שם משמואל, קדושים ו׳Shem MiShmuel, Kedoshim 6
א׳ר"ח אייר
1
ב׳הנה סדר לידת השבטים מתיחס חודש אייר לשמעון וכן הוא בזוה"ק ח"א (קע"ג. ר': רל"ו.), וחודש ניסן לראובן, ושם ראובן ע"ש כי ראה ה', ושם שמעון ע"ש כי שמע ה', והרי שני החדשים האלו בחי' ראי' ובחי' שמיעה, ובזוה"ק כי ראי' הוא מקרוב ושמיעה מרחוק, והיינו כי בניסן ראו ישראל בעיניהם אלקית כמ"ש לא הספיק בצקת של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם ממ"ה הקב"ה וגאלם, וכן ובמורא גדול זו גילוי שכינה, ואח"כ בים וירא ישראל את היד הגדולה ואמרו זה אלי וראתה שפחה על הים, ובכן נשאר לדורות שנותנין מן השמים התעוררות לכל איש נלבב בבחינת ראי', אך בחודש אייר נשארה רק בחי' שמיעה מרחוק, והנה כתיב שמעי בת וראי והטי אזנך וכבר אמרנו במק"א ענין הטיית אוזן הוא להיות רודף אחר עומק הכוונה ולא יסתפק בשטחיות הענין, כמו מי שהוא מטה האוזן לשמוע היטב לבל יאבד ממנו שום הגה ושום הברה למען ישכיל על עצם הכוונה, כן הוא בחודש הזה שצריך האדם להשכיל על הכוונה שהמבוקש מהאדם איננו כשהוא רואה את האלקית בעיניו, שלדבר זה לא היתה צריכה הנשמה לרדת לזה העולם, וא"כ כל כוונת הנסים והארות הגדולות של חודש ניסן היו הכנה לבד לימי ההסתר והחושך, אחר הסתלקות הארת ניסן ולקיים כי אשב בחושך ה' אור לי, ואחר שהאדם משכיל על דבר טוב לחדש מעשיו כקטן שנולד ואל תזכרו ראשונות ומכאן ולהלן חשבנא לקבוע עצמו כיתד שלא תמוט שיעורן כסדרן לתורה ולתפלה בכוונה למצוא האלקית אף בימי ההסתר, באין אח"כ לחודש סיון המתיחס ללוי, ע"ש הפעם ילוה אישי אלי, וזוכין לחיבור ודיבוק ונשוקין דרחומא דחג השבועות:
2
ג׳ויש לומר שענין ג' חדשים אלה מרומזין במזלות, טלה, שור, תאומים, כי טלה אין הבעלים נותנין עליהם עול אלא מבקשין להם מרעה טוב ויפה, והמה נמשכין אחר הרועה, ולעומת טובת המרעה נהנין הבעלים מהם בגזות וולדות, ואם יתן עליהם עול הם מתכחשין והגזות וולדות יהיו דלים ורעים, כן הוא מתדמה ענין הנהגה העליונה בימי ניסן כמ"ש אמשכם בעבותות אהבה, וישראל מקיימין משכני אחריך נרוצה, ומתפנקין על רחמי מאריהון, וכן כתיב זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר, והכל הוא באהבה וחיבה יתירה, אך חודש אייר מזלי שור, והוא שור לעול, וכמ"ש הלוך ילך ובכה נושא משך הזרע, כי איננו מרגיש מתיקות העבודה כ"כ, ואעפ"כ הוא מטה שכמו לסבול עול תורה אפי' בזמן ההסתר והסתלקות האור כי טוב של ימי ניסן, ובשביל זה זוכין לחודש סיון שמזלו תאומים, ובמדרש אחת היא יונתי תמתי כמו תאומתי, שהוא תכלית התדבקות במרור החיים, לא זה גדול מזו ולא זו גדול מזה, כבמדרש:
3
ד׳וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד כי ניסן מזלו טלה רומז אל הכלל כאמרם ז"ל מה צאן אין להם אלא קול אחד ובו פסח ראשון עבודת הכלל, אייר רומז על כל פרט בפ"ע ומזלו שור דקאי גילדי גילדי כבש"ס ר"ה שזה מורה על חילוק הפרטים ובו פסח שני שהוא עבודת יחידים, וסיון מזלו תאומים על שם הכלל והפרט יחד, היינו שכלל ישראל קבלו התורה, ומ"מ קיבל כל אחד חלקו, עכת"ד, והיינו כי בניסן שנותנין הארות גדולות מן