שם משמואל, חנוכה י״חShem MiShmuel, Chanukah 18
א׳שנת תרע"ד. ליל א'
1
ב׳ב"ש אומרים ביום הראשון מדליק שמונה מכאן ואילך פוחת והולך וב"ה אומרים ביום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך, וטעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דב"ה משום דמעלין בקודש ואין מורידין, ויש להבין מה ענין נר חנוכה לפרי החג ששם הטעם שהם כנגד שבעים אומות רמז שהם כלין והולכים, אבל נרות חנוכה שהם לאורה ושמחה ליהודים צריך להיות מתעלה והולך ואם החושך יכסה וארץ וערפל לאומים, עליך יזרח ה' כבודו עליך יראה:
2
ג׳ונראה דהנה יש להבין ענין פרי החג דמשמע שמקריבין עבור שלות האומות, ועם זה פוחתין והולכין רמז שיכלו, שהוא לכאורה שני הפכים בנושא אחד, ובזוה"ק ח"ג (רנ"ט.) ואי תימא אי הכי רע עין הוינן לגבייהו אין דהא כתיב כי גחלים אתה חותה על ראשו אבל אנן לא יהבינן אלא בחדוותא, והתירוץ אינו מובן כ"כ, ועוד במדרש הובא ברש"י שם למדה תורה דרך ארץ שאם יהי' לאדם אכסנאי ביום ראשון מאכילו פטומות וכו' הלא אין משם ראי' דשם מרמזין שיהי' כלין והולכין:
3
ד׳אך נראה דענין פרי החג היות ישראל הי' עומדים בימים הנוראים בדין, והי' מרוחקים, וכמו שכתב הרבי ר' בונם זצללה"ה שמרחוק ה' נראה לי זה סוד ר"ה, וכאשר יוצאין זכאין ומתקרבין ישראל אחר היותם מרוחקים כמ"ש וימינו תחבקני שזה סוכות, מזה נתוסף אהבה ושמחה לישראל עד מאד, הרבה יותר ממי שלא הי' לו ריחוק מעולם, ובזה מובן שסוכות הוא זמן שמחתנו יותר מכל המועדים, והנה ידוע דברי הרמב"ן בפסוק אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ, שכאשר בא לאדם אהבה להשי"ת יניחנו בחפץ של מצוה, זה בתורה וזה בתפלה וזה במצות מעשיות, ובזמן המקדש נמשך מזה ריבוי קרבנות, והכוונה שיהי' כלים מכילים את האהבה והשמחה, והנה ידוע דכשהאיש בשמחה סובל אפי' שונאי נפשו כמ"ש הרב בכוונת המקוה, ולדידי הטעם דכשהלב מלא על כל גדותיו בשמחה מתפשט גם חוץ לכלי הלב, וע"כ אינו סובל את שונאו רק כשהוא בשלימות השמחה, דכ"ז שהשמחה היא מוגבלת בלב והלב הוא מבחין ומפריד בין אוהב לשונא איננו סובל עדיין את שונאו, אלא כשנתמלא הלב בשמחה עד שמתפשט השמחה מחוץ לגבול הלב אז אינו מבחין, וע"כ בסוכות שהשמחה והאהבה רבה מאד מחמת הקירוב הגדול אחר הריחוק, אז הלב אינו יכול להכיל ומתפשט הימנו ולחוץ וסובלים אפי' אוה"ע שהם הפכים לישראל ושונאים להם, וע"כ שבעים פרים שמקריבין אין צריכין לומר שהם בעצם על האומות אלא שישראל מקריבים על עצמם להיות כלים לאהבה והשמחה, אלא שכמו שהשמחה והאהבה מתפשט על זולתנו כ"כ הכלים דהיינו הקרבנות מתפשטין ומגינים גם עליהם, וזה שאיתא בזוה"ק הנ"ל אבל אנן לא יהבינן אלא בחדוותא ומובן התירוץ ודו"ק, וטעם שהפרים מתמעטין והולכין הוא שבכל יום ויום נעשו ישראל