שם משמואל, הושענא רבה ב׳Shem MiShmuel, Hoshana Rabba 2
א׳שנת תרע"ב
1
ב׳להבין מה הוא ענין החתימה בהו"ר, דהנה ענין חותם בגשמיות הוא כדי שיהי' משומר שלא ישלוט זר במעין חתום, ולעומת זה הוא ברוחניות, והוא עפ"י מאמרם ז"ל תינוק בן יומו חי אין צריך לשמרו מן העכברים, עוג מלך הבשן מת צריך לשמרו מן העכברים, כי רוח חיים וצלם אלקים שעל האדם משמרו, כמ"ש ומוראכם וחתכם יהי' על כל חית הארץ, וכמו בגשמיות כן ברוחניות, הני עכברי רשיעי מהדרין ומחזירין לבלבל את מחשבת האדם, ולבטלו מן תורה ותפילה ולטורדו במחשבת הבלי עוה"ז, ולהביאו להרהורים רעים ולמשכו ברשתם שטמנו פחים לרגליו ועולה ומשטין יורד ונוטל נשמה, וקיימי עלן כי כיסלי לאוגיא, אך כח הנשמה שבאדם היא משמרתו, ומובן שאם נשמתו מטונפת אין בה עוד כח השמירה, אך אחר ר"ה ויוה"כ דכתיב לפני ה' תטהרו, והאדם נכתב ונחתם לחיים טובים, הוא חיים חדשים, חיים שהם חיים, אז שוב כח הנשמה משמרו כנ"ל, אך עדיין אין כח הנשמה ניכר כ"כ באדם, וע"כ ניתנה מצות סוכה להגן מפני החמה הוא כחו של עשו המונה לחמה, והוא ראש השטנים כידוע מחמת כי עדיין אין בכח הנשמה שעדיין היא בהעלם לשמרו כנ"ל, ואך ע"י מצות סוכה ולולב מתפשט כח הנשמה וחיים חדשים בכל חלקי האדם כבמד"ר שמונה שבע מצות בחג וזה שובע שמחות אל תיקרי שובע אלא שבע, וידוע שמספר שבעה הוא כולל הכל שש קצוות ונקודה הפנימית:
2
ג׳ובזה יובן ענין יום ערבה וערבה דומה לשפתים, דהנה בבריאת אדה"ר נאמר ויפח באפיו נשמת חיים ואח"כ ויהי האדם לנפש חי' ותרגום לרוח ממללא, וידועין דברי המהר"ל בספר גבורות ה' (פרק כ"ח) כי כח המדבר שבאדם הוא חיבור נשמה עם הגוף עיי"ש באריכות, ובודאי כן הוא ברוחניות כי ע"י חיבור נשמת חיים חדשים בגוף נתוסף בו כח המדבר רוחני חדש, וע"כ באשר יום השביעי של חג שנשלמה התפשטות כח החיים חדשים כנ"ל, [וגם הוא יום כ"א מר"ה גמטריא ג' אותיות ראשונות שבשם הוי' כמ"ש בספר כד הקמח לרבינו בחיי] ע"כ אז הוא יום ערבה דומה לשפתים, שאז נשלם כח הדיבור הרוחני, וע"כ מנהגינו להאריך אז בתפילות והושענות [ואינו דומה לר"ה ויוה"כ שאז נצטוינו ר"ה מלכיות זכרונות שופרות, יוה"כ הוידויין, אין חידוש שמאריכין גם מעצמינו להוסיף תפילות ובקשות ותחנונים, אבל בהו"ר שאין כאן צווי אף במקצת להוסיף על כל ימי החג, וכל מה שאנו עושין איננו תוספות על החיוב] משום שבאנו להשתמש בכח דיבור הרוחני שנתחדש לנו, ומובן שאז אנו בגדר תינוק בן יומו חי שאין צריך עוד לשומרו מן העכברים, ומוריד הוא את הכלים מן הסוכה מן המנחה ולמעלה, וזהו החותם שבל ישלוט עוד זר במעין חתום כנ"ל:
3
ד׳יש להתבונן בענין ערבה הנטלת בהו"ר בפני עצמה, שערבה אין בה לא טעם ולא ריח, ורומזת לאנשים שאין בהם לא תורה ולא מצות, ובכל ימות החג הניטלת בצירוף שאר מינים שבלולב הא כמו חלבנה שבסממני הקטורת, למה אנו נוטלין אותה בפני עצמה:
4
