שם משמואל, דברים א׳Shem MiShmuel, Devarim 1
א׳שנת עת"ר
1
ב׳במ"ר אוכיחך ואערכה לעיניך תרין אמוראין חד אמר אעורר כל לעיניך וחד אמר אסדר כל לעיניך ע"כ, ויובנו הדברים עפימ"ש האלשיך תהלים נ"א במ"ש למנצח מזמור לדוד בבוא אליו נתן הנביא כאשר בא אל בת שבע, והקשה כי על בשורת העבירה ואשר קצף ד' עליו שהתנבא עליו נתן הנביא, הי' צריך להכנע בכי ואנקה וקינה מבעי' לי', ופירש כי מדרך האנשים למצוא תואנה להקל אשמתם ולהתקרר דעתם מלתקן עותתם וישארו עוונותם על עצמותם, מה גם בדבר בת שבע כי בת זוגו היתה גם הי' לה גט כריתות הי' הדבר קל בעיניו, ואילו לא בא אליו הנביא, הי' נשאר באשמתו, ע"כ זאת היתה אצלו שמחה כפולה שעי"ז התעורר לתשובה, ולכן אמר למנצח ומזמור, עכת"ד, וז"ש המד' אעורר כל, דדרך היצה"ר שמתיישן את האדם שלא יראה ושלא יתעורר, ע"כ הבטיח השי"ת בחסדו שיעורר את החטאים שיעמדו נגד עיני החוטא וכענין שכתוב וחטאתי נגדי תמיד, וידיעת החטא מביאתו לידי תשובה כענין שכ' הרבינו יונה בטעם אשם תלוי שהוא בא על הספק בכסף שקלים ובחטאת שבאה על חטא ודאי בכבשה בת דנקא, שהוא מחמת שאם יש לו ידיעת החטא נקל לו לעשות תשובה יותר ממי שאין לו אלא ידיעת ספק יע"ש, וחד אמר אסדר כל לעיניך, הוא כי עבירה גוררת עבירה ע"כ כל עוד שלא עשה תשובה על שורש העבירה שהוא שורש פורה ראש ולענה, והוא חטא הקדום שממנו מסתעפין כל העבירות אח"כ עוד לא עשה כלום, כי החטא הקדום כמו שגרר את העבירה הזו שעשה תשובה עלי' עוד יגרור לו עבירה אחרת, וזה שאז"ל ע"ז צריך לשרש אחרי' וז"ש אסדר כל לעיניך, היינו שיהי' מסודר לנגד עיניו השתלשלות החטאים זה מזה עד שידע לעשות תשובה גם על השורש, ובאמת כי תרווייהו צריכי, ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:
2
ג׳ובשבת קודש אית תרווייהו אעורר כל, ואסדר כל, דאור קדושת שבת מאיר עיני האדם שיוכל לראות את חטאו דחשכת העבירה יוכר מיתרון האור, וע"י שבא אור קדושת שבת ממילא רואה פגם העבירה עד היכן הגיע, וזהו וינפש וי אבדה נפש, וגם כמו שבשבת היתה השלמת הבריאה והבריאה כולה היתה בהשתלשלות ממטה למעלה, ע"כ סגולת השבת שתשמור סדר השתלשלות ולהאיר עיני האדם לידע סדר השתלשלות שלו שהושלך מאיגרא רמה לבירא עמיקתא ע"י העבירות וז"ש בזמירות שבת על חדא תרתי נהורא לה ימטי, וז"ש חז"ל על חורבן בהמ"ק מוצ"ש הי', נראה מזה כי החורבן הי' מחמת העדר השבת, היינו דעיקר החורבן נצמח ע"י נביאי השקר וכמ"ש וירפאו שבר בת עמי עלי נקלה לאמור שלום ואין שלום, והחליקו את דרכיהם הנלוזות ואשר לא טובה בעיניהם, ולא הי' להם ידיעת החטא ולא יכלו לעשות תשובה, ושבת הלא מאירה העינים ומביאה ידיעות החטא כנ"ל, ולכן כל החורבן הי' רק מחמת העדר השבת:
3
ד׳ובזה יש לפרש שלש הפטרות דפרענותא דברי, שמעו, חזון, שהם שלש בחינות דיבור שמיעה, ראי', היינו דעיקר התענית מיוסד לתשובה, ויסוד התשובה הוא ידיעת החטא, ע"כ שלש שבתות קודם ט"ב כל שבת ושבת חודרת יותר עמוק ללבות בנ"י לראות הפגם ולעורר אותם לתשובה, והראשון הוא מבחינת דיבור שהוא יותר חיצוני עד בחי' ראי' שהיא יותר פנימית וזהו שחזון קודם ת"ב:
4
ה׳במ"ר מרפא לשון עץ חיים משה עד שלא זכה לתורה כתיב בי' לא איש דברים אנכי כיון שזכה לתורה נתרפא לשונו והתחיל לדבר דברים מנין ממה שקרינו בענין אלה הדברים אשר דיבר משה וגו', ולהבין למה לא דייק המדרש שנתרפא לשונו במה שאמר כל התורה כולה עד הנה שאמר כמה פעמים וידבר משה, דבר אל בנ"י:
5
ו׳הנה כבר כתבנו פ' חקת בשם המהר"ל ז"ל שהכבידות פה לא הי' גרעון למשה רק באשר שכח הדיבור בא מכח הרכבת גוף ונפש, שהבהמה ותינוק באשר אין להם כח הנפש וכן הנפש לבדה, אינן יכולין לדבר, וע"כ מרע"ה באשר היתה נפשו נבדלת איננה מוטבעת בהגוף ע"כ הי' כבד פה. וכתבנו שם שמאחר שזכה לתורה ונזדכך גופו יותר ממה"ש ע"כ לא הי' גרעון להנפש להתאחד עם הגוף, וע"י כן נשלם אצלו כח הדיבור עי"ש, והנה במ"ש מהר"ל והנפש לבדה אין לה כח הדיבור לכאורה יקשה ממעשיות שהובא בש"ס שהמתים מספרים זה את זה וכן הרוחות מספרות זו את זו וכמו כן מצינו במה"ש וקרא זה אל זה, [והנה ממה"ש אין קושיא כל כך, דאיתא בס' שערי אורה שגם במלאכים יש גוף ונפש אך לא כגופים של בני אדם כי הגוף שלהם ג"כ רוחני] אבל הפי' הפשוט שאף שהנפש בעצמה יש לה דיבור הוא רק נשמע לנפש כמותו, וכן מה"ש זה אל זה, וע"כ תרגם המתרגם וקרא זא"ז ומקבלין דין מן דין, ודיבור של מה"ש אל בנ"א הוא באחת משתי אלה, או שהשומע הוא נביא ובעת נביאותו נפשו מובדלת מהגוף ונתבטל כח חושי הגוף כמ"ש הרמב"ם, ושוב שומע הדיבור בחלקי נפשו לבד, או שהמלאך מתלבש בלבוש גוף כענין המלאכים הנראים לבני אדם וכמ"ש הרמב"ן:
6
ז׳ולפי"ז י"ל שכל דור המדבר באשר הי' דור דיעה ואחר שקיבלו את התורה נעשו מזוככים כמ"ש בפדר"א, והיו במדריגות הנפשיי, ע"כ היו יכולין לקבל הדיבור ממשה אף אם לא הי' לשונו מתרפא, ועיקר הראי' שנתרפא לשונו הוא ממה שדור באי הארץ היו יכולין לקבל הדיבור ממנו וזו ספר משנה תורה:
7
