שם משמואל, נשא י׳Shem MiShmuel, Nasso 10
א׳שנת תרפ"א
1
ב׳במדרש בבני קהת ובבני גרשון נאמר בהם נשיאת ראש שחלק להם הקב"ה כבוד לקהת בעבור כבוד הארון ולגרשון על שהי' בכור, אבל בבני מררי שלא היו אלא בני פשוט ועבודת משאם לא היתה אלא קרשים ובריחים ועמודים ואדנים לא נאמר בהם נשא את ראש, ויש להבין דמ"מ למה יהיו גרועים מפשוטי ישראל שאין בהם לא זה ולא זה ומ"מ כתיב בהו כי תשא את ראש, ולדעת הרמב"ן דהפרשיות כסדרן נאמרו והפרשה של כי תשא את ראש קודם מעשה העגל נאמרה הי' מקום לומר שישראל אבדו מעלה זו ולא נשאר אלא לקהת וגרשון מטעם שבמדרש, ומ"מ עדיין יש לדקדק הלוים שלא טעו בעגל למה הוצרכו בני קהת וגרשון לטעם זה ולא סגי להו כמו שנאמר בישראל קודם מעשה העגל, ועוד יותר יקשה לרש"י דמעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן ימים רבים, ובוודאי גם פרשת כי תשא בהדייהו הרי שישראל לא אבדו מעלה זו מחמת החטא, ולמה יהיו בני מררי גרועים מינייהו, וכבר דברנו מזה, ומ"מ אין בהמ"ד בלי חידוש:
2
ג׳ונראה בהקדם דברי הש"ס אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו יעסוק בתורה אי אזיל מוטב אם לאו יקרא ק"ש אי אזיל מוטב ואם לאו יזכיר לו יום המיתה, וכל המפרשים דקדקו למה לא יזכיר מתחילה יום המיתה, אלא המתין עד שראה שלא אזיל ע"י תורה וק"ש, וכן ק"ש למה ימתין עד שראה שלא אזיל ע"י עסקו בתורה, וכבר דברנו בזה בכמה אנפי בעזהי"ת, ונראה עוד לומר דהנה ענין יראת ה' מצינו בשלשה לשונות, יראת שמים, יראת חטא, יראת עונש, יראת שמים הוא מפני פחד ה' ומהדר גאונו, וכ"ק אדומו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור הגיד שיראת שמים הוא כדוגמת שמים שלחין היו ביום הראשון לבריאה ונקרשו בשני מפני גערת ה' באומרו יהי רקיע כאדם שמשתומם מגערת המאיים עליו עכ"ד, יראת חטא הוא כאדם שמתיירא שלא יאבד כל הונו רכושו וחייתו, כן מכ"ש האדם אשר נקודה אלקית שבו היא עיקר מכל העולם ומלואו, והוא מאבדו ממנו ע"י העבירה, יראת עונש כמשמעו יסורי העונש רח"ל או כמ"ש הרמב"ם שבחטאו יגרום למנוע ממנו דרכי התשובה או לעשות דברים המביאים אותו לחיי העוה"ב:
3
ד׳ובזה יובנו דברי הש"ס אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו יעסוק בתורה, כי אורייתא וקב"ה כולא חד, ובהתעסקות בתורה בכל כחו התורה מאירת עינים ומשתומם מפני פחד ה' ומהדר גאונו, וכברש"י דברים ואו והיו הדברים וגו' שמתוך כך אתה מכיר בהקב"ה ומדבק בדרכיו, וברש"י יומא חבל על דלית לי' דרתא כו' שכל התורה אינה אלא שער לכנוס בה ליראת שמים, אך אי לא אזיל זה מורה שההסתר גדול אצלו מאד וכאמרם ז"ל יצה"ר דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחי הלב, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שמפתח אחד בו נכנס הארת השכל להלב ומפתח השני בו עולה תשוקת הלב להמוח ויצה"ר סותם את שתיהם ע"כ לא אזיל מפני התעסקות בתורה שהרי אינו נכנס לתוך לבו, העצה היא לקרות ק"ש שהוא מבריח את המזיקין וכברש"י בפסוק לא ישכב עד יאכל טרף שהוא אוכל ומחבל כל מזיק הבא לטרפו, ובמדרש כשהוא אומר ה' אחד נאכלין המחבלים מפניו ומלחשין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ובפשיטות הטעם שכל הנמצאים שבעולם הכל הוא מאמיתת המצאו, וזה מורה הלשון ה' אחד שאין שום מציאות זולתו ית"ש, ע"כ שוב אי אפשר לשום נברא