שם משמואל, הושענא רבה ג׳Shem MiShmuel, Hoshana Rabba 3
א׳שנת תרע"ג
1
ב׳ויש ליתן טעם למה נקרא הושענא רבא, דהנה ערבה אין לה טעם וריח ורומזת לאיש שאין בו לא תורה ולא מצות, ובחג מצרפין גם אותו להאגד וכמו חלבנה בסמני הקטורת, וא"כ יש להבין למה ניטלין בהו"ר הערבה בפ"ע:
2
ג׳אך יש לומר דהנה אין ארור מדבק בברוך, וראיתי בספר אחד שדייק שלא נאמר אין ברוך מדבק בארור, הטעם מפני שארור אינו רוצה להיות מחובר לטהור אף שהטהור רודף אחריו להחזירו למוטב, והנה כתיב ארור אשר לא יקום את דברי התורה הזאת לעשות אותם, וע"כ זה שרוצה אלא שאינו יכול בודאי אין לו לחשב כערבה ואונס רחמנא פוטרו, והש"ץ מוציא את שאינו בקי, וע"כ מיירי ממי שאינו מקיים ברצוני, וא"כ הרי הוא בכלל ארור ואיך הוא מתדבק בברוך לעשות אגודה אחת, וע"כ לומר שאחר ר"ה ויוה"כ שכל ישראל עושין תשובה בהכרח שנחלש בו כח הרע ונעשה שפל בעיניו עד שיודע שאינו שוה כלום, ובזה עצמו יצא מכלל ארור ויכול לדבק עצמו בברוך לבוא עי"ז לידי תשובה שלימה:
3
ד׳והנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה אמר בטעם שנקראו מתנות עניים כמו מתנות כהונה, ולא צדקה, היינו שענין מתנות כהונה שבאמצעות המתנות כהונה נתחבר להכהן איש החסד ושואב ממנו מעלה בצד מה, וכמו כן מתנות עניים שעני יש לו מעלה במה שהוא מדוכא וכתיב אני את דכא אשכון, ובאמצעות מתנות עניים נתחבר להעני ושואב ממנו מעלה זו, ואינו ענין לצדקה, ודפח"ח, וכ"כ נאמר לענינינו שאחר כל ימי החג שהיתה הערבה בצירוף כל המינים ובהכרח שהיתה שפלה ונדכאה בעיני עצמה כנ"ל, קנתה מעלה זו שנעשה דכא וכתיב אני את דכא אשכון, ע"כ שוב ניטלת בפ"ע:
4
ה׳והנה במדרש תשא פ' מ"ה כשעלה משה למרום ראה אוצרות של מתן שכר ואמר אוצר זה של מי, אוצר זה של מגדלי יתומים וכו' ראה אוצר אחד גדול אמר אוצר זה של מי, אמר הקב"ה כל מי שאין לו משלו אני נותן לו מזה, ודייק כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה למה הוא עוד אוצר גדול יותר ממי שיש לו משלו, והגיד שמחמת שהוא יודע בעצמו שאין לו משלו בשביל זה עצמו נותנין לו אוצר גדול:
5
ו׳ומעתה יובן טעם שנקרא יום זה הו"ר שאז נפתח האוצר הגדול ע"י שנוטלין הערבה לעצמה, להורות את דכאות הלב ואני את דכא:
6
ז׳יש ליתן טעם למה אין זכר בתורה שבכתב שום ענין מהו"ר ולא נכתב בו שום יתרון על שאר ימי חוה"מ, וכל ענינו הוא רק בתורה שבע"פ, ונראה עפ"י מה שאמרנו לעיל שמעלתו היא מחמת דכאות הלב, והיא מדתו של דוד המע"ה, ע"כ בא ביום השביעי, ודוד הוא השביעי, והוא אשפיזא של דוד המע"ה, והוא תורה שבע"פ כידוע:
7
ח׳להביו ענין החתימה בהו"ר אחר שכבר נחתם ביוהכ"פ בנעילה דהנה בכתבי האריז"ל דחותם הם אותיות חומת, ויש חומת ציון, וחומת ירושלים, והיא חומה לפנים מן החומה, והוא חותם בתוך חותם, ביאור הדברים דהנה בזוה"ק פ' שלח ירושלים היא לבא דכל עלמא עי"ש, וירושלים בעולם כמו לב בנפש, וכמו שבנפש המוח היא גבוה ויותר פנימי מן הלב, כן בעולם ציון היא יותר במעלה ויותר פנימית מירושלים ובמד"ת פ' ויגש כל מה שאירע ליוסף אירע לציון, עיי"ש, ובמד"ר סוף ויחי שערך יוסף להשבטים הוא כערך הראש להגוף עפ"י מאמר הכתוב תבואתה לראש יוסף עיי"ש, והטעם יש לומר כי פגם הברית אף כי הוא פגם כל האדם בכללו מ"מ ביותר הוא פגם המוח כידוע שהזרע בא מהמוח, וגם אין קישוי אלא לדעת, וע"כ יוסף שהוא שומר הברית הוא בבחי' מוח, וזה עצמו הוא ציון בערך ירושלים:
8
ט׳ולפי"ז חומת ציון וחומת ירושלים, הן חומת המוח וחומת הלב, ובהיפך אתוון הוא חותם המוח וחותם הלב, והענין אחד שהוא מגין בפני הפנימיות, אלא שחותם הוא שמירה מגנב וחומה היא שמירה מגזלן, והיינו כי הלב הוא תשוקה, ואם התשוקה היא בדבר שאינו ראוי היא גזילה ממקום שראוי להיות, ואם היצה"ר מטעהו לבל ירגיש, ואדרבה שמראה לו פנים שהוא היתר, ושעי"ז איננו נעשה נפרד ממקור החיים, ועוד יותר שמראה לו פנים שהוא מצוה, זה נקרא גניבה, ובש"ס חולין (צ"א.) ויאבק איש עמו חד אמר כת"ח נדמה לו ח"א כגוי נדמה לו, ופי' כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה כת"ח נדמה לו שמראה לו פנים שזה מצוה ועכ"פ אין זה עבירה, ומ"ד כגוי נדמה לו היינו שאעפ"י שיודע שהא אסור ועבירה היא מתאוה לו, והנה מה שכת"ח נדמה לו זה נקרא גניבה, ומה שכגוי נדמה לו מיקרי גזילה, ובמדרש מציל עני מחזק ממנו ועני ואביון מגוזלו הוא מיצה"ר יש לך גזלן גדול מזה עכ"ל, וכמו בלב שהיא התשוקה, כן הוא במוח כאשר איננו בטל בשכלו לדעת התורה והוא מבקש חשבונות רבים לילך אחר שכלו, זה נקרא גזילה או ע"י הטעה היא גניבה מהמוח, ומזה בא לפגם ברית רח"ל שהפגם במוח, והנה הם זה לפנים מזה, שלעולם לא יכול לגשת היצה"ר לפגום אותו במוח רק כאשר נפרץ מקודם חומת או חותם הלב שהוא התשוקה, שאם התשוקה היא במקום הראוי, לעולם לא יבוא לחשוב חשבונות רבים כנ"ל, רק כאשר נכנסה בו תשוקה לדבר שאינו ראוי, אז ממנו יבוא לפרוץ בחומת המוח, וזה מובן, וע"כ הוא שני חומות או חותמות זה לפנים מזה:
9
י׳ומעתה יובן מדוע נעשה חומה או חותם זה בנעילה וזה בהו"ר, כי ביוהכ"פ ישראל הם כמלאכי השרת כבמדרש, וענין מלאכי השרת שהם בטלים אל השי"ת בתכלית הביטול, ואין להם בחי' אחרת רק לעשות שליחותם, וע"כ נקרא מלאך מלשון שליח, ואין להם שם קבוע רק כפי השליחות שנשתלחו, כי שם הוא המהות, ומהותם היא השליחות, ע"כ בנעילה ישראל זוכין לחומת וחותם המוח [ועוד כי מוסף יוהכ"פ הוא משרע"ה שהוא דעת כנודע, ומשרע"ה הוא המשפיע דעת לכל ישראל, וע"כ חותם הנעילה הוא חותם היסוד כדאיתא בכתבי האריז"ל, שעולה עד הדעת כנודע] ובהו"ר שהוא גמר זמן לולב וניסוך המים, ושע"ז נאמר מים רבים לא יוכלו לכבות האהבה, זוכין ישראל לחומת הלב שהיא התשוקה באה"ר לדבר הראוי:
10