שם משמואל, חנוכה מ״גShem MiShmuel, Chanukah 43
א׳שנת תרע"ח. ליל א'
1
ב׳בש"ס ר"ה (י"ח:) אהא דמ"ד בטלה מגילת תענית א"ר יוסף שאני חנוכה דאיכא מצוה א"ל אביי ותיבטיל איהי ותיבטיל מצותה, אלא א"ר יוסף שאני חנוכה דמפרסים ניסא, ברש"י כבר גלוי הוא לכל ישראל ע"י שנהגו בו המצות והחזיקו בו כשל תורה ולא נכון לבטלו:
2
ג׳נראה לפרש דהנה במדרש בראשית פרשה כ"ב מ"ד בתשרי נברא העולם עשה הבל קיים עד החנוכה, מ"ד בניסן נברא העולם עשה הבל קיים עד עצרת, משמע דחנוכה לתשרי כערך עצרת לניסן, ויש לפרש דהנה עצרת תלה הכתוב משום שהוא חודש השלישי לצאת בנ"י מארץ מצרים, ובמדרש הטעם כענין ג' חדשי הבחנה לגיורת, וי"ל עפ"י דברי כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה במה שאמר מרע"ה לפרעה דרך שלשת ימים נלך במדבר וזבחנו לה' אלקינו, ופרעה אמר זבחו לאלקיכם בארץ, שמרע"ה אמר שאין לגשת לעבודה ולזבוח לה' אלא בהכנת שלשה ימים להכין את הגוף ואת הנפש ואת השכל, ופרעה אמר לכו זבחו לאלקיכם בארץ, היינו עם כל הארציות והגשמיות בלי שום הכנה עכת"ד, ובסגנון זה י"ל בענין ג' חדשים מיצי"מ עד מ"ת, ולעומת שלעבודה פרטית הי' די בהכנת שלשה ימים, לעבודה כללית כמתן תורה איננו מספיק זה אלא בהכנת ג' חדשים, וזה עצמו הוא טעם הגיורת שנשים הם חומריות ביותר, וזו שבאה לחסות תחת כנפי השכינה צריכה הכנת שלשה חדשים, וי"ל עוד שישראל במ"ת וכן גיורת לחסות תחת כנפי השכינה הוא עולם חדש, שאין ערך המאוחר להקודם צריכין הכנה נגד שלשה עולמות התחתון והאמצעי והעליון, שהם עולם השפל ועולם הגלגלים ועולם המלאכים שנקראים שכליים נבדלים, ואחר הכנה לעומת שלשה עולמות שוב ענין האלקי חל על המוכן והי' אז מ"ת, וכן חל על הגיורת ענין היהדות, וכל חודש הוא לעומת עולם מיוחד:
3
ד׳וכדוגמת עצרת אחר יצי"מ, י"ל דכן הוא ענין חנוכה אחר תשרי, דהנה לעומת שבעצרת הי' מ"ת חשבו יונים הארורים להשכיחם תורתך, ולעומת דיבור הראשון אנכי ה' אלקיך גזרו שיכתבו על קרן השור שאין להם חלק באלקי ישראל, ובר"ה ישראל נצחו דינא, ונגזר בשמים לסלק מהם כח היונים, ומפלת היונים, ע"כ כמו למ"ת הוצרך חודש השלישי, כן לנס חנוכה הוצרך חדש השלישי מעת היציאה הרוחניות מהיונים עד הנס שבנרות הרומז לחכמת התורה שיהי' קיום בידם, נצרך חודש השלישי נגד שלשה עולמות, שאח"כ יחול ענין האלקי, וע"כ חנוכה ועצרת הם בסגנון אחד זה למ"ת וזה לקיום התורה:
4
ה׳וע"כ כמו שהתורה היא נצחית כן נמי נס חנוכה הוא נצחי, וזהו דמפרסם ניסא שפירש"י ע"י שנהגו בו המצות והחזיקו בו כשל תורה, והיינו דכל ענין חנוכה שהוא קיום התורה א"א אלא בנצחית כשל תורה, וא"ת שיתבטל ח"ו בחרבן הבית ובשעה שאין שלים שוב אין לה ענין כלל, ולא הי' נתקנית מעיקרא:
5
ו׳ובזה יש לפרש דברי המדרש ריש בהעלותך שאהרן הי' מצטער שלא הקריב בחנוכת הנשיאים נחמו הקב"ה בנרות ואמר לו לגדולה מזו אתה מתוקן וכו' והנרות לעולם אל מול פני המנורה יאירו, וברמב"ן שרמז על נרות חנוכה, ולפי דרכנו יתפרש בטוב, דהנה ברש"י שה"ש אכלתי יערי עם דבשי, הראוי עם שאינו ראוי קטורת נדבה וכן חטאת נדבה, והיינו שהי' כעין הוראת שעה שאינו נוהג לדורות, אבל נרות חנוכה כל הענין הוא מחמת קיום התורה שהוא דבר נצחי וע"כ איננו בטל בחורבן הבית:
6
ז׳והנה דוגמת זה באדם יש נקודה פנימית שאיננה משתנית לעולם ואעפ"י שחטא ישראל הוא, והוא למעלה מגוף ונפש ושכל שהם לעומת שלשה עולמות הנ"ל, ובחנוכה מתעורר זה וצריכין למשוך זה לגוף ונפש ושכל, והם השלשה יחודים שידיע בדברי האריז"ל שבכח אלו מושכים הארה העליונה לעלמא תתאה, ודוגמא דידהו נקודה הפנימית לגוף ונפש ושכל, והדברים עתיקים:
7