שם משמואל, חיי שרה י״אShem MiShmuel, Chayei Sara 11
א׳שנת תר"פ.
1
ב׳במדרש יודע ה' ימי תמימים ונחלתם לעולם תהי' כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים בת עשרים כבת ז' לנוי כו' ד"א יודע ה' ימי תמימים זו שרה שהיתה תמימה במעשי' א"ר יוחנן כהדא עגלתא תמימתא ונחלתם לעולם תהי' שנאמר ויהי חיי שרה מה צורך לומר שני חיי שרה באחרונה לומר לך שחביב חייהם של צדיקים בעוה"ז ולעוה"ב, ויש להבין מה חידש לנו המדרש שחביב חייהם של צדיקים לפני המקום בעוה"ז ולעוה"ב, שבודאי חייהם של צדיקים חביב ולא חייהם של רשעים, וגם בפרשה ס"ב דרשו יודע ה' ימי תמימים על אברהם שנאמר והי' תמים ולא מסיים כמו הכא, וגם בענין מערת המכפלה יש להבין שבש"ס עירובין (נג.) שהי' שני בתים זה לפנים מזה [והכוונה מערה לפנים מן המערה] או בית ועלי' על גביו, בשלמא למ"ד זה על גב זה היינו מכפלה, אלא למ"ד שני בתים זה לפנים מזה מאי מכפלה שכפולה בזוגות, ובודאי לא במקרה הי', ועוד במדרש תנחומא זממה שדה ותקחהו זממה [שרה] ונטלה שדה המכפלה ושם נקברה עכ"ל, והרי כל ענין מערת המכפלה הי' לאחר מיתתה, ואם בא לומר שהי' דעתה עלי', למה הוסיף תיבת ונטלה, ועוד שלא מצינו בשום מקום ששרה ידעה מקודם ממערת המכפלה ובזוה"ק דאברהם הוה ידע לה, ולמה מייחס זה לשרה:
2
ג׳ונראה דהנה בזוה"ק שמעלת תם יותר ממעלת תמים והר' יוסף גיקטליא בפירושו להגדה שמעלת תמים הוא ביותר, אבל קשה ממ"ש ויעקב איש תם, וידוע שמעלת יעקב הוא יותר ממעלת אברהם וכל עצמו לא ניצול אברהם מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב, וע"כ צ"ל לדידי' דטירון הי' אז יעקב שהרי זה כתיב בהיותם בני י"ג שנים, אבל הלוא אמרו צורת תם חקוקה בכסא, הרי שגם במעלתו הגדולה קראוהו תם, ועל כולם יקשה מדברי הזוה"ק שכתב להיפוך, ונראה שכל דברי חכמים קיימים, דהנה ידוע ששני עולמות הן עלמא עלאה ועלמא תתאה ושניהם למעלה למשכיל, ודוגמתם ג"ע עליון וג"ע התחתון, וכן דוגמתם עוה"ז עלמא תתאה, וג"ע התחתון לעומת עוה"ז נקרא עלמא עלאה, והנה האדם נברא דוגמתם מחובר, נשמה לעומת עלמא עלאה ומשכנה בשכל שבראש, וגוף דהיינו הנפש וכל מדותי' לעומת עלמא תתאה ומשכנה בלב, ותעודת האדם באשר הוא מורכב מעלאה ותתאה לחבר את שני העולמות עלאה ותתאה, ואין הכוונה לחבר אותם במחשבתו לבד כי אין זה מספיק, אלא לעומת שהוא מחבר את בחינת הראש והשכל שבו שהוא דוגמא לעלמא עלאה, לבחי' הלב ומדותי' שהוא דוגמא לעלמא תתאה, והיינו שהשכל ישכיל מה שראוי להשכיל ומאיר ללב, והלב ישתוקק ויקבל מהארות השכל ולא יפנה אל רהבים והבלי עוה"ז, דוגמתו נעשה חיבור וצירוף עלמא עלאה ותתאה, והנה זה האיש נקרא תמים לשון רבים שני מיני תמימות, תמימות הראש והשכל ותמימות הלב ומדותי' וזהו שכתב הגיקטליא שתמים הוא יותר במעלה מתם, שתם יתכן בבחי' הראש והשכל