שם משמואל, מקץ י״בShem MiShmuel, Miketz 12
א׳שנת תרפ"א. מקץ ושבת חנוכה
1
ב׳ויהי מקץ שנתים ימים וגו' ובמדרש בשביל שאמר לשר המשקים כי אם זכרתני וגו' והזכרתני ניתוסף לו שתי שנים, וכבר דברנו בזה בעזהי"ת בכמה אנפי ולא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בה:
2
ג׳ונראה דהנה שם יוסף הוא מכח שני ענינים כמ"ש ברחל ותאמר אסף אלקים את חרפתי ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר, הרי שנקרא ע"ש אסיפה וע"ש הוספה, וכך הי' מהותו, כי שם של אדם מורה על מהותו, ושם אסיפה הוא שהי' מאסף כל כחותיו המוח והלב ויתר חושיו לשמים, ושם הוספה הוא שלא הי' מסתפק במדריגתו אלא הי' מוסיף והולך בכל עת התחדשות וחיות בהתלהבות יתירה:
3
ד׳והנה בכח האסיפה שבו הי' נשמר מכחות רעות כענין שבזוה"ק שחלקי האדם יחד נקרא מחנה וכתיב והי' מחניך קדוש אלו שייפין דבר נש, וע"כ כמו מחנה שמשמר את האדם בגשמיות, כן אסיפת כחותיו הי' משמרו ברוחניות, וי"ל שזה רמז בכתוב כי תצא מחנה על אויביך ונשמרת מכל דבר רע שרמז על מחנה של האדם בעצמו באסיפת כחותיו לשמים, אז ממילא הוא נשמר מכל דבר רע, ויש לומר שזהו שבמדרש ריש וישב כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשו, וי"ל עוד שלעומת אסיפת כחותיו זכה להיות צדיק יסוד עולם כנישו דכל נהורין, וע"כ הי' נמי כחו יפה לאסף את ניצוצי קדושה המפוזר בין חיצונים שזה כל חייתם ובלעדם הם פגרים מתים, וע"כ לא לבד שהי' נשמר אלא עוד הי' כמו להבה שתלהט רשעים ושולט למרחוק אחר שהוציא מהם את כל כחם:
4
ה׳ובכח הוספה שבו שהי' מוסף בכל עת חיות חדש כמעין הנובע המושך ממקור מוצא מים ומתפשט למרחוק, הי' כחו יפה להמשיך אור אלוק אפי' במקומות הנמוכים ושפלים להאיר את החושך:
5
ו׳וע"כ מצינו בו שני ענינים אלו, שמירה מכחות החיצונים ומוציא מתוכם את חלקי הטוב המעורב בהם ולקיים להבה תלהט רשעים זהו השמירה מפגם ברית, וכחות חיצונים הי' רודפין אחריו וזאת הרשעה הראתה לו מה שראתה באצטגנינות ואעפי"כ לא השגיח על כל אלה וינס ויצא החוצה, ולא עוד אלא שהוציא משם כל חלקי הקדושה, וזהו שבמדרש בכל עצב יהי' מותר כל מה שהי' מצטער עם אדונתו הי' לו יתרון ממנה למה שנטל את בתה, ובודאי שנרמז לחלקי הקדושה שהי' בשבי' בבית פוטיפר, ועוד קיים בו להבה תלהט רשעים, ובמדרש כי גם במלכותו נולד רש במלכותו של יוסף נולד רשתו של פוטיפר שבשביל שהוציא ממנו כל חלקי הקדושה נצעד למלך בלהות:
6
