שם משמואל, קדושים ה׳Shem MiShmuel, Kedoshim 5
א׳שנת תרע"ג
1
ב׳במדרש ר' אבון אמר משל לבני מדינה שעשו ג' עטרות למלך מה עשה המלך נתן בראשו אחת ושתים בראשם של בניו כך בכל יום ויום העליונים מכתירין להקב"ה ג' קדושות מה הקב"ה עושה ניתן בראשו אחת ושתים בראשם של ישראל הה"ד דבר אל כל עדת בנ"י קדושים תהיו והתקדשתם והייתם קדושים, וכבר דברנו במדרש זה, וכעת נראה לי לפרשו באופן אחר, ונקדים דברי המדרש לעיל מני' קדושים תהיו הה"ד ישלח עזרך מקודש ר' ברכי' בשם ר' סימון אומר מעשה וכו' והרי דברים ק"ו ומה אם הרוחות שלא נבראו לשום סיוע צריכין סיוע אנו שנבראנו לסיוע עאכו"כ הוי ישלח עזרך מקודש, ויש להבין מה חידש לנו המדרש עד שהוצרך להביא מק"ו מי לא ידע דאנו צריכין סיוע בכל רגע ורגע, מה גם ישראל שכל העולם מתנגדים להם, וכתיב לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל ובתרגום לא נחשיא צבין דיטב לדבית יעקב ולא קסמיא צבין ברבות בית ישראל, ועוד שהרי הקדים לומר אנו שנבראנו לסיוע, עוד שם במד"ר עזרה וסיוע מציון שנאמר ישלח עזרך מקודש מקדוש מעשים שיש בידך ומציון יסעדך מציון מעשים שיש בידך אמר הקב"ה למשה לך אמור לישראל בני כשם שאני פרוש כך תהיו פרושים כשם שאני קדוש כך תהיו קדושים הה"ד קדושים תהיו, ויש להבין כפל הלשון פרוש קדוש:
2
ג׳אך יובן עפ"י מה שהגיד זקיני זצללה"ה מקאצק שיש קדוש במעשים ויש קדוש במוח, ואין הפירוש קדוש במעשים שאינו עושה מעשים בלתי ראוים, שזה אינו נקרא אלא טהור ולא קדוש כמ"ש הראב"ד בספר בעלי הנפש, ומייתי לה מקרא דכתיב וטהר ידים יוסיף אומץ, אלא קדוש במעשים היינו שהוא נבדל ממעשה בלתי ראוי', שאיננו כלל בגדר זה, ואינו צריך לכוף את יצרו כלל, וזה נוסף על מדריגת טהור שהוא במדריגת מעשה ההוא וצריך לכוף את יצרו שלא לעשיתו, וקדוש במוח היינו שאינו בגדר המחשבה, שלא לבד שאינו בגדר המעשה אלא אפי' אינו בגדר המחשבה, היינו שכל דבר הבלתי ראוי הוא רחוק ממנו כ"כ כרחוק מזרח ממערב, וכמו שלא שייך לומר שאדם יש לו מחשבה שלא יאכל דבר נמאס ונפסל מאכילת כלב, שהרי לאו בר הכי הוא כלל, ועוד יותר מזה הם מעשים הבלתי ראוים לפני איש קדוש במוח, וע"כ נעשה שכלו נבדל מגשמיות וידוע לשון זה במהר"ל שכל הנבדל, וזה נקרא קדוש במוח:
3
ד׳אך קדושה כזו כמעט איננה ביד האדם, אבל האיש שהוא קדוש במעשים הוא ממשיך עליו קדושה עליונה ובאמצעות קדושה העליונה שהוא ממשיך כליו יכול לבוא להיות קדוש במוח, ובזוה"ק (פ"ו:) בענין איסור שעטנז בשעתא דב"נ אחזי עובדא לתתא באורח מישר כמה דאיצטריך נגיד ונפיק ושרייא עלוי רוח קדושה עלאה וכו' עוד שם ואיצטריך לי' לב"נ לאחזאה עובדא דכשרא כמה דיאות ובההוא עובדא שריא עלי' רוח קדישא רוח עלאה ואתקדשא בי' אתא לאתקדשא מקדשין לי' דכתיב והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה', ובזה יובן כפל לשון המדרש כשם שאני פרוש כך תהיו פרושים כשם שאני קדוש כך תהיו קדושים, שפרוש היינו קדושה במעשים וקדוש היינו קדושה במוח כנ"ל, אך קדושה שבמוח היא באמצעות הקידוש מעשים וזה שאמר המדרש ישלח עזרך מקודש מקדוש מעשים היינו שהעזר להיות קדוש במוח נמשך מקדושת המעשים, וזה עצמו הוא דמיית' לה המדרש לעיל מני' מק"ו אנו שנבראין לסיוע עאכו"כ היינו להיות לעזר להתקדש במוח באמצעות קידוש מעשים:
4
ה׳ואולי יש להעמיס זה בכוונת רש"י שפירש קדושים תהיו הוו פרושים מעריות ומעבירה, דאין לומר דקאי על שאר עבירות דהרי מסיים כל מקום שאתה מוצא גדר ערוה אתה מוצא קדושה, ועוד שאין מוזכר זה לא במדרש ולא בת"כ, אך להנ"ל יש לומר שכוון על קידוש מעשים וקדוש המוח והוא כפל לשון המדרש כנ"ל:
5
ו׳והנה ענין שתי קדושות אלו היינו במעשים ובמוח יש לומר דהוא שבת דליליא ושבת דיממא, דשבת דליליא הוא כשהאדם משליך ממנו טרדת המלאכה והפרנסה ועול חשבונות הרבים אשר חשבו בני האדם ומתלהב נפשו בקדושת שבת, זה נקרא קדוש מעשים וזה שמור מדת לילה, ובזה זוכין להמשיך נשמה יתירה וכולהו מתעטרין בנשמתין חדתין, ובשביל זה זוכין לקדוש המוח שהוא זכור שהוא מדת יום ולא לבד ביום אלא אף בלילה זוכין ג"כ לזכור כי כל שישנו בשמירה ישנו בזכירה, וזה קידוש דנלמד מזכור קדשהו בכניסתו, ובזה יש לפרש אסדר לדרומא במנרתא סתימא ושלחן עם נהמא בצפונא ארשין, מנורה בדרום שהוא חכמה, ושלחן בצפון, ושלחן הוא במקום מזבח שהוא בעשי', א"כ שני אלה רומזים לקידוש מעשים וקדוש המוח:
6
ז׳ולפי האמור יובן מה שהקדים הכתוב מורא אב ואם לשבתותי תשמורו מה שאין הסדר כן בעשרת הדברות שהקדים שבת לכיבוד אב ואם, וגם לפי הלימוד שכתב רש"י שאם יאמר לך חלל את השבת אל תשמע לו, נמי הי' צריך להקדים שבת כמו שהקדים שבת למלאכת המשכן לומר שאינו דוחה שבת, ולהנ"ל יובן שכאן כתיב את שבתותי דרומז לשתי שבתות שבת דליליא, ושבת דיממא, ושבת דליליא הוא קדוש מעשים ע"כ הקדים מורא אם ואב שהוא קדוש מעשים שקידוש מעשים הוא לעולם בראשונה, ובא מורא אם ואב ושבת דליליא סמוכים ששניהם קידוש מעשים, אבל אם הי' מקדים את שבתותי תשמורו ואח"כ מורא אם ואב הי' שלא בהדרגה:
7
ח׳ולפי האמור יש לפרש ג"כ דברי המדרש הנצבים פתח דברינו, דהנה ידוע דהאדם יש בו דוגמא מכל העולמות והמוח שבו הוא דוגמת עולם העליון, והלב הוא דוגמת עולם התחתון, והנה בתרגום יונתן דשלוש קדושות שמכתירין להקב"ה, הוא קדיש בשמי מרומא עלאה בית שכינתי', קדיש על ארעא עובד גבורתי', קדיש לעלם ולעלמי עלמיא, היינו למעלה ולמטה ונצחיות, והנה אם האדם הוא קדוש במעשים וקדוש במוח הוא דוגמת קדושת השי"ת למעלה ולמטה, וזה שהביא המדרש שני פסוקים אלו קדושים תהיו והתקדשתם והייתם קדושים שקדושים תהיו על קדושת מעשים, והכתוב והתקדשתם על קידוש המוח כמו שאיתא בזוה"ק המובא לעיל לאתקדשא מקדשין לי' דכתיב והתקדשתם והייתם קדושים שקאי על קדושת המוח כנ"ל, אך קדושה השלישית שהיא נצחיות עדיין אין לישראל בשלימות, כי עדיין הוא צריך למות ולהתבלות בקבר כדי שתפרד ממנו זהמת הנחש שנשתאבה בקרבו מחטא אדה"ר, עד לאחר התחי' אמרו ז"ל צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותם אינן חוזרין לעפרן דכתיב והי' הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו מה קדוש לעולם קיים אף הם לעולם קיימים, אבל בזה"ז אין לישראל