שם משמואל, כי תבוא י״בShem MiShmuel, Ki Tavo 12
א׳שנת תר"פ
1
ב׳במדרש זש"ה אשרי אדם שומע לי, מהו אשרי אדם שומע לי, אמר הקב"ה אשריו לאדם בשעה ששמועותיו לי, מהו לשקוד על דלתותי, אמר הקב"ה אם הלכת להתפלל בתוך בהכנ"ס אל תעמוד על הפתח החיצון להתפלל, אלא הוי מתכוין להכנס דלת לפנים מדלת וכו' על דלתותי ב' דלתותי:
2
ג׳ויש להבין מהו הכוונה בהא ששמועותיו לי, ומת"כ פירש ששמועתיו שהוא מבקש לשמוע הם לשם שמים, ועדיין אינו מספיק שזה לא הי' צריך להביא מקרא דנביאים שכל התורה מלאה מזה, ובק"ש לאהבה את ה"א ולעבדו, וברש"י שלא תאמר הריני לומד בשביל שאהי' עשיר בשביל שאקרא רב בשביל שאקבל שכר, אלא כל מה שתעשה עשה מאהבה וסוף הכבוד לבוא, ועוד יש להבין מהו הרבותא לכנוס דלת לפנים מדלת, ומכ"ק אדמו"ר הכהן הגדול זצללה"ה מאלכסנדר שמעתי בשם רבותיו בדברי הש"ס ברכות (דף ח'.) לעולם יכנוס אדם שיעור שני פתחים לבהכנ"ס ואח"כ יתפלל, שהשני פתחים הם יראה ואהבה:
3
ד׳ונראה לפרש דהנה בענין אהבת אדם למקום תמהו המחקרים איך יתכן זה, כי אהבה נצמחת מפאת התדמות, ומאחר שהמרחק בין אדם למקום הוא לאין שיעור איך תתכן האהבה, וכבר דיברו בו בספה"ק, והתירוץ לזה דכתיב בנים אתם לה"א ובכל איש ישראל יש בו חלק אלוק' ממעל והיא נקודה נפלאת בקרב איש ולב ומחמתה תתכן האהבה, אך אמרו ז"ל בברכות (ס"א.) יצה"ר דומה לזביב ויושב בין שני מפתחי הלב, ויש לומר ששני מפתחי הלב הם, מפתח אחד לחיצוניות הלב, שדרך בו נכנסה הקריאה להתעוררות, עורו ישנים משנתכם וכו' כמו שמעוררין את הישן, וכלשון הכתוב (יונה א' ו') מה לך נרדם קום קרא אל אלקיך, כך דעתו של אדם מעוררתי, ויש עוד מפתח מחיצוניות הלב לפנימיותו שאחר שחיצוניות הלב נתעוררה ונתרגשה נכנסת התעוררות ההיא לפנימיותו עד שמעוררת לנקודה הפנימית בקרב איש ולב עמוק, ויצה"ר יושב בין שני מפתחי הלב, וסותם בכפלים סותם בפני קול הקריאה מה לך נרדם כנ"ל, ואפי' כשנתעורר האדם ע"י שנכנסה הקריאה עכ"פ לחיצוניות הלב, עדיין סותם את מפתח השני ואינו מניח שתכנס ההתעוררות לנקודה פנימית של הלב, ומובן שמחמת סתימה זו א"א להאהבה הנסתעפת מנקודה פנימית של הלב לצאת לפועל, ונשארת האהבה מסותרת בפנימית הלב:
4
ה׳והנה מפתח החיצוני של הלב שבו נכנסה הקריאה כלשון הכתוב מה לך נרדם קום קרא אל אלקיך אולי יתעשת ה' לנו ולא נאבד, היא בחי' יראה, ואין הפירוש יראת עונש לבד אלא יראה שלא נאבד ונדחה מאת פני הקודש, וכמו שהגיד כ"ק אדמו"ר הכהן הגדול זצללה"ה מאלכסנדר בפירוש מה דאמרו ז"ל בברכות (ה'.) יזכור לו יום המיתה היינו שנלך ריקם מהעולם ח"ו עכ"ד, אך מפתח של פנימית הלב עד שמגיע לנקודה הפנימית [שאחר סילוק הסתימה של יצה"ר] מתעוררת באהבה בפועל כנ"ל, זהו הגורם בחי' אהבה, ומעתה מובן לפרש דברי קודש הנ"ל ששיעור שני פתחים הם יראה ואהבה, היינו שלב האדם נקרא בית הכנסת ששם מתכנסים כל כחות האדם, ושני מפתחי הלב כנ"ל הם השני פתחים, ופתיחת שתי הסתימות שעליהן הן בחי' יראה ואהבה כנ"ל:
