שם משמואל, קדושים ז׳Shem MiShmuel, Kedoshim 7
א׳שנת תרע"ד
1
ב׳קדושים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם, יש להבין מה נתינת טעם הוא זה וכי בשביל שהש"י הוא קדוש יתחייב שכולם יהיו קדושים, והלוא הש"י אלקי כל הארץ יקרא ואין מתחייב מזה שכל הארץ יהיו קדושים, וכמה וכמה הדרגות שיש בבורא ואין בנברא, וזקיני האדומו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק אמר בזה הלשון, וכי האיך יכול בו"ד להיות קדוש אלא מחמת כי קדוש אני ה' אלקיכם, עכת"ד והדברים צריכין פירוש וכבר דברנו מזה, ונראה עוד לומר דהנה בהקדמת פרשת עריות שבפרשת אחרי דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלקיכם, כמעשה ארץ מצרים וגו' וברש"י אני שאמרתי בסיני אנכי ה' אלקיך וקבלתם עליכם מלכותי מעתה קבלו גזרותי, ויש להבין שזה שייך בכל מצוה ומצוה ולמה לא הקדים לכל מצוה ומצוה אני ה' אלקיכם, עוד ברש"י שם ר' אומר גלוי וידוע לפניו שסופן לנתק בעריות בימי עזרא לפיכך בא עליהם בגזרת אני ה' אלקיכם דעו מי גוזר עליכם דיין להפרע ונאמן לשלם שכר, ויש להבין שהתיבות "דעו מי גוזר עליכם" נראו מיותרות, ובקיצור הו"ל לומר אני ה' אלקיכם דיין להפרע ונאמן לשלם שכר, וכמו בריש עשרת הדברות שכתיב וידבר אלקים פירש"י דיין להפרע ולא הוסיף לאמר דעו מי גוזר עליכם:
2
ג׳ונראה דהנה בש"ס סנהדרין (ל"ז.) דאמר ההוא צדוקי לרב כהנא אמריתו נדה שרי לייחודי בהדי גברא אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת א"ל התורה העידה עלינו סוגה בשושנים, וכבר פרשנו התשובה שמאחר שהביט בתורה וברא את העולם והתורה העידה עלינו כך ע"כ טבענו משתנה, וככה נבראנו שאיש ישראל יהי' בכחו להתגבר על יצרו, ויש להסביר עוד דהנה ברש"י הוריות (י"ג.) סורו שר שלהם כדאמר בגר שסורו רע דהיינו יצה"ר ששר שלו רע הוא, ודייק כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה מדברי רש"י אלה שהשר של האומה הוא היצר של האומה, וכן הוא כמדומה לי בזוה"ק ששרי האומות עתידין ליתן את הדין על אשר שעבדו אומה שלהם את ישראל מפני שהשרים הכניסו מחשבה זו בלבם, והנה כל האומות נמסרו לשרים לבד ישראל שהם חלק ה' ולא נמסרו לשום שר אלא שהקב"ה בכבודו ובעצמו הוא מנהיגם, ולעומת שהשרים נקראים אלהים אחרים מחמת שהם מנהיגים את אחרים, או כמו פירש"י אחרים עשו אותם אלהות עליהם, כן נמי להבדיל נקרא הש"י אלקי ישראל, כלומר מנהיג את ישראל, ממילא כמו באומות המנהיג שלהם הוא היצר שלהם, כן נמי מנהיג ישראל הוא היצר של ישראל, וע"כ אין דומה טבע ישראל לטבע האומות שהשר שלהם מכניס ללבם מחשבות רעות כל היום