שם משמואל, נשא ט׳Shem MiShmuel, Nasso 9
א׳שנת תרע"ח
1
ב׳ולקח הכהן מים קדושים בכלי חרש ומן העפר אשר יהי' בקרקע המשכן יקח הכהן ונתן אל המים. ויש להבין בענין המים קדושים והעפר מה עבידתייהו, והנה בענין פרשת סוטה כבר דברנו בו הרבה ולא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בה:
2
ג׳והנה במדרש דמטרונה שאלה את ר"י אתם אומרים נדה שרי לייחודי עם גברא, אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת, והשיב לה התורה העידה עלינו סוגה בשושנים, וכבר דקדקנו שתשובה זו יתכן לפני איש המאמין בתורה אבל מטרונה זו אפשר שמחמת שאלה זו שהי' אצלה לדבר ברור שאי אפשר למיקם אנפשי' תבוא לכזב את דברי התורה ח"ו, ופרשנו שתשובתו היתה שטבעינו נשתנה מטבע זולתינו, ונראה בטעמו של דבר עפ"י מאמרם ז"ל שאיש ואשה שנוהגין בכשרות ובצניעות שם יוד הא שוכן ביניהם יוד באיש והא באשה, ושם הזה הי' המעיד במצרים שהם בני אבותיהם כברש"י פ' פינחס, וטעם שם זה דווקא י"ל עפ"י הידוע בדברי חכמי האמת שאות יוד ואות הא שבשם זה נקרא תרין ריעין דלא מתפרשין והוא עלמא דאתכסיא והוא המביא ביניהם כח נעלם השומר מחיבור הנמאס לשאינו ראוי, שהוא היפוך לגמרי כאמרם ז"ל אלקיהם של אלו שונא זימה, וע"כ שרי לנדה לייחודי עם גברא דהיוד שבאיש וההא שבאשה הוא השומר ומושך להעדר חיבור הנמאס:
3
ד׳ולפי"ז יובן ענין הסוטה שרש"י פירש שם סוטה שנטתה מדרכי הצניעות, וכבר דקדקנו שזה יתכן בתחילת הקינוי שראה שנטתה מדרכי הצניעות ע"כ עבר עליו רוח קנאה וחשדה, אבל אח"כ שקנא לה ונסתרה שיחוד א"א דאורייתא הוא ועוד שיש רגלים לדבר שנטמאה, היתכן לקרותה עוד בשם נטי' מדרכי הצניעות, ולמה נקראת בפי חכז"ל עדיין בשם סוטה, וידוע כי שם הוא המהות, והיתכן לומר שעדיין מהותה שנטתה מדרכי הצניעות לבד, אך להנ"ל י"ל דבודאי לא נפלה בפעם אחת מאיגרא רמה היינו בנות הכשרות והצניעות לבירא עמיקתא שוחה עמוקה זונה, אלא שתחלה זלזלה בדרכי הצניעות והי' נראה בעיני' כאילו זה לפנים משורת הדין ויכולין להיות אשה כשירה אף בלתי היות צנועה, אך באשר נטתה מדרכי הצניעות ע"י כן נסתלק כח נעלם הנ"ל, דהיינו שני אותיות יוד הא השומר כנ"ל, ושוב בא כח הטומאה לעומתי ושורה בה כטעם הזוה"ק בטומאת מת שלעומת נשמה הקדושה שנסתלקה שורה בגוף המת רוח הטומאה, כ"כ בסוטה שאחרי שנטתה מדרכי הצניעות לבד ונסתלק כח קדושה הנ"ל שורה בה לעומתו כח טומאה נעלם, והוא המושך אותה ותוקפתה בכח עד שהפילה לבאר שחת, ובאשר עיקר הגורם לכל אלה הוא הנטי' ראשונה שנטתה מדרכי הצניעות ומאז והלאה היא כמעט אנוסה בדבר, ע"כ הנטי' הראשונה תופסת את השם ונקראה סוטה, וכח