שם משמואל, אמור י״דShem MiShmuel, Emor 14
א׳שנת תרפ"ב
1
ב׳במדרש הה"ד יראת ה' טהורה עומדת לעד א"ר לוי מיראה שנתיירא אהרן מלפני הקב"ה זכה וניתנה לו הפרשה הזו שאינה זזה ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות, נראה לפרש עפ"י מאמר כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה כי לעומת שאדם עומד מרחוק מחמת יראת ה', באותה מדה כחות חיצונים עומדים מרחוק ממנו ומתייראים לקרב אליו, עכ"ד, וזה יש לומר טעם אזהרת כהנים מטומאת המת, שמדתו של כהן בזכות היראה של אהרן כמו שפירש המת"כ שלא רצה לשמש בכהונה גדולה מפני מוראו ובושת פנים זכה שכחות החיצונים מתרחקים ממנו, וכמו שטבע ישראל מתעלה מטבע זולתו כאמרם ז"ל התורה העידה עלינו סוגה בשושנים, כן נמי טבע הכהנים מתעלה מטבע ישראל בערך זה, שבשניהן כתיב לשון הבדלה, ויען שאין אלו מכירין בטבע של אלו אין הדבר נרגש, אך באמצעות טומאת מת שבזוה"ק שכל ענין מיתה הוא, שבאין בזה שהגיע זמנו להפטר מן העולם כחות הטומאה, והנשמה אינה יכולה לסבול ומסתלקת עכ"ד, אף שבכל מקום הטומאה בורחת מפני הקדושה בסוד מפני שרי גברתי אנכי בורחת, אך מפני חטאו של אדה"ר שנטה אחר עצתו ודעתו של נחש, העונש לעומתו ענין מיתה שכחות נחש ביכולתן לדבק בו בעוד נשמתו בקרבו, וע"כ באמצעות טומאת מת יש יכולת לשאר כחות הטומאה שהיו מרוחקים מן כהן לבוא ולדבוק בו, וע"כ מחמת היראה שנתיירא אהרן נסתעף שכחות חיצונים מרוחקים מן הכהן, זכה לשמור ענין זה ולהזהר מטומאת מת:
2
ג׳ובזה יש לפרש מאמר המדרש ב' פרשיות הכתיב לנו משה בתורה והן טהורות וכו', והיינו שמירת הטהרה שלא ידבקו כחות החיצונים במקום שאין ראוי להם, ואיזו זו פרה אדומה ופרשת המת, שבשניהם ענין זה, שבפרה אדומה איתא במדרש מזין עלי' והיא בורחת ופרשת המת כנ"ל:
3
ד׳ויש לומר שמענין זה הוא שבת אותיות בשת, שבאותה מדה שיש לאדם בושת מקדושת שבת לעומתו כחות החיצונים מתרחקין ונעשה ראוי שיהא שבת קולטתו, ויש לומר שזה בחי' שמור וזה בחי' זכור, וכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה:
4
ה׳ענין סמיכת פרשיות מועדים למצוות קידוש השם, דהנה מצות יהרג ואל יעבור הוא בג' אופנים, ע"ז ג"ע ושפ"ד לעולם יהרג ואל יעבור, שאר עבירות בפרהסיא והגוי מתכוין להעבירו על דת נמי יהרג ואל יעבור, ובשעת הגזירה אפי' ערקתא דמסאני ואפי' בצינעה יהרג ואל יעבור:
5
