שם משמואל, חנוכה מ״דShem MiShmuel, Chanukah 44
א׳ליל ב'
1
ב׳במדרש בראשית וחושך על פני תהום וחושך זה יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן וכו' ונראה דכשזכו ישראל ונצחום נהפך החושך על היונים ולבנ"י הי' אור במושבותם, וכענין שכתוב כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה, וכן כתיב בזכרי' ט' ועוררתי בניך ציון על בניך יון ושמתיך כחרב גביר וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו ואד' אלקים בשופר יתקע והלך בסערות תימן, ונראה דנרות חנוכה הם פועל דמיוני לזה, וזהו הפירוש קבעום ועשאן ימים טובים בהלל והודאה, וקבעום היינו שבנרות דלמטה נעשה קביעות להאור דלמעלה:
2
ג׳והנה עם מה שהיונים החשיכו עיניהם של ישראל גרמו עוד שכל דרך איש הי' ישר בעיניו ולא ראו את מומי ונגעי עצמם, כי כך היא המדה שכל איש שהוא יותר שפל נדמה לו שהוא יוצא ביותר ידי חובתו להשי"ת וכשנצחום נפקחו עיניהם לראות עד כמה נתרחקו ללכת אורחות עקלקלות, ונתעורר בקרבם רגש אהבה להתחיל מחדש בעבודה, וזהו ענין חנוכה שכל ענין חינוך הוא התחלת הדבר בהתלהבות ורגש, וכך הוא לדורות במצות נ"ח שאור הנרות מדחה החושך מלב ישראל וכל הרוצה לראות רואה, ומבין על מצבו, עד כמה ירד פלאים, וממילא נתעורר רגש אהבה, וזהו שעשאן ימים טובים בהלל והודאה שהכוונה לא על האמירה לבדה אלא רגש ההלל והודאה ולהתחיל מחדש בהתלהבות יתירה, וזה חנוכה חינוך על לעתיד:
3
ד׳ולפי האמור יובנו דברי הפסיקתא וכמה חנוכות הם שבע חנוכות הם וכו' וחנוכת עוה"ב שנאמר אחפש את ירושלים בנרות, ולכאורה אינו מובן למה נקרא זה חנוכה, אך י"ל דהנה לעתיד כתיב ונקוטתם בפניכם, והיינו דכשיסתלק החושך אז יבוש כל אדם בעצמו עד שלא ירום ראש מחמת הבושה, וזהו הענין אחפש את ירושלים בנרות, וברש"י אדקדק בעוונותיהם, ובש"ס ריש פסחים דעון זוטא נמי משתכח, וזהו עצמו כמו דיתגלה למעלה כן יתגלה בלב האנשים ויראו ויבינו בעצמם על כל מעשיהם, ומחמת זה יתחילו מחדש ברגש אהבה מאד מאד ובהתלהבות יתירה, וזהו חנוכה, היינו חינוך להתחיל מחדש כנ"ל:
4
ה׳ונראה דבמה שהאדם מבין ורואה את מומי עצמו ומתעורר ברגש אהבה עד שהתפרץ מלבו הלל והודאה, מחמת זה נושע מכל צרותיו ומתמרק ונעשה באמת כברי' חדשה נקי וטהור, דהנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד ענין נ"ח שהמצוה באור ובראי' והלל והודאה שהם בהגדת פה, כי אחוזת היוונים הי' מחמת יפת שהשתתף עם שם כמ"ש ויקח שם ויפת את השמלה, ובחם כתיב וירא ויגד שפגם בראות עיניו ובהגדת פיו, ושם ויפת עשו להיפוך וקיימו וכסה קלון ערום, וע"כ יפת שהי' מסייע בדבר זכה לחכמת יונית, שהחכמה מתיחסת להעינים וכענין שחכמי העדה נקראים עיני העדה, וזכו נמי שלשונו של יפת יהי' נאמר באהלי שם, אך היוונים השתמשו במתנה זו לרוע והרעו לישראל ביותר, וכשגברו ישראל ונצחום לקחו מהם שני מעלות אלו הראי' וההגדה, ומזה זכו ישראל למצוות נ"ח והלל והודאה שהם בראי' והגדה, ודפח"ח, והנה בש"ס ברכות יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם ק"ו משן ועין שהעבד יוצא בהם לחירות, והיינו שהוא מירוק על חטא וירא ויגד כבמדרש שעבד יוצא בשן ועין ע"ש וירא ויגד, וממילא לפ"ז בחנוכה שישראל זוכין להיות רואין מומי ונגעי עצמן ומתעוררין ברגש אהבה עד שנתפרץ מלבם הלל והודאה, והוא שלימות ראי' והגדה, יוצאין בהם לחירות ונתמרקין מכל עונותיהם ונושעים מכל צרותיהם, דלא גרע משן ועין שהעבד יוצא בהם לחירות:
5