לבדו או בבחי' הלב ומדותי' לבדו, אבל תמים הוא בכפלים, היינו ששניהם כאחד טובים, ויש עוד בחי' למעלה מזה, והוא ביטול לגמרי לרצון השי"ת עד אשר לא יתכן עוד לומר ששונים הם בחי' הראש והשכל מבחי' הלב והמדות זה להאיר וזה להתאיר, אלא ענין שניהם אחד להיות נמשך לכל אשר יהי' רצון השי"ת, ומאחר שפעולת שניהם הוא אחד נקרא נמי תם בלשון יחיד לא תמים בלשון רבים, כי אין כאן אלא בחי' אחת, וזה הי' בחי' יעקאע"ה, דבזוה"ק שהי' כולו לשמא דקב"ה, והפירוש כנ"ל בחי' ביטול, דגם אברהם ויצחק הי' כל עניניהם לשם ה', ומאי רבותא דיעקב, וע"כ כנ"ל, וע"כ אאע"ה נקרא תמים וכן יצחק נקרא עולה תמימה ולא עולה תמה, והטעם מפני שני התמימות שהי' בהן כנ"ל, ויעקב נקרא תם מפני שהכל הי' בחי' אחת, ומעתה דברי זוה"ק שמדבר מיעקב ע"כ אמר שמדריגת תם הוא יותר במעלה, והיינו תם זה שנאמר ביעקב, והגיקטליא מדבר מסתם לשון תם [ואולי גם לשיטתו לשון תם הנאמר ביעקב בעוד טירון הי' למעלתו הגדולה] ע"כ אמר שתמים הוא יותר במעלה:
3
ד׳ומעתה יתבאר הא דדרשו ז"ל יודע ה' ימי תמימים על אברהם ועל שרה, ובשרה הוסיפו שהיתה תמימה במעשי' ואמר רבי יוחנן כהדא עגלתא תמימתא, דהנה בזוה"ק שאברהם ושרה הם דוגמת הנשמה והגוף ובלשון הראשונים צורה וחומר, וכבר הגדנו שאין זה משל בעלמא אלא אברהם השלים העולם בבחי' נשמה שהוא השכל שבראש, ושרה בבחי' המדות שבלב, ואף ששניהם הי' בכל אחד, מ"מ זה עיקרו להשלים בבחי' השכל וזה בבחי' הלב, ולפי דרכינו הנ"ל ששניהם נקראים תמימים בבחי' השכל והלב מ"מ זה דהיינו אברהם בבחי' השכל ואחריו נמשך גם בחי' הלב, והיינו רב האור והשכל עד שכל כסופין דהאי עלמא מאפס ותוהו נחשבו לו ונתהפך השכל מטבעו למה שראוי, וזו היינו שרה בבחי' הלב שנזדככה בחי' הלב שבה ומדותי' שזה משך גם לבחי' השכל להשכיל מה שראוי להשכיל, וזהו שהוסיף המדרש בשרה שהיתה תמימה במעשי', היינו שתמימתה שהוא כולל השכל והלב בא ע"י מעשים הטובים שהמעשים מתייחסים ללב, וזהו שסיים ר' יוחנן כהדא עגלתא תמימתא, ששלימות הקרבן שיהי' ראוי לריח ניחוח נמשך מבחי' שלימות אברי הגוף, שלעומתם באדם הוא אברי הנפש ומדות שבלב, וע"כ לא אמרו זה באברהם, שתמימות אברהם בכולל הראש והלב באו מפאת השכל כנ"ל:
4
ה׳ולפי האמור יתפרש הא דחביב חייהם של צדיקים בעוה"ז ולעוה"ב, שדוגמת תמימתם שהוא חיבור השכל שבראש עם בתי' הלב, מתייחדים ומתחברים עוה"ז לעוה"ב דוגמת עלמא תתאה לעלמא עלאה ע"כ חביבות חייהם בשניהם, אבל מי שהוא במדריגת תם לבד כנ"ל אפשר שיהי' חביב נמי רק באחד לא בשניהם יחדיו, וע"כ דבר גדול השמיענו הכתוב יודע ה' ימי תמימים שהלשין יודע הוא לשון חביבות כמ"ש ואדעך בשם, וכן כי ידעתיו עי' רש"י ורמב"ן, ונחלתם לעולם תהי' הן עלמא עלאה והן עלמא תתאה, [וע"כ כתיב לעולם בשוא הלמד ולא בקמץ, דהי' משמע עולם אחד כידוע]:
5
