שם משמואל, חנוכה מ״הShem MiShmuel, Chanukah 45
א׳ליל ג'
1
ב׳כתיב (זכרי' ט' י"ג) כי דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ועוררתי בניך ציון על בניך יון ושמתיך כחרב גבור, וברש"י סוף שיון יטול המלוכה מיד מלכי פרס וירעו להם ואני אדריך יהודה להיות לי כקשת מלחמה וילחמו ביוונים בימי חשמונאים עכ"ל, משמע שמלחמת היוונים מתייחסת בראש וראשון לקשת ואח"כ לחרב, ונראה עפי"מ שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בהא דכתיב ביעקב בחרבי ובקשתי וברש"י בחכמתי ותפילתי, שתפלה נקראת קשת, והטעם שכמו הקשת כמסת שהוא דורך ומושך החץ לאחור הוא הולך מלפנים למרחוק ביותר, כן הוא ענין התפלה כמסת שלבו מיצר ודחיק והתפלה מתפרצת מלבו בכח, באותה מדה הוא עולה למעלה, והנה הצרה מהיוונים היתה גדולה מאד מאשר בשאר המלכיות שבבל ופו"מ וכן אדום כולם לא הי' רוצים ליטול מישראל אלא המלכות ושיהיו נכנעים תחתיהם, וכל החורבן והרציחות הי' מפני שלא הי' רוצים להכנע תחתיהם, אבל יוונים ימ"ש לא הסתפקו בהכנעת ישראל ובשפלותם, אלא הי' דוחקים ולוחצים והצרו להם מאד מאד והי' רוצים ליקח מהם גם את דתם ובית חייהם והחשיכו עיני ישראל בגזירתם וכלשון הרמב"ם ריש הלכות חנוכה בבית שני כשמלכו יון גזרו גזירות על ישראל ובטלו דתם ולא הניחו אותם לעסוק בתורה ובמצות ופשטו ידם בממונם ובבנותיהם ונכנסו להיכל ופרצו בו פרצות וטמאו הטהרות וצר להם לישראל מאד מפניהם ולחצם לחץ גדול וכו' וע"כ כאשר התעוררו מתרדמתם ומסרו נפשם על קידוש השם עלתה התעוררת צעקתם למקום עליון מאד כחץ מקשת המתוח ביותר עומק רום לעומת עומק תחת, וע"כ ראשית המלחמה מתייחס לקשת:
2
ג׳אך גם התעוררת זו כחץ מקשת לא מהם היתה שהיו כ"כ נדכאים ושפלים בעיני עצמם עד שנתייאשו בחיים, וכל תקוותם ונחמתם הי' למות על קידוש ה', ושתצא נשמתם בטהרה וכמבואר ביוסיפון, וכבר פרשנו הלשון רבת את ריבם, כי ריב הוא עוד טרם ירדו למשפט כמ"ש כי יהי' ריב בין אנשים ונגשו אל משפט ושפטום, והתעוררת זו שלא לסבול עוד לחץ היוונים זה נקרא ריב, וכענין שהגיד כ"ק אדמו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור בפסוק והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, דהיינו שלא יסבלו עוד את טומאת מצרים, וממה נהייתה שנשתנה כ"כ ענינם מיאוש גמור להתעוררת גדולה כ"כ:
3
ד׳אך י"ל דהנה גם היוונים נקראים קשת כמ"ש (שמואל א' ב' ד') קשת גבורים חתים ונכשלים אזרו חיל, ובתרגום דקאי על מלחמת היוונים וקשת גבורים הם היוונים ונכשלים הם חשמונאי ובניו, והטעם שנקראו היוונים קשת הוא מחמת גודל כוחם ששלחו את חיצי טומאתם למרחוק ועלה עד למעלה ממלכיות הקודמות, ובמדרש ויקרא פרשה כ"ט שר של בבל עולה ע' עווקים ושל מדי נ"ב ושל יון ק"פ, וכן דניאל ראה את מלכות יון כנמר ולה גפין ארבע די עף על גבי', היינו התעופפות למעלה שלשון זה לא נאמר במלכיות הקודמות, ומש"ה נמי י"ל שנקראת קשת, וישראל שזכו לנצח את חי' זו ונפל שר יון למעלה כמ"ש יפקוד ה' על צבא מרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה שפירשו ז"ל שמקודם יפקוד ה' על צבא מרום במרום ואח"כ על מלכי האדמה באדמה, לקחו תיכף מהיוונים את מדת הקשת ברוחניות, וזהו התעוררת ברעש וחוזק גדול מאד כחץ מקשת המתוח ביותר כנ"ל, וע"כ נמשל ראשית המלחמה נגד היוונים כקשת:
4
ה׳והנה סיום הכתוב ושמתיך כחרב גבור, עפי"מ שפירש"י בפסוק הנ"ל בחרבי ובקשתי בחרבי בחכמתי, והיינו שאח"כ זכו ישראל לנס המנורה, והוא בחי' חכמה כאמרם ז"ל הרוצה להחכים ידרים וסימנך מנורה בדרום, והיינו שעלה ענינם כ"כ למעלה כחץ מקשת כנ"ל עד הגיעם לבתי' החכמה, ולעומת שהיוונים הי' כל ענינם בחכמות חיצוניות זכו ישראל להתגבר עליהם ולבוא לשורש החכמה שהוא חכמת התורה, ועד שבא הרמז בנס בפועל בשמן המנורה כנ"ל:
5
ו׳והנה דוגמת אלה נשאר לדורות שכל מי שהוא מיצר באמת על התרחקו מהשי"ת אלא שאינו יכול, בימים האלו ימי חנוכה נתקיים ועוררתי בניך ציון על בניך יון, והוא כענין שכתוב בדהמע"ה (שמואל א' כ"ב ב') ויתקבצו אליו כל איש מצוק וכל איש אשר לו נושה וכל איש מר נפש, וכמו שהגיד אדמו"ר הכהן הגדול זצללה"ה מאלכסנדר, כל איש מצוק שהי' צר לו על מצבו ומעמדו, וכל איש אשר לו נושה היינו שהי' נושה בעצמו לשלם חובותיו הוא חובת הלבבות וחובת כל היצורים, וכל איש מר נפש שהי' מר לו על נפשו שירדה פלאים עכ"ד, ומובן שאיש אשר אלה לו הוא ראוי להמנות בחיילות של דוד, שכך הי' מדתו וכל ספר תהלים מלא מזה, וע"כ נמי בחנוכה ימי ניצוח החשמונאים הימים עצמם מסייעים לזה לכל איש מתעורר מתרדמתו באמת:
6