שם משמואל, בהר ה׳Shem MiShmuel, Behar 5
א׳שנת תרע"ד
1
ב׳ושבתה הארץ שבת לה' פירש"י לשם ה' כשם שנאמר בשבת בראשית, ויש להבין הדמיון שהרי אין השביתות שוות ששם אסור בכל מיני מלאכות והוא מופנה כולו לעבודת ה' א"כ יוצדק בו לומר שבת לה' אלקיך, אבל שביעית שאינו אסור אלא בעבודת קרקע ושאר עבודות מותרות ואפי' הקרקע עצמה איננה שובתת מלגדל ספיחים ופירות האילן אין ענין לזה כלל:
2
ג׳ונראה לפרש עפ"י מה שכתב בעל אור החיים שהבריאה היא רק לשבעה ימים ובכל שבת נתחדשת הבריאה עוד לשבעה ימים וכן לעולם וזהו שבת לה' אלקיך שחוזרת כל הבריאה לממציאה, וחוזר הש"י ובורא אותה כבראשונה עכת"ד, ויש לומר שכמו שהבריאה הוא בכלל, כן הוא נחלת ארץ ישראל לישראל נמי היינו שניתן להם רק לשבע שנים לעבוד את הא מה וחוזר ונותן להם עוד לשבע שנים לעבדה ולשמרה, וע"כ בשנת השביעית שבה הארץ להנותן וכל האוכלין מפירותי' משלחן גבוה קזכי, וע"כ יש קדושה בפירות שביעית ותופסת דמי' כהקדש, וע"כ הקדים כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם לשון הוה ולא כתיב נתתי או אתן או בלא סימן כלל כמו בפרשת ערלה כי תבואו אל הארץ ונטעתם וגו', או אל ארץ כנען, והאור החיים עמד בזה עיי"ש, ולדרכנו יש לומר שלהורות בא שהנתינה היא תמידית ולא בפעם אחת שנעשית שלהם לעולם, וע"כ הוא ענין אחד עם שבת בראשית אלא שזה כלל הבריאה וזה נתינת הארץ לישראל, ובאשר שבת הוא בכלל הבריאה ע"כ נאסר כלל מלאכות ושביעית הוא בענין נחלת ישראל, ע"כ נאסר רק עבודת קרקע והפקר הפירות לסלק שייכות הבעלים:
3
ד׳ולפי האמור יובן הא דפירש"י משם הת"כ ולשכירך ולתושבך אף הנכרים, והדבר מפליא דק"ו ממתנות עניים שאין בלקט שכחה ופאה קדושה כלום ואיתא בת"כ לעני ולגר תעזוב אותם מה גר בן ברית אף עני בן ברית, עכ"ל. ק"ו מעתה לפירות שביעית שיש בהם קדושה ולמה בפירות שביעית נשתנה הדין, ולהנ"ל יש לומר דלאו משום תקנת עניים הפקירה תורה פירות שביעית אלא להראות שחזרה הארץ אליו ת"ש, ואלו לא הפקיר אלא לישראל לבד לא הי' נראה שחזרה המתנה מכלל ישראל אלא מהפרט להכלל, ע"כ הפקיר אפי' לנכרים:
4
ה׳ולפי האמור יובן דעון שמיטה גורם גלות הארץ דכל מדתו של הקב"ה מדה במדה שכאשר לא שבתו בשביעית והיו מראים כאלו חטפו הארץ והחזיקו בה לעולם, ע"כ לא חזר ה' ליתן להם עוד לשבע שנים, והוא כענין שבמדרש בראשית פ' ה' משל למלך שבנה פלטרין וכו' והושיב בה המלך דיורין פקחים עמדו והחזיקו בפלטרין אמרו אין פלטין זו של מלך שלנו היא אמר המלך תחזור פלטין לכמו שהיתה וכו' עיי"ש, זה נאות גם לעניננו לפי דרכנו, ויש לומר דהיינו הך שאמרו ז"ל בש"ס תענית (כ"ט) כשחרב הבית בראשונה אותו היום וכו' ומוצאי שביעית היתה, היינו אחר שכלתה המתנה לשבע שנים שעברו, ולא ניתן להם מחדש ע"כ נחרב הבית וגלו גלות שלימה:
5
