שם משמואל, כי תבוא י״אShem MiShmuel, Ki Tavo 11
א׳שנת תרע"ט
1
ב׳במדרש תנחומא זש"ה בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו, והלוא כריעה בכלל השתחוי' וכו' אלא צפה משה ברוה"ק שבהמ"ק עתיד ליחרב והביכורים עתידין ליפסק עמד והתקין לישראל שיהיו מתפללין שלש פעמים בכל יום, ומשמע ששלשה לשונות השתחוי' כריעה הברכה מורין על שלש תפלות שבכל יום, ויש להבין מה ענין ג' לשונות אלו לשלש תפלות שהם שוין ובלשון אחד ואין ביניהם אלא שינוי הזמן, ובעיקר הדבר תמהו המפרשים למה התרגש משה בביטול הביכורים יותר מביטול כל הקרבנות ומצות שתלויין במקדש, וכבר דברנו בזה בכמה אנפי, ומ"מ אין בהמ"ד בלי חידוש:
2
ג׳ונראה דהנה בזוה"ק (ח"ג ק"ח.) מאי עול מלכות שמים אלא כהאי תורא דיהבין עליו עול בקדמיתא בגין לאפקא מיני' טב לעלמא, ואי לא קביל עלי' האי עול לא עביד מידי, ה"נ איצטריך לי' לב"נ לקבלא עלי' עול בקדמיתא ולבתר דיפלח בי' בכל מה דאצטריך, ואי לא קביל עלי' האי בקדמיתא לא יכול למפלח, וכבר פרשנו האי משל דמצות שהאדם עושה פועלות בעליונים, והגיד כ"ק אבי אדומו"ר הטעם דכוחן לפעיול בעליונים משום דשלוחי דרחמנא אנו וכח המשלח בהשליח וכמ"ש הרמב"ן בשור החורש שנחשב לבעליו כגרזן ביד החוצב בו, ע"כ בעשייתנו המצות נחשב כמו השי"ת הוא העושה אותן עכ"ד, אך כ"ז הוא כשהאדם מקבל עליו עול מלכות שמים תחילה שוב הוא חשוב ביד השי"ת כגרזן ביד החוצב בו, וא"כ המשל מתאים עם הנמשל, דכמו דהאי תורא בלי עול לא עביד מידי, כן המצות בלי קבלת עול מלכות שמים לא עבדין ופועלין בעולמות העליונים מידי:
3
ד׳וענין קבלת עול מלכות שמים נראה דלא סגי מה שמקבל עליו עול מצוה זו לעשותה, שעדיין איננו כגרזן ביד החוצב בו אלא כאלו עושה את חפץ עצמו שחפץ במצוה זו, ועיקר קבלת עול מלכות שמים הוא שיבטל את עצמו בכל פרטי מדותיו לרצון השי"ת, וכל מקום אשר יהי' שמה רוח ה' ללכת ילך, ואם חסר לו מדה אחת שאיננו מכניע אותה לרצון השי"ת עדיין עומד מבחוץ, ויש לבאר עוד יותר דהנה ידוע מדת מלכות שמים שכוללת כל שבע מדות העליונות כמ"ש לך ה' הגדולה וגו' ואח"כ לך ה' הממלכה, וע"כ המקבל עליו עומ"ש צריך שיכלול בו כל ז' מדות שיהיו כולן בטלין ונכנעין לרצון השי"ת, אך זה איננו דבר נקל כ"כ להיות בטל באמת בכל שבע מדותיו לרצון השי"ת, כי האדם הוא קרוץ מחומר, והן בעון חוללתי ובחטא יחמתני אמי, וצריכין לזה סיוע מיוחד:
4
ה׳ונראה דהנה ידוע שהמצות הן סגוליות כמ"ש הרמב"ן כי אין בטבע שהאוכל חלב יכרת, והמשלח את הקן יאריך ימים או יזכה לבנים כבמדרש, אלא שהמצות יש בהן כח נעלם סגוליי שבלתי מובן לשום אדם איך הוא הדבר הזה, ולמשל כח סגולת אבנים יקרות, וכח אבן השואבת את המתכות, כן אלפי אלפים פעמים ככה היא סגולת המצות שיש בהן כח נעלם גדול מאד למעלה ממסתרי הטבע, ומובן ממילא דהא דהמצות נקראין תרי"ג עיטין דאורייתא בלשון הזוה"ק ובלשין הרמב"ם שהם עצות מרחוק לתקן את הדעות וליישר את כל המעשים, דלאו דווקא כח הנגלה והנראה מהם שחיים הם למוצאיהם, אלא העיקר הוא כח הנעלם והסגולה שבהם לתקן את הדעות וליישר את כל המעישים, כל מצוה ומצוה יש לה סגולה מיוחדת:
