שם משמואל, קדושים ג׳Shem MiShmuel, Kedoshim 3
א׳שנת תרע"ב
1
ב׳בת"כ קדושים תהיו פרושים היו קדושים תהיו, ויש להבין כפל הלשון ואם בא לפרש קדושים היינו פרושים לא הי' צריך לחזור ולכתוב קדושים תהיו, ועוד למה אצל פרושים כתיב היו ואצל קדושים הוסיף תיבת תהיו, ונראה לפרש עפי"מ שאמרנו כבר בשם כ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק שאמר קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם איך יכול בשר ודם להיות קדוש אלא משום כי אני ה' אלקיכם, עכ"ד. ויש לפרש דבריו עפ"י מה שכתב הראב"ד בהקדמת ספר בעלי הנפש בחילוק שבין טהור לקדוש, שטהור הוא במעשה וקדוש הוא שיהי' נבדל לגמרי עיי"ש, והנה באה בכאן הציווי להיות קדושים, ולכאורה זה אינו ביד האדם, שהאדם יכול רק להיות טהור או להתקדש אבל לא שיהי' קדוש, אך ידוע דכל מה שהאדם פורש מפחיתות בא לעומתו בקדושה, כבזוה"ק ויברח משה מפני פרעה שהוא הטומאה בא לעומתו בקדושה וישב על הבאר, וכבר דברנו מזה הרבה פעמים, נמצא אם אדם פורש עצמו מענינים וכסיפין דהאי עלמא זוכה לעומתו להארה מעולם העליון, וההארה זו עושהו לקדוש, וזהו כי קדוש אני ה' אלקיכם, וזה עצמו הוא דברי הת"כ פרושים היו שלשון היו הוא ציווי שהציווי היא שיהיו פרושים, ואז קדושים תהיו שהוא לשון הבטחה:
2
ג׳והנה בשבת הוא שמור שהוא הפרישה ממלאכה, ושמור הוא שבת דמעלי שבתא שאדם משליך ממנו כל עניני מלאכה ושיהי' כאלו כל מלאכתו עשוי', ועי"ז בא לעומתו להדבק בקדושת שבת וזהו זכור שהוא הארה מהשמים, וכל שישנו בשמירה ישנו בזכירה:
3
ד׳במדרש כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך להצילך, מהו להצילך תרין אמוראין חד אמר להגן עליך להיות צל על ראשו, וחד אמר לרוקן כל נכסי האומות וליתן לך כד"א ונצלתם את מצרים, על מנת והי' מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר ערות דבור, רשב"נ אמר זה ניבול הפה, דהנה בספר יערות דבש דמצינו דישראל נמשלו לאש שנאמר והי' בית יעקב אש, ואומה"ע נמשלו למים שנאמר ונהרות לא ישטפוה, וטבע אש ומים כשהם מתקרבים זה לזה המים גוברין ומכבין את האש, ובאם עומדים מרחוק ויש הבדל ביניהם האש גובר ומיבש את המים, כן ישראל ואומה"ע כשאינם מתערבים בהם ישראל גוברין, ואם ח"ו אינם מובדלין אומה"ע גוברין ודפח"ח, והנה בסיום פרשת עריות שבסוף הסדרא אני ה' אלקיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים, כי בענין זה ניכר ביותר ההבדל שבין ישראל לעמים, שהם כל מהותם הוא ערוה וענין זה רגיל תמיד על לשונם והאי לישנא קולמוסא דליבא, וישראל הם עם קדוש, וא"כ כשישראל מתנהגים כפי מהותם הנה ההבדל בין מים לאש והאש גובר, וזה תרין אמוראין מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי חד אמר להיות צל על ראשו שהמים מתגברין ורוצים לכבות את האש וכן כתיב בקרוב עלי מרעים לאכול את בשרי, אבל הש"י מצילנו מידם, וחד אמר שאין זה כ"כ רבותא אבל עיקר הרבותא לרוקן כל נכסי האומות וליתן לך, ולא די שאין המים מכבין את האש, אלא שעוד יותר רבותא שהאש שואב את לחלוחית המים ומיבשן, על מנת והי' מחניך קדוש ולא יראה בך ערות דבר אפי' ערות דיבור, זה ניבול הפה, שבזה נראה ההבדל כנ"ל, ובשביל זה ישראל גוברין:
4
ה׳וממוצא הדבר מה שבעתים הללו כח האומות מתגבר רח"ל, ומתחכמים לקפח פרנסת היהודים, נצמח מצד שנתמעט ההבדל היינו הקדושה בענינים אלו בקצת אנשים, ובשבילם סובלים זה הכלל כולו, כי ישראל ערבים זה לזה, ונראה דשמירת שבת הוא תיקון לזה שהרי נכרי ששומר שבת חייב מיתה שנאמר כי אות הוא ביני וביניכם, וזה מחזיק ההבדל כנ"ל, ואפי' איש שנכשל רח"ל בכמו אלה, באמצעות שמירת שבת יחליף כח לשוב בתשובה ולחזק את ההבדל:
5