ז׳ובכה הוספה שבו להמשיך אור אלוק אף במקומות הנמוכים הי' ענינו שכתוב בו וזקניו יחכם שהחכים את חכמי פרעה וכלכל את מצרים בשבע שני הרעב וכפאן למול שאמר להם אלוקי אינו זן את הערלים ומכלל שהי' זן אותם בכח אלוקי ואח"כ בסוד הא לכם זרע, ואף שבהאריז"ל נחשב תפיסה על יוסף שהכניס קדושה במצרים במקום הטמא ומתקנים זה בהא לחמא בהגדה עיי"ש, מ"מ כבר אמרנו שגם יוסף ידע מזה ומ"מ לא השגיח על שום דבר לטובת ישראל שצפה שיהי' נצמח מזה לעתיד כי מבלעדי זה הי' המצרים רעים עוד יותר והי' ישראל יותר בסכנת גוף ונפש, ואף שזה ממעלת יוסף מ"מ הדבר צריך תיקון כידוע למבינים:
7
ח׳ויש לומר שזה ענין השני בנים שהי' לו מנשה ואפרים, מנשה ע"ש כי נשני אלקים את כל עמלי ואת כל בית אבי והוא על שם כח האסיפה שבו שבזה מדחים את כחות החיצונים המביאים וגורמים את העמל ובאשר לעומת אסיפת כחותיו נעשה צדיק כנישו דכל נהורין, הנה הי' בעצמו כמדריגת כל בית אביו וע"כ והנה תסובינה אלומותיכם ותשתחוין לאלומתי, ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלקים בארץ עניי זהו התפשטות אור הקדושה אפי' בארץ טמאה והוא ע"ש הוספה כנ"ל:
8
ט׳ובזה י"ל שיוסף נקרא שטנו של עשו דלעומת יוסף שהי' בו שני ענינים הנ"ל הי' עשו להיפוך משניהם, ובמדרש ויצא הראשון אדמוני כולו כאדרת שער מפוזר ומפורד כאדרת, הנה מפוזר הוא היפוך אסיפה, והיינו נמי שהי' כחות נפשו מפוזרים בכל תאוה רעה וכענין שכתוב והרשעים כים נגרש השקט לא יוכל, ואסיפת כחותיו לרעה כבמדרש המובא לקמן שהי' דבוק בערוה שכל רמ"ח אבריו מרגישין, מפורד היינו היפוך מיוסף שהי' ממשיך אלקית אף למקומות הנמוכים, ועשו הי' להיפוך שאף שהי' בראשו נשמות גבוהות מאד שיצאו ממנו אח"כ ונתגיירו מ"מ לא הי' ממשיך מהם מעט הארה לטוב וכמו שהגיד כ"ק הרב ר"ב זצללה"ה מפרשיסחא שעשו הי' משמר א"ע שלא יכנוס ללבו מעט הארה מהנשמות שבראשו, ולא עוד אלא הי' כל ענינו להמשיך כחות הטומאה לגבול קדושה ולטמאות את המקדש, ובמדרש ויחי יוסף כנגד מלכות אדום זה בעל קרנים בכור שורו הדר לו, וזה בעל קרנים ועל קרניא עשר די בראשי', זה פירש מערוה וזה נדבק בערוה וכו', נראה דשני דברים הללו הם לעומת שני דברים, קרנים של יוסף הם קרני צדיק שזה הדר לו להמשיך זיו אור אלוקי למרחוק להתפשט אפי' חוץ מגבול הקדושה, ולהיפוך קרנים של עשו קרני רשעים שבגסות רוחו הוא מפורד כנ"ל, שעוד מתאמץ להתפשט בגבול הקדושה כשור המזיק, וזה שם יוסף על שם הוספה כנ"ל, זה פירש מערוה היא השמירה מכחות החיצונים כנ"ל הבאים מכח האסיפה ולהיפוך עשו דבק בערוה שזה אסיפת כחות הרעות, כאמרם ז"ל שרמ"ח אבריו מרגישין היפוך מיוסף הצדיק כנישו דכל נהורין:
9