ו׳והנה ידוע שחלקי האדם הם נפש רוח ונשמה וצלם אלקים המחבר את שלשתם, ולעומתם נבראו ד' גוליירין בישין עון משחית אף וחימה ומרכבה להם ד' מלכיות, וכמו צלם אלקים המחבר את שלשתן כן לעומתו מלכות הרביעית שקולה או יתירה משלשתן, והם מושכין לע"ז ג"ע ושפ"ד ולה"ר שמגדיל עבירות יותר משלשתן, וכבר הגדנו שכמוהו מוציא שז"ל רח"ל, אלא שזה פגם ברית הלשון וזה ברית המעור, אך לעומתם יש לישראל זכות שלשת האבות ומרע"ה, שלשת האבות שתקנו חטא אדה"ר שהי' פתוך בו ע"ז ג"ע ושפ"ד, ומרע"ה שהוריד התורה לישראל זה תיקון תטא לה"ר כמ"ש האריז"ל וקרבתנו מלכנו וכו' להודות לך הכוונה לעסוק בתורה, לעומת הזכירה אשר נעשה למרים, ומצילין מיד ד' כחות רעות הנ"ל, ובזכותם לישראל ג' מועדים נגד ג' אבות ושבת נגד מרע"ה, ג' מועדים מצילין משלשה עבירות, ושבת שהוא שקול כשלשתן כמ"ש מהר"ל ז"ל מציל מלה"ר או פגם הנ"ל שהוא שקול כשלשתן ויש לומר עוד דר"ח שהוא בכנס"י יו"ט של דהמע"ה מציל ביחוד מפגם הנ"ל שהוא חטא בכנס"י כידוע בספה"ק, אך לאו כל אדם זוכה כ"כ בנקל שיהי' שבת וג' מועדות ור"ח קולטתו:
6
ז׳ונראה שלעומתם הם ג' אופני קידוש השם כנ"ל, שבמה שהאדם גומר בדעתו בק"ש בתיבות בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך למסור נפשו על קדושת שמו יתברך, זה מועיל לו שיהיו זמנים הנ"ל קולטים אותו, במה שגומר בדעתו ליהרג ולא לעבור על ג' עבירות זוכה שיהיו ג' מועדים קולטים אותו, ובמה שגומר בדעתו ליהרג ולא לעבור בשאר עבירות בפרהסיא ולהעביר על דת, זוכה שיהי' השבת כללא דאורייתא קולטתו, ובמה שגומר בדעתו ליהרג ולא לעבור על ערקתא דמסאנא בשעת הגזירה שהוא תיקון כנס"י כברש"י הטעם שלא ירגילו הנכרים להמריך הלבבות זוכה שיהי' ר"ח יו"ט של דוד המלך וכנס"י קולטתו, וזהו שסמיך ענין לו, ור"ח נמי נרמז בפרשה אשר תקראו אותם ודו"ק:
7
ח׳ויצא בן אשה ישראלית וגו' במדרש הובא ברש"י מהיכן יצא ר' ברכי' אמר מפרשה של מעלן יצא וכו' דרכו של מלך להיות אוכל פת חמה שמא צוננת של תשעה ימים, ויש להבין הלוא אין הלחם נקרב ע"ג המזבח רק הכהנים אוכלין אותן, ועוד הלוא סילוקו כסידורו שנאמר לשום לחם חום כיום הלקחו, ורחוק לומר שלא שמע מזה, ועוד איהו מה איכפת לי' בזה:
8
ט׳ונראה דהנה יש לדקדק פרשת נרות המנורה ולחה"פ הכתובין כאן מה עבידתייהו בכאן אחר פרשיות שבת והמועדות, ונראה דהנה נרות המנורה רומזים לחכמה ומנורה בדרום שכל הרוצה להחכים ידרים וכתיב החכמה תחי' את בעלי', ובכן נרות המנורה מושכין חיים לעולם, ושלחן ממנו בא שובע לעולם כמ"ש הרמב"ן, ומזבח הקטורת שהוא ממוצע בין שניהם, נראה שממנו בא שפע בנים כמ"ש הפרדס שממדה הממוצעת תלוין בנים, א"כ שלשה כלים אלו מושכים לישראל שפע בני חיי ומזוני [ועי' לק"ת להאריז"ל פ' תרומה]:
9