אלא שתי קדושות, וממוצא הדבר שלעתיד כשיעמדו המתים יהי' לישראל כל השלש קדושות וע"כ אמרו ז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש שמשמע כל השלש קדושות, וכן מצינו באדה"ר קודם החטא שרצו מלאכי השרת לומר לפניו קדוש שמפורש שם שהכוונה קדוש קדוש קדוש, ובזה יובנו דברי המדרש תצוה פ' ל"ח אתה גוזר ואומר קדושים תהיו לאלקיכם וכן זה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם רבון העולם אתה מבקש שנהי' קדושים הסר ממנו המות שנאמר הלוא אתה מקדם ה' אלוקי קדושי ולא נמות וכו', ובפשיטות אינו מובן מה ענין מיתה שתהי' מונעת מהיות קדושים, ולהנ"ל יובן דקאי על שלימות הקדושה שהיא קדושה השלישית ודו"ק:
8
ט׳במדרש נתת קדושה לישראל לעולם, היינו שעצם ישראל נשאר בקדושה ואפי' אם מקלקל מעשיו ח"ו עדיין יכול לשוב להיות קדוש, וזהו רוממות אתה נוהג בעולמיך, כי רוממות הוא ענין הבדלה ומרומם, וע"כ אינו יכול להתקלקל וזהו כי קדוש אני ה' כשם שהוא נבדל ומרומם מעולמו, וע"כ יכול להיות מצוה זו כוללת לכל עדת ישראל כטוב כחוטא, וא"כ פירוש הכתוב נכון דבר אל כל עדת ישראל קדושים תהיו שלכולם כטוב כחוטא אני מצוה שיהיו קדושים, ואל תתמה איך איש חוטא ביד מניוול מסור יכול להיות קדוש, ע"ז אמר כי קדוש אני ה"א:
9
י׳ברש"י פרשה זו נאמרה בהקהל, הנה כתיב ועשיתם את כל מצותי והייתם קדושים לאלקיכם, הוסיף לאשור מלת כל, כי קדושה היא נבדל, ואי אפשר אלא א"כ כל איבריו מקודשים שאם אבר אחד עדיין איננו מקודש עדיין אינו מובדל כלל שהרי יש לו חיבור לרע באמצעות אותו אבר, וידוע דרמ"ח מצ"ע מקדשין רמ"ח אברים שבאדם, וע"כ להיות קדושים א"א כי אם ע"י עשיית כל רמ"ח מצ"ע, אך איך אפשר לאדם לקיים כל רמ"ח מצ"ע שהרי הרבה אינם נוהגין בזה"ז ויש מצות שאינן נוהגין אלא במלך או בכ"ג, ויש הרבה מצות שאינם אלא ע"י סיבה רחוקה מאד, אך כבר אמרנו במק"א שאם אדם דבק בכלל ישראל וכלל ישראל הם כאיש אחד, ומועילין מצות של זה לזה, כמו באדם הפרטי שמצות שמקיים באבר זה מועיל גם לאבר אחר, וכבר דברנו בזה, אך כ"ז באם הוא דבוק בכלל ישראל, וזה שנאמרה בהקהל להורות שא"א להגיע אל קדושה רק באמצעות הכלל מפני שרוב גופי תורה תלוים בה, והרי א"א לאיש פרטי לקיים את כולם, ובזה יובן ענין ספירת העומר קודם שבועות שכבר אמרנו שלשון עומר הוא קיבוץ הנפרדים והוא התכללות כל כתות זה שורשו בחסד וזה בגבורה, ובקיבוץ כל כלל ישראל יחדיו אז רק יכולין לקבל הארת חג השבועות בשלימות כמ"ש ממלנת כהנים וגוי קדוש, ובמדרש אלו הי' חסר אחד לא הי' ראוי' התורה להנתן, וכן כתיב ויענו כל העם יחדיו, ופי' הספורנו כלומר בין כולנו נשלים את חפצו, ושבת מסייע לזה שהוא רזא דאחד, וע"כ בשבת נתנה תורה, וע"כ בימים האלו ימי הספירה מחויב כל איש נלבב לדקדק בכל עניניו להרחיק ממנו כל עניני קנאה ושנאה לזולתו, ולהכניס בלבו אהבת ישראל בכלל ובפרט:
10