ה׳ונראה משום שאז נפתח מקור בחירת ישראל שהיא למעלה מן הטעם, והיינו כי הו"ר הוא יום כ"ו לבריאת העולם כ"ה באלול גמטריא של שם הוי' ב"ה וב"ש, ובהו"ר הוא יום הכ"ו הוא נגד יוד שביוד שבשם שהוא ראשית המציאות וראשית המחשבה, והוא מקור ישראל בסוד ישראל עלו במחשבה, ואז נרצה כל איש ישראל, יהי' איך שיהי' ואעפי"כ ישראל הוא, ואף שתעה כשה אובד, מ"מ עוד יבוא יום ויבואו האובדים בארץ אשור וגו' ולא ידח ממנו נדח, ובאשר אז מאירה המחשבה ההיא מראשית אחרית ע"כ המצוה אז בערבה לבדה לרמוז על ענין זה, ובגמ' סוכה (מ"ג:) הביא מעשה פעם אחת חל בשבת והביאו מורביות של ערבה מע"ש והניחום בעזרה והבייתוסים כבשום תחת האבנים למחר הכירום עמי הארץ ושמטום מתחת האבנים והביאום הכהנים וזקפום בצידי המזבח, נראה שבכוונה הביאו מעשה זו להראות שגם עמי הארץ שאין בהם לא טעם ולא ריח הביאו טובה ביום זה, ואע"ג דאיהי לא חזי מזלייהו חזי שיום זה בא לקרב גם אותם לאביהן שבשמים, וממילא כמים הפנים אל פנים נתעורר אז אצל ישראל עצם האהבה להיות לעם להש"י למעלה מהטעם, ואף שעדיין איננו מרגיש מתיקות העבודה ואף טרם שטעמו וראו כי טוב, נתעוררה האהבה שאינה תלוי' בדבר שאין לה בטילה עולמית:
5
ו׳יש להבין מה היא החתימה בהו"ר אחרי שכבר נחתם ביוה"כ בנעילה, דהנה כתיב גל נעול מעין חתום אלו הזכרים, גן נעול אלו הנקבות, והנה בזכרים עצמם הוא ברית המעור וברית הלשון פה מלכות קרינן לה כידוע, ולעומת זה הם שני זמני הנעילה והחתימה, דבנעילת יוה"כ הוא תיקון היסוד ברית המעור וחותמו, כי ביוה"כ ד' בגדי הלבן מכפרים על עריות כמ"ש בהקדמה לתקה"ז, ובש"ס יומא (ס"ז:) תנא דבי ר' ישמעאל עזאזל שמכפר על מעשה עוזא ועזאל, פירש"י כלומר על עריות מכפר, וזה שקורין במנחה בפרשת עריות ופירש"י מגילה (ל"א.) שכל מי שיש בידו עבירות יפרוש מהן עיי"ש, והכל מטעם כי אז זמן כפרה על פגם ברית המעור, ובהו"ר הוא תיקון וחותם ברית הלשון, ואלו הם שני חותמות וכמ"ש האר"י ז"ל שחותם הוא אותיות חומת, והם שתי חומות חומת בת ציון היא חותם הנעילה של יוה"כ חומת ירושלים היא חותם הו"ר, ובכן כמו ביוה"כ שקורין בפרשת עריות שנצרך אז לכל איש ואיש לקשור עצמו בקשר אמיץ ולגדור את עצמו מן דברים אלו, כן בהו"ר צריך כל איש לקבל על עצמו להיות זהיר ונזהר בשמירת ברית הלשון, וזהו יום ערבה שערבה דומה לשפתים, והנה חומת ציון וחומת ירושלים הן חומה לפנים מחומה, וכמו כן השני חותמות נעילה והו"ר הם חותם לפנים מחותם, כי שמירת ברית הלשון היא גורמת שמירת ברית המעור, וכידוע בספרים בפסוק שלח ידו בשלומיו חלל בריתו, שמי ששלח פיו לדבר בשלומיו בידוע שחלל בריתו, ומדה טובה מרובה שהנזהר בברית הלשון זה היא חומה חיצונה ושמירה לחומה הפנימית היא ברית המעור, וע"כ ערבה בגמטריא זרע כמ"ש האריז"ל שערבה היא רומזת לשני החותמות שהיא שמירה לשתיהן חותם בתוך חותם, דומה לשפתים ובגמטרי' זרע, הש"י ישמור את עמו ישראל לעד:
6