י׳ונראה שלעומתם ג' מועדות, בפסח זוכין ישראל להשפעת מזוני, וע"כ בפסח נידון על התבואה, והטעם יש לומר שישראל זכו משום דכתיב לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה, ולא השגיחו מאין יהי' להם מזונות במדבר אלא סמכו על הש"י ועליו השליכו יהבם, ע"כ לעומת זה בזמן הזה זוכין אז להשפעת מזונות מהשי"ת למעלה מסדר הטבע כמו אז שזכו למן לחם מן השמים, בשבועות זוכין לשפע חיים כמו אז שזכו למ"ת שהוא חיים, וזהו שבעצרת על פירות האילן, ורמז יש בו כי האדם עץ השדה ממנו תאכל ואותו לא תכרות, בסוכות זוכין לשפע בני, כי סוכות דוגמת המקדש ועליו נרמז הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך, זה סוכות זמן שמחתינו, וברש"י שה"ש א' י"ז בפסוק אף ערשינו רעננה המקדש קרוי מטה שנאמר ביואש בחדר המטות אשר בבית ה' על שהם פריין ורביין של ישראל, וזהו ובחג נידונין על המים, רומז למיין דוכרין ומיין נוקבין, וידוע מענין שמ"ע והדברים עתיקין, ולעומת שלשתן הוא שבת כמ"ש מהר"ל ששבת הוא כשלשתן יחד, וע"כ זוכין בו נמי לבני חיי ומזוני, בני הם בני שבתא כבזוה"ק, וידוע הרמז בדברי האריז"ל בר"ת בני ישראל את השבת, ובאבן עזרא ששבת מוסיף כח בתולדות, חיי כמו שאנו אומרים טועמי' חיים זכו, וידוע ששבת הוא קודש שהוא בחכמה וכתיב והחכמה תחי' את בעלי', מזוני שמינייהו שתא יומין מתברכין:
10
י״אולפי האמור יש ליתן הטעם על סמיכת פרשיות נרות ולחם הפנים לפרשת שבת ומועדים, שכולם מרמזים לשפע בני חיי ומזוני, ומזבח הקטורת שאינו נזכר בכאן יש לומר שנכלל עם הנרות, כאמרם ז"ל בעידן הדלקה תהא מוקטר קטורת והוא בחשאי ע"כ לא נזכר אלא נרמז בחשאי:
11
י״בוהנה לחם הפנים לא נעשה בו דבר אלא בשבת כי באשר ממנו שובע ועושר יוצא לעולם כמ"ש הרמב"ן שרומז לשלחן מלכים צריך שמירה יתירה מכחות חיצונים שלא יבוא לידי גסות הרוח ובקשת התענוגים והתאוה וכמ"ש פן תאכל ושבעת וגו', וע"כ לא נעשה בו דבר אלא בשבת זמן סילוק כחות חיצונים לנוקבא דתהומא רבא, והנה ידוע ששפע הבאה בשבת אין בה שום אחיזה לאומה"ע, וכמו גוי ששבת וכו' כן נמי בענין שפע הבאה ממנו:
12
י״גומעתה י"ל דזהו ענין בן איש מצרי שמפרשה של מעלה יצא שבאשר נעשה בשבת אין לו ממנו כלום ולגלג ואמר כי נוח שהי' נעשה בכל יום, שאז הי' לו ג"כ משפע זו, וזהו ענין שבא ליטע אהלו בתוך מחנה דן ונדחה משם ויצא מחוייב, מזה עצמו הבין שאין לו משפע הנמשך ע"י מעשה שבת כלום, ויש לומר עוד שאעפ"י שנתגייר מ"מ באשר אז שנדבק בתוך בנ"י חשב שהוא כאחד משבט דן, והי' כעודר בנכסי הגר וכסבור שהוא שלו שלא קנה שאינו מתכוין לקנות, כן גם זה לא הי' לו כוונה להתגייר, וגירות צריכה כוונה כאמרם ז"ל אם אמר יודע אני ואיני כדאי מקבלין אותו, א"כ זה גרע מגר דעלמא:
13