ח׳או י"ל שבכל התורה היתה שכינה מדברת מתוך גרונו ואין הדיבור מתייחס אליו רק משנה תורה שמשה מפי עצמו אמר, וכנראה שבמשנה תורה לא היתה שכינה מדברת מתוך גרונו, וכן משמע ברמב"ן בכמה מקומות, וכ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה אמר שמשנה תורה היתה ממוצעת בין תורה שבכתב לבין תורה שבע"פ, א"כ אם לא הי' לשונו מתרפא לא הי' יכול לומר הדברים כהוייתן וכעין שמצינו בעמוס שהי' מגמגם בלשונו ובאה הנבואה ג"כ בלשון הזה ובולס שקמים אנכי:
8
ט׳הרבי ר"ב זללה"ה אמר שבחורבן בהמ"ק היתה השפלה לכל דבר חוץ להתוה"ק כמ"ש ואין לנו שיור רק התורה הזאת, ונראה שגם לשבת וקדושתה לא היתה שום השפלה ח"ו, והראי' שאין בנין בהמ"ק דוחה שבת, ואלו הי' בשבת ג"כ צורך להבהמ"ק בודאי היתה השבת מועילה להבהמ"ק וכענין שאחז"ל אטו שבת למוספין אהני לתמידין לא אהני, בודאי הי' בנין בהמ"ק דוחה שבת כמו תמידין, והטעם י"ל דמקדש וכליו היתה הקדושה מתלבשת בהם והם כיסוי אל הקדושה, והנה שבת מגלה הפנימיות בלא לבוש וכמו שאמר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, שע"כ שבת לאו זמן תפילין, ותפילין הם ג"כ כענין בהמ"ק כמ"ש בזוה"ק, וזה שאומרים בזמירות אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל, שמחכים ומצפים לבנין בהמ"ק, ביום השבת שישו ושמחו כו' מחמת שבשבת שהיא פנימיות אין חסר הבהמ"ק כמקבלי מתן נחליאל שהוא נתינת התוה"ק והיתה התגלות אלקית בלא כלים:
9
י׳תפל ולבן שתפלו על המן שהוא לבן, ובמ"ר פ' חקת שאמרו שעתיד המן ליתפח במעינו כלום יש יליד אשה שמכניס ואינו מוציא, ויש להבין הרי היו רואין כל מ' שנה שאכלו את המן ולא הזיק לשום אדם ח"ו ומה זה שאמרו עתיד המן כו', ועוד מה גרעון וחסרון מצאו בו שהוא לבן:
10
י״אוהנה כ"ק אאמו"ר זצלל"ה אמר שהמן הי' משונה מכל המאכלים, דכל המאכלים הכבד מושך את חלקי הזן מהמאכל והמבורר שבו נותן אל הלב, ומהלב הולך המבורר שבו להמוח, משא"כ המן הי' בהיפוך מזה שבראשונה ניזון המוח ומהפסולת שבו אל הלב והיותר פסולת אל הכבד עכתדה"ק, והנה המוח הוא לבן והלב אדום וזה שאמרו שהוא לבן, א"כ הוא רק מאכל למוח ולא להגוף, והנה דור המדבר מחמת שהי' דור דיעה הי' העיקר המוח וכל שאר האברים הם טפלים למוח ומקבלים חיות ממוח, וכענין שאמה"כ ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו שהיו ניזונים מהשגת המוח כמו מאכילה ושתי', משא"כ דור באי הארץ שהיו בחינת לב, חשבו שבהכרח המן צריך להתגשם אצלם יותר כדי שיהי' מזון להלב, ולפי השערתם לא הי' צריך להיות לבן, וזה שאמרו שעתיד המן כו' מאחר שבהכרח יצטרך להתגשם אף שהוא לבן, ובאם לא הי' מתגשם לא הי' מזון אצלם כלל, וא"כ שוב ע"כ יהי' בו פסולת, א"כ חששו לומר יתפח כו' ואין ראי' מכל הארבעים שנה שאז לא הי' נתגשם כלל:
11