רע זה הוא הרוח שטות שהזכיר רש"י ששנו רבותינו אין המנאפין נואפין עד שיכנס בהם רוח שטות, כי אין ישראל נופל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא כנ"ל אלא מחמת העדר הצניעות נכנס בה רוח שטות, ולפמ"ש יובנו דברי המדרש נחשדו ישראל על הסוטות ולא על הנדות, שהיתר יחוד הנדה הוא כנ"ל ששם יוד הא הוא השומר, וזו שנסתלק ממנה כח זה ולא עוד אלא שחל עלי' כח רע לעומתו ע"כ אסור יחוד:
4
ה׳ובזה יובנו דברי הירושלמי הובא בתוס' שעד שלא שתתה היא כאלו טמאה ודאי אף שבאמת לא נטמאה, מטעם זה הוא שהרי נשתאב בה כח הטומאה המושך כנ"ל, ואף שעדיין לא עברה בפועל ואין עלי' לאו דטומאה מ"מ יש עלי' חיוב עשה באשר בכח שורה בה רוח הטומאה:
5
ו׳ולפי האמור יש לפרש ענין המים קדושים והעפר אשר יהי' בקרקע המשכן, דהנה במ"ר ריש פ' בא שאל אבנימום הגרדי את רז"ל אמר להם הארץ האיך נבראת תחילה וכו' א"ל נטל הקב"ה עפר מתחת כסה"כ וזרק על המים, ורבים תמהו על מאמר זה שבפשטי נראה כחימר הקדום, אך הרמב"ן על שה"ש פירש שהכוונה על הוויית הראשונות, והרגיל בלשונות הרמב"ן שם מבין שכוונתו על אותיות יוד הא משמו הגדול ית"ש, וי"ל שדוגמא דידהו עשה לה הכהן להמשיך להאשה קדושה של שני אותיות אלה אחרי אשר אבדה זה תחילה בנטייתה מדרכי הצניעות, ופועל דמיוני לזה היו המים קדושים והעפר שבקרקע המשכן שנתן על המים, ובהופיע עלי' שם זה אם לא נטמאה אלא ששרה עלי' כח הטומאה כענין טומאת מת כנ"ל שנקרא רק מגע טומאה ולא טומאה יוצאה עליו מגופו, שהרי אפי' מת עצמו מותר להכניס למחנה לוי' מקום שמי שטומאה היוצאה עליו מגופו נשתלח משם, ואינה נקראת רק כמו מגע טומאה שהטומאה מרחפת עלי' ממילא בהופעת קדושה זו הטומאה בורחת ופורחת ממנה, וכלשון המדרש שמבערין את העון עכ"ל, וממילא נשארה טהורה ונקי', ע"כ עוד פעלה עלי' הקדושה לטובה ונקתה ונזרעה זרע, וכמו הארץ שנבראת תחילה ע"י שם זה [כנ"ל בדברי הרמב"ן] להוציא פירות ליתן זרע לזורע ולחם לאוכל, אך אם נטמאה נעשית גוף הטומאה וא"א לה שתסבול את קדושה גבוהה זו ונדחתה מהעולם היא עם הטומאה יחד, שהרי נעשה היא והיא דבר אחד:
6
ז׳ולפי האמור יובן מה שכל משפט הסוטה הוא נס כמ"ש הרמב"ן שאין בכל משפטי התורה נס מפורסם כזה, ולהנ"ל י"ל דהיינו טעמא, דידוע דהנסים באים מעלמא דאתכסיא, וע"כ בכאן שכל הענין הוא בעלמא דאתכסיא, הסילוק ע"י העדר הצניעות, ולעומתו שנשתאב בה כח רע הוא כח נעלם למעלה מהטבע, וכענין שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שטעם טומאת מת שעולה עד לרקיע אף שידוע שרק רה"י עולה עד לרקיע באשר היא בקדושה ורה"ר שהוא בחיצוניות אינה תופסת