שם משמואל, חנוכה מ׳Shem MiShmuel, Chanukah 40
א׳ליל ז'
1
ב׳יש להתבונן בהא דהלכתא כבתה אין זקוק לה, מה שלא מצינו דוגמתו בכל מצות שבתורה, וגם בפלוגתת רש"י ותוס', שלרש"י מצוה להניחה על פתח ביתו בחצירו, ולתוס' על פתח חצירו ברה"ר, ונראה דהנה ידוע דהיונים הי' מתנגדים ביותר למצות מעשיות, והכחישו שיש מעשים נרצים לאלקים, ואמרו שכל שלימות האדם הוא מדות ומושכלות, ובזה הוא מתדבק לשכל הפועל שהמציאו בדמיונם, כידוע מענין הפלסופים שהם החכמי יון, וע"כ כשגברו מלכות בית חשמונאי ונצחום, נעשה להם נס במצוה מעשית, ואף שטומאה דחוי' בציבור, הראה להם חביבות מעשיהם שהם נרצים לה', היפוך מחשבת היונים, וע"כ לעומת נס הנרות תקנו מצות נ"ח, שהוא מצות בעשי' לבד [כי הלל והודאה בשביל נס המלחמה וניצוח היונים תקנו, הלל הללו עבדי ה' ולא עבדי יון, ובהודאה נמי לא נזכר נס המנורה כלל, אלא סתם והדליקו נרות בחצרות קדשך, ולא זכרו מהנס שבמנורה, להורות על ענינו שלא נתקן על נס המנורה אלא על נס המלחמה] שבאדם יש מחשבה דיבור ומעשה, ונבחר המעשה שהוא חלק הפחות שבאדם, שבמעשה הוא משתתף עם יתר הבע"ח, ומותר האדם מן הבהמה מפני שהוא מדבר ויש לו שכל, והטעם מפני שהוא זכר לנס שהוא במעשה, והיפוך מחשבת היונים, ומש"ה נמי כבתה אין זקוק לה, דמה שדולק והולך אח"כ זה הוא ממילא אלא שבא מכח מעשיו דמעיקרא ובאותו שעה נעשה הכל מ"מ אח"כ חשוב ממילא וע"כ הדלקה לבד עושה מצוה, שלא תקנו אלא המעשה בפועל היפוך מחשבת היונים, והט"ז מדקדק על לשון הש"ע, הדלקה עושה מצוה לפיכך אם כבתה קודם זמנה אין זקוק לה, וכתב שאינו יודע האיך תלוי זה בזה ולפי דרכנו הדברים כפשטן דכל הענין דהדלקה עושה מצוה הוא משום שלא תקנו אלא על המעשה בפועל להורות על ענינה שהוא היפוך מחשבת היונים, ומשום האי טעמא גופא כבתה אין זקוק לה:
2
ג׳ויש לומר עוד דהא דמצותה להניחה על פתח ביתו מבחוץ, נמי מהאי טעמא הוא, דהנה לעומת שלשה מלבושי הנפש שהם מחשבה דיבור ומעשה, יש עוד שלשה לבושי האדם, מלבושיו שהוא לובש, וביתו שהוא יושב בו הוא יותר חיצוני ורחוק מהאדם ממלבושיו, וחצירו שלפני ביתו הוא רחוק עוד יותר, אך יש מחשבים השלשה לבושי האדם בשר האדם הוא לבוש לעצם האדם, ומלבושיו, וביתו, אבל החצר נחשב בכלל הבית, וע"כ יש לומר שכמו שתיקנו המצוה במעשה בפועל שהוא לבוש היותר חיצוני שבנפש, כן תקנו נמי במקום היותר חיצוני שבלבושי האדם, וע"כ יש לומר דרש"י ס"ל דמחשבין לבוש ראשון שבאדם בשר האדם, ואחריו מלבושיו, ואחריו ביתו, וע"כ המצוה להניח על פתח ביתו, והתוס' ס"ל דמחשבין לבוש ראשון שבאדם מלבושיו, ואחריו ביתו, ואחריו חצירו, וע"כ המצוה להניח על פתח חצירו, ושניהם ס"ל דתקנו במקום מקביל למעשה:
3
ד׳ויש לומר עוד דעולם שנה נפש הם בבחי' אחת, והנה גם בזמן יש שלשה חלוקות, שבת ויו"ט שאסורין במלאכה אלא שחלוקין זה מזה, וימי החול שהם מותרין במלאכה, והם שלשה חלוקות, שבת, ויו"ט, וימי החול, וחנוכה נמי אין בו ביטול מלאכה כלל, ויש להבין למה באמת לא תקנו לבטל ממלאכה לכבוד הנס, ולפי דרכנו י"ל דכמו דתיקנו המצוה במעשה שהוא לבוש היותר חיצוני, ולעומתו במקום היותר חיצוני שהוא פתח ביתו מבחוץ, רצו נמי שיהי' בזמן היותר פחות במעלה, היינו ימי החול שאין בהם איסור מלאכה כלל, והוא עולם שנה נפש, עולם הוא במקום על פתח ביתו מבחוץ, שנה הוא בזמן שאין בו איסור מלאכה ונפש הוא בכלי המעשה, ולכל אלה הוראה אחת היפוך מחשבת היונים, אלא שהקדושה שורה אף על חלק היותר פחות, ולשם דווקא ממשיכין את אור האלקי:
4