ולדידהו שייך השאלה אפשר אש בנעורת ואינה מהבהבת, אבל ישראל שמחשבתם רק טוב אין טבעם נוטה לרע כלל, ובדין הי' שלא יהי' לאיש מישראל שום יצר לדבר איסור, אך באשר מחטא אדה"ר ואילך נתערב טו"ר ובחי' הרע שבתערובות הוא המתאוה לדבר איסור, אבל לא כח נעלה מעליונים שתקפהו לכך כמו זולתנו שהשר שלהם הוא היצר שלהם והוא כח עליון חזק שתקפהו בכח, וע"כ טבענו משתנה מטבע זולתנו, וביכולת ביד ישראל להשים מחג ורסן לטבעו:
3
ד׳אך הנה ידועין דברי הרמב"ם והרמב"ן שלעומת שאדם דבוק בהש"י ככה הוא מושגח ודבק בו הנהגה העליונה, וע"כ כאשר הדביקות איננה בשלימות ג"כ אין ההשגחה והנהגה העליונה דבק בו בשלימות ובמקום השגחה העליונה שנחסר לו נופל תחת הנהגת שר הארץ או כוכבים ומזלות, ובאמצעות זה יכול להיות לו ג"כ יצה"ר, ומ"מ אי אפשר שיהי' בו יצה"ר כ"כ ובאותן האופנים שהוא אצל אומה"ע, זולת אם ח"ו פסק ממנו לגמרי דביקות הש"י, וזאת בלתי אפשר כי אפי' רשעים מלאים חרטות והכל חפצים ליראה את שמך, מה גם מי שקורא פעמים ביום ק"ש ומקבל עליו עול מלכות שמים בודאי אי אפשר שיצה"ר יתקפהו כ"כ:
4
ה׳ובזה יש לפרש דברי המדרש בראשית פ' כ' ארבע תשוקות הן וכו' ואין תשוקתו של יצה"ר אלא על קין וחבריו שנאמר ואליך תשוקתו וכו' ואין תשוקתו של הקב"ה אלא על ישראל שנאמר ועלי תשוקתו ד"א תשוקתו תשים אנו ואפי' שאנו תשים אנו מקוים לישועתו של הקב"ה ומיחדים שמו בכל יום, ע"כ, וזהו הדברים שאמרנו שתשוקתו של יצה"ר על קין וחבריו היינו לקשקש בתוך מעיהם להסיתם לכל רע, ואין תשוקתו של הקב"ה אלא על ישראל לעוררם לכל טוב, והוסיף לפרש במלת תשוקתו שאפי' שאנו תשי כח מ"מ אנו מקוים לישועתו ומיחדים שמו בכל יום, ובשביל זה לעולם זאת על ישראל:
5
ו׳ולפי האמור יש לומר דכשבא לאמור לישראל פרשת עריות אשר זולתנו יצה"ר תוקפם ואין להם כח לעמוד כנגדו וכמשל אש בנעורת, הקדים לאמור להם אני ה' אלקיכם שלא יחשבו עצמם כבלתי יכולים לעמוד עצמם בזה ואפי' ממחשבה וראיית עינים כאמרם ז"ל נואף בעין נקרא נואף שנאמר ועין נואף, מה גם מי שכבר נכשל בכמו אלה אל יפול לבו עליו כמתיאש לעמוד על נפשו לזה אמר אני ה' אלקיכם אני הוא שאמרתי בסיני אנכי ה' אלקיך וקבלתם עליכם מלכותי ע"כ נשתנה הטבע שלכם כנ"ל מעתה אל תחושו וקבלו גזרותי כי היכולת בידכם ניתן:
6
