שם משמואל, חנוכה נ״אShem MiShmuel, Chanukah 51
א׳ליל ד'
1
ב׳בזוה"ק דחנוכה הוא בהוד מלשון הודאה, וע"כ תקנו להודות ולהלל, ויש להתבונן הלא ישראל מלומדים בנסים ועשרה נסים נעשו בכל יום במקדש, ואפי' בגבולין ההולך למוד את גורנו וכו' ברוך שעשה לי נס בכרי הזה, וזה דבר ברור, שהרי מברכין בשם ומלכות כמ"ש הריטב"א, ומהו הרבותא כ"כ שמפך אחד הדליקו שמונה ימים, ועוד שכל הימים טובים הם מחמת הנסים שנעשו לישראל בימים ההם, ולמה אינם בהוד אלא חנוכה לבד:
2
ג׳ונראה דבזמן שליטת היוונים אז הי' ישראל במעלה העליונה ותיכף אחר שמעון הצדיק, והיתכן שהרהיבו היונים עוז בנפשם לבטל מעלת ישראל מה שפעלו האבות הקדושים ומרע"ה וכל קדושי ישראל מאז עד ימיהם ולא עוד אלא שגזרו עלוהם לכתוב על קרן השור שאין להם חלק באלקי ישראל, ולא למדו מוסר מהראשונים שעמדו נגד ישראל בלק בלעם והמן וכדומה, אך כ"ז הי' להם מחמת מדתם מדת העזות והחוצפה, וכמו כלבין דחצופין אף שכלב הוא החלוש שבחיות מ"מ העזות והחוצפה שבו משיאו לנבח על העובר עליו אף שהוא גבור ממנו ובידו לרדהו במקל חובלים, כך הי' ענין היוונים, ובאמת שהיא מדה רעה מאד, כי האדם נברא עם שכל ודעת לחשוב מחשבות, והחצוף הוא למעלה משום חשבון ויציאה מגדר האנושי, ואמרו ז"ל חוצפא מלכותא בלי תגא:
3
ד׳אך כל מדה רעה באשר היא בכלל ברייתו של עולם אי אפשר שיהי' רעה עד התכלית שלא יהי' ביכולת להסתעף ממנה גם טובה בסוד מי יתן טהור מטמא לא אחד, וכן נמי מדת העזות של הווונים נסתעף ממנה ג"כ דבר טוב, והיינו כי זה שהרהיבו החשמונאים עוז בנפשם לעמוד נגד מחנה היוונים שהי' כמוהם אלפי אלפום עם רב כחול הים גבורי החיל מזויינים בכל כלי מלחמה ומלומדים בכל סדר ומשטרי מלחמה, והיתכן שאיזה אנשים יקראו מלחמה וחרב שלופה על כל המון הזה, אלא מחמת שאז שליטת היוונים ועזותם וחוצפה שלהם שעבר כל חוק וגבול שלט אז בעולם, הכניסו בכל אדם מדת העזות וחוצפה להרהיב נער בזקן, נקלה בנכבד, ומזה נסתעף נמי שיעמדו חלשים נגד גבורום וכמו הני כלבין דחצופין כנ"ל אף שהם חלושים שבחיות, והחשמונאים השתמשו במדה זו שהיתה מרחפת בעולם והכניסיה לקדושה, לקרא מלחמת הדת חלשים נגד גבורים מעטים נגד מרובים, וא"כ ממכה זו עצמה שהי' שולטת אז קליפה רעה זו בעולם, נסתעף ישועה לישראל וכענין מ"ש וממכותיך ארפאך, היינו שממכה עצמה נצמח רפואה, ובשביל זה נתוספה מדה רעה זו על חשבון וגבול הקדושה שהרי היתה משמשת להקדושה, וע"כ אינו דומה נס ניצוח היוונים לאינך נסים שהי' לישראל תמיד שהם הי' בגבול הקדושה לבד, אבל נס זה הי' התפשטות הקדושה אף בגבול החיצונים, וע"כ תקנו נמי מצות נ"ח על פתח ביתו מבחוץ להאיר הארת קדושה ברה"ר עלמא דפרודא להורות שלא בלבד שנסתלק החושך ממקום הקדושה אלא שנהפך החושך אף בגבול החיצונים לאור, וע"כ נוהג מצוה זו גם בחו"ל ובגלות:
4
ה׳ובזה יש לפרש מה שאנו אומרים והדליקו נרות בחצרות קדשך שלכאורה אינו מובן שהרי ההדלקה היתה בהיכל וידוע בזוה"ק שג' דרגין הם חצר, בית, היכל, גם יש בכאן שאלה שאיננו נזכר כלל הנס של פך השמן שהי' בנרות המנורה, ולפי דרכינו י"ל דהא דקבעום ועשאן ימום טובים בהלל והודאה הפירוש קבעום הוא בנרות ע"ש הנס שנעשה בנרות, והלל והודאה הוא על ניצוח היוונים, וע"כ בהודאה שבאה על ניצוח המלחמה אין ענין להזכיר נס הנרות, שעל נס נרות המנורה נעשה זכר מיוחד הוא הנרות חנוכה, והפירוש והדליקו נרות בחצרות קדשך לאו על נס פך השמן קאי אלא על התפשטות הקדושה עד שהנרות שמבפנים האירו גם לחצר, כענין שכתוב והחצר מלאה את נוגה כבוד ה', וכענין אמרם ז"ל ממקום בהמ"ק אורה יוצאה לעולם, כי כמו שנסתלק הגבול ונתפשט אף לחוץ, מכ"ש שנסתלק גבול המגביל את ההיכל עד שלא הי' חוצץ מלהאיר גם לחצר:
5
ו׳ולפי האמור יובן הא דחנוכה הוא בהוד והודאה יתר מכל הזמנים שאירע בהם נסים לישראל, עפ"י פירש"י בהא שאמרה לאה הפעם אודה את ה' בשביל שנטלתי יותר מחלקי, כן נמי בנס חנוכה שישראל נטלו יתר מחלקם שהוא חלק הקדושה אלא גם מגבול החיצונים וממדתם שנהפך לקדושה, ע"ז בא לשון הודאה:
6
ז׳וממוצא הדברים שבימי חנוכה ביכולת אדם להרהיב עוז בנפשו לגשת אל הקודש ולקבל עליו מהיום והלאה סדר קדושה והבדלה יותר מכפי מצבו ומכפי הראוי לו, ונפשו תדרוך עוז ברגש קודש כאחד מבני עלי', השי"ת יטע בלבבינו אהבת תורה ויראת שמים אמן:
7