5
ו׳ומכאן תוכחת מגולה כמה אדם צריך לדקדק במצות ולא יתברך בלבבו לאמור כמו שטעה בזה החכם מכל אדם באמרו אני ארבה ולא אסור, כי אף שבודאי לפי הטבע שפט בצדק שאיננו מעותד שיסור לבבו, שמגדר החכמה שיהי' הדבר ברור אצלו כאחותו כמ"ש אמור לחכמה אחותי את, וא"כ מאחר שהכתוב העיד עליו שהי' חכם מכל אדם, בודאי כך הי' הדבר ברור וכמו ששפט את טבעו וכחות נפשו, אבל באמת לא כך הי', כי כח הנעלם שבמצות האלקים הבין את דרכה והוא ידע את מקומה, וכח נעלם זה הביאו למה שהביאו, ומעתה מכ"ש לאנשים פחותים ממנו יותר מפחיתת טפה בערך ים הגדול עד כמה צריך להזהר, ודי בזה למבין:
6
ז׳ובהתבונן במצות ביכורים י"ל שסגולתה נמי עוצרת בתוכה כח נעלה למשוך את אדם לקבל עליו עול מלכות שמים, היינו לבטל את כל שבע מדות נפשו להשי"ת כנ"ל, והיינו כי ביכורים נוהגים בשבעת המינים, ובליקוטי תורה מהאריז"ל כי שבעת המינים שורשם במלכות שמים, מז' מדות עליונות עכ"ד, ואף כי אין לנו עסק בנסתרות, מ"מ יש לפרש גם בפשיטות בענין הביכורים, כי פרי חדש שאדם מתאוה לו מה גם אחר שעמל בהן שנה שלימה ורוצה אדם בקב שלו, וכשאדם רואה תאנה שביכרה וכו' והוא מפרישה לשמים, זה הוא פועל דמיוני למסור כל תשוקותיו לה' והשבעה מינים רומזים לשבע מדות, וכבר הגדנו שזהו ענין שבע מצות שיש בביכורים כמ"ש הרמב"ם, ע"כ י"ל שסגולת מצוה זו לעורר בישראל ענין ביטול שבע מדותיו לרצון השי"ת בכל ענינים לכל השנה, וע"כ ב"ק מברכתו הבאת בוכורים היום תשנה לשנה הבאה, ומכלל שכח סגולה זו נמשך לכל השנה, וזהו ענין קבלת עול מלכות שמים כנ"ל, והוא ראשית ויסוד לכל עניני עבודה כבזוה"ק הנ"ל, דאי לא קביל עלי' האי בקדמיתא לא עביד מידי, ולפי האמור מובן טעם דאסור להקדים תרומה לביכורים, כי בלי הקדמת עול מלכות שמים לא יוכל למפלח:
7
ח׳ולפי האמור יובן מה שהתרגש משה כאשר צפה שהביכורים עתידין ליפסק יותר מפסיקת כל הקרבנות, שהרי יחסר לישראל סגולה זו לעוררם להביאם לקבלת עומ"ש שהוא יסוד הכל, וכשחסר ומתמוטט ח"ו היסוד מתמוטט כל הבנין:
8
ט׳ולפי דרכינו זה יש לפרש מהו התיקון של השלש תפילות, דהנה התפלה יש בה ג' ברכות ראשונות וג' אחרונות, ואמצעיות אין להם סדר, ובש"ס יומא (דף מ'.) בענין הגרלה ומדסידרא לא מעכבא עיקר הגרלה נמי לא מעכבא, כן נמי י"ל בענין ברכות אמצעיות של תפילה, שמה"ט נתקן לכלול כולם בתפילת הביננו שיוצאין בה כשאי אפשר להתפלל כולם, א"כ יסוד ברכות התפילה הם שבע, וכן הוא בכל תפילות שבת ויו"ט ומוספין, והנה תפילה צריכה שתהי' בביטול עצום כל בחי' נפשו לה', ובמדרש ואתחנן שנמשלה תפילה למקוה וכבר פרשנו שכמו מקוה באם חיסר אפי' שערה אחת שלא הכניסה למקוה לא עלתה לו טבילה, כן הוא בענין תפילה כשחסר שום כח מכחות נפשו, וממספר ברכות התפלה שהן שבע נרמז שיש בהתפלה כח נעלם זה למשוך את לבב ישראל לבטל עצמם כנ"ל, והוא כענין מצות הביכורים וסגולתה כנ"ל, ע"כ תיקן התפילות במקום שנחסרו הביכורים:
9
י׳והנה הוסיף לומר שתיקן ג' תפילות בכל יום, היינו שבמדרש שטעם שצריכין להיות שלש מפני שינוי היום, ויש לומר דהיינו מה שהתפלות אבות תקנון, דהנה זה שצריך שיהיו כל כחות נפשו משוקעים בתפילה איננו דבר נקל, ומה גם בכל מיני שינוים שנתהיה לאדם פעם בשבט ופעם בחסד, אך זה הכח בישראל מכח האבות, אברהם בחסד יצחק בגבורה ופחד, יעקב בטרדת הגלות ואמר לא שקטתי ולא שלותי ולא נחתי ויבוא רוגז, נמצא כולם עמדו בכל מיני נסיונות נסיון עושר נסיון עוני כו' וכולם היו דבקים בתכלית בה' ובטלו כל כחות נפשם לה' והם הורישו לישראל שיהי' בכוחם לעמוד בכל מיני שינוים, וע"כ מרע"ה תיקן לישראל ומשך להם מכח זכות האבות שיהי' בכוחם לערוך תפילה הנרצית כנ"ל בכל עתות שהזמן משתנה, והם ג' תפלות:
10
י״אומעתה יש לפרש השלשה לשונות השתחואה כריעה בריכה, השתחואה שהיא פישוט ידים ורגלים היא ביטול ענין הראש והשכל שבאדם שע"כ הוא משונה משאר בע"ח שהולכים כפופי קומה והאדם בזקיפת קומה, ופישוט ידים ורגלים הוא היפוך מזה, מורה על ביטול בעוד השכל מאיר, כריעה היא בגוף, בריכה היא ברגלים כמו שפירשו המפרשים, מורה על ביטול ושינוי, הן בבחי' השכל הן בבחי' הגוף, ואפי' כשהוא בבחי' רגלים היינו בבחי' פחיתות נמי יהי' בכחו לערוך תפילה:
11
י״בוידבר משה והכהנים הלוים אל כל ישראל לאמור הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' אלקיך, ובספורנו הסכת צייר במחשבתך עכ"ל, ויש להוסיף בה דברים שזה עצמו תצייר במחשבתך שהיום הזה נהיית לעם, וזה כענין שכתוב בק"ש אשר אנכי מצוך היום ופירש"י לא יהיו בעיניך כדיוטגמא ישנה שאין אדם סופנה אלא כחדשה שהכל רצין לקראתה, כן נמי יש לפרש כאן שכל אדם יצייר במחשבתו כאלו הוא מושלך בגועל נפשו, והושיט הקב"ה היום את ימין חסדו ולקח אותו להיות לו לעם והוא יקרא שמו יתב' עליו שזה מעורר חפץ ותשוקה נמרצה עד כלות מנפש כמובן:
12
י״גוי"ל שרמז יש בזה לר"ה שבזוה"ק ויהי היום רומז לר"ה, והיינו עפי"מ שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שזה היום זכרון ליום ראשון שכתוב ויפח באפיו נשמת חיים, כן בכל ר"ה נותנים לאדם חיים חדשים מלובשים בקול השופר, וזהו שבספרי שהשי"ת הוא התוקע, והפירוש שהשי"ת מלביש את החיים בקולו של השופר, ויוצדק בו לומר היום הזה נהיית לעם לה"א, אך צריכין לצייר זה היטב במחשבתו ולהעמיק כוונתו בו, ובודאי יבוא מזה להתעוררות גדולה:
13