיא של שבט לוי הי' צריך להיות לו עבודת שבטו ג"כ כמו של נשיא שבטו, ונחמו השי"ת בנרות היינו מלמטה למעלה כמו שפרש"י בהעלותך שתהי' הלהב עולה מאלי', היינו ההתלהבות להשי"ת מלמטה למעלה וזהו עבודת הלוים וזהו שאמרו ז"ל הדלקה לאו עבודה הוא מחמת שהיא אינה עבודת כהנים [ונראה שמחמת שעבודת הכהנים היתה מלמעלה למטה, היתה צריכה להיות בחשאי, ותוך המקדש, ותוך החומה, וכבגמ' יבא דבר שבחשאי ויכפר כו'] ונוכל לומר שזהו תי' הרמב"ן ז"ל שרומז על נ"ח, הענין שזה שבטלה עבודת בהמ"ק בגלות, כי כל גלות הוא לשון גילוי דאיתגליא מאי דאיתכסיא, ויש שליטת החיצונים ח"ו, ומחמת זה היתה צריכה להיות העבודה בבהמ"ק ובתוך החומה וכמ"ש ירושלים הרים סביב לה, והיינו שלא תהי' בה שליטת החיצונים ח"ו, אבל בגלות מחמת חשש הנ"ל בטלה עבודה, ועבודת כהנים היתה לימשך השפעה מלמעלה למטה, וזה איננו יכול להיות בגלות שהחיצונים לא יקבלו ח"ו ההשפעה, אבל עבודת הלוים שהוא התלהבות ודביקות מלמטה למעלה יכול להיות בגלות ג"כ, והדלקת הנרות היא ג"כ מלמטה למעלה וזה יוכל להיות בגלות כנ"ל, ואין לחוש לשליטת החיצונים, ואדרבה היא פרסומי ניסא, ולמטה מעשרה דווקא שהוא רה"ר, ואין רה"ר תופסת אלא עד עשרה, היינו מפני שאין לחוש לשליטת החיצונים, וזהו שא"ל הקב"ה שלך קיימת היינו נ"ח כתי' הרמב"ן ז"ל, ולזה הלכה הדלקה עושה מצוה ולא הנחה, היינו כי לא יכלו חכמז"ל לתקן מצוות נ"ח בגלות נגד הנחת שמן ופתילות במנורה, שזה הי' [מלמעלה למטה ששמן הוא חכמה ושבעה קני המנורה שבעה מדות כנודע] עבודת הכהנים שפסולה בזר, וזה א"א להיות בגלות, רק הדלקה שהיא לאו עבודה זה יוכל להיות בגלות, ומשום זה הדלקה עושה מצוה והבן, ולפי"ז ניחא המדרש שנחמו השי"ת ג"כ בברכת כהנים היינו מפני שברכת כהנים יכולה להיות ג"כ בגלות שבזה ג"כ אין שליטה להחיצונים כמ"ש ששים גבורים סביב לה, וזה ברכת כהנים שיש בה ס' אותיות:

ד׳ובזה נוכל להבין האיך יכול להיות שבת בגלות, הלא שבת הוא מלמעלה למטה ג"כ וכולהון מתעטרין בנשמתין חדתין, אך מחמת שבשבת אין שום שליטת החיצוניים כבזוה"ק כולהון ערקין וכו', ושבת הוא כולו קודש, ואפי' כל תענוגי שבת ואכילה ושתי' הם כולם מצוה, ובכתבי האריז"ל שמאכל של שבת אינו מגשם ע"כ הוא קודש ואין בו שום שליטת החיצונים, ומחמת זה מכל להיות בגלות:

ה׳והנה כמו שבכלל כן בפרט שכל איש ואיש צריך להיות זהיר בכל שפע הבאה לו מלמעלה שבל יניקו ממנה החיצונים, היינו שלא יקח אותה לחומריות להתגשם יותר כאמרם ז"ל סקבתא דשתא רגלא, ושלא יהי' לו גאות מהשפע שהשיג הן משפע גשמיות הן משפע רוחניות, וזהו מאמר הר"ר בונם זצללה"ה על הכתוב ובאו עליך הברכות האלה והשיגוך, שישיגו אותך בלי שום השתנות והתנשאות ח"ו [אזוי ווי דו ביסט] שלא יהי' מקום להחיצונים ח"ו, וד"ל:

ו׳שבת הוא אותיות בשת, הענין שצריך האדם ליבוש א"ע מקדושת שבת ולסלק החומריות מעליו, כי איך יוכל לגשת אל השבת והוא משוקע בחומריות, ואין לבוא אל שער המלך בלבוש שק, וזהו שלשה ימים לפני השבת, היינו להכין א"ע לקדושת השבת, וג' ימים לאחר השבת, היינו לראות להשאר בקדושת השבת וליבוש ליכנוס לחומריות מאחר שהי' לו אור גדול כזה, וזהו שבעה קני המנורה שג' קנים מזה וג' מזה נוטים אל הנר אמצעי שרומז לשבת, והנה שבת מיני' שתא יומין מתברכין, וידועין דברי הרה"ק ר"מ מפרימשלאן ז"ל בפי' הכתוב שנא' באדוניהו ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית, היינו שהוא בעצמו לא העציב א"ע לאמר לנפשו כי מעשים כאלו אינם נאותין לבן דהמע"ה, וע"כ נאבד ממנו המלוכה ודפח"ח, וכ"כ אף אנו נאמר בש"ק שלעומת שהוא בוש מקדושת שבת ומחשב בנפשו שמעשים כאלו הבלתי טובים אינם נאותין לפני מפני שהנני מקבל שבת, ובאיזה פנים אבוא לקבל שבת הבאה, אז הוא מקבל בכל שבוע מקדושת שבת ומתברך ממנו, אבל אם ח"ו אינו עושה כן, שוב אינו מתברך כנ"ל באדוניהו:

ז׳הזה עליהם מי חטאת, ופרש"י ז"ל מפני טמאי מתים שבהם, ויש להבין שהרי גם בישראלים היו ט"מ והיו צריכין לעשות הפסח ולמה לא נצטוו כולם יחד בהזאה, י"ל דהנה פרש"י בפ' פרה שהחוטא שנתגאה ישפיל א"ע כאזוב ותולעת ויתכפר לו, וי"ל נמי שע"ז מרומז האפר פרה כענין אאע"ה שאמר ואנכי עפר ואפר ובש"ס חולין (פ"ח:) שבזכות זה זכו בניו לאפר פרה, והנה ישראל היו אז שפלים בעיני עצמם ורוחם נשבר במה שנתרחקו מעבודת המשכן מחמת חטא העגל, ולהיפוך היו הלוים כענין ויגבה לבו בדרכי ה', ע"כ הוצרכו לאזהרה יתירה על אפר פרה כנ"ל, והבן:

ח׳ולכפר על בנ"י, להבין במה היתה כפרתן, הענין כי בנ"י הראו בזה מדת עין טוב במה שנתנו מקום ללוים כבמדרש במדבר, ובמידת טובת עין נכללו כל המדות כאמרם ז"ל עין טוב כו', ומפני זה חיבבן השי"ת כחמשה חומשי תורה, כי בהם נכלל הכל, וזה הי' שכרן תחת מדת טובת עין שכוללת כל המדות, וזהו לכפר על בנ"י, כי באמצעותם הוציאו ישראל מדת העין טוב לפועל, ובזה ניחא מה שהלוים הביאו קרבנות כפרה ולא בנ"י, היינו מפני שמדת טובת עין שלהם היתה כפרתן ולא הוצרכו עוד לקרבנות כפרה, והבן:

ט׳במ"ר עשה לך שתי חצוצרות כסף, אתה עושה ומשתמש בהן לא אחר, הענין דהנה שופרות מורין על הכנעה כבירושלמי הרי אנו געיין כבהמה, ובגמ' (חולין ה':) אדם ובהמה תושיע ד', אלו בנ"א שהם ערומין בדעת ומשימים עצמם כבהמה, וחצוצרות מורין על התנשאות, ולכן מרע"ה שהי' ענו מאוד מכל האדם וגו' לא הי' צריך לעורר הכנעה בשופר והי' יכול לשמש בחצוצרות, ולא אחר, ולכן ביהושע היו שופרות, אבל במלחמה היו צריכין חצוצרות, כי נגד האויבים וכן נגד החיצונים צריכין התחזקות ואין רשאין להיות בהכנעה כי יכולין ליבטל ח"ו אצלם, רק התחזקות והתנשאות כדכתיב ויגבה לבו בדרכי ד', וכבמדרש שה"ש יונתי וגו' אצלי הם כיונה פותה אין לב, שכל מה שאני מצוה להם הם עושין, אבל נגד אומה הם חזקים כחיות, וכמו שאמר כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה על הת"י כד חמי משה ענותנותי' דיהושע כו' היינו מחמת שראה ענותנותו וטבע הענו להיות בטל, הי' מרע"ה מתיירא שלא יתבטל מהמרגלים, קרא שמו יהושע, והתפלל עליו שיהי' לו התחזקות והבן:

