שם משמואל, חנוכה נ״חShem MiShmuel, Chanukah 58
א׳ליל ג'
1
ב׳כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, ויש להתבונן באריכות הלשון שהי' לו לקצר ולומר להעבירם מתורתך והי' הכל בכלל שהרי כל המצות והמעש"ט הם נכללין בהתורה:
2
ג׳והנה כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דקדק בלשון מחוקי רצונך למה פרט החוקים הלא נכלל במצותי' של תורה עדות חוקים ומשפטים, והי' יותר מדוקדק לומר ממצות רצונך, והגיד כי היוונים באשר היו מחכמי האומות לא הי' יכולין להתנגד כל כך למצוותי' של תורה, שטעמם נגלה, וכל רואיהם יכירון כי חיים הם למוצאיהם, ועיקר התנגדותם הי' להחוקים שאין טעמם נגלה, והארורים אלו אמרו שאין לאדם לעשות דבר אלא מה שהשכל מחייבו ולא מפי השמועה עכ"ד, ועדיין אינו מובן שהרי כתיב להשכיחם תורתך הרי שהיו מתנגדים לכל התורה כולה ורצו להשכיחם לגמרי:
3
ד׳ונראה לפרש דהנה במדרש חזית פרשה א' רבי יהודה אומר בשעה ששמעו ישראל אנכי ה' אלקיך נתקע ת"ת בלבם והי' לומדין ולא הי' משכחין באו אצל משה ואמרו משה רבינו תעשה את פרוזביון שליח בינותינו שנאמר דבר אתה ונשמעה וכו' חזרו להיות לומדים ושוכחים וכו' ר' נחמי' אמר בשעה ששמעו ישראל לא יהי' לך נעקר יצה"ר מלבם באו אצל משה אמרו לו משה רבינו תעשה את פרוזביון שליח בינותינו וכו' מיד חזר יצה"ר למקומו וכו', והטעם יש לומר עפימ"ש בדבר ה' שמים נעשו, וע"כ נמי כשדיבר הקב"ה אנכי ה' אלקיך נקבע בלבם האלקית, וע"כ כמו שלמעלה, שאין שכחה לפני כסא כבודך, כך הי' בלב ישראל מחמת האלקית שבהם, אך כשאמרו דבר אתה עמנו ונשמעה, הרי שהסתפקו עצמם בידיעת המאמר לבד ומחלו על מתנה נכבדת שבדברי ה' נתקע האלקית בלבם, ע"כ ניטל מהם מתנה זו, ושוב הי' למדים ושוכחים, וכן בדיבור לא יהי' לך אלהים אחרים ואמרו ז"ל איזהו אל זר שבגופו של אדם הוי אומר זה יצה"ר, א"כ כמו שבדבר ה' שמים נעשו, כן בדבר ה' לא יהי' לך נעקר האל זר מגופם, ואף שבשעה שאמרו למשה כנ"ל חוזרין להיות לומדים ושוכחים וחזר יצה"ר למקומו, מ"מ אי אפשר שלא יהי' נשאר רשימו ממנו, ועדיין אין שכחה מצוי' כ"כ בישראל כמו באומה"ע שהם קרובי תשובה, ומ"מ בין לילה הי' ובין לילה שוכחים וחוזרים לסורם וכענין מצרים שכתב האריז"ל שהי' בהם קליפת שכחה שבעוד המכה משמשת בהם נכנעו ותיכף כשסר המכה חזרו לסורם, וכך הוא בכלל אומה"ע, אבל ישראל הם עזים וקשים אפי' בשעה שהם נרדפים מזולתם אינם מניחין את שלהם, או יהודאי או צלב, והכל נצמח מהרשימו הנ"ל, וכן בענין יצה"ר אמרו ז"ל אין תשוקת יצה"ר אלא לקין ולחביריו:
4
ה׳והנה יוונים הארורים החשיכו עיניהם של ישראל בגזירתם ואמרו כחבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל, הוא היפוך דיבור אנכי ה' אלקיך, וא"כ בזה עצמו הי' מתכוונין להשכיחם תורתך היינו שיתגבר בהם מדת השכחה שהי' מסולק מהם מחמת הרשימה שנשאר מדיבור אנכי ה' אלקיך:
5
ו׳וכן יש לפרש הא דלהעבירם מחקי רצונך, דהנה אדם העושה המצות מחמת שכן נראה ויפה בעיניו לא מחמת ציווי ה', איננו נקרא עובד ה', וכמ"ש הרמב"ם באו"ה המקיימים שבע מצות מפני שכך נראה ויפה להם לא מפאת ציווי השי"ת איננם מחסידיהם אלא מחכמיהם, ומסתברא דזה רק באומה"ע אבל ישראל סתמא לשמן קאי, ומ"מ אם אינו מקיים מצות החוקים שאין טעמם נגלה אלא דווקא אלו שמרגיש עריבות הטעם, ועובר על החוקים, שוב בא זה ולימד על זה שסתמם איננו לשמן קאי:
6
ז׳ונראה עוד לומר שאיש כזה שאיננו נקרא עובד את ה' נקרא עובד את עצמו, וזה עצמו הוא ע"ז, וכמדומה לי שכן איתא בחובת הלבבות, ולפי זה מובן שכלפי דיבור לא יהי' לך שנעקר יצה"ר שהוא אל זר שבגופו של אדם גזרו היוונים להעבירם מחוקי רצונך, היינו שלא יעשו מצות החוקים שאין טעמם נגלה אלא רק מה שנראה להם הטעם, כמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה כנ"ל, ובזה יחשב כעובד את עצמו היפוך מאמר לא יהי' לך כנ"ל, ומעתה מדוקדק, שבשני דברים אלו להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך הם נגד שני דברות הנ"ל:
7
ח׳ולפי האמור יש לפרש נמי הא דכשנצחום קבעום ועשאן ימים טובים בהלל והודאה, דפירש הסמ"ג קבעום היינו הנרות חנוכה, וכבר פרשנו עפ"י דברי הש"ס ר"ה דאפי' למ"ד בטלה מגילת תענית מ"מ חנוכה מחמת מצות הנרות דפרסומי ניסא לא בטלה, הרי דהנרות הם קבועים וקיימים, ויש לפרש נמי הא דעשאן ימים טובים אנרות קאי, והיא עפימ"ש הזוה"ק דימים טובים יש בהם מאור שנברא ביום הראשון דכתיב בי' כי טוב, וכן נמי בנרות חנוכה יש בהם הארה מאור שנברא ביום ראשון, והנה אור שנברא ביום ראשון איתא במדרש שנתעטף הקב"ה כבשלמה והבהוק זיו מסוף העולם ועד סופו, כמ"ש עוטה אור כשלמה, והפירוש שלא הי' ביכולת העולם לקבל האור מהשי"ת אלא ע"י אמצעות הלבוש, וא"כ אור שנברא ביום ראשון הוא הארת זיו אלקותו ית"ש, והוא מקביל לדיבור אנכי שהוא הארת אלקית בלב ישראל, והלל והודאה מורה דבוקת נפשו באלקית והכנעה כאלו נטלתי יותר מחלקי, ומסירתו לעבודתו וציווי ית"ש אף בלתי הבנתו, והוא מקביל לדיבור לא יהי' לך אלקים אחרים כנ"ל, ולעומת שהתאמצו ישראל נגד היוונים שעמדו עליהם להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך, זכו גם לדורות להארות שני דברות אלו, ומובן שזהו ביותר להעושה כמעשיהם, ודי לחכימא:
8
ט׳קבעום ועשאן ימים טובים בהלל והודאה, נראה מלשון קבעום דאורות שישראל משיגים בחנוכה יש להם קביעות ואינם מסתלקים אחר החנוכה, ואינם כמו שבתות וימים טובים שאין נמשך ההארה מהם אלא תלת יומי אחר שבתא שעדיין נקרא אחר השבת, ולאחר מכאן אין מבדילין, או לכל ששת ימי המעשה, דמינייהו שיתא יומין מתברכין, וביו"ט נמשך שלשים יום שעד אז נקרא אחר יו"ט כבש"ס גיטין, אבל מחנוכה נשאר לעולם, והטעם יש לומר ששבת ויו"ט שאסור במלאכה אז האדם נגבהה והוא זמן עליית העולמות, ור"ח נמי אסור קצת במלאכה כמ"ש התוס' מגילה מדקרי לי' לערב ר"ח יום המעשה מכלל דר"ח לאו יום המעשה הוא, וע"כ ממילא אחר שהאדם שב למלאכתו שוב איננו במקומו הראשון שקיבל שם ההארה, אבל חנוכה שאין בו איסור מלאכה, והאורות יורדין למטה, ע"כ אינם מסתלקין אחר החנוכה, וזהו לשון קבעום:
9
י׳ויש לומר דהיינו טעמא דבפורים מלאכה לא קבילו עלייהו, שרצונם הי' שאור הפורים ירד למטה ואז יהי' לו קיום, וזהו שכתוב וימי הפורים וגו' לא יסוף מזרעם, והפי' שאותם ימום בעצמם קיימים לעולם, וזה הוא המחזיק בידינו בגלות המר הזה שאנחנו בשפל המצב מוזר מאד:
10