שם משמואל, חנוכה א׳Shem MiShmuel, Chanukah 1
א׳שנת תרע"א.
1
ב׳הנה ידוע שז' קני המנורה רומזין לז' מדות והשמן והאור רומז לחכמה השופע על המדות, שהוא חכמת התורה דאורייתא מחכמה עלאה נפקת, והוא שופע על המדות לזככם ולטהרם שיעתקו מטבעם הגשמי עד שלא יתאוה כלל לגשמיות רק הכל עפ"י התורה, וכמו כן בשאר המדות שיעתקו מטבעם הגשמי, וזה הוא רק בכח התורה דמחכמה עלאה נפקת, וכתיב כולם בחכמה עשית ואמרו ז"ל הביט בתורה וברא את העולם, ע"כ יש בכח התורה לשנות טבעי המדות ממהותם שנבראו ככה ובכח התורה יכלו להשתנות לטבע אחר, ומובן מאליו שלחכמה הטבעית אין לה כח זה לשנות המדות ממהותם, כי אף שידע וישכיל היטב בחכמה הטבעית שאין נאה לאדם להיות להוט אחר התאוה, מ"מ הרוח הטבעית איננה נשתנית מכמו שהי' ואף שלפעמים יתגבר כח השכל הטבעי למנוע מתאוה זו, מ"מ התאוה שנטוע בלב במקומה עומדת, וספרו על אריסטו ראש הפלסופים שהוא בעצמו חיבר ספר המדות והבין בשכל אנושי שבו כמה גרוע הוא בעל תאוה, ומ"מ מת מחולי שהעלה לבו טינא:
2
ג׳והנה היונים שלטו אז על ישראל וכל מגמתם להשכיחם תורתיך ולהתנהג עפ"י שכל אנושי, ואף שחיברו ג"כ ספרים בתורת המדות, מ"מ הידיעה נשארה נפרדת מהמדות כנ"ל, ובודאי שבחכמתם הי' מעט נצוצי קדושה שנפלו בשבירת הכלים, דאל"כ לא הי' להם חיות כלל:
3
ד׳והנה בכתבי האר"י ז"ל עת אשר שלט האדם באדם לרע לו היינו דזה שהאדם בליעל שולט על האדם דקדושה הוא לרע לו ליקח ולהוציא ממנו חלקי הטוב להתוסף על אדם דקדושה, והיוונים ששלטו אז על ישראל בכח החכמה שבהם שהי' בו מעט מנצוצי קדושה כנ"ל הי' לרע להם והוציאו הישראל מהם החלקי קדושה לגמרי, ועל כן איתא בספרים שמאז והלאה לא העמידו היוונים פלסופים בעולם ולעומת זה נתרבה השפע חכמה אצל ישראל עד שעבר הגבול להאיר אף במקומות השפלים בר"ה שהוא מקום החצונים לסמא את עיניהם ולכך מצות נ"ח הוא ברה"ר, ובזה יש להבין פלוגתת ב"ש וב"ה בש"א פוחת והולך ובה"א מוסיף והולך היינו כ"א לפי מדריגתו דב"ה מדרגתם עניוות ועניוות היא המשכה ממעלה למטה כמ"ש אני את דכא אשכון לכך קאמרי הם דענין נ"ח הוא התרבות שפע החכמה להמשיך ממעלה למטה כנ"ל לכך קאמרי מוסיף והולך, דא"א להאיר אור גדול בפעם אחת במקום החושך וכענין שאחז"ל כך הוא גאולתן של ישראל קימעא קימעא עד הולך ואור עד נכון היום, ולכך ביום ראשון נר אחת וזה נעשה כלי לקבל אור יותר, וזה מוסיף והולך שכל יום נעשה הכנה לחבירו לקבל תוספת אור, וב"ש שמדריגתם גבורות כנודע שהוא עליות ממטה למעלה, קאמרי פוחת והולך, דהנה כ"ק אאמו"ר זצוקלל"ה אמר עמאה"כ ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראות, דהלא לא סיפר הכתוב בגנותו של יצחק ח"ו ואדרבה חז"ל דרשו זקן יצחק שהי' זקן ויושב בישיבה א"כ למה ותכהין עיניו מראות, אך הענין דכתיב ישת חושך סתרו דמחמת רב האור א"א להביט בו ולהשיג בו כלל ולכך נקרא חושך, ויצחק הי' מדתו גבורות עלי' מעלה מעלה ובשביל זה שהי' יושב בישיבה