אלא עד עשרה משום שהטומאה באה לעומת נשמה קדושה שנסתלקת, ע"כ כח הטומאה נמי כ"כ גדול ועולה עד לרקיע, וכן נמי י"ל בנ"ד שבאשר כח הטומאה שנשתאב בה הוא לעומת שם של עלמא דאתכסיא שנסתלק, ע"כ יש לכח טומאה זה נמי כח גדול מעין כח עלמא דאתכסיא, וכן מה שחזר הכהן והמשיך לה כח קדושה ע"י העפר והמים מעלמא דאתכסיא שמשם באו הנסים, ע"כ כל משפט הסוטה הוא נס לבד:
7
ח׳ולפי האמור יתבארו דברי הזוה"ק שהקשה שהכהן שהוא איש חסד למה נמסר לו לעשות דין בסוטה, ותירץ שהוא אינו עושה אלא השם הוא שעושה והיא מזדמנת אליו בזה, ועדיין אינו מובן שכל גבורות הקדושות עושה השי"ת ומ"מ איננו ראוי לכהן איש חסד, אך לפי הנ"ל מובן שהכוונה בראשונה לטהרה מטומאה שנשתאבה בה ומרחפת עלי' שהטומאה תברח מפני הקדושה אלא שאם נטמאה נצמדה להטומאה ונדחה יחד עמה, ומ"מ יובן שלהמשיך עלי' קדושה מעולם הנסתר אף בעוד לא טהורה היא וכטומאת מגע עכ"פ, לזה נצרך דווקא איש החסד להיות קדמה שכינה ואתיא, וכענין יצי"מ שהיו ישראל במ"ט שערי טומאה אלא על סמך דלהבא בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה:
8
ט׳יש לעיין בקרבן הנשיאים שכתובין המנחות קודם להזבחים, משא"כ בכל התורה, ומשנה שלימה שנינו פ"י דזבחים שאפי' העופות קודמין למנחות ושם וכן בהקדישה ומשמע דאכלהו קאי עיי"ש, ונראה עפ"מ שהגדנו כבר בשם נשיא שהוראתו לשון הגבהה, אבל לא שהוא מוגבה אלא מגביה את אחרים, וע"כ נקרא נשיא ביוד ולא נשוא בואו, והוא עפ"י דקדוק הש"ס מגילה הוא אינו שש אבל אחרים משיש, דיקא נמי דכתיב כן ישיש ולא כן ישוש, וה"נ דכוותה, וכך היתה עבודת הנשיאים להגביה אפי' דברים הנמוכים ביותר, וזהו ענין שהביאו העגלות והבקר לשאת את המשכן בהמה, ולכאורה אינו מובן מאחר שהכוונה היתה מתחילה לשאת הכל בכתף, והמשא בכתף חשוב יותר, ושע"כ מרע"ה לא רצה לקבל מהם עד שנאמר לו מפי הגבורה כדאיתא במדרש ובתרגום יונתן, למה עלה על דעת הנשיאים לנדב העגלות והבקר לכהות אור חשובת המצוה, אך נראה דהנה במדרש שהבקר היו קיימים עד גלגל וי"א עד בית עולמים, וי"א עדיין הם קיימין, מוכרח שנמשך עליהם קדושה עליונה גבוהה מאד, וי"ל שהי' זה לפועל דמיוני לקדושת גוף ישראל, שהגוף והחומר של ישראל יהי' מוגבה ומכון לשכינה, וקו"ח מהבקר לנפש הבהמיות שבישראל, ונאות נדבה זו להנשיאים כפי מסת תעודתם:
9
י׳והנה זבח ונסכים לעולם הזבח קודם שנקל להגביה את נפש החיונית שבבעלי חיים לגבוה, מנפש הצומחת שבנסכים, ומן הקל יבוא אל החמור, אך הנשיאים שכל עבודתם היתה להגביה את היותר נמוך, חביבה להו הגבהת המנחות קודם, וע"כ הי' ראשית הנדבה המנחות, שהי' מורה על עניינם:
10