5
ו׳וזה עצמו הם דברי המדרש אם הלכת לביהכנ"ס להתפלל אל תעמוד על הפתח החיצון, היינו שיסתפק בהתפעלות ורגש חיצוניות הלב, אלא הוי מתכוין לכנוס דלת לפנים מדלת כי דלת היא הסותמת את הפתח, ויתכוין לסלק גם את סתימת פנימית הלב עד הגיע אל נקודה הפנימית שהיא חלק אלקי ממעל, שתעורר באהבה בהתגלות:
6
ז׳וזהו הפירוש של המדרש אשריו לאדם בשעה ששמועותיו לי, היינו שלא יסתפק עצמו שחיצונית הלב תקבל השמיעה ותתפעל ותתרגש לבד אלא שהשמיעה תגיע לפנימית הלב עד נקודה הנפלאת שהיא חלק אלקי ממעל, וזהו ששמועותיו "לי" ואז יגיע לאהבה ודביקות הנדרשת:
7
ח׳ולפי דרכינו יש לפרש הא דתוקעין ומריעין כשהם יושבין ותוקעין ומריעין כשהם עומדין כדי לערבב את השטן, וברש"י כשרואה שושראל מחבבין את המצוות, ועדיין אינו מובן דבודאי השטן בא לקטרג ומביא חבילות חבילות של עבירות כנגדן, ואיך יהי' זה גורם עירבוב, אך י"ל דשמועת קול שופר שכתב הרמב"ם רמז יש בדבר עורו ושנים משנתכם וכו' הוא קול קורא מה לך נרדם קום קרא אל אלקיך והוא פתיחת מפתח חיצון של הלב בבחי' יראה, ואלו הן תקיעות דמיושב, ותקיעות דמעומד רומזין שלא יסתפק ברגש והתפעלות שבחיצוניות הלב אלא עוד יחדור לפנימית הלב עד נקודה הנפלאה כנ"ל עד שתצא האהבה המסותרת לפועל ובהתגלות, וזהו שפירש"י שישראל מחבבין את המצוות היינו שבאו לבחי' אהבה, והוא ע"י תקיעות דמעומד אחר תקיעות דמיושב שתקיעות דמעומד מגיעין עד פנימית הלב ומתעוררין באהבה, והנה אמרו ז"ל יומא בתשובה מאהבה זדונות נעשין לו כזכיות, וע"כ נעשה השטן מעורבב ואינו יודע מה לעשות, כי אם יביא עוד חבילות חבילות של עבירות כנגדן גם מהן יעשו זכיות ותתגדל כף הזכיות עוד יותר ע"כ בהכרח ישום יד לפה וישתוק מלקטרג:
8
ט׳ולפי מה שהגדנו שתקיעות דמיושב הן בחי' יראה ומעומד בחי' אהבה יש לומר עוד אף שגם בלשון התקיעה שברים תרועה אחת הן וכאלו כך אלו, מ"מ מצינו שבפירוש המלות הם שונים שבזוה"ק שתקיעה מלשון והוקענום שהוא לשון תלוי', שברים מלשון שבר תשבר ותרועה מלשון תרועם בשבט ברזל, ושלשה אלו מסירין את שלש קליפות הלב, ויש לפרש הלשון לטובה תקיעה מלשון ותקעתיו יתד במקום נאמן, שברים מלשון וירא יעקב כי יש שבר במצרים, ובב"ר פ' צ"א כי יש שבר זה הרעב כי יש סבר זה השבע, כי יש שבר ויוסף הורד מצרימה, כי יש סבר ויוסף הוא השליט, כי יש שבר ועבדום וענו אותם, כי יש סבר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, ועוד שם במדרש אל תהי קורא יש שבר אלא יש סבר, שראה באספקלריא שסברו במצרים וכו', הרי שלשון שבר משמש דבר והפיכו, וכן נמי יש לפרש הלשון שברים מלשון תקוה טובה, וכן תרועה מלשון ריעות ותרועת מלך בו שבתרגום ושכינת מלכיהון ביניהון, וע"כ תקיעות דמיושב שבבחי' יראה לסלק הסתימה מתפרשין כלשון הזוה"ק הנ"ל להסיר שלש קליפות הלב ותקיעות דמעומד שהם בבחי' אהבה מתפרשין לדביקות אהבה כנ"ל:
9