שם משמואל, מסעי ה׳Shem MiShmuel, Masei 5
א׳שנת תרע"ז
1
ב׳אלה מסעי וגו' המפרשים יצאו ללקוט אורות התועלת בסיפור המסעות ועיין רמב"ן, ונראה עוד לומר, דהנה במדרש ריש שמות אתה מוצא שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולם לא נתנם להם אלא ע"י יסורין, התורה, וא"י, וחיי העוה"ב, התורה דכתיב אשרי הגבר אשר תייסרנו י"ק ומתורתך תלמדנו, א"י דכתיב וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו וגו' מה כתיב אחריו כי ה' אלקיך מביאך וגו' העוה"ב דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחת מוסר עכ"ל:
2
ג׳ונראה דוודאי כמו שמתנות טובות אלו מתחלפין ואינן בסוג אחד, כן היסורין שהם למרק שיהיו ראויין לזכות למתנות טובות אלו נמי אינן בסוג אחד, וי"ל שגלות מצרים הי' המירוק לזכות לקבלת התורה, וע"כ כתיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, ומכלל שגלות מצרים הוא היפוך קבלת התורה, וכל המירוק הוא בהיפוכו, ובפשיטות יובן עפי"מ דאיתא בספרים טעם גלות מצרים כדי שיהיו מורגלים להטות שכמם לסבול עול על צואריהם ואז יהי' ביכולתם לסבול עול תורה ומצוות, וכן נראה מפורש מגזירה ראשונה הבה נתחכמה לו, שכשזה קם זה נופל, ובזה לקחו מישראל בחי' החכמה, וזה מירוק לנפש השכלית, ויותר מזה עוד נראה מפורש מגזירה רביעית לא תאסיפון לתת תבן לעם הזה, והי' כדי להטריד את מחשבתם וליטול מהם את בחי' הדעת, והוא היפוך מתורה שהוא בשכל, וזה שמביא הכתוב אשרי הגבר אשר תייסרנו י"ק, דידוע ששני אותיות אלו רומזים לחכמה ובינה, ומזה בא מירוק לשכל האדם להיישירו לתורה השכלית, והכנה לקבלת התורה:
3
ד׳מסעות המדבר שכתוב בם וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלקיך זה ארבעים שנה במדבר למען ענותך ולמען נסותך וגו' ויענך וירעיבך וגו' וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו וגו' וסמיך לי' כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה וגו', א"כ כל מסעות המדבר היו הכנה לא"י, ואם היו זוכין לגמרי היו נוחלין את כל א"י בשלימות כל עשרה עממים וכברש"י בשם הספרי ריש דברים בפסוק פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי ואל כל שכניו הוא עמון ומואב ושעיר שהם קני וקניזי וקדמוני, אך ע"י חטא מרגלים לא היתה ירושת הארץ בשלימות רק לימות המשיח, ואז יתקיים היעוד ונתתי אותה לכם מורשה, לכם דייקא, היינו דור המדבר בעצמם, ולזה הוא המירוק כל מסעות ישראל בגלות המר הזה, והצער והטלטול ממקום למקום דוגמת מסעות ישראל במדבר בעינוי וברעבון כמ"ש בס' צרור המור, וכמו שהגיד כ"ק זקיני האדומו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק זי"ע כי מאורעות הגלות נכתבו בשמים ולעתיד יהי' נעשה מזה ספר עכדה"ק, ולפי גודל מעלת א"י אז, הוא גודל המירוק ואורך הזמן, ומכאן מובן ערך מעלת ארץ ישראל אז לעומת מעלתה בעת כיבוש הארץ בימי יהושע, לפי ערך מסת המירוק גלות הארוך המר הזה לעומת המירוק שבמדבר שהי' רק ארבעים שנה והי' להם מן לאכול ובאר לשתות וענני כבוד עומד עליהם כמ"ש זה ארבעים שנה ה' אלקיך עמך לא חסרת דבר, ומ"מ נחשב מירוק לזכות לא"י, עאכו"כ גלות זה אריכת הזמן והצרות והגירושין והטלטולים שכל זה הוא הכנה לא"י, מה מאד תגדל מעלתה אז עד שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב, ה' יזכינו לראותה בבנינה מהרה:
4
ה׳אך מירוק כדי לזכות לעוה"ב נראה היות שעוה"ב הוא עולם המצפון, ע"כ המירוק לזכות לה הוא נמי במצפון, והיינו עינוי נפש ממחשבות הטורדות שיש לאדם עינוי ועבודה לדחותם מעליו, זהו המירוק המיישר את האדם ומכינו לעוה"ב, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בשם רבו הרי"ם זצללה"ה מגור בפי' דברי המדרש ריש חקת מי יתן טהור מטמא לא אחד העוה"ב מעוה"ז, היינו בשביל מה שמתרחק מעוה"ז עכ"ד, ולפי דרכינו הפירוש על ריחוק ודיחוי המחשבות שבמצפון הלב:
5
ו׳והנה שבת הוא מעין עוה"ב ואי אפשר לזכות לו אלא נמי על ידי יסורין, היינו דיחוי מחשבות הרעות והבלבולים שמבטלין את האדם מתורה ומתפלה בכל ששת ימי המעשה, וכפי מסת העינוי כך זוכין בשבת, וכמו עוה"ב שכל צדיק וצדיק יש לו עולם בפ"ע, ובודאי הוא כפי מסת העינוי שבשבילו זוכין כנ"ל, כן נמי בשבת, וזהו שבזמירות שכרו הרבה מאד עפ"י פעלו איש על מחנהו ואיש על דגלו:
6
ז׳ובמה שכתבנו י"ל שזה ענין סיפור פרשת מסעות שלא ללמד על עצמו לבד יצא אלא גם על העתיד ולחזק את לב ישראל שלא יפול לבם עליהם באורך וצער הגלות, ומורה על מעלת ארץ ישראל לעתיד, וכן גם על טרדת המחשבות לא יתמהו ולא ירבצו תחת משאם כי הכל לתועלת נפלא והכל נרמז בסיפור מסעות האלו:
7
ח׳במדרש מלמד שהראה הקב"ה למשה וכו' מלמד שהראהו גיהנם התחיל משה מתיירא מן גיהנם א"ל הקב"ה הראיתיך בעיניך ושמה לא תעבור, ויש לתמוה היתכן שלא הי' משה רבינו עה"ש ממרי דחושבנא לידע שאיננו בן גיהנם חס ושלום, ומצאתי למפרשים שהי' מתיירא שיוליכו אותו לגן עדן דרך גיהנם כידוע שמוליכין את הצדיקים דרך גיהנם כדי להעלות משם נשמות דרך העברתם עכ"ד, ובאמת שכן משמע הלשון ושמה לא תעבור דמשמע העברה בעלמא דרך עליו, אבל בני גיהנם נקראים יורדי גיהנם או נופלים בגיהנם, אך עדיין יש להבין א"כ אותן נשמות שהיו עתידים לעלות בהעברת מרע"ה הפסידו בהעדר העברתו, והיתכן למרע"ה אוהב ישראל שנתפייס בהפסדן של אלו:
8
ט׳ונראה שבמה שנאמר לו הראיתיך בעיניך תיקן זה, והיינו שמשה רבינו עה"ש בראייתו את הגיהנם וכל מה שבתוכו הוציא משם את כל הראוי לעלות בהעברתו, וכענין שפירש האריז"ל בהא דאמרו ז"ל נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות, כי זהו מכחות העין שהוציא מהנראה כל ניצוצי קדושה ונשאר גל של עצמות, כן בוודאי הי' יפה כחו של משה שבהבטתו הוציא מה שראוי להוציא, ולא עוד אלא שבודאי כמו שדרשו ז"ל בהא דכתיב עד הים האחרון עד היום האחרון היינו שראה כל המאורעות עד שיחיו המתים, כן נמי כשראה את הגיהנם ראה בו כל המאורעות עד שיחיו המתים, וא"כ ראי' זו כמו שהוציא בה את הנמצאים אז כן פועלת תמיד להוציא משם כמו אילו הי' עובר באותה שעה, כי ראי' זו היא למעלה מן הסדר ומן הטבע כמו שראה בה עד שיחיו המתים באשר הוא למעלה מן הזמן כן הוא נמי בענין ההוצאה למעלה מן הזמן:
9