והלך ממעלה למעלה עד שתכהין עיניו מראות כנ"ל עכתדה"ק, ולכך ב"ש שהי' גבורות סברי דמה שהאדם הולך למעלה נתמעט בכל פעם ההשגה ולכך קאמרי פיחת והולך דכל עוד שנתרבה שפע חכמה ממקום גבוה יותר נתמעט ההשגה, וזה שרמזו חז"ל שמנים שאמרו חכמים אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בהן בחנוכה ואיתא בספה"ק שקאי על הנשמות דבשבת א"א שיהי' להם עלי' ובחנוכה יש להם עלי' ואינו מובן למה, ובהנ"ל יובן שפיר שבשבת נעשה אור גדול מאד ונשמת ישראל נמשכין ועולין אחר האור וכדמיון שמן הנמשך אחר הפתילה להתקרב ולהכלל בהאור, ויש נשמות שנתגשמו כ"כ שאין נמשכין אחר האור וזהו פו"ש שאין מדליקין בהם בשבת מפני שאין נמשכין אתר הפתילה, משא"כ בחנוכה שהאור יורד מטה מטה למקומות השפלים ומאיר אף להנשמות שנתגשמו ביותר ואם אך יש להם מעט רצון לעבודת ה' אז בנקל להתלהב ולהדבק להקדושה:
4
ה׳יראה לי שהד' מלכיות כל אחד פעל על גלות השני וע"י שנצרפו בגלות הראשון הי' ביכלתם לבוא ולסבול גלות השני ובמ"ר בא בבבל נמצאת שלמים שנא' הן איתי אלהנא די אנחנו פולחים ומכח זה שנצטרפו בבבל החליפו כח והי' להם עמידה וכח לסבול את הגלות השני ולעמוד נגד גזירת המן, ובמדי נמצאת שלמים שנא' ומרדכי לא יכרע ולא ישתחוה החליפו כח לעמוד בגלות יון שהחשיכו עיניהם של ישראל בגזירתן ואמרו כתבו לכם וכו' ובזה שהתגברו עליהם שלא להשכיחם מהתורה לכך החליפו כח ונתוסף להם כח ועצמה בתורה וזה שנותן להם כח ואונים לעמוד נגדם בגלות אדום שאין לנו שיור רק התורה הזאת:
5
ו׳יש לומר הטעם דסעודת חנוכה הוא רשות הוא עפ"י דברי האריז"ל שהטעם שנ"ח אסור להשתמש לאורה כדי שלא יהי' אחיזה להחיצונים ע"ש, וי"ל עוד שבמה שעושין סעודה אף שלא נצטוו עלי' בזה ניכר איך התורה חביבה להם, וכעין שאמרו ז"ל כל מצוה שקבלו ישראל עליהם בשמחה עדיין עושין אותה בשמחה שפירש"י שעושין משתה ומבואר אצלינו במק"א שהוא דוקא משום שלא נצטוו ואעפ"כ עושין:
6
ז׳וטמאו כל השמנים ידוע דשמן הוא חכמה והם טמאו אף החכמה בישראל ולזה הי' צריכין להפך שהי' חתום בחותמו של כה"ג שהוא צנור להשפיע ממעלה וצנור הוא אותיות רצון לעורר רצון העליון על ישראל שהוא למעלה מהטעם ולכך נתעורר אצל ישראל ג"כ רצון למעלה מהחכמה ובזה הכח התגברו נגד היונים, כי לאו"ה אין להם כח זה ולכך הקטן שבישראל מוסר נפשו על קדושת השם, ואו"ה אינם מצווין על קדושת השם כי אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו וישראל הם חבל נחלתו עדב אחסנתי' למעלה מהטעם ע"כ בכחם למסור נפשם על קדושת השם, ואו"ה אינם בכלל בסוג זה וזה נשאר לדורי דורות שע"י אור נ"ח האדם מעורר למעלה מהשכל ולמעלה מהזמן ואמר הרבי זללה"ה מלובלין על מסור אחד שבשעה שהדליק נ"ח שאז נשמתו מאירה בשמים:
7