להזיק נגד רצון השי"ת, וזה שמלחשין אחריו וכו' ומובן שזה מחליש כח היצה"ר מלסתום את מפתחי הלב ונתגרש ממקום מושבו, ואף שעדיין אין מגיע אדם למדה זו להיות משתומם מפני פחד ה' והדר גאונו, מ"מ אחר שמפתחי הלב אינם עוד כ"כ סתומים, בכחו עכ"פ לידע ולהשכיל שמחמת עבירה זו הוא מאבד את כל הונו וחייתו כנ"ל מענין יראת חטא, אך אם לא אזיל ובהכרח שמפתחי הלב עדיין סתומים זה מורה שגסות הרוח שבו טרדתו, וכבזוה"ק שיש עננין חשוכין אשר כל האור שבא עליהם אינו מועיל להאיר אותם וכדמיון שבע פרות הרעות שבחלום פרעה כמ"ש ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחילה, והגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שזהו גסות הרוח שמחמת אור הבא עליו הוא מתגאה עוד יותר עכ"ד, ע"כ עצתו היא להזכיר לו יום המיתה יום המר ואז יכנע לבבו הערל, ולפי האמור שכסדר הדברים נאמרים תחילה יעסוק בתורה שבזה יבוא לתכלית היראה שהוא יראת שמים כנ"ל, אך אי לא אזיל ומטעם הנ"ל ע"כ יקרא ק"ש ויבוא ליראת חטא, וכשגם זה לא הועיל עכ"פ יבוא ליראת העונש:
4
ה׳ויש לומר שדוגמת שלשה מיני יראה הנ"ל הם שלשה מחנות לוים, שידוע שהלוים הם במדת היראה, קהת הוא מטועני הארון הם המשפיעים בישראל יראת שמים מפחד ה' ומהדר גאונו, וכענין יעסוק בתורה כנ"ל, גרשון הוא מלשון גרש לץ ויצא מדון היינו שהם משפיעים בישראל מדה זו, לגרש את יצה"ר היושב בין שני מפתחי הלב ואז יבוא לידי יראת חטא כנ"ל בענין יקרא ק"ש, מררי הוא מלשון מרירות שהם משפיעים בישראל להיות מכירים כי רע ומר עזבך את ה' והוא יראת העונש:
5
ו׳ומעתה יובן מה שבמררי לא נאמר נשיאת ראש, כי נשיאת ראש הוא מצד המעלה שבאדם כענין שכתוב ויגבה לבו בדרכי ה', וזה יתכן באיש שעיניו פקוחות בלתי גבר עליו ההסתר ויש בו יראת שמים או שעכ"פ מגרש את יצה"ר מהיותו יושב בין מפתחי הלב כנ"ל והוא יראת חטא, אבל מדה זו שבני מררי משפיעים שהוא יראת העונש התמרמרות וכניעת הנפש לא יתכן בו לשון נשיאת ראש:
6
ז׳ויש לומר שדוגמת שלשה מחנות לוים שהם שלשה סוגי יראת ה' יש נמי בהכנסת שבת, שבהאריז"ל שבע"ש בחצות היום מתחיל להאיר קדושת שבת, וע"כ אפי' מי שבששת ימי המעשה הוא בהסתרת פנים מחמת כובד המלאכה וטרדת פרנסה, מ"מ בע"ש בחצות התחלת התנוצצות קדושת שבת קול דודי דופק על מיתרי לב ישראל ומתעורר בו הרצון, ואז מתמרמר בנפשו באיזה פנים הוא בא לקבל את השבת ובא לכלל הבנה עד כמה הוא רחוק ולהיכן הוא נוטה, וזהו ענין בר בי רב דיתיב בתעניתא בע"ש זהו מקביל לבני מררי שבשניהם הוא ענין כניעת הנפש, ואח"כ ענין השש תקיעות וידוע שענין התקיעות בכל מקום לעורר הפחד וכמ"ש אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו והוא מבריח את המזיקי', וזהו מחמת הרגשת קדושת שבת שמתנוצץ ביותר זה מגרש היצה"ר מהיות יושב בין מפתחי הלב, ואז הזמן לעומתו פתיחת שערי גן עדן כידוע בדברי האריז"ל, ובודאי הוא ענין אחד עם גירוש יצה"ר היושב בין שני מפתחי הלב, כי הלב באדם הוא הג"ע בעולם הקטן, ובפתיחת שערי הלב בעולם הקטן מתעורר פתיחת שערי ג"ע בעולם הגדול, והוא מקביל למדת בני גרשון יראת חטא שלא יהי' נחסר ונדחה מקדושת שבת, ואח"כ הדלקת הנר זה רומז על נר ה' נשמת האדם שמאיר אל עבר פני' פחד ה' והדר גאונו מקביל למדת בני קהת כנ"ל, ובהקדמת כל אלה זוכין לקבלת שבת באהבה כמשפט האהבה הבאה אחר יראה כידוע לותיקין:
7