י׳ויש לומר שדוגמתו הוא שבת וידוע דמוסף שבת הוא יוסף כי ערב שבת הוא מדת יסוד תיקון פגם ברית, ובש"ס עירובין בר בי רב דיתבי בתעניתא בע"ש, ובההכנה לשבת ישראל מאספים כל כחותיהם לשמים, ובזה מדחים כחות החיצונים, וידוע בכתבי האריז"ל סוד רחוצת חמין בע"ש, וזוכין לאור החוזר מקדושת שבת, זהו מעין כחו של יוסף ע"ש האסיפה, אבל בשבת זוכין לנשמה יתירה ולאור אלקי המתפשט למרחוק ואנפהא נהירין בנהירו עלאה, וי"ל שמעין זה הוא ערב ר"ח ור"ח, ער"ח מדחין כחות החיצונים וזהו התענית וכיפור קטן, ור"ח זוכין להתפשטות אור האלקי מרחוק, ולדוגמא זו הארת אור הירח שהם עתידים להתחדש כמותה והדברים עתיקים:
10
י״אונראה שדוגמת שני אלו מדריגות יוסף י"ל נמי בנרות חנוכה שמדליקין על פתח הבית מבחוץ, דהנה היוונים הי' בהם חכמת הפילוסופיא שמוצאה הי' מכתבי שלמה המלך ע"ה שהגיעו לידם אחר החורבן בית ראשון, אבל נלקו בידם בחסר ויתיר וחילוף עד שהתערבו עמהם דעות כוזבות ומ"מ עצם החכמה היא טובה אלא שנתערב בה חלקי הרע, וכשגברו מלכי בית חשמונאים ונצחום לקחו מהם את כח החכמה והכניסוה לקדושה, וזה שהי' הנס לפועל דמיוני בשמן המנורה, כי שמן הוא בחי' החכמה והרוצה להחכים ידרים, וזה שתקנו להדליק נרות חנוכה על פתח ביתו מבחוץ, כי אש יש בו שני ענינים ששורף ומכלה, וגם הוא מאיר והוא רמז לחכמת היוונים, שהאש שורף מהם את חלקי הרע שנתערב בהם, והוא ענין להבה תלהט רשעים, שם יוסף ע"ש האסיפה עד שנשאר עצם החכמה בטהרתה, והיא מאירה את רה"ר והוא התפשטות אור אלוקי המלובש בטהרת החכמה ברה"ר עלמא דפרודא חוץ מגבול הקדושה, והנה זה ששורף את חלקי הרע הוא מעין יוסף ע"ש האסיפה וזה שמאיר לרה"ר הוא מעין יוסף ע"ש הוספה, וי"ל שזה טעמא דב"ה שמוסיף והולך, וב"ש דס"ל פוחת והולך י"ל דס"ל דעיקר כוונת נ"ח הוא חלק השורף של האש שבזה הי' אז עסוקים להדחות כחות היוונים וחלקי הרע שצריכין להשרף, הם מתמעטין והוכלים יום אחר יום ואינם צריכין עוד כ"כ אש לשרוף ע"כ פוחת והולך, ומחלוקתם היא לפי מדתם והדברים עתיקים:
11
י״בוהנה בליקוטי התורה מהאריז"ל ששלש שרים הי' לו לפרעה שר המשקים שר האופים ושר הטבחים שהם לעומת שלשה דברים שבצואר, שר המשקים הוא לעומת הקנה שמוציא קול, שהריאה שואבת כל מיני משקים, שר האופים לעומת וושט הבולע את המאכל, שר הטבחים לעומת הוורידין המוליכין את הדם מהלב להמוח, והנה כבר הגדנו שיוסף הי' תעודתו להכניע את שר הטבחים ושר המשקים, ושר האופים הי' מעותד לישראל להכנע באכילת מצה, וכשנשלם הכנעת שלשתם נשלם הגלות ונגאלו ישראל, והנה שר הטבחים הגדנו לעיל שיוסף הכניעו והוציא בלעו מפיו, והוא הי' לעומת שם יוסף ע"ש האסיפה כנ"ל, ושר המשקים יש לומר שהוא לעומת שם יוסף ע"ש הוספה, שהוא התפשטות אור הקדושה אף מחוץ לגבול, וכמו שנראה טבע הקנה והריאה להוציא קול המתפשט לחוץ, והוא התפשטות הנעלם מפנימית הלב ולחוץ, אבל יש גם התפשטות רע, וזה הי' שר המשקים של פרעה, ועל יוסף ששמו מורה על הוספה התפשטות הקדושה הי' מוטל להכניעו, וכענין מה שפרנס את המצרים וכפאן למול כנ"ל, וזה הי' ענין