שם משמואל, חנוכה נ״זShem MiShmuel, Chanukah 57
א׳ליל ב'
1
ב׳והדליקו נרות בחצרות קדשך, ואינו מובן שהדלקה בפנים בהיכל היתה, ונראה דהנה כל האומות העומדין כנגד ישראל אינם מבקשים אלא מה שבגלוי כברש"י ויקרא כ"ו י"ז שנא' והי' אם זרע ישראל ועלה מדין ועמלק ובני קדם וגו' ויחנו עליהם וישחיתו את יבול הארץ עכ"ל, כי באשר הם חיצונים אין להם שליטה אלא על מה שבחיצוניות, וכענין טומאה שאינה אלא בחיצוניות, ובית הסתרים אינו מקבל טומאה, אך יוונים מדה אחרת היתה בהם שהיו מבקשים לחזור לתוך פנימיות ישראל ולקלקלו כמו שגזרו כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל, וע"כ לדוגמא הי' מהדרין לטמא את כל קודש, וזהו שגזרו תבעל לטפסר תחילה, וכענין שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצלה"ה בטעם דשריפת בת כהן הי' ע"י פתילה של אבר והי' השריפה מבפנים שריפת נשמה וגוף קיים, כי כמו שהיא קלקלה את פנימיותה שנתגלה לאיש זר, כך הי' העונש בפנימיות עכ"ד, וזה הי' ענין היוונים שהתכוונו לטמאות את פנימיות מקור ישראל, וזהו כשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, ששמן הוא חכמה שהיא בהעלם, כח מה, וכמו בגשמיות שהשמן מיפקד פקיד בזיתים וכשמוציאין ומריקים אותו אינו משמיע קול, וכבר דקדקנו לשון טמאו כל השמנים ולא נטמאו כל השמנים, משמע שבכוונה טמאוהו, והא דהי' להם כח זה יותר מכל האומות, כי באשר הי' להם החכמה ביותר מכל האומות אף שהי' חכמות חיצוניות מ"מ שורש החכמה הוא למעלה ובפנימיות השכל, ע"כ הי' להם כח גדול פנימי יותר מכל האומות שהם חיצונים לגמרי ואינם שולטין אלא בחיצוניות, אבל לא בפנימית שהוא רשות שאין להם שייכות בו ואינו מתייחס אלא לקדושה, אבל היוונים שהי' להם אחיזה בפנימית שלטו גם בפנימית שמתייחס לקדושה, ושלטו בכל אלו הגזירות על ישראל אף בעוד המקדש קיים, כי התפרצו לגבול הקדושה, וזהו שפרצו פרצות בהסורג שהי' מפסיק בפני הגוים שלא הי' נכנסים לשם, וע"כ כשגברו מלכות מלכות בית חשמונאי ונצחום, הי' להיפוך שהתפשט גבול הקדושה למעלה מגבולה שהוא פנימית, אלא אפי' לחיצוניות האיר הקדושה ונתקדש גם החיצוניות, וע"כ לדוגמא נעשה נס בנרות המנורה להורות על התפשטות אור הקדושה יותר מהגבול, וע"כ נשאר לדורות להאיר את רה"ר עלמא דפרודא, ועד דכליא ריגלא דתרמודאי דפירש"י שם אומות מלקטי עצים, וידועין דברי המדרש בפסוק ויירש זרעך את שער אויביו רבי אומר זו תרמוד וכו', והנה רגלי דתרמודאי הוא עוד גרוע מתרמודאי עצמן, והם תכלית היפוך ישראל, ובאה מצות נ"ח להאיר את מקומות חשכים אלו, ומוכח שבשעת הנס נמי לא להאיר להיכל לבדו הי' אלא להאיר נמי לחוץ, שהרי כל מה שאנו עושים הוא זכר לנס, ובאמת אמרו ז"ל ממקום בהמ"ק אורה יוצאה לעולם והחלונות היו שקופים אטומים, וע"כ אור הנס הי' רבותא יותר במה שהאיר גם לחוץ, וזהו והדליקו נרות בחצרות קדשך, היינו שהאור יצא לחוץ:
2
ג׳ולפי האמור יובן הא דאמרו קבעום ועשאן ימים טובים בהלל והודאה, הלל הוא שבח על הישועה מכחות חיצונים שהתפרצו בגבול הקדושה וכמ"ש מהולל אקרא ה' ומאויבי אושע, ועי' רש"י שם, אך הודאה היא עוד יותר שהקדושה התפשט עוד להלן מגבולה, וכמו שפירש"י בקריאת שם יהודה שנטלתי יותר מחלקי מעתה יש לי להודות:
3
ד׳בהא דמקשו המפרשים זצללה"ה דטומאה דחוי' בציבור ומה צורך הי' בהנס, י"ל עפ"י מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דשלשה מלכיות בבל מדי יון בטומאה הם לעומת אברהם יצחק יעקב בקדושה, עכ"ד, א"כ יון הוא לעומת יעקב, וכן בדין שיעקב הוא אמת כמ"ש תתן אמת ליעקב, ויון הוא מלשון הטעה ושקר כמ"ש ולא יונו איש את אחיו, והנה כשנדקדק בכתוב לא נמצא בכתוב מפורש לשון טהרה אלא מיעקב ואילך כמ"ש הטהרו והחליפו שמלותיכם וכן כתיב האספו ובמדרש פירשו הטהרו כמ"ש ואחר תאסף, והיינו דלשון טהרה היא סילוק הטומאה או הפחיתות, וזה רבותא יותר מאשר לא התחיל בו הטומאה, ויש רמז בזה בדבריהם ז"ל שאני מיגנא ממיקם, ובכלל הוא לעשות מחול קודש ואפי' דברים גשמיים יהי' בהם קדושה יתירה, וזהו שמטהר הגשמיות, וזה הי' כחו של יעקב מבריח מן הקצה אל הקצה, וע"כ לא מצינו אכילת קדשים אפי' באברהם ויצחק אלא ביעקב כמ"ש ויזבח זבחים לאלקי אביו יצחק, כי אכילת קדשים צריך להיות בתכלית הקדושה ובכוונה יתירה כידוע מ"ש האריז"ל ביוחנן כה"ג ששימש בכהונה גדולה שמונים שנה ואח"כ נעשה צדוקי שבא לו מאכילת קדשים בלי כוונה, וע"כ ניצוח היוונים שהי' היפוך מדת יעקב אע"ה כנ"ל, זכו אז להארה יתירה מיעק"א, וע"כ זכו להתפשטות גבול הקדושה אף במקום החיצונים כנ"ל במאמר הקדום, והוא ענין טהרת הגשמיות כנ"ל, וע"כ נעשה הנס בטהרת השמן למנורה, להורות שזכו לענין הטהרה, וע"כ לא הסתפקו בדין טומאה דחוי' בציבור שאף שדחוי', מ"מ חסר הטהרה וכבש"ס פסחים בדין פסח הבא בטומאה שאין בו משום שבירת עצם דפסח פסול הוא:
4
ה׳ויש לימוד בזה לדורות שבחנוכה הוא זמן לקבל כל אדם על עצמו טהרת הגשמיות, ודי לחכימא:
5