ו׳ולפי דרכינו זה יש לבאר ג"כ ענין מערת המכפלה ודברי הש"ס עירובין ודברי התנחומא הנ"ל, דהנה בזוה"ק המכפלה ה' מכפלה, היינו שני ההין שכפולין בשם הוי' ב"ה, ואף כי אין לנו עסק בנסתרות, מ"מ יש לפרש לפי דרכינו הנ"ל, דהנה שני ההין הם רומזים לעלמא תתאה ועלמא עלאה, ודוגמתן למטה הוא עולם התחתון הגשמי וג"ע התחתון שבארץ, והנה במדרשות שיש למערת המכפלה פתח לג"ע והנה יש לה שני פתחים פתח לעוה"ז הגשמי ופתח לג"ע, וא"כ הוא ממוצעת בין עוה"ז לג"ע, וע"כ כל הנשמות העולים מעוה"ז לג"ע עולין דרך מערת המכפלה, כי לרגלי ריחוק מהות ג"ע מעוה"ז הגשמי אי אפשר לעלות מזה לזה אלא דרך אמצעי ואמצעי זה הוא מערת המכפלה, והנה ידוע שכל אמצעי יש לו קצת מזה וקצת מזה, וע"כ יש בה דוגמא לשני ההין בשם הוי' ב"ה הרומז לעלמא עלאה ועלמא תתאה, ובזה יש לפרש דברי המדרש שכל מי שהוא קבור בתוכה בטוח ששכרו כפול ומכופל, כפול ומכופל מרמז לעלמא עלאה ועלמא תתאה:
6
ז׳ולפי האמור יש לפרש הפלוגתא דרב ושמואל בש"ס עירובין הנ"ל חד אמר שני בתים [הפירוש מערות] זה לפנים מזה וחד אמר בית [מערה] ועלי' ע"ג, דהנה יש שני מרחקים שלגודל ריחוק זה מזה לא סגי באמצעי אחד וצריכה לשני אמצעים למשל בין דומם למדבר אין די אמצעי אחד וצריכין לשני אמצעים דהם צומח וחי, כן נמי י"ל שלרגלי גודל ריחוק עוה"ז מג"ע התחתון אין די באמצעי אחד וצריך לשני אמצעים, אחד שיהי' דומה ביותר לעוה"ז ואחד שיהי' דומה ביותר לעוה"ב, ושני האמצעים באשר אין ביניהם כ"כ מרחק יכולין להתחבר באמצעותן שתי אלה המרחקים ביותר, ע"כ השכילו רב ושמואל לומר ששתי מערות המכפלה המה, היינו אחת יש לה קירוב לעוה"ז ביותר ואחת קירוב לג"ע התחתון ביותר, והפלוגתא חד אמר שאחת פנימית יותר מחברתה לעומת שג"ע הוא פנימי יותר מן עוה"ז הנגלה לעומת דעלמא תתאה נקראת נגלאה ועלמא עלאה פנימאה כדמרגלא בפומי' דזוה"ק, ומ"מ הם בסוד ותלכנה שתיהן, וחד אמר שג"ע התחתון באשר הוא למטה בארץ בעוה"ז תחת קו משוה כמ"ש הרמב"ן, ואף שהן נמי לפעמים בסוד ותלכנה שתיהן מ"מ אין לומר אלא שהוא ע"ג והיינו עליו במעלה, ובש"ס שם בשלמא למ"ד זה ע"ג זה היינו מכפלה אלא למ"ד שני בתים זה לפנים מזה מאי מכפלה [פירש"י שני בתים לא שייך בהו לשון כפולה] שכפולה בזוגות, ויש לפרש עפ"י דרכינו הנ"ל שאברהם ושרה אף ששניהם נקראו תמימים היינו שלימות השכל שבראש ושלימות המדות שבלב, מ"מ אברהם הי' עיקרו שלימות בחי' השכל ועמו נמשך שלימות בחי' הלב ושרה הי' עיקרה שלימות בחי' הלב ועמו נמשך שלימות בחי' השכל, ע"כ י"ל נמי שמערה שיש לה קירוב ביותר לג"ע התחתון דוגמת עלמא עלאה מתייחס לאברהם ומערה שיש לה קירוב ביותר לעוה"ז הגשמי מתייחס לשרה, ויהי' הפירוש כפולה בזוגות לא שהרבה זוגות נקברו בתוכה אלא שכל הנקבר בה נקבר זוג זוג שיהי' זה מתייחס לזה וזה לזה, ומסתייענו מפירש"י שפירש שנקברו כולם איש ואשתו דהיינו זוג זוג דכתיב שמה קברו אברהם ואת שרה אשתו, ומשמע כדברינו:
7
ח׳ומעתה יש לפרש דברי התנחומא זממה [שרה] ונטלה שדה המכפלה, ויתבאר עפי"מ שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שלשון לקיחה או נטילה הוא לשון הגבהה כמ"ש בלולב ולקחתם ואמרו ז"ל מדאגבי' נפיק בי' הרי שהוא לשון הגבהה עכת"ד, והביאנו ראי' לדבריו מדברי המדרש שדרש בלשון ויקח את האדם וגם לשון ותקח האשה בית פרעה מלשון עילה דהיינו הגבהה, והיינו ששתי המערות את היותר קרובה לעוה"ז הגשמי מתייחס לשרה והקרובה לג"ע התחתון מתייחס לאברהם, וא"כ זו המתייחסת לשרה לעולם צריכה להגבהה עד שני' שקרובה לג"ע, וזו שקרובה לג"ע צריכה לנטייה לאותה שקרובה לעוה"ז למען יתחברו יחדיו, וע"כ זה שאמר הכתוב זממה שדה ותקחהו שהגביהתה אותו וזה שאמר המדרש ונטלה שדה המכפלה, וזה מתייחס לשרה ולא לאברהם, והיינו משום שכך הי' מדתה מעולם בהשתוקקת הלב ממטה למעלה ע"כ זכתה להיות מערה זו מתייחסת אלי':
8
ט׳ונראה שדוגמא לכל זה הוא שבת שהוא מעין עוה"ב, וכבר הגדנו שלרגלי ריחוק עוה"ב מעוה"ז אז אפשר בלתי אמצעי, והוא שבת שהוא בעוה"ז ומעין עוה"ב, ולפי דרכינו הנ"ל שאם המרחק ביותר צריכין לשני אמצעים, וכן י"ל בשבת שהוא ענין זכור ושמור ובזוה"ק זכור מדת יום לדכורא ושמור מדת לילה לנוקבא, ולפי דרכינו י"ל שבמה שמשליכין מעליהם עול הפרנסה וטורח מלאכה שזה פרי גשמית עוה"ז זוכין לעומתו לאמצעי הראשון שהוא התעלות מחומר הגשמי וכענין הנאמר בשרה זממה שדה ותקחהו כנ"ל, וזהו שמור מדת לילה לנוקבא, ובקידוש היום ועונג שבת זוכין להמשיך השגות ושכל וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בפירוש וקראת לשבת עונג, היינו כמו הקורא לזולתו שיבוא אליו הלום, כן ישראל קוראים להשבת שיבוא וישרה עליהם, וזהו מעין אמצעי השני הנוטה לאמצעי הראשון הנ"ל שמתייחס לאברהם, וזהו בחי' זכור מדת יום לדכורא:
9
י׳וי"ל שזהו ענין שני כתי מלאכים המלוים את הנשמה יתירה מעולם העליון לישראל שלרגלי גודל המרחק צריכין לשני אמצעים כת מלאכים הראשונים מקבלים את הנשמה יתירה ומוסרים אותה לכת מלאכים השניים שהם מלוים את האדם, ומלאכים הראשונים נקראים שלוחי האב והשניים נקראים שלוחי הבעל, והוא דוגמת הנאמר במשנה מסרוה שלוחי האב לשלוחי הבעל, ולמלאכים הראשונים אנו אומרים צאתכם לשלום כבמשנה הלכו שלוחי האב עם שלוחי הבעל אין זה מסירה לחופה וכבר דברנו מזה:
10
