שם משמואל, חנוכה מ״בShem MiShmuel, Chanukah 42
א׳זאת חנוכה בסעודה
1
ב׳בתוס' מונח בחותמו של כ"ג, אם כבר גזרו על העכו"ם שיהיו כזבין, צריך לומר שהי' מונח בחותם בקרקע שלא הסיטו הכלי עכ"ל, ונשאלתי מדברי התוס' מגילה (יוד.) שמעתי שמקריבין בבית חוניו, קשיא האיך מקריבין שם בטומאה דהא גזרו טומאה על ארץ העמים, ויש לומר דשמא גבי הא לא גזרו חכמים כיון שמן התורה יכול להקריב עכ"ל, וא"כ ה"נ נימא דלגבי הדלקה לא גזרו שיהיו כזבין, ונראה לתרץ דטעמא דתוס' מגילה הוא עפ"י מה דאיתא בש"ס שלהי מנחות שעל בית חוניו נתנבא ישעי', והי' ביום ההוא יהי' מזבח לה' בארץ מצרים, והנה איתא בט"ז שבדבר המפורש בתורה להיתר אין כח ביד חכמים לגזור עליו, והרי זה מפורש בתורה דדברי קבלה כדברי תורה דמיין, ועוד מאחר דישעי' נתנבא ובישר מקודם שכך יהי' אין שייך שחכמים יגזרו עליו, כי איך יראה בנבואה ויבשר על דבר איסור [ועוד רחש לבי לומר שחכמים אם הי' גוזרין טומאה על מקום זה, הי' נחשב קצת כמוותר על דברי הנביא, אף כי זה לא שייך אלא במצוה ולא בבשורה, מ"מ הוא מתנגד לדברי הנביא וכבש"ס ב"מ (צ"ו:) נמעלו ב"ד ועיי"ש היטב] וע"כ כתבו התוס' מגילה דלגבי הא לא גזרו, אבל לגבי מילי אחרנייתא גזרו טומאה אפי' לגבי הקרבה, וכמו שאמרו ז"ל בש"ס פ"ק דפסחים (י"ט.) זכינו שאין טומאת ידים במקדש, ומכלל שיש טומאות שגזרו עליהם במקדש, ובש"ס חגיגה (כ"ד.) גבי צירוף כלי לקודש קטורת ולבונה כגון שצברן ע"ג קרטבלא דאורייתא יש לו תוך מצרף אין לו תוך אינו מצרף ואתו רבנן ותקנו דאע"ג דאין לו תוך מצרף, ואם נגע טבול יום במקצתן, פסל את כולם, הרי מפורש שגזרו טומאה על קטורת ולבונה לפסול להקרבה, והא דמגילה ע"כ כדכתיבנא:
2
ג׳יש לפרש בענין מה שקורין לשמיני של חנוכה זאת חנוכה, דבודאי אין זה בשביל שקורין בו זאת חנוכת המזבח, דהרי אנו קורין גם פ' בהעלותך דהוא יותר מענינא דחנוכה, ועוד מה טעם לקרות שם היום על הקריאת התורה שבו, ונראה דהנה יש להבין בלשון זאת חנוכת המזבח, ולא זה חנוכת המזבח, או זה חינוך המזבח, כמ"ש זה קרבן נחשון וכן כולם, ונראה לומר דלשון זה נופל על פרט, וזאת לשון נקבה נופל על כלל, כי קרבנות הנשיאים כל אחד ואחד הי' לו טעם בפני עצמו למה הקריב כזה, ואף שבמעשה הי' הכל שוין, מ"מ בפנימית שהוא הטעם, הי' כל פרט ופרט מחולק בפני עצמו כבמדרש טעמו של כאו"א טעמו של זה לא כטעמו של זה, ע"כ נופל לשון זה כמורה באצבע על פרט זה, אך על התכללות שמקבל מכולם כאחד נופל לשון זאת לשון נקבה, וכמו הלבנה שמתקבצין בה נצוצי אור השמש נקראת בלשון נקבה כי כל מקבל הוא נוקבא, והנה פרשת זאת חנוכת המזבח יש להבין למה נכתבה, ואיצטריך קרא לאשמעינן חשבנא, אך יש לומר דהנה חנוכת הנשיאים לא לצורך עצמם לבד עשו, אלא לתועלת כל ישראל לפתוח להם פתח לעבודה, והנה למעלת הנשיאים שבזוה"ק שהנשיאים שורשם בכתר, א"א שפשוטי העם יקבלו מהם הארה, אלא ע"י אמצעי, והיינו שכללותם יחד הוא אמצעי בין השכל והדעת של כל אחד מהנשיאים ובין העם, שכללותם יחד הוא המעשה של החנוכה שהי' כולם בשוה, וזהו ענין פרשה זו שמונה והולך כל קרבנות הנשיאים בכלל אחרי שפרט כל אחד ואחד לבדו, להורות שרק באמצעות כללותם שהוא המעשה המקבל ומכיל בתוכו השכל והדעת של כאו"א מהנשיאים, מקבלין כל שבט ושבט הארת הנשיא שלהם, וע"כ כתיב זאת לשון נקבה שלענין הקיבוץ והתכללות נופל לשון נקבה כנ"ל, ודבר זה ידוע למבינים שכל עולם מקבל מעולם שלמעלה הימנו ע"י אמצעות כח המקבל כל הכחות יחד ונקרא בלשון נקיבה:
3
ד׳ולפי האמור יש לפרש נמי הענין ששמיני נקרא זאת חנוכה, דהנה הארות הגדולות שבחנוכה אין תכלית הכוונה על שמונת ימים אלה בלבד, אלא שמהם יומשך לכל השנה, והנה כל שמיני הוא כח כולל מהשבעה שלפניו, וכמ"ש הרמב"ן בשמיני עצרת, ויש לומר שיום השמיני זה באשר הוא כח כולל מהשבעה שלפניו, הוא נעשה אמצעי להמשיך מהשבעה לכל ימות השנה, וזהו הענין הוא בשוה כמו בשמיני עצרת כמו בשמיני של חנוכה, ע"כ נקרא בשם זאת חנוכה, והדברים נכונים למבין וישרים למוצאי דעת:
4