י׳ועפ"י הדברים האלה יובן דברי המדרש להלן אתה משתמש בהן שאתה מלך ואין אחר משתמש בהן אלא דוד המלך שנאמר ויעמדו הלוים על עמדם השיר משורר והחצוצרות מחצרים, ויש להבין הלוא מפורש בפ"ז דתמיד ושתי כהנים עמדו על שלחן החלבים ושתי חצוצרות של כסף בידם ומקרא מלא הוא ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם, ועל פי הדברים הנ"ל בטעם שמשה הי' משתמש בחצוצרות משום שהי' עניו מאד, כן נאמר במקדש מקום היראה שנופל על כל אדם פחד ה' מהדר גאונו, וכמאמר הכתוב והשביתו בניכם את בנינו לבלתי ירא את ה' האמור במזבח שבני בני גד ובני ראובן, ועיין בסידור הרב הערה לתיקון חצות, וכל ענין קרבנות שמורה על הכנעה כאלו הקריב נפשו, שם לעולה משתמשים בחצוצרות, וכבש"ס ר"ה (כ"ז.) בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' לפני המלך ה' הוא דבעינן חצוצרות וקול שופר. אבל בגבולין מקום שיש שופר אין חצוצרות מקום שיש חצוצרות אין שופר ועיין רמב"ן במלחמות שם, והנה כ"ז במקדש אבל בזמן דוד המע"ה שלא הי' מקדש אז לישראל שהרי חרבה שילה לא הי' בדין להשתמש בחצוצרות, רק דוד המע"ה שהי' שפל בעיניו מאד כמאמרו למיכל בת שאול וכל ספר תהלים מלא מזה ע"כ הוא השתמש בחצוצרות:

י״אובזה יתיישב קישית כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דכל מקום תרועה מורה למדת הדין ולמה יהי' זה בכהנים, אך להנ"ל יש לומר דהא דתרועה מורה למדת הדין הוא תרועה בשופרות כענין הרי אנו גועים כבהמה [ואולי הוא מעין סוד נפילת אפים], אבל חצוצרות שהוא התנשאות וכענין ויגבה לבו בדרכי ה' זה שייך לכהנים דקיימי בנהירא דאנפין תדיר:

י״בלהבין ענין המתאוננים, הנה בס' פנים יפות כ' שיום שהיו מתאוננים הי' יום הנ' להקמת המשכן יע"ש, הענין, כמו שמ"ת הי' ביום הנ' ליצי"מ ובאו אז לשער הנון, כן כאן היו באין לשער הנ', ושער הנ' אין שום השגה ע"כ עד כאן הי' ארון ברית ד' ניסע בתוך המחנה, היינו שהי' להם עוד השגה, אך כשבאו לשער הנ', ושם אין שום השגה כתיב וארון ברית ד' נוסע לפניהם ולא בתוכם ששם אין שום השגה, וזאת הי' להם להבין שעכשיו עומדים ברום המעלה, והם לא הבינו זאת וחשבו שנפלו ממדריגתם, ומצאו א"ע חסרים וזהו לשון אונן כבש"ס זבחים (צ"ט:) אונן אין משלח קרבנותיו שנא' שלמים כשהוא שלם ולא כשהוא חסר, וזאת היתה תלונתם, וכ"כ בס' ברית מנוחה עה"פ ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה שהתאוו להשיג יותר מה שאין יכולין להשיג והבן:

י״גבאופן אחר דאיתא בשם הבעש"ט ז"ל על המ"ר ינהגנו על מות עלמות דכמו תינוק שהאב לומד אותו לילך כשהתינוק מתקרב אצלו הוא מרחיק א"ע ממנו כדי להרגילו לילך ונמצא הריחוק טובה להתינוק יע"ש, והנה במדבר היו במדריגה גדולה שהי' להם התגלות אלקית וגם מאכלם הי' מאכל רוחני, ולא היו עוסקים בשום מעשה גשמית, אך זה לא הי" תכלית הבריאה, כי הנשמה קודם ירידתה לעוה"ז אין מחסור לה שום דבר, כי היא בנועם זיו העליון, אך תכלית הבריאה היתה שגם בעוה"ז עולם הגשמי תעבוד את השי"ת, [א דורך האקין פון אלעם], וזה היתה הכוונה שיעלו לא"י ויזרעו ויחרשו, היינו שיעסקו בדברים גשמיים ואעפי"כ יעבדו את השי"ת בתכלית עבודה, ועתה שהיו קרובין לכנוס לא"י הי' מתחילים מן השמים להראותם התרחקות מעט, וזהו וארון ברית ד' נוסע לפניהם ולא בתוכם, כדי שיתרגלו לקרב א"ע, והם לא הבינו זאת, והיו מתאוננים, וזהו לימוד לצעירים שמתחילים לעבוד השי"ת בהתלהבות, ואח"כ נופלים מעט ממדריגתם, וזאת הוא מן השמים שלוקחים מהם העזר אלקי, כדי שהם בעצמם יעבדו את השי"ת, וכל המניעות הם ג"כ מן השמים, וצריך כ"א לידע זאת שלא יפול בעצמו ויתחזק א"ע לעלות מעלה מעלה והבן:

י״דוישובו ויבכו גם בנ"י, הענין, בס' פנים יפות כ' שהמחשבות מערב רב פגמו גם בבנ"י, וזהו וישובו, היינו שהמחשבות שבו וגרמו בכי' גם בבנ"י, וז"ש ובעיני משה רע, שהי' מתיירא שמהחשבה לא תקלקל גם אותו עכת"ד, אך זה הי' מחמת עניוות שלו, כי באמת לא היו יכולין לפגום ח"ו אותו במחשבתם, כי מרע"ה הי' נבדל מהם, וכ"ק אבי אדומו"ר זצוקלל"ה אמר לי בשם זקיני זצללה"ה מקאצק שפשוטי עם יכולים במחשבתם לפגום להצדיק ח"ו, והוא ז"ל אמר שחכמז"ל תקנו זה במה שאמרו מורא רבך כמורא שמים, שמחמת היראה מרבם אינם יכולים לפגום אותו, באשר הם נבדלים ממנו ועומדים מרחוק עכדה"ק, וכל הצדיקים שהקפידו על דרך ארץ היתה כוונתם כדי שיהיו הם נבדלים ממנו ולא יוכלו לפגום אותו, וזקיני זצוקלל"ה מקאצק אמר להעומדים לפניו בזה"ל "וועט עטץ מיך פאלגין איז גוט, אויב נישט וועל איך מיר אהן טאהן א מלבוש של יראה וועט עטץ אנטלויפין בחורי העכברים" עכדה"ק, ובוודאי כוונתו היתה כנ"ל והבן:

ט״והטעם שהי' צריך במ"ת פרישה מה שלא היו כל הנביאים צריכים, כ' הספורנו מחמת שבשעת הנבואה היו מתבטלים מכל חושיהם ולא הזיק להם שום טומאת הגוף כי הגוף נתבטל, אבל במ"ת הי' הדיבור עמהם פנים בפנים בלי התבטלות החושים, וגם למרע"ה הי' פא"פ ולכך הוצרכו פרישה, וקשה אמאי התרעמו אהרן ומרים על מרע"ה וכי לא ראו שמתנבא בעודו בחושיו, אך כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה אמר ענין הפרישה כי התורה היא בירור טו"ר אסור ומותר, ובזה א"א שלא יהי' בו עירוב טו"ר כאמרם ז"ל א"א שלא יהי' בו צד דופי, לכן היו צריכים פרישה להתורה עכתדה"ק, וזהו שהתרעמו אהרן ומרים על מרע"ה כי באמת במרע"ה לא הי' בו שום עירוב טו"ר כמ"ש ותרא אותו כי טוב הוא, כי זיכך החומר והי' כמו אדה"ר קודם החטא ואפשר עוד יותר ולא הי' צריך לפרישה, וחשבו שכל הפרישה שלו הי' מחמת ענותנותו שחושב שגם אצלו יש תערובות טו"ר, וע"ז א"ל הקב"ה לא כן וגו' כי מפני שאר טעמים נצטוה בהפרישה וכמ"ש בזוה"ק, ונראה כי לולא המצוה הי' האדם ח"ו משוקע בתערובת טו"ר אך המצוה מועלת שלא יפול ח"ו ואם הוא יותר מהמצוה נופל ח"ו, ובכן צריכין להזהר בזה ולהתנהג בקדושה ובטהרה והבן:

ט״זאלדד ומידד מתנבאים במחנה משה מת ויהושע מכניס וח"א על מלחמת גו"מ נתנבאו, להבין מה זה שייכות כאן, הענין מבואר בגמ' יומא שלעתיד יכניס מרע"ה את ישראל לארץ, וצריך להבין דטעמו של הזוה"ק דמעלת משה הוא גבוה מאוד מא"י, וע"כ לא נכנס ומה נשתנה לעתיד, וי"ל דהנה מרע"ה שנזדכך גופו כ"כ עד שהי' גופו יותר קדוש משרפים ואופנים, כמבואר במדרש, ושע"כ מן שהי' בזכות משה הי' לחם רוחני והיו טועמין בו כל הטעמים והי' נותן חיות אך אינו משביע, וזהו שהתאוו למאכל גם שיהי' בו גם להשביע רעבונם, והנה באם עמדו ישראל בנסיונן והי' נכנע כל הסט"א ע"י הליכתם במדבר אז הי' גם גופם נזדכך מאד כמו שראוי לאוכלי המן שהוא מאכל מזוכך, לחם שמה"ש אוכלין, והיו באים לתיקון הגמור כמו אדה"ר קודם החטא, ואדה"ר קודם החטא הי' משכנו בג"ע, ששם משכן הנשמות עתה, ואף שאין הנשמה נהנה מכל עניני חומריות, ובהכרח שהג"ע נתעלה מכל חומריות והכל שמה ברוחניות, וממילא אדה"ר קודם החטא שהי' משכנו שמה, ע"כ לומר שלא הי' גופו בחומריות כמו עתה שנתלבש בגוף גס כתנות עור, ומקודם הי' גופו כולו ספירי כתנות אור כמ"ש המפרשים ז"ל וברע"מ קדושים אדה"ר לא הו"ל מהאי עלמא כלום ונתבררו הדברים היטב בלקוטי תורה פ' בראשית עי"ש, וממוצא הדברים נשמע שבאם לא היו ישראל מקלקלים מעשיהם במדבר והיו באים לתיקון הגמור כמו אדה"ר קודם החטא הי' גופם נמי נעשה ספירי, ובהכרח שגם א"י הי' נתעלה אז והי' יצא מכלל ארץ החומרי לרוחני כמו הג"ע, ואז היתה א"י ראוי' גם למשה וכמו שיהי' לעתיד אחר תיקון הגמור שאז אחר ההזדככות תהי' ראוי' גם למשה, אבל מאחר שהתאוו למאכל גם ולא נזדכך גופם ונשארו בכתנות עור, וכ"כ א"י צריכה להיות בגשמיות כדי שיהי' נאות למושב בנ"י שוב הוא גרעון למשה לכנוס שמה, וזה שהתנבאו עתה דווקא משה מת כו' לעורר לבב בנ"י בתשובה בהודיעם מה שאבדו, ומ"ד שנתנבאו על מלחמת גו"מ היינו דכשהיו בנ"י במדבר ואכלו המן מאכל רוחני היו טועמין טעם תורה ומצוות, והיו אצלם התורה ומצוות כולו תענוג בלי עול, כי היו טועמין המתיקות שבהם, והעול אצלם הי' כמו במלאכים שנאמר עליהם וכלם מקבלים עליהם עול, והיינו שלא לאחוז א"ע במדריגה גבוה מהם, והנה הקליפה של גו"מ הוא פריקת עול כמ"ש ננתקה וגו' ונשליכה וגו', וקליפה הזאת נמשכת ממה שיש תערובת טו"ר בין בנ"י פורקי עול, ואם היו בנ"י במדריגתם שלא יהיו עליהם התורה ומצוות לעול, והי' גם הע"ר נתתקן בצד מה, לא היתה הקליפה של פריקת עול במציאות, והי' אז התיקון הגמור, אך כששאלו מאכל גשמי, אבדו המתיקות מתורה ומצוות ונעשו עליהם לעול, ויש בישראל אנשים שמקור מוצאם מהע"ר שפורקין העול ח"ו, נעשה מזה קליפת פריקת עול, וזה התנבאו תיכף במן על מלחמת גו"מ, והבן, והנה שבת מצלת ממלחמת גו"מ כמאמרם ז"ל, דשבת הא אהבה ורצון בלי עול, כדאי' בזוה"ק, ממילא אין הקליפה של גו"מ שולטת עליו כלל כנ"ל, ואם היו כל ישראל שומרים שבת ויו"ט היתה נתבטלת מכל וכל, אבל עכ"פ בפרטות אצל איש מישראל השומר שבת נתבטלה מאצלו והבן:

י״זלהבין למה הוצרכו זקנים דוקא לפ' התקדשו למחר וגו' ומה חידשו בזה הזקנים, הענין האריז"ל כ' בס' לקוטי תורה פ' בראשית כיון שיוצא מפי השי"ת ביום אכלך ממנו מות תמות בהכרח יעשה וימות יע"ש, כן הדבר כאן, דאחר שהשכינה מדברת מתוך גרונו, א"כ הי' הדבר נשאר לעולם, ולכן הוצרכו זקנים שיהי' הדבר ע"י אמצעים ולא יהי' בהכרח והבן: