שם משמואל, חנוכה ל״דShem MiShmuel, Chanukah 34
א׳ליל ח'
1
ב׳קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה, קבעום הוא הנרות והוא מצות שבעין שהרואה נמי מברך, והלל והודאה הם מצות שבפה, והנה מבואר שמצות חנוכה הוא בעין ובפה, וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הגיד היות דחם פגם בעין ובפה דכתיב וירא ויגד, ושם ויפת תקנו מעט פגם זה דבמה שכסו את ערות אביהם תקנו מ"ש בחם ויגד לשני אחיו בחוץ לפרסם הדבר, ובמה דכתיב וערות אביהם לא ראו תקנו מ"ש בחם וירא, וע"כ הי' ליפת נמי שייכות מעט בקדושת עין ופה, ובכח זה גברו היוונים שהם בני יפת על ישראל, וכאשר גברו ישראל ונצחום לקחו מהיוונים את מעלה זו, וע"כ נתוסף בישראל מצות חנוכה בעין ופה, עכת"ד ודפח"ח, ויש להוסיף בה דברים ולומר בלשון אחר, דהנה חם בין למ"ד סרסו בין למ"ד רבעו הי' שם פגם ברית, וכך הי' מהותו של חם היפוך שמירת הברית והי' משמש בתבה באיסור, ומרעה אל רעה יצא עד שעשה לנח הצדיק מה שעשה, והנה פגם ברית הוא פגם המוח שהזרע יוצא מהמוח, ופגם הלב שהוא תשוקה רעה, ונמשך מזה גם הא דוירא ויגד, כי ראי' בעינים מתיחס למוח החכמה כידוע, ודיבור פה מתיחס להלב כי לישנא הוא קולמוסא דלבא, ושם ויפת תקנו מעט כנ"ל, ע"כ הי' ליפת נמי אחיזה מעט בתיקון פגם ברית, והנה אתמול הגדנו בשם הזוה"ק שבבית שני קטרוגא דערלה הי' שם ופרשנו שהוא חטא נשים נכריות שלקחו בבבל שפגם ברית גורם המשכת ערלה ר"ל, ולפי דרכנו הנ"ל מובן הטעם ששלטו היוונים על ישראל שהיוונים הי' להם אחיזה מעט בתיקון שמירת הברית של יפת אף דהם עצמם הי' מנוולים מאד וגזירתם תבעל לטפסר תחילה לעֵד, מ"מ זכותו של יפת גרם להם שיהי' להם שליטה על ישראל שנענשו בענין פגם ברית, אך ישראל במסירת נפשם על קידוש השם תקנו זה, ולעומת שפגם ברית הוא פגם כללי כנ"ל, וכידוע דברי הש"ס נדה שכל אבריו מרגישין מובן אשר המסירת נפש שהוא כולל כל חלקי האדם הוא תיקון לזה וע"כ התגברו ישראל ונצחום, ולקחו מהם את מעט זכות שהי' להם מאביהם ובכח זה זכו לשתי סוגי מצות בפה ובעין כנ"ל:
2
ג׳ולפי האמור יתבאר מה שעד ניצוח היוונים היו ישראל משועבדים למלכי פרס ויון אף אחר בנין הבית וכמ"ש בספר עזרא כי עבדים אנחנו וגו', כי עבדות נמשך מחמת פגם ברית כמו שורש העבדות שקילל נח את חם, וע"כ טרם נתקן פגם זה היו משועבדים למלכי האומות ורק כאשר תקנו את הפגם בימי יוונים יצאו לחירות עולם ולא היו עוד משועבדים תחת האומות:
3
ד׳והנה בכל שנה בימים האלה נתעורר פדות נפשינו מכחות הסט"א המתהוים מחמת פגם ברית ר"ל, וע"כ הוא זמן תיקון לפגם זה בימים האלה יותר מבשאר הימים, והתיקון לזה הוא ע"י התאחדות הכחות בכל לבו ונפשו ומאדו שכולל כל כוונות האדם הוא תיקון נמי לחטא הכולל כנ"ל, וההפרש בין זמן הזה למאז שאז התעוררות ישראל למבראשונה ותקנו את הפגם ואח"כ ניתן להם הפדות והחירות, ועתה הפדות והחירות מוקדמים, ומכח הפדות והחירות מתעוררין ישראל לתקן הפגם בהתאחדות כל הכחות כנ"ל, וכענין שאמר הכתוב פדות שלח לעמו צוה לעולם בריתו, שמחמת הפדות ששולח לעמו מתעוררין לתקן פגם ברית, ועי"ז צוה לעולם בריתו, והנה ימי החנוכה מתעלין והולכין עד יום השמיני, וכמו יובל אחר שבע שמטות, שאז משיגין ישראל חירות עולם, כן ביום השמיני הוא גמר תיקון פגם זה, והזוכים לזה משיגים חירות עולם:
4
ה׳ולפי האמור יש ליתן טעם מה שאנו קורין יום השמיני זאת חנוכה, כי ברית נקרא זאת, כמ"ש זאת בריתי אשר תשמרו וגו', ובמדרש בפסוק ואחר עורי נקפו זאת, ובאשר ביום השמיני הוא גמר תיקון פגם ברית נקרא בשם זאת:
5