שם משמואל, חנוכה נ״טShem MiShmuel, Chanukah 59
א׳מוש"ק ליל ה'
1
ב׳הענין דנ"ח קודם לנר של שבת, וגם מנהגינו שהבדלה קודם לנ"ח, דהנה הלשון רבת את ריבם צריך פירוש, דמריבה איננו מורה על נצחון ודין ברשעים, אלא כענין שכתוב כי יהי' ריב בין אנשים, היינו טו"ת זה על זה, ועדיין יכול להיות הנצחון לזה כמו לזה, וכבר הגדנו משום שהיוונים החשיכו עיניהם של ישראל ודיכאו לארץ חויתם עד שנעשה נפשם שפלה ונכנעה לסבול את עול גזירותיהם ולא הרהיבו עוז בנפשם לחשוב שיש להם ריב עמם אלא כל תקותם הי' ליהרג על קדושת שמו יתברך, אבל השי"ת אמץ את רוחם והגביה את נפשם עד שחשבו את עצמם לבעלי ריב עם היוונים, וכענין שהגיד כ"ק אדמו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור בפסוק והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, היינו שלא יוכלו עוד לסבול את גזירות המצריים עד שצעקו אל ה' עכ"ד, ובאופן זה יתפרש נמי הא דרבת את ריבם, היינו שעשית אותם בעלי ריב ולא כמתייאשים, ואח"כ דנת את דינם כמו בין שני בעלי הריב שהדין מברר מי הוא שיצא רשע בהשפטו, ואח"כ נקמת את נקמתם וכו':
2
ג׳ויש לומר שזה נשאר לדורות בימי חנוכה שנתעורר בלב איש לחשוב א"ע לבעל הריב עם צד הרע, ולא יהי' כמתייאש סובל ורובץ תחת משא מלך זקן וכסיל, ולדקדק על עצמו על מעשיו הבלתי טובים שזהו הרמז בנרות חנוכה כענין שכתוב אחפש את ירושלים בנרות כבש"ס פסחים דאפי' עון זוטרא משתכח, וזה שבפסיקתא מביא מקרא זה על נרות חנוכה להורות שענין אחד להם, ומובן שכמדת שמחשב את היצה"ר לאויב לו ונתמלא ריב עליו וכמ"ש מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו, וכבמדרש יש לך גזלן גדול מזה, בה במדה אפי' עון זוטא כהר נחשב לו, וזהו ענין מוסיף והולך שאפי' עון זוטא משתכח בכל יום יותר:
3
ד׳אך נר של שבת מדה אחרת יש בה, שנר של שבת משום שלום ביתו, ופירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שבימי החול גוף ונפש נלחמים זה בזה זה מושך למעלה וזה למטה, אך בשבת הגוף נכנע להנפש ואפי' ע"ה אימת שבת עליו ונעשה שלום ביניהם, וזה שלום ביתו הוא האדם בעצמו שנקרא ביתו של הנשמה שהיא האדם, והגוף נקרא בשר האדם עכ"ד, ויש להוסיף ולומר שבודאי עונות שבאדם הם המפריעים את שלום האדם כמ"ש אין שלום בעצמי מפני חטאתי, שהעצמות עצמם הם מריבין זע"ז ואין שלום ביניהם, אך בשבת צריך שיהי' כל מלאכתך עשוי', והגיד כ"ק אדמו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור שאפי' בעניני שמים נמי עכ"ד, והיינו שלא יזכור כלל ממצבו אלא יהי' לבו מוגבה בדרכי ה' וכבר דברנו בזה, א"כ הוא היפוך מנר חנוכה, דנר חנוכה עשוי לעורר הריב בעצמו עד שאפו' עון זוטא נמי משתכח, ונר שבת הוא משום שלום ביתו שאפי' עון רבה נמי לא יזכור ויהי' כאלו כל מלאכתו אפי' מלאכת שמים עשוי', ע"כ אחר הדלקת נר של שבת ונעשה שלום ביתו וכ"כ קודם הבדלה שעדיין צריך להיות כאלו כל מלאכתו עשוי' אין ענין לנר חנוכה:
4
ה׳ולפי האמור יתיישב נמי קושיית התוס' ריש הסוגיא, דמה"ט דבשבת אין ענין לנ"ח שוב לכ"ע כבתה אין זקוק לה:
5