י״אבמדרש נבהל להון איש רע עין זה עפרון שהכניס עין רעה בממונו של צדיק ולא ידע כי חסר יבואנו שחסרתו התורה ואו הה"ד וישקול אברהם לעפרן עפרן כתיב חסר ואו, נראה לפרש דהנה בזוה"ק דכמה דישראל לא הוה אפשר לזכות במעלתם אלא אחר המירוק של גלות מצרים, כן ארץ ישראל לא זכתה למעלתה אלא אחר המירוק שהיתה כבושה ביד הכנענים, וי"ל דכן נמי הענין שהיתה מערת המכפלה צריכה להיות כבושה מקודם תחת יד עפרון, והיינו דהנה כל מירוק הוא ביד זה שהוא היפוך לו לגמרי, וע"כ ישראל שהם קדושים וצנועים בטבע הי' המירוק שלהם ביד מצרים ערות הארץ אשת הזימה, וארץ ישראל שענינה השתוקקת לרצון השי"ת שע"ז אמרו ז"ל למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה וכבר דברנו בזה באריכות, הי' המירוק שלה ביד הכנענים שהי' שטופים בע"ז יותר מכל האומות ואין לך הר וגבעה בא"י שלא עבדו שם האמוריים ע"ז, וי"ל שמטעם זה נקראו כל שבעה אומות כנענים מלשון הכנעה שהי' מכניעים א"ע לע"ז, והם היפוך א"י שתשוקתה תחת רשות הש"י, ושע"כ לא נמסרה לשר כידוע, והם הי' להיפוך הוציאו א"ע מתחת רשות הש"י והכניעו א"ע תחת רשות כוחות חיצונים וע"ז, ומערת המכפלה שענינה להיות אמצעי בין העולמות כמדת צדיק דכתיב כי כל בשמים וארץ דאחיד בשמיא ובארעא, היינו דמחבר שמים וארץ, ושע"כ מדת צדיק נקרא חי כי חיבור זה אי אפשר בלתי חיות, וע"כ מערת המכפלה נמי ענינה חיות וע"כ הוקצה לקבורת האבות שנקראים ישני חברון, וע"כ מירוק שלה הי' ביד מי שנעדר ממנו כל גוש חיות אלא כגוש עפר וזהו עפרן אותיות עפר, כשמו כן מהותו, אך מ"מ בעוד הי' צורך בו שתהי' מערת המכפלה תחת רשותו, הי' כמו קליפה השומר לפרי שיש בה חשיבות, וע"כ מטמא טומאת אוכלין, וע"כ בהעלם הי' בו מעט חיות, וזהו אות הואו שהוא אות החיים כידוע, אבל בהעלם מאד שאין אות זה נרגש אלא נטמן בתוך ניקוד החולם, שהרי אפשר להיות בלעדו, ומ"מ הוא אות החיים, וזהו אות אמת שלקח יעק"א עירבון מאליהו שיבוא ויבשר גאולת בניו, ויעקאע"ה לא מת, אך כל זה הי' לו בעוד הי' טפל כמו קליפה השומר לפרי, אבל כשהכניס עין רעה בממונו של צדיק, נפסק ממנו מעלה זו שהרי נעשה בלתי טפל לאברהם, ע"כ נחסר ממנו אות ואו, ונשאר עפר ממש, ואז נתקיים בהמערה כמ"ש בכלל ישראל התנערי מעפר וגו':
11
י״בבמדרש וירץ לבן אל האיש החוצה אל העין, מעייני' לי', עומד על הגמלים על העין מעיין גרמי', וכ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק הגיד שלבן הסתכל במעלות אליעזר, ולעומתו הסתכל במהות עצמו והרגיש את שפלות וחושך של עצמו מן האור של אליעזר עכ"ד, ונראה שזהו כענין אמרם ז"ל טובה מרדות אחת בלבו של אדם יותר ממאה מלקיות, וע"כ זכה שעל ידו נאמר הדברים שבשבילם יצא אליעזר מכלל ארור לכלל ברוך, שבודאי מאחר שאמרו ז"ל שאליעזר יצא מכלל ארור לכלל ברוך שהרי לבן א"ל בוא ברוך ה', מוכרח שדברים האלה לא דברי לבן הם אלא דברי תורה שנאמר ע"י לבן, ומאין זכה לבן לזה, אלא ע"כ ע"י מרדות שלקח בלבו כנ"ל:
12
י״גוזה לימוד לאדם כשקורא בתורה או בספרי מוסר שלא יסתפק בידיעת הדברים לבד, אלא לעומתו יעיין בגרמי' כמה הוא רחוק מהדברים האלו ולאין הי' נוטה, וזהו מרדות טובה בלבו של אדם, ואז יזכה שד"ת ירדו לעומק לבו:
13