ז׳וזה שאמר רבי אומר גלוי וידוע לפניו שסופן לנתק בעריות בימי עזרא לפיכך בא עליהם בגזירת אני ה' אלקיכם דעו מי גוזר עליכם וכו' דהנה ביחזקאל כ' באו אנשים מזקני ישראל לדרוש את ה' וברש"י על צרכיהם ואם אינו שומע לנו גם אנו לא נענש על עבירות שבידנו שהרי כבר מכרנו ואין לו עלינו כלום עבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה כלום יש לזה על זה כלום, ע"כ, הנה הם חשבו שכבר יצאו מתחת רשות הש"י וע"כ באמת סרה מהם השגחה כנ"ל שכלפי שאדם דבוק הוא מושגח, והם שנפסק הדביקות וחשבו עצמן כעבד שמכרו רבו ואשה שגרשה בעלה שוב נסתלקה מהם השגחה העליונה ונפלו תחת שר הארץ ע"כ תקף אותם היצה"ר בכח, ולא עצרו כח לעמוד כנגדו ומחמת זה נתקו בעריות בימי עזרא, וזה שהוסיף רש"י תיבות "דעו מי גוזר עליכם" שצריכין אתם לידיעה זו ובידיעה זו לבד תנצלו שכאשר תדעו מי גוזר עליכם דיין ליפרע ונאמן לשלם שכר שעדיין אתם תחת השגחה והנהגה העליונה הן לשבט והן לחסד שוב א"א שיהי' לכם יצה"ר שיתקף אתכם בכח כנ"ל ויהי' היכולת בידכם לעמוד עצמכם לבל תכשלו:
7
ח׳ולפי הנחה זו גם היצה"ר שבאדם הוא ביד האדם שלעומת רצונו להדבק באלקים חיים נעשה מושגח ונסתלקו ממנו מחשבות רעות, ואם הוא יותר דבוק נעשה יותר מושגח ויותר יהיו מחשבות לבו רק טוב ואם נותן דעתו להתקדש עוד יותר יהיו מחשבות לבו קדושים, ובמדרש והובא ברמב"ן פ' שמות אקיק אשר אקיק כשם שאתה הוה עמי כך אני הוה עמך אם פותחין את ידיהם ועושין צדקה אף אני אפתח את ידי וכו', וכך נאמר נמי לדרכנו שלעומת שדבוק הוא מושגח ואם מתקדש עצמו הוא דבוק ומושגח בקדושה ניתנו בו מחשבות קדושות:
8
ט׳ולפי האמור יובנו דברי זקיני זצללה"ה מקאצק איך אפשר לבו"ד שיהי' חדוש, כי קדוש פירושו נבדל היינו שלא יהי' לו שייכות בענינים אלו, זה בלתי מובן איך הוא זה כי הטבע מושכהו למה שהוא בטבע כמו האש לעלות והאבן לירד, ואף שהנהו נמסר בידו שלא לשמוע לטבעו מ"מ זה איננו נקרא קדוש אלא טהר ידים, וע"ז נתן הכתוב טעם לציווי זו כי קדוש אני ה' אלקיכם כנ"ל, שאני המכניס המחשבות טובות ללבבכם, ואם אך תרצו להתקדש ותדבקו עצמיכם בקדושה אסלק מכם מחשבות אלו ותהי' מחשבותיכם רק קדושות ואז תוכלו להיות קדושים:
9
י׳במדרש אמ"ר יודן כתיב ואתה מרום רוממות אתה נוהג בעולם נתת כהונה לאהרן לעולם וכו', מלכות דוד לעולם, נתת קדושה לישראל לעולם שנא' קדושים תהיו, ביאור הדברים דהנה אמרו ז"ל ביעקאע"ה אותן שעות שמיהרה החמה לשקוע בשבילו כשיצא מבית אביו חזר ומהרו לזרוח בשבילו כשבא מחרן שנאמר ויזרח לו השמש כאשר עבר את פניאל, וכן אותן השעות שמיהרה לשקוע במיתת אחז חזרו בימי חזקי', והטעם כי סדר העולם הוא עפ"י התורה כי הביט בתורה וברא את העולם והיוצא מהסדר הוא יוצא מסדר התורה והוא רק כעין הוראת שעה, עפ"י נביא, וכמו שהגדנו בפרשת מצורע בשם כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה, וע"כ מוכרח לחזור דבלא"ה היו אותן שעות חסרין לעולם ושוב לא הוי כהוראת שעה, וכמו נביא שאינו יכול לחדש דבר לעולם אלא לשעה:
10
י״אוהנה ענין כהונה דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' כי מלאך ה' צב' הוא וכן מלך ישראל שהוא מרכבה למלכות שמים ובשלמה כתיב וישב שלמה על כסא ה' למלך, וכן קדושה בישראל כל אלה הוא יציאה מסדר עולם הטבע כי עולם הטבע אינו סובל מלאך כמו שאמר מנוח מות נמות כי אלקים ראינו, וע"כ כ"ג שהוא כמלאך אין ראוי מצד עולם הטבע וכן מלך ישראל יושב על כסא ה' אין ראוי מצד עולם הטבע מה גם שיהיו כלל ישראל קדושים היינו נבדלים מחומרית עולם הטבע הוא היפוך עולם הטבע, ולפי הנחה הנ"ל שכל יציאה מסדר העולם א"א שיתמיד לעולם ומוכרח לחזור כן היו אלו, אלא מצד שרוממות אתה נוהג בעולמך שגם בתוך עולם הטבע נמצא ענין התרוממות, כי מאחר שדבר זה נכתב בתורה והבריאה היא לפי סדר התורה ניתן בעולם הטבע הזה נמי כח עליון מרומם, ובשביל זה אין עולם הטבע מתנגד לזה וע"כ לעולם הוא, ואדרבה שאי אפשר שיהי' הפסק מענינים אלו לעולם ואף שאין לנו לא כ"ג ולא מלך ולא קדושת כל אחד ואחד מישראל כדבעי למהוי, מוכרח להתחדש אורם בראשונה, וזה שבמדרש אלה שני בני היצהר העומדים על אדון כל הארץ זה אהרן ודוד זה מבקש כהונתו וזה מבקש מלכותו, ולא כתיב לפני אדון וגו' אלא לשון על כי מאחר שמוכרח לחזור יוצדק בו לשון על אדון כל הארץ, וכמו שכתוב בחנה ותתפלל חנה על ה', ודרשו ז"ל שאמרה אלך ואסתתר וכו' ואין אתה עושה תורתך פלסתר:
11
י״בובאמת כאשר ישום האדם אל לבו כדברים האלה גורם התעוררות וחיזוק שהרי סוף כל סוף כל פרט ופרט יתקיים בו ההבטחה שיהי' קדוש כמ"ש בפדר"א שקדושים תהיו הוא הבטחה שעתיד להיות כל ישראל קדושים וכן משמע בזוה"ק קדושים תהיו ודאי, אלא שזה מתוקן לכנוס תיכף למדה זו, ויש שצריך כיבוס וכיבוס כבש"ס שבת כלי ינתנו לכובס, אבל סוף כל סוף אחר המירוק והגלגולין ישוב כל איש ישראל להיות קדוש, ואולי זה כוונת הכתוב והי' כל הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו, היינו אפי' מי שהוא בבחי' שיריים ונותר שאין אדם משגיח עליהם נמי קדוש יאמר לו, ולהם לא כתיב אלא לו משמע לכל פרט ופרט איש לא נעדר, וא"כ מיטב שלא ירבה בהליכה שלא יצטרך להרבות בהחזירה:
12
י״גואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, יש לפרש עפי"מ שכתבנו במק"א הא דהשיב משרע"ה למלאכים כלום יצה"ר יש ביניכם משא ומתן יש ביניכם למצרים ירדתם וכו', אף שבודאי שהמלאכים לא רצו אלא פנימית התורה, מ"מ לגודל מעלת התורה אין להגיע אלי' אלא מחמת הבריחה מדבר ההיפוך לה, כי הבורח מן חיצונית באו לעומתו בקדושה, ואתם המלאכים שאין בכם ענינים אלו אין לכם ממה לברוח ע"כ אי אפשר שתזכו לתורה, כן נמי יש לומר שלהיות לעם לה' אי אפשר בלתי ע"י הבריחה מן העמים, ולעומת שאדם בורח ובודל עצמו מן העמים בה במדה נכנס תחת כנפי השכינה, ואילו יצויר שאין כאן עמים לברוח מהם אי אפשר לבוא להיות לעם לה', ואולי זהו שאמרו ז"ל והנה טוב מאד זה יצה"ר ומה"ט הוא:
13
י״דואפשר עוד לומר שכל המציאות של העמים המכעיסים ובאים, הוא רק לתכלית זה כדי שישראל יהי' להם ממה לברוח ויזכו עי"ז להיות לעם לה', וכמו שהגדנו במק"א בטעם שבכל מקום שנאמר שבת בתורה נאמר מקודם ששת ימי המעשה, כי לרגלי רוממות השבת אי אפשר לזכות בו אלא ע"י הבריחה מששת ימי המעשה ומטרדותא דהאי עלמא, נמצא כי ששת ימי המעשה הם סיבה לשבת, וכמו עוה"ז שהיא סיבה לעוה"ב כבמדרש ריש חקת מי יתן טהור מטמא לא אחד עוה"ב מעוה"ז ופירש כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בשם רבותיו שהוא מחמת התרחקו מעוה"ז, ולפי דרכנו יתבארו הדברים בסגנון אחד שלרוממות עוה"ב א"א לזכות בו אלא ע"י הריחוק והבריחה מעוה"ז, וע"כ שבת שהוא מעין עוה"ב זוכין בו רק ע"י הריחוק והבריחה מששת ימי המעשה, ובסגנון זה הוא מציאת האומות סיבה שיזכו ישראל להיות לעם לה' ע"י הריחוק והבריחה מהם:
14
ט״וולפי הנחה זו יש לומר הכרעה בענין מציאת האומות לעתיד שיש מקומות בתנ"ך ובדברי חז"ל מראין פנים לכאן ולכאן, ובספורנו פ' בחקותי ופניתי אליכם אחר אבדן האומות כאמרו כי אעשה כלה בכל הגוים ואותך לא אעשה כלה, ובפסוק ואכלתה ישן נושן כתב אחר שיתמעטו האומות אכריכם וכורמיכם וכו' עכ"ל, משמע שעכ"פ ישאר מיעוט מהם היפוך הנ"ל שיעשה כלה בכל הגוים, ולפי דרכנו יש לומר דהגם שלעתיד יהיו גם האומות מזוככים לעומת מהותם של עכשיו, מ"מ לעומת מעלת ישראל אז יהי' נמי שייך לומר בישראל שיזכו למעלות רמות ונשגבות עוד יותר ע"י ריחוק והבריחה מאומה"ע, וא"כ יהי' גם אז צורך בהם ע"כ יהי' להם מציאות, אך לאט לאט שיתעלו ישראל במדריגות נשאות עד שיהי' ביכולתם לזכות בבחי' עצמם ולא בסיבת הבריחה לעומת עליות ישראל יתמעטו מציאת האומות מפני שלא יהי' עוד צורך בהם עד שיעשה אותם כלה לגמרי, וא"כ המיעוט שלהם לא יהי' בפעם אחת רק לאט לאט עד שלבסוף שלא יהי' צורך בהם יעשה אתם כלה היינו חלקי הטוב שבהם יתבררו וילקחו להטוב וחלקי הרע ילכו לאבדון והיו כלא היו:
15
ט״זוממוצא הדברים לחזק ידים רפות שלא ירבצו תחת משא יצה"ר או שאר מיני מניעות וטרדות, כי אדרבה זהו מתנה טובה שעל ידיהם נוכל לעשות חיל, ואלמלא הם לא הי' דרך לבוא לשום מעלה, ואיש שיש לו מניעות ביותר ישכיל וידע שנתבקש למעלות רמות ביותר:
16