השמים אף למי שאינו ראוי ומושכין בעבותות האהבה כנ"ל, ומובן שאין זה רק מצד הכלל שכנסת ישראל אהובה לפני המקום, וע"כ אז נרצין מצד הכלל, אבל באייר הוא זמן עבודה אפי' בהסתלקות ההארות הגדולות, וזהו לכל פרט ופרט כמו שהוא, וע"כ צריכין לראות ולהשגיח שיהיו נרצין גם מצד הפרט, כי אחר שכבר התאחדו כל ישראל בעבודת חודש ניסן וחדש והבא קרבן מתרומה חדשה, שהוא התאחדות ישראל ע"י השקלים, הגיע הזמן באייר לפשט עקמימיות שבלב בפרטות כל איש ואיש לפי מהותו, וע"כ באה בו מצות פסח שני לטמא ושהי' בדרך רחוקה מאחר שאז הוא זמן ריצוי הפרטים:
4
ה׳ולפי סדר האר"י ז"ל שהחדשים הם לפי סדר הדגלים מתיחסין החדשים, ניסן ליהודה אייר ליששכר, סיון לזבולון, יש לומר נמי באופן הנ"ל כי יהודה הוא שבט המלכות והוא מצד הכלל כמ"ש ויהי בישורון מלך בהתאסף, ומלך הוא מאחד את כלל ישראל, יששכר הוא בעל תורה כבמדרש במדבר ותורה הוא בשכל ובמוח שבזה הוא כל פרט ופרט בפ"ע כאמרם ז"ל שאין דעתן של בני אדם שוות, ובזוה"ק נודע בשערים בעלה כל חד וחד לפי דמשער בלבי', ויש לומר לפי"ז ששני חדשים האלו הם, תורה, ומצות, מוח, ולב, יששכר תורה שבמוח, יהודה מצות המיוחס ללב כמ"ש ודבק לבנו במצותיך, והוא המלך שלבו לב כל ישראל והוא התשוקה שבלב ישראל לאביהן שבשמים, וע"כ כל עשיית המצות שהעיקר של עשיית המצות היא לעשותם באהבה ותשוקה ובהתלהבות מתיחס ליהודה, וע"כ בניסן שהוא זמן העבודה בעשי' השבתת שאור ופסח מצה ומרור וכל קרבנות החג וקדושת היום שהם מצות מעשיות הם המאחדים את כנסת ישראל, שבעשי' כל ישראל שוים, והוא מתיחס ליהודה, ואחר שהתאחדו כנ"ל הגיע חודש אייר זמן תורה לחוד שהוא בפרט להיישיר את כל פרט ופרט, והוא מתיחס ליששכר שהוא בעל תורה, ואח"כ סיון מתיחס לזבולון מלשון יזבלני אישי, וכן יש למצוא ענין זה בצירוף הויות שבחדשים אלי, ניסן הוי' כסדר, והא האחרונה לבסוף, כי הא האחרונה היא בעשי' להורות שישראל התאחדו בהש"י באמצעות מצות מעשיות, כי אות האחרונה שבהוי' הוא הקרוב יותר להנבראים, כנודע, וצירוף הוי' שבחודש אייר הוא הויות באמצע, ואות ואו היא האחרונה להורות שישראל מתדבקין בקב"ה באמצעות אות ואו שהוא תורה כידוע למבינים.
5
ו׳והנה לפי האמור יש לפרש משנת ספר יצירה המליך אות ואו בהרהור וקשר לו כתר וצרפן זה בזה וצר בהן שור בעולם ואייר בשנה וכוליא ימנית בנפש, ולדברינו הנ"ל יובן שבאשר חודש אייר הוא זמן התאמצות בתורה שהוא אות ואו אות אמת ואין אמת אלא תורה, ועיקרה בהרהור הלב כמ"ש והגית בו יומם ולילה ואין הגיון אלא בלב וכן הוא אומר והגות לבי תבונות, והרהור דברי תורה מבטל כל הרהורים בישין כידוע, וזהו הפירוש המליך אות ואו בהרהור כמו שמלך מטה עוז בידו להטות את לב העם לחפצו, כן אות הואו שהוא תורה מטה את הרהור הלב לחפצו, וזהו כתר מלכות של אות ואו וצרפן זה בזה שהרהור הלב יהי' מצורף לדברי תורה, וצר בהם שור בעולם היינו להיות כשור לעול תורה ולהיות נרצה מצד הפרט כנ"ל וכוליא ימנית בנפש כי כליות יועצות וכתיב אף לילות יסרוני כליותי, ואין רינה של תורה אלא בלילה ובמדרש באאע"ה שהיו שתי כליותיו נובעות חכמה, והדברים כמבוארים:
6