ו׳ונראה עוד לומר דהנה בגלות נאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך בשמחה ובטוב לבב, ידוע כי שמחה בעבודה נצמח מהתחדשות, וע"כ מצות שמיטין שמורה את התחדשות כנ"ל מעורר התחדשות בעבודה, וכן שבת שהוא התחדשות הבריאה בכלל כנ"ל בשם אור החיים, וכן תורה היא התחדשות כאמרם ז"ל שיהא דברי תורה תדשים בעיניך כאלו היום נתנה ואמרו ז"ל למה נמשלה תורה כדד לומר לך מה דד זה כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו טעם כך דברי תורה כמ"ש דדי"ך ירוויך בכל עת, ומצינו בכתוב שמפני שפגמו בשמיטין ובשבת ובתורה נגזר הגלות כן הוא בירמי' וביחזקאל, ואמרו ז"ל על עזבם את תורתי שלא ברכו בתורה תחילה שפירש מהר"ל מפני העדר חשיבת התורה בעיניהם, והיינו מפני העדר התחדשות החיות, ויש לומר עוד ששלשה אלה שמיטין ושבת ותורה גורמים התחדשות עבודם בגוף ונפש ושכל, שמיטין בגוף ידוע למבינים ובזוה"ק ששמטה הוא בכנס"י, שבת בנפש כמ"ש וינפש וכבר דברנו בזה שנפש הוא כינוי לרצון שבאדם כמ"ש אם יש את נפשכם ושבת הוא אהבה ורצון, תורה הוא בשכל, ולעומתם בישראל שכשה מחנות מחנה ישראל מחנה לוי' מחנה שכינה, מחנה ישראל הוא בגוף מחנה לוי' בנפש כי לוי הוא לשון חיבור כמ"ש הפעם ילוה אישי אלי, מחנה שכינה בשכל, ויכבר דברנו מזה, וכאשר פגמו בשלשה הנ"ל הי' הסתלקות החיות משלשה אלה:
6
ז׳ולפי האמור יש לפרש דברי המדרש הובא ברש"י הושע ג' ה' תנא משום רשב"י בשלשה דברים מאסו ישראל בימי רחבעם, במלכות שמים, במלכות בית דוד, ובבהמ"ק וכו' א"ר שמעון בן מנסיא אין מראין סימן גאולה לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלשתן וכו' דמלכות שמים הוא בשכל, בהמ"ק הוא בנפש כמ"ש תוכה רצוף אהבה מבנות ירושלים, מלכות בית דוד הוא בגוף שמתיחס לכנס"י כידוע כמבינים, והנה לא אמר מרדו אלא מאסו, והיינו מפני העדר התחדשות אלא מצד מצות אנשים מלומדה ע"כ נמאס בעיניהם, ואין מראין לישראל סימני גאולה עוד שיחזרו ויבקשו שלשתן ולשון יחזרו ויבקשו שייך בדבר המשתוקק אליו, ויהי' השתוקקות בגוף ונפש ושכל, אכי"ר ב"ב:
7
ח׳במדרש הה"ד מות וחיים ביד הלשון וכו' בר סירא אמר היתה לפניו' גחלת ונפח בה וביערה רקק בה וכבת פי' המת"כ וביערה הרי רעה וכבת הרי טובה, ויש לפרש נמי להיפוך והיינו שבכל איש ישראל יש גחלת הבוערת באהבת ה' כמ"ש רשפי' רשפי אש שלהבתי' אלא שאהבות חיצוניות סובבות אותה מכל צד והיא נטמנת במעמקי הלב והיא נקראת אהבה מוסתרת ונעשית עמומה, וצריכה להתעורר ולהלהיב אותה וזהו נפח בה וביערה הרי טובה רקק בה וכבת הרי רעה, היינו כי רקיקה הוא דרך בזיון, ואין לך המכבה את שביב אש הקדושה כמו המכניס בו הרהורים רעים למאס בדבר של קדושה וכמ"ש ואם בחקותי תמאסו, מואס באחרים העישים, כדרכם של פריצי עמינו בזמנינו אלה הלוא בספרותם, קורא אני עליהם סם רכב על נחש הקדמוני עתה רכב על נחשים צפעונים אלו, והם שליחי התופת, אוי לי מקולמוסתם אוי לי מלחישתם והיא הרקיקה בגחלת הישראלי איש אשר עוד בו דופק עורק אחד יחוס לנפשו ויצילה מבאר שחת, ויאסור איסר על נפשו לבלי הבט בהם ולא ישמע את הברותיהם, ועל מה שעבר והוא רחום יכפר עון:
8