יוסף שאמר לו זכרתני והזכרתני שלשון זכירה היא בקדושה כבזוה"ק וכוון להכניס בו קדושה, וזה שכפל לומר שתי פעמים זכירה ע"ש שני עניני יוסף אסיפה והוספה, שכבר תיקן את תעודתו לשם אסיפה בשר הטבחים, ועתה חשב לתקן גם את שר המשקים בזה יגמר את תעודתו בהכנעת שני השרים, והיינו שיוסף אחר שבישר לו שר המשקים בשורה טובה בהחלום כבמדרש וזוה"ק, ע"כ חשב שיצא מסטרא דטומאה וכענין מ"ש בזוה"ק על בלעם שח"ו שידע האי רשע בסטרא דקדושה כלום, א"כ זה שראה בחלומו ענינים מסטרא דקדושה חשבו שמעתה ראוי הוא שיתפשט בו קדושה, אבל לא כך הי', ועדיין הי' בשבירה [ומה שראה בחלומו ענינים מסטרא דקדושה אף דבלעם לא ידע מסטרא דקדושה כלום היינו משום דבלעם הי' בהקיץ ובמראה הנבואה, אבל זה הי' רק בחלום ובלבוש חזק עד שאף אחר הפתרון לא ידע מהבשורה שבישר ליוסף, מסטרא דקדושה כלום] וגסות רוחו טרדתו, כמו שנראה ממה שהזכיר את יוסף נער עברי עבד שהי' חושב א"ע יותר במעלה מיוסף, והוא כדאיתא בזוה"ק שיש עננין חשוכין שכל אור שבא בהן נטבע כדמיון שבע פרות הרעות שבחלום פרעה שלא נודע כי באו אל קרבנה, והגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שהיא קליפת גיאות שכל אור הבא בו גורם לו עוד גיאות יותר, וכך הי' שר המשקים שבשביל שהזכיר לו הלשון זכירה פעמים נתגאה עוד יותר ע"כ הי' ליוסף פגם בשני הענינים שבשמו ע"ש האסיפה והוספה, והוצרך למירוק עוד שתי שנים:
12
י״גוישתו וישכרו עמו, וברש"י ומיום שמכרוהו לא שתו יין ולא הוא שתה יין ואותו היום שתו, וכבר תמהו המפרשים הלא לא ידעו שהוא יוסף ולמה שתו, ונראה דהנה במדרש פרשה ע"ט בפסוק ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבואו מפדן ארם ויחן את פני העיר נכנס בערב שבת עם דמדומי חמה מבעוד יום וקבע תחומין מבעוד יום הדא אמרת ששמר יעקב את השבת קודם שניתנה, ויש לשאול למה לא הוזכר בו שמירת שבת עד הנה, ומשמע כמ"ש הרמב"ן ששמירת האבות את התורה הי' בארץ ישראל ויעקב בחו"ל לבד נשא שתי אחיות וכן עמרם כי המצות משפט אלקי הארץ עכ"ל, וע"כ נכתב שמירת שבת ביעקב רק אחר ביאתו לארץ, ומ"מ עדיין יש להבין הרי ביוסף דרשו ז"ל ששמר את השבת במצרים דכתב הרמב"ן שמה דשאני שבת ששקולה ככל המצות לפי שהיא עדות על חידוש העולם והי' עושה כן ללמד את בניו אמונת בריאת העולם והוציא מלבן כוונת הגוים ודעת המצרים עכ"ל, וא"כ יעקב נמי שהי' בבית לבן שבודאי היו בניו צריכים שמירה מלבן יותר משמירת בני יוסף במצרים שלבן בקש לעקור את הכל, למה לא מצינו ששמר יעקב אבינו את השבת שם:
13
