שם משמואל, חנוכה ל״טShem MiShmuel, Chanukah 39
א׳ליל ו'
1
ב׳כשנכנסו יונים בהיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, נראה שרומז לנפשות, היינו שבגזירתם תבעל לטפסר תחילה, הטילו זוהמא בישראל, ובשביל זה עצמו היינו שהי' פריצות המתרצות כבש"ס ריש כתובות, הי' להם כח לכנוס להיכל ולטמא כל השמנים בפועל וברוחניות בנפשות ישראל, ואותה הזוהמא הי' בישראל כזוהמא בתוך הקלחת שמחמת רתיחת הקלחת נדחה הזוהמא אל שפתה עד שנסתלקת, כן מחמת קדושת חכמי המשנה שהתגברו אז ואורייתא הוא דמרתחא בהו, דחו את הזוהמא מכלל ישראל, ויצא מכלל ישראל אותו האיש הידוע, אחר איזה דורות, וע"כ זמן לידתו הוא תמיד בזמן מפלת היונים שזה הי' גמר מפלתם שנדחו מכלל ישראל לגמרי, והמנהג שמתבטלין אז מת"ת לרמז הפסיקת חיבורו לישראל באמצעות התורה, שהרי הי' תלמוד ר' יהושע בן פרחי', ועי"ז נדחה לגמרי מכלל ישראל, ויש לפרש הא דנידון בצואה רותחת, כי צואת האדם מסרחת ביותר, וכאמרם ז"ל יוסיף דעת יוסיף מכאוב, ובאשר הוא הי' פסולת היונים שהיו פלסופים והשתמשו במשכלות והי' להם בזה מעלה על מלכיות הקודמים, שהי' חומרים ביותר, הי' פסולת זה הנשאר מזוהמא שלהם כענין פסולת הנדחה מאדם בעל דעת שמסריח ביותר, ע"כ לעומת מהותו הי' עונשו צואה רותחת שמסרחת ביותר, ומ"מ גם זה לו לטובה שמצא מין את מינו, וברבות הזמן יהי' נמשך כל הפסולת אחר הצואה רותחת, ומעט טוב שהי' בו שמ"מ הי' מזרע ישראל יהי' לו תיקון כמ"ש הרמ"ע במאמר חקור דין:
2