י״אבמדרש וכי תבואו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל הה"ד עץ חיים היא למחזיקים בה, א"ר הונא בשם ר' אחא שלא יהיו דברי תורה בעיניך כאדם שיש לו בת בוגרת והוא רוצה להשיאה לאחר אלא בני אם תקח אמרי ומצותי תצפון אתך אם יש לך זכות כך אמר ר' הונא בשם ר' בנימין בן לוי אמר משל למלך וכו' כך אמר הקב"ה למשה אמור לישראל בני עסקו בתורה ואין אתם מתייראין משום אומה אלו נאמר עץ חיים היא לעמלים בה לא היתה תקומה לשונאי ישראל אלא למחזיקים אלו נאמר אשר לא ילמד לא היתה תקומה וכו' אלא אשר לא יקום את כל דברי התורה הזאת לכך נאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, ועוד האריך במדרש בענין מחזיקי לומדי תורה, ולכאורה אין לו שום שייכות לענין הפרשה, ויש שפירשו דהא ונטעתם כל עץ מאכל רמז לת"ח, אבל על הקרא עצמו יש לתמוה מה ענין זה לענין הפרשה והי' לו לרמז זה בכל מקום, וגם הפתיחה אם תקח אמרי שבא בנתיים לכאורה אין לו שייכות:
11
י״בונראה לפרש עפ"י דברי הא"ע פ' וישלח שמעלה גדולה יש לארץ ישראל שמי שיש לו בה חלק חשוב היא כחלק עוה"ב, עכ"ד, והנה כל ישראל יש להם חלק לעוה"ב כמ"ש ועמך כולם צדיקים, כן כל ישראל יש להם חלק בארץ ישראל, אך כמו שלעוה"ב אין זוכין אלא לפי מסת המעשים טובים תורה ומצות שמסגל בעוה"ז ומי שטרח בע"ש יאכל בשבת, כן הוא בארץ יש אל, שיהי' ארץ ישראל קולטתו ויהי' לו חלק בה צריכין להקדים תורה ומצות, ובמדרש ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל תורה וא"י ועוה"ב, וכנראה שהקפידו ז"ל על הסדר וזה מסייע לזה, נראה דכמו ביציאת מצרים אף שלא הי' בידם זכות שיהיו ראוין להגאל עד שמרע"ה תמה ואמר מה זכות יש להם והשיבו הקב"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, והרי שנחשב להם זכות מה שעתדין לעשות, כן בא"י כתיב ויתן להם ארצות גוים ועמל לאומים ירשו בעבור ישמרו חקיו, והיינו שבעבור ישמרו חקיו להבא בזכות זה נתן להם ארצות גוים, אך כל זה הוא מצד הכלל וכל הכלל כולו שמרו חקיו, אבל בפרט א"א לומר שהגיע זכות כל פרט ופרט, שיהי' כל פרט ופרט שומרי כל התורה ועוסקים בה, ועיין רמב"ן דברים (י"ט ח'), והרי א"י יש חלק לכל פרט ופרט, אדרבה אינו נחשב ירושה וישיבה עד שיהא כל אחד מכיר את שלו, אבל לזה יש תקנה בהחזקת לומדי תורה, וע"ז סובב הולך כל דברי המדרש עי"ש, אך אמרו ז"ל בש"ס סוכה (מ"ט:) שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ [פירש"י ולעשות צדקה וחסד קופץ ומספיקין וממציאין לו אנשים מהוגנים לכך] ת"ל מה יקר חסדך אלקים [צריך לתת לב ולטרוח ולרדף אחרי' לפי שאינה מצוי' תמיד לזכות בה למהוגנים] וזהו שאמר המדרש שלא יהיו דברי תורה בעיניך כאדם שיש לו בת בוגרת, היינו שלזכות להיות ממחזיקי לומדי תורה איננו דבר קטן ומצוי אלא אם יש לך זכות קח אמרי, ואין ת"ח הצריכין חיזוק מפאת עצמם אלא כדי שיזכו בהם המחזיקים, וזהו ענין הכתוב וכי תבואו ונטעתם היינו שביאתכם תהי' כדי להחזיק לומדי תורה, כענין יציאת מצרים כדי לקבל התורה, ואפשר עוד לומר שמצות ערלה ג' שנים מסוגלת להזדמן לו אנשים ת"ח מהוגנים להחזיק בידם, כמו שאינו נהנה מהפירות בעוד דבוק בהם כח הרע, אלא ממתין עד שתעבור זמן שליטת הערלה וישארו רק חלקי הטוב, כן מזדמן לו ת"ח שנדחו מהם חלקי הרע ונשאר בהם רק חלק הטוב:
12