י״דונראה דהנה שבת היא שלימת כל הבריאה ע"כ נמי שמירת שבת תלוי' בשלימת השומרים אותו, וע"כ יעקב בבית לבן שעוד לא נשלמו הי"ב שבטים ולא היתה קהילת יעקב בשלימות ע"כ לא שמר את השבת שם, עד בואו לארץ, שבחיבור יעקב וארץ ישראל הי' חיבור שמים וארץ, ונחשב אז שלימת מקבלי שבת כמ"ש ויכלו השמים וארץ וגו', ואף שעדיין בנימין לא נולד, מ"מ יעקב כלול הוה ובביאתו לארץ כתיב ויבא יעקב שלם, הרי נחשב לו השלמה, ומ"מ מיוסף לא תברא, שאז הי' התאספות הי"ב שבטים יחד, רמז על לעתיד, שיהיו לגוי אחד בארץ, ע"כ הי' נמי נחשב אז השלמת הבריאה, וע"כ לא מצינו ליוסף שמירת שבת אלא אז, וא"צ לומר ששמר השבתות בכל עת אלא אחר חיבור הי"ב שבטים:
14
ט״וולפי האמור י"ל דטעם שלא שתו יין לא הוא ולא הם עפ"מ שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בהא דבש"ס פסחים כוס בכל יומא מי איכא [בחוה"מ] דבזוה"ק דיין מעורר היצה"ר אלא שבת ויו"ט דאית בהו עליית העולמות גם היין נתעלה ואינו מקלקל, אבל חוה"מ דלית בי' איסור מלאכה ואין בו עליית העולמות שוב יכול היין לקלקל ע"כ אי אפשר שיהי' בו מצוות שתיית היין עכ"ד, וע"כ י"ל בהשבטים דמיום שמכרו את יוסף ויעקב הי' מתאבל ולא הי' שלימת הבריאה שוב לא הי' להם ענין שבת ולא עליית העולמות, ע"כ לא שתו לא הוא ולא הם:
15
ט״זומעתה מיושב מה שאותו היום שתו שהרי אז בהתאסף כל הי"ב שבטים והאיר להם ענין השבת שמה"ט כתיב אז ביוסף שמירת השבת ע"כ כולם שתו אף שהם לא ידעו מזה, מ"מ הרגישו רוחניות ענין הסעודה שהי' סעודת שבת ע"כ שתו:
16
י״זולפי האמור יובן דעת האומרים שבשבת חנוכה אם לא אמר על הנסים מחזירין אותו, דהנה הטעם דאין מחזירין אותו משום דאין בו חיוב סעודה, והטעם דלא תיקנו בו חיוב סעודה י"ל משום דכל הסעודה קרוי' על שם היין כברש"י בכמה מקומות, וע"כ חנוכה דלא תקנו איסור מלאכה ואין כאן עליית העולמות שוב לית בי' כוס, דלא עדיף מחוה"מ ע"כ לא תקנו סעודה כלל, וכל זה ניחא בחנוכה של חול אבל בשבת חנוכה שהיין יש לו עלי' מצד שבת שוב הסעודה מצוה גם מצד חנוכה, ע"כ מחזירין אותו:
17
י״חבהא דיוסף סיבב להביא את בנימין אליו עוד טרם בוא יעקב, כתב הרמב"ן כדי לקיים החלומות שידע בפתרונם כי כל אחיו ישתחוו לו בתחילה מבלעדי יעקב כהוראת חלום הראשון והנה אנחנו מאלמים אלומים כי אנחנו רומז לכל אחיו, אך דעת רש"י בפסוק ויזכור יוסף את החלומות אשר חלם להם וידע שנתקיימו שהרי השתחוו לו וכן הוא בזוה"ק, וי"ל לדעתם ז"ל כי באשר ידע יוסף שהתאספות השבטים הוא פועל דמיוני על העתיד שיהיו כולם לגוי אחד בארץ וכמ"ש ביחזקאל שיהיו לאחדים כמו עץ אחד, וזה יתכן ע"י התבטלות והתאחדות זה לזה, וזה יתכן ביותר בעודם לבדם מבלעדי יעקב, אבל בפני יעקב שהי' כולם מתבטלים ליעקב לא הי' יכולים עוד להתבטל ולהתאחד זה לזה, דומה לזה שאסור להתפלל אחורי רבו, כי מחמת התבטלות לרבו אי אפשר לו שיהי' לו בחינת התבטלות בתפילה:
18