ו׳במדרש העליונים לפי שאין יצה"ר מצוי בהם די בקדושה אחת שנאמר ומאמר קדישין שאילתא, אבל התחתונים לפי שיצה"ר שולט בהם הלואי בשתי קדושות יעמדו הה"ד דבר אל כל עדת בנ"י, וכתיב והתקדשתם והייתם קדושים, נראה דהנה כבר אמרנו דמצות קדושים תהיו נאמרה לכל עדת ישראל שהוא מצוה כוללת לכל אחד ואחד הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו, היינו שאפי' לפחות שבפחותים שייך מצוה זהו שיהי' נבדל ממה שהוא עומד בו, אף שלגבי הגדול ממנו עדיין לא נכנס זה בגדר השוה כלל, מ"מ לפי מהותו של זה הפחות מקיים בזה ג"כ מצות קדושים, ואם הגיע למעלה גבוה מעט הוא צריך להתקדש גם מזה וכן כל איש ואיש עד רום המעלות שהפשוט שלו הוא קדושה גדולה להפחותים, מ"מ אצלו עדיין שייכת מצות קדושים תהיו שיוסיף להבדיל ולהתקדש והנה היא מצוה בלתי גבול ושיעור, שכל מה שנתקדש יותר, צריך להתקדש עוד יותר:
6
ז׳ובזה יש לפרש קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם, כי כמו שהש"י הוא אין סוף וגבול וגדר כן תהיו קדושים בלי שיעור וגבול, ובזה יש לפרש והתקדשתם והייתם קדושים, שאף שהתקדשתם מ"מ עוד עליכם המצוה והייתם קדושים, וזה הפרש בין קדושת מלאכים לקדושת ישראל שהמלאך הוא עומד ובקדושה שהוא נברא לא יוסיף ולא יגרע, אבל אדם הוא הולך תמיד מדרגא לדרגא כנ"ל, וזהו העליונים שאין יצה"ר מצוי בהם די בקדושה אחת, היינו שאינו מוסיף על קדושתו וזה נקרא קדושה אחת לא יוסיף ולא יגרע, אבל התחתונים שיצה"ר מצוי בהם אם לא יתמיד להוסיף קדושה על קדושה תמיד ירד אחורנית כי היצה"ר מושכו תמיד ברשתו אחורנית, ואם לא יעלה, בהכרח שירד, כי רגש והתלהבות העלי' פעם אחר פעם הוא הוא המחזיק בידו שלא יפול, וזה שהביא המדרש אלו שני פסוקים קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם, שמורה שהקדושה אין לה גדר וגבול, והכתיב והתקדשתם והייתם קדושים כנ"ל, וזה נקרא שתי קדושות שלעולם יש בו שתי קדושות הקדושה שעומד בו והקדושה שהוא צריך להוסיף, ודוק:
7
ח׳במדרש דרש ר' יהודה בן פזי מי יגלה עפר מעיניך אדה"ר שלא יכולת לעמוד על ציוויך שעה אחת והרי בניך ממתינין לערלה ג' שנים, ויש להבין דהרי ערלה אין איסורו איסור עולם דלאחר ג' שנים הפירות מותרין כבש"ס פסחים (מ"ד:) ומכ"ש לפירש"י עי"ש, וכל שאין איסורו איסור עולם אין יצרו תוקפו כ"כ, דמה"ט יחוד הנדה מותר, תאמר עץ הדעת טו"ר דאיסורו איסור עולם, ונראה דהנה עץ הדעת טו"ר פירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שהוא המחבר טוב ורע, והנה ידוע דבשבת הוא עליית העולמות ובהאריז"ל דמבלעדי חטא אדה"ר הי' עלי' גם לחיצונית העולמות, ובודאי העלי' אי אפשר אלא לחלקי הטוב שנשתאבין לשורשם, וא"כ בהכרח שהי' חלקי הרע שבעץ הדטו"ר נשארים במקומם למטה בלי שום יניקה מצד הטוב שעלה למעלה, והיו נעדרים לגמרי שהרי כל חיותם הוא מיניקה מצד הטוב ובלעדו הם פגרים מתים, וע"כ אף אחר השבת שהיו חוזרין העולמות למטה לא הי' נקרא עוד בשם עץ הטו"ר שהרי חלקי הרע אינם עוד במציאות, והי' מחבר רק חלקי הטוב כמו עץ החיים שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר באשר הי' נמי באמצע הגן הי' ג"כ מחבר אלא חלקי הטוב לבד, ואפשר שהי' נתחבר ונתאחד בעץ החיים להעשות לעץ אחד שהרי תעודת שניהם שוה, ויכול להיות שמטעם זה נבראו להיות שניהם יוצאין משורש אחד כמ"ש המפורשים ז"ל, כי אלמלא החטא היו שניהם לעץ אחד, ומובן שאז היו פירותיו מותרין, וא"כ הרי בשעה שאכל אדה"ר ממנו לא הי' איסורו איסור עולם:
8
ט׳ולפי האמור יש לפרש הא דאיתא בהאריז"ל שחטא אדה"ר הי' בשביל שלא המתין בזיווגו עד שבת, ואף דמפורש שחטאו הי' אכילת עץ הטו"ר כבר פרשנו שזה נסתעף מכח זה, ולפי דרכנו יש לומר דהנה במדרש ריש תזריע דאפי' חסיד שבחסידים א"א שלא יהי' בזיווגו צד אחד מעון, וא"כ בהכרח שנעשה חיבור טו"ר ומחמת זה נסתעף שהי' נמשך ג"כ אחר עץ הדטו"ר ונשא חן בעיניו עד שאכל מפריו, אבל אם הי' ממתין עד השבת שאז היו נעדרים כל חלקי הרע לגמרי, ממילא לא הי' שייך חטא ועירוב טו"ר לא בזיווגו ולא באכילתו:
9