שם משמואל, חנוכה ל״וShem MiShmuel, Chanukah 36
א׳ליל ב'
1
ב׳קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה, ובסמ"ג קבעום קאי אהדלקה, ועשאום ימים טובים קאי אהלל והודאה, ומשמע דשתי תקנות הוי, ונרחה לפרש דהנה בגמרא כשנכנסו יונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, ולכאורה כשנכנסו מיותר, ומשמע דהא דנכנסו יונים להיכל הי' צרה בפ"ע, וצרה כפולה הי' שם, כניסת יונים להיכל, וטמאו כל השמנים שבהיכל, כי בכניסתם להיכל הי' כמכניס טומאה במקדש, וכענין שכתוב בזוה"ק ובהאריז"ל דענין מיתת האדם הוא שנכנסין כחות הטומאה באדם והנשמה הקדושה אינה יכולה לסבול ומסתלקת, דוגמא זו הי' בכניסת יונים להיכל שגרם סילוק הקדושה, וכדעת הרמב"ן בספר המלחמות בש"ס ע"ז שהכתוב ובאו פריצים וחללוה קאי אבית המקדש גופא שהבנין נתחלל, ואח"כ צרה שני' שטמאו כל השמנים שבהיכל, ונראה דשתי צרות אלו מקבילים ללב ומוח, ובשתי אלה פגמו את לבם ואת מוחם של ישראל, בהמ"ק נקרא לבם של ישראל, כבמדרש איכה בהפתיחתא סי' ט"ז זאת רעתך כי מר כי נגע עד לבך, זה בהמ"ק כמד"א והיו עיני ולבי שם כל הימים, ביאור הדברים אף שהכתוב מיירי כביכול מלבו של הקב"ה, מייתי לי' לראי' שהמקדש נקרא לבם של ישראל, כי המקדש הוא המאחד את כל ישראל כמו הלב שמאחד את אברי האדם, וישראל אין להם אלא לב אחד לאביהם שבשמים, ולעומת התאחדות לב ישראל למטה לאביהן שבשמים, מעורר כן למעלה ונתקיים והיו עיני ולבי שם, וע"כ מוכח מזה שבהמ"ק הוא לבם של ישראל, ויש לומר כי הכל גמטריא שם אד' והוא ענין כנסת ישראל כידוע למבינים, ולשון היכל מלשון אלפים בת יכיל, ובכניסת היונים להיכל נסתלק ענין כנסת ישראל, והוא פגם הלב למעלה ולמטה ונסתם הלב מלהשתוקק עוד כ"כ לאביהן שבשמים, ולעומת כניסת טמאים הללו בהיכל הכניסו בלב ישראל למטה השתוקקת לאהבות חיצוניות, ולא די לצרה זו אלא פגמו עוד את מוח ושכל של ישראל, וטמאו את השמנים שבהיכל, שמן רומז לחכמה, והיינו שטומאה הוא מלשון טמטום, שטמטם את מוח ישראל מהאיר עוד במו חכמת התורה ואור האלקי, והכניסו בהם חכמות חיצוניות, ונתפגם המוח והשכל, וזהו שבזמר מעוז צור, יונים נקבצו עלי אזי בימי חשמנים, היינו שלעולם הסט"א הם ענפין מתפרדין, ובחטא ישראל שלא הי' עבודתם בהתלהבות והשתוקקות הלב ובהתאספות כל הכחות כמ"ש הב"ח, לקחו הם מישראל כח הקיבוץ והאסיפה, וכמו שכבר הגדנו בשם כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה פי' מדרש מגילת אסתר תנו ימים כנגד ימים, ששבת הוא מנוחה ובפגם שבת נטלו האומות המנוחה עכ"ד, וזהו "ופרצו חומות מגדלי", חומת אותיות חותם, שהוא חומת וחותם הלב ונסתלק ענין כנסת ישראל, ולא עוד אלא "שטמאו כל השמנים", וזהו להשכיחם תורתך זה פגם המוח, ולהעבירם מחקי רצונך זה פגם הלב, וכשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום הי' להיפוך שבהופיע האור נדחה החושך, וזהו שאנו אומרים ולך עשית "שם" גדול וקדוש בעולמך, בסוד ויעש דוד "שם", וכענין שכתוב ומה תעשה לשמך הגדול, וחזר ענין כנסת ישראל ובהמ"ק שהוא לבם של ישראל לטהרתו, וזהו ואח"כ באו בניך לדביר ביתך ופנו את היכלך וטהרו את מקדשך, ונסתלק פגם הלב, ולא עוד אלא והדליקו נרות בחצרות קדשיך, וחזר להופיע אור האלקי וחכמת התורה בישראל, ולעומת זה תקנו לדורות, קבעום להדליק הנרות שזהו רומז הארת שכל האלקי בישראל שהוא שלימות המוח לעומת נס נרות המנורה, ועשאום ימים טובים בהלל והודאה, הלל גמטריא ס"ה כתיבת היכל, והוא רגש והתפעלות הלב לעומת טהרת המקדש וההיכל:
2