שם משמואל, חנוכה נ״וShem MiShmuel, Chanukah 56
א׳שנת תר"פ. ליל א'
1
ב׳בש"ס שבת מאי חנוכה דתנו רבנן בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון וכו', ויש להבין הלא בכ"ה בכסלו הוא רק יום אחד ולא שייך לומר עליו יומי דחנוכה וכך הי' צ"ל בכ"ה בכסלו מתחיל יומי דחנוכה, או יום ראשון דחנוכה:
2
ג׳ונראה דהנה בפרשת משוח מלחמה כתיב ואמר אליהם שמע ישראל אתם קריבים היום למלחמה על אויביכם, וברש"י אפי' אין בכם אלא זכות ק"ש בלבד כדאי שיושיע אתכם, וכבר דקדקנו למה פרט ק"ש מכל מצות התורה, והרבה טעמים הגדנו בזה בעזהי"ת, ונראה עוד לומר דהנה ידוע ששרי או"ה מקטרגין על ישראל שח"ו אינם שומרים מצות התורה בשלימות, וקצת מצות הרי יש גם לאומה"ע שמפרנסין את ענייהם ושאין כותבין כתובה לזכרים וכדומה, אך באמת אין בדבריהם כלום אפי' לפי דבריהם, שהרי קצת המצות שמחזיקים אינם מפאת ציווי השי"ת אלא שכך מתחייבים מכח שכלם, וזהו בכלל מציאות העולם, וגדולה מזה כתב הרמב"ם שגוי המחזיק את השבע מצוות לא מחמת ציווי השי"ת אלא מחמת חכמתם איננו מכלל חסידיהם אלא בכלל חכמיהם, וא"כ מה לתבן את הבר, שמצות ישראל הם אלקית ומצותיהם הוא רק שכל אנושי בלבד, ולפי"ז מובן ענין ק"ש שהוא קבלת עול מלכות שמים, היינו שכל מה שישראל עושין המצות איננו מפאת הבנתם שכך צריך להיות, אלא מחמת עול מלכות שמים, ואין הבנתם שכך צריך להיות מטיל תנאי בעבודתם, ואחת היא אם מבינים או אינם מבינים הם עושין מחמת עומ"ש, והבנה בטעמם של מצות הוא מצוה אחרת ובכלל לימוד התורה הוא, וע"כ מחמת מצות ק"ש כדאי הוא שיושיע אתכם מאויביכם, שזה חוסם פי המקטריגים:
3
ד׳והנה במדרש וחושך ע"פ תהום זה היוונים שהחשיכו עיניהם של ישראל בגזירתם, ואין הפירוש מחמת גודל הצרות, שלא הי' חסר להם לישראל רעות רבות וצרות בכל הארבע מלכיות, אלא הפירוש חושך רוחני כמ"ש הרמב"ן על אריסטו שהעיזו לומר הוא וחביריו הרשעים שכל שאיננו משיג בשכלו איננו אמת, וגזרו כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל, והשפילו בעיני ישראל את חכמת התורה ורממו בעיניהם את חכמת יוונית, שאמרו שרק בה הוא תועלת כל אדם, וכמו שידוע עד היום ממה שנשאר רשימו מכחות רעות אלו, ומהם יש להבין מה הי' החושך בעוד מלכות זו היתה בכל תוקף ועוז ועז כנמר, אך אחת היא שעמדה לישראל בכלל ולעדת הפרושים בפרט, שכל עבודת ה' שבהם לא הי' כדי להוציא תועלת ממנו שיהי' לכחות הרעות כח להחשיך עיניהם לומר שוא עבוד אלקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו, אלא כל ענינם הי' עול מלכות שמים בלי חשבון אם יהי' תועלת מזה או לא ח"ו, אלא כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס, וע"כ החושך של היוונים לא הי' בכחו להחשיך בפניהם, ומסרו את נפשם על קדושת שמו יתברך כעבדים נאמנים שאינם מתחשבים עם צורך ותועלת עצמם אלא הכל צורך גבוה, וע"כ אינו חוצץ בפניהם חשש הריגה בחרב היוונים, וע"כ נתקיים בהם הכתוב העם ההולכים בחושך ראו אור גדול, שלעומת הליכתם בחושך ולא עמדו ולא רבצו תחת משאם אלא הלכו בגודל ואמיץ לב ובקעו את חומת החושך זכו לאור גדול הן בגשמיות והן ברוחניות, וזהו שנעשה להם נס בנרות, מורה על ענין אור גדול וחכמת התורה כאמרם ז"ל הרוצה להחכים ידרים וסימנך מנורה בדרום, וע"כ מאז והלאה זכו להתפשטות חכמת התורה בישראל ביתר שאת כידוע מסדרן של התנאים ונתרבה הישיבות ותופסי התורה, חכמת האלקית, היפוך חכמת יוונית שהביא חושך לעולם, וכל אלה נסתעף מקבלת עול מלכות שמים כנ"ל, והוא עצמו הוא כ"ה תיבין דק"ש, וזהו השם חנוכה חנו כה, מורה שכל מה שזכו לחני' הוא מחמת עומ"ש, שהוא כ"ה תיבין דק"ש [וידוע עוד בזוה"ק שמלכות שמים נקרא בלשון כה]:
4
ה׳והנה יתרון האור מן החושך, כי לעומת החושך שקדום ימתק אח"כ האור ביותר שאת ורגש והתפעלות הנפש, וע"כ ביום הראשון של הנס אחר סילוק החושך הי' הרגש והתפעלות גדול מאד [ויש לומר עוד שמה שאירע בכ"ה בחודש לא במקרה הי' אלא רמז למדת כה הוא מלכות שמים שעמדה להם] וע"כ כל שמונת ימי חנוכה כולהו כלולין ביום הראשון כ"ה לחודש, ומעתה כך הפירוש של דברי הש"ס, מאי חנוכה, היינו למה נקראו ימים אלו חנוכה חנו כה שמתייחסים למדת כה, והוא כענין שאלת החכם הוא חצי תשובה, ע"ז אמר בכ"ה בכסלו יומי דחנוכה, באותו יום כלולין כל יומי דחנוכה וכו' ע"כ נקרא חנו כה, כ"ה תיבין דק"ש המרמז על מלכות שמים, [וידוע שביום זה מברכין ג' ברכות נגד כל השלשה יחודים והבן]:
5
ו׳ונראה שזה טעמא דב"ש שביום הראשון מדליק שמונה, וב"ה ס"ל שזה הניתן מן השמים הוא רק הכנה שיזכה האדם בעצמו בכח זה, ועדיין איננו התכלית, ע"כ להיות מורה ע"ז שלא יסתפק האדם ברגש זה הניתן לו מהשמים [שבודאי כל איש ישראל מרגיש התפעלות ורגש הנפש בהדלקת הנרות] אלא צריך להיות מוסיף והולך, ולקבל עליו עול מלכות שמים שלימה להבא, ותוספת שיעורין כסדרן:
6
ז׳ובזה יש לפרש הא דאמרינן וכל שמונת ימי חנוכה הנרות הללו קודש הם, וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דקדק בזה והגיד, ששמיני הוא לעולם במדריגה גבוה, והרבותא דכל שמונת ימי חנוכה קודש הם, ולפי דרכנו י"ל נמי להיפוך שהיות מלת קודש הוא מלה בגרמי', וממנה מסתעף הקדושה, וקדוש הוא המקבל קדושה, וע"כ לפי סברא הפשוטה הי' יום הראשון שכלולין בו כל שמונת הימים קודש, ואינך קדושים, ע"כ הרבותא שכל שמונת ימים קודש הם וכב"ה:
7