שם משמואל, חנוכה ל״אShem MiShmuel, Chanukah 31
א׳ליל ה'
1
ב׳מזוזה בימין ונ"ח בשמאל, ובבעל העיטור הביא הנוסחא ובעה"ב בטלית מצויצת ביניהם, ויש להבין ציצית מה עביד הכא, ונראה דהנה אמרו ז"ל כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו ואיתא בספרים הרמז שחרית הוא בעת שהשכל בהיר וערבית הוא בעת קטנות המוחין, ובשחרית צריכין להתאמץ בהשגה עד שיהי' האלקית כאלו רואה בעיניו בבחי' ראי' וזה אמת ויציב, מלשון יציבא מילתא, ובלילה להיות איתן באמונה שאף שהשכל איננו בהיר יהי' בבחי' אמונה, ומ"מ אמרו ז"ל כדי להזכיר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום, והיינו דבעת שהשכל בהיר לא יסתפק עצמו בהשגתו אלא מזה עצמו יבוא לאמונה עוד מעלה אחר מעלה שכל מה שאדם משיג יותר הוא צריך לבוא לידי אמונה יותר, וכן נמי בעת מוחין דקטנות אל יסתפק עצמו באמונה לבד אלא יתאמץ בכל עוז לבוא ע"י אמונה להשגה וכמו שאמרו ז"ל אין רינה של תורה שהוא השגה אלא בלילה, ובכלל שיהי' האמונה וההשגה תמיד באדם נצמדים כאחד, וזה עצמו מורה מצות ציצית לבן הוא למעלה מכל המראות רומז להשגות גבוהות, ותכלת היא תכלית כל המראות רומז למוחין דקטנות ואמונה לבד, ומ"מ שניהם קשורים יחד ומשניהם נעשה ציצה אחת כאמרם ז"ל והיו לכם לציצית לא כתיב אלא והי' לשון יחיד:
2
ג׳והנה מזוזה השם שין דלת יוד מבחוץ ובשערי אורה שהשם זה הוא שם המדה הנקראת אמונה וע' רמב"ן ריש וארא, ונ"ח רומז על אור בהיר שבשכל הוא מוחין דגדלות, ובימי יוונים שכל ענינם הי' לילך כל איש אחר דעתו ושכלו וישראל התחזקו באמונה ונצחום זכו נמי לבהירת השכל שזה נ"ח, וע"כ מזוזה ונ"ח אף שלכאורה אין ענין למזוזה בהדי נ"ח שהרי מזוזה כל יומא איתא, מ"מ בזה מורין שורש הזכות שבשבילו זכו לנ"ח, ואחר הניצוח שוב זכו ישראל שיהי' אצלם השכל והאמונה קשורים היפוך רצון היוונים, וזה בעה"ב בטלית מצויצת ביניהם שמצות ציצית הוא המקשר את שתי אלה כנ"ל, וממוצא הדברים שעתה שאין לנו תכלת אלא לבן לבד, אינו ענין לדידן, ע"כ לא ראינו לרבותינו ז"ל שנהגו כן:
3