ח׳נ"ח בשמאל, להבין הענין הזה, גם למה לא נעשה זכר למלחמה שעשו, גם האיך הי' המלחמה ע"י כהנים וכקו' הזוה"ק דכהן הלא חסד הוא, אך הענין דהמלחמה ההיא לא היתה ככל המלחמות שיהי' שמאל דוחה להרחיק הרע, אך הם המשיכו אור גדול ממקום גבוה מאד למטה מטה ועי"ז ממילא בא מפלת היוונים, וזהו הרמז נ"ח בשמאל אף שלכאורה המשכת החכמה שהוא מקו הימין הי' יותר טוב בימין, אך זה בא להורות שמזה עצמו בא הנצחון ונצחון מתיחס לשמאל דוחה ולכך הי' צריך דווקא ע"י כהנים שהם חסד, דלא בגבורות וכח יגבר איש רק בחסדים שעוררו מלמעלה החשמונאים וא"כ שפיר יש גם זכר למלחמה:
8
ט׳להבין ענין כבתה אין זקוק לה שלא מצינו כה"ג בכל המצות, ונראה דהנה בזוה"ק פ' בשלח ואתם תחרישון לא תתערון מלה דבעתיקא תליא מילתא, והפי' שמעתי מכ"ק אבי אדומו"ר זצ"ל הרכ"מ ששם בעתיקא מחמת גובה המקום אין בכח האדם לעורר בתפילה, וזה לשון עתיקא שנעתק מהגיע שם התעוררת האדם ע"כ, והנה ידוע דבחנוכה מאיר אור רם ונשא וגבה מאד, וצריך להבין איך אנו יכולין לעורר זה בהדלקתנו הנרות, אך י"ל דלמעלה תמיד שופע אור ההוא משעה שהדליק אהרן את המנורה כדבעינן למימר לקמן, אך יש מסכים רבים המסתירים שלא יאיר למטה, ובהדלקתנו מעוררים רק להסיר המסכים, ושוב ממילא האור מאיר למטה, והוא כענין והאבן גדולה על פי הבאר וגו' וגללו את האבן, ויש לומר שזכינו לכך שיהי' בכח הדלקתנו להסיר המסכים מפאת גודל מסירת הנפש שהי' אז כמבואר ביוסיפון, וכמו שמסרו את גופם וחיצוניות שלהם בשביל קדושת שמו יתברך, לעומת זה זכו שלא יהי' שום חיצוניות עומד בפני הדלקת הנרות שנתקן לזכר לנס ההוא ויסורו כל מונע ומבדיל המסתיר את אור הגדול הנ"ל:
9
י׳ולפי הדברים האלה יובנו דברי המדרש הובא ברמב"ן ריש בהעלותך א"ל הקב"ה למשה לך ואמור לאהרן כו' לגדולה מזאת אתה מוכן הקרבנות כל זמן שבהמ"ק קיים הם נוהגין אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו, והנה ידוע דכשאין בהמ"ק קיים והקרבנות בטלין מפני חרבנו אף הנרות בטילות, והרמב"ן פי' שרומז לנ"ח, ולכאורה קשה הלא נ"ח אינם במנורה ומה זה שאמר המדרש אבל הנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו, ולפי דרכינו י"ל שזה קאי על נרות של מעלה שמשם האור שופע למטה שבשעה שהדליקם אהרן לעולם הם דולקין והולכים והדלקה בחנוכה היא רק כנ"ל להסיר את מסך המבדיל, ובזה יובן הטעם דכבתה אין זקוק לה דברגע הדלקה הוסר את מסך המבדיל ושוב אף שכבתה מ"מ האור שלמעלה מעצמו מאיר והולך, אך לפי"ז עדיין צריכין למודעי למה במקדש כבתה זקוק לה, וי"ל דהנה בירושלמי וכל אדם לא יהי' באוהל מועד, וכי כה"ג לאו אדם הוא, ותירץ שבאמת כה"ג נעתק אז ממדריגת אדם למדריגת מלאך, והנה גם בכל יום פורשין בשעת הקטרה ושייך קושיית הירושלמי וצריכין לומר כתירוצו, והנה קטורת ונרות בני בקתא חדא נינהו, וכן כתיב שמן וקטורת ישמח לב, שפי' הזוהר על נרות וקטורת, ע"כ במקדש כשנעתק ממדריגת אדם למדריגת מלאך הי' בכחו לעורר גם במקום גבוה כזו כמו שהי' אהרן בכח לעורר בהדלקתו את המנורה העליונה כנ"ל אבל אנחנו בגבולין דיינו שבהדלקתנו מסלקים רק המסך והמסתיר את האור, ע"כ אם כבתה אין זקוק לה:
10