מורגלים יותר ואינו כ"כ חדש להם ובהכרח שהשמחה והאהבה ביום שני א"א להיות כ"כ בהתלהבות כמו ביום הראשון, וע"כ באותה מדה שהשמחה והאהבה נתקרר ומתמעט, הכלים נמי מתמעטין ואינן מתפשטין כ"כ על זולתנו, וזה רמז שהן כלין והולכין, ומ"מ יש כאן לימוד דרך ארץ להתנהג עם אכסנאי שהרי הסעודות שעושין לאכסנאי הוא מפני האהבה והשמחה בו, ובאשר השמחה והאהבה מתמעט, כן הסעודה מתמעטת:
4
ה׳ומעתה יובן טעם ב"ש להיות נר חנוכה פוחת והולך כפרי החג, דהנה ישראל בימי יוונים היו שפלים ומדוכאין עד מאד מתחבאין במערות והיוונים היו מחפשים אחריהם והורגין אותם, ולא הי' להם שום דרך להצלה והי' מצפין למיתה על קידוש השי"ת, זה הי' נחמתם בענים, ופתאום נהפך הגלגל ונתקיים בהם וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו, והי' קירוב אחר ריחוק העצום, ונתגדל האהבה והשמחה עד מאד, ותקנו אז נרות חנוכה שיהי' כלים להאהבה כנ"ל בפרי החג, וזה נשאר לדורות בהגיע הזמן נתעורר שמחה רבה בלב ישראל והנרות הם כלים לזה, וע"כ ס"ל לב"ש דכמו בפרי החג דבכל יום ויום מתמעט השמחה מפני שאינה כ"כ חדש כדאתמול כמו כן בחנוכה בכל יום מתמעט השמחה ע"כ נתמעטו גם הכלים והוא ממש כפרי החג:
5
ו׳אך ב"ה ס"ל דאדרבה אם איתא שבכל יום ויום מתמעט לא הי' כל הימים נקראים ימי חנוכה, דכל ענין חינוך הוא באשר בתחילתו הוא נעשה בהתלהבות יותר גדול ואם הי' יום מחר כאתמול הי' מתקרר ולא הי' נקרא ימי חינוך, אלא ודאי שבכל יום ויום יש אורות חדשים מה שלא הי' מאתמול ובכל יום הוא לגמרי חדש, וע"כ מוסיף והולך שבכל יום נתוסף אור חדש על האתמול, ונעשה אהבה ושמחה חדשה, וזה הפירוש נס בכל יומא איכא דכמו שהי' התחדשות ביום ראשון כן הוא בכל יום ויום מימי חנוכה והולך ואור עד יום שמיני:
6
ז׳ולפי האמור יובן הלשין מה שאנו אומרים וכל שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קודש הם שבפשיטות אינו מובן מה אתי לאשמעינן דבודאי כולם קדושים, דמהיכי תיתי לומר דבשאר הימים אינם קדושים כמו ביום ראשון, אך להנ"ל יובן דהנה ידוע כי קודש הוא מלה בגרמי' וקדוש הוא נמשך מקודש, והיינו כי קודש הוא ראשית המציאות, וע"כ שבת כתיב בי' כי קודש הוא לכם, והוא מקור החיות שמן המקור הזה נמשך חיות לכל המציאות, והנה בחנוכה זכו לחיות חדש ממקור החיות וע"כ נעשה הנס בשמן שהוא חכמה כידוע, וע"כ הנרות הם קודש ולא קדושים, אך הי' סברא לאמור שזה הי' ביום ראשון שהי' הדבר חדש ועשו מה שעשו בהתלהבות יתירה וחיות נפלא, זכו נמי למקור החיות, אבל כשנתמעט ההתחדשות יום אחר יום יוצדק בהם יותר לשון קדושים שהם מקבלים מיום ראשון שהוא קודש, וזה הסברא הי' נאות לדברי ב"ש, על דרך הנ"ל, לזה אמר וכל שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קודש הם ולא קדושים הם, וכב"ה כנ"ל:
7