שם משמואל, נצבים א׳Shem MiShmuel, Nitzavim 1
א׳שנת תר"ע
1
ב׳בתנחומא הפוך רשעים ואינם ובית צדיקים יעמוד וגו' כל זמן שהקב"ה מסתכל במעשיהם של רשעים ומהפך בהם אין להם תקומה כו', הנה כ"ק אאמו"ר זצללה"ה אמר שאין הפי' מעשיהם של רשעים העבירות שעושים, דא"כ מה שייך לומר מסתכל ומהפך בהם, אך הכוונה על המצוות שעושים, דהקב"ה מסתכל ומבחין בהם דאם יתהפך עליו הגלגל לא יעמוד בהמעשים טובים האלו לכך אין מעשיהם נחשבים אצלו כלום, ובית צדיקים יעמוד דמה שיהי' עמהם הם עומדים על מקומם ועושים מעשים טובים, עכתדה"ק:
2
ג׳ויש להוסיף ביאור דמעשה צדיקים נעשה ברעותא ועומקא דלבא בנקודה הפנימית שבלב ע"כ אין לה שינוי והוא כמשלח נקודה בתוך העיגול, דאף שיהפך הכדור ממעלה למטה תשאר הנקודה בתוכה על עמדה כמו שהי', משא"כ מעשה רשעים דאף שעושים מעשים טובים אינם עושים מרעותא דלבא רק בחיצוניות, ממילא כשיהפך עליו הגלגל ישתנה מכל וכל:
3
ד׳וזהו הענין שרצה מרע"ה בכריתת ברית בין ישראל להקב"ה, דהנה הרב ז"ל מלאדי כתב דכריתת ברית בין אוהבים איננה על זמן של עכשיו, דאז כשהם אוהבים א"צ כריתת ברית, אך הברית היא אלהבא דאף כשיתבטל הדבר ותתבטל האהבה ישארו בברית אהבה, וזהו שהכניס משרע"ה בלבות ישראל בזאת הברית שיהיו מעשיהם מעומקא דלבא וממילא לא יהי' שינוי למעשיהם מאחר שעצם שלהם היא כן, ואף אם עושים איזה דבר רע ח"ו היא רק במקרה, והבחי' לזה אם העשי' היא מעומקא דלבא היא ברשפי אש שלהבתי' וגו' אבל כשעושין בקרירות היא רק מחיצוניות הלב ולא ממקור החיות, וז"ש לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבוש שנים ופירש"י מלובשים בכפל נתון תתן, פתוח תפתח, הענק תעניק, כל אלו מצילין אותן משלג גיהנם עכ"ל, כי הגיהנם של שלג בא מחמת עשיית המצוות בקרירות, והיינו שאין העשי' באה מפנימיות הלב ממקור החיות ששם היא ברשפי אש כנ"ל, ומאחר שהוא עושה מחיצוניות עונשו גיהנם של שלג, אבל לא תירא לביתה משלג וגו' שכפל הלשון היא המקור והפעולה, להורות שהעשי' היא ממקור החיות פנימיות הלב:
4
ה׳וז"ש במ"ר לפי שהיו ישראל יוצאין מפרנס לפרנס ממשה ליהושע לפיכך עשאן מצבה כדי לזרזן, דלכאורה אינו מובן במה עשה אותם מצבה, ולהנ"ל יובן דכיון שהכניס בלבם שיעשו מעומקא דלבא א"כ עשה אותם מצבה שלא יפלו ח"ו דאף שילכו מפרנס לפרנס ממשה ליהושע, דפני משה כפנו חמה ופני יהושע כפני לבנה וזקנים שבאותו הדור אמרו אוי לאותה בושה או לאותה כלימה והיתה הנהגה אחרת, דמרע"ה הי' מות והנהגתו היתה בדרך אחר מוהושע והדור ראו תמיד נסים ונפלאות השי"ת משא"כ ביהושע שהדור באי הארץ היתה עבודתם להתחזק באמונה, ועוסקים בעניני עולם חורשין וזורעין, ומאמינים בחיי עולם וזורעים, א"כ היו יכולין ליפול ח"ו ממדריגתם וזה שעשה להם משה מצבה שיקוים בהם ובית צדיקים יעמוד, ובאמת בכל ש"ק מתעוררת נקודה שבלב ששבת שהיא יום השביעי כנקודה בתוך שש קצוות, וזה שאמר התדב"א ימים יוצרו ולו אחד בהם זה יום השבת לישראל:
5
ו׳וזה הענין שקורין פ' נצבים קודם ר"ה, דהנה ר"ה שהיא בחודש השביעי ג"כ כנקודה בתוך שש קצוות ומזה עצמה בא הדין בר"ה לדון על כל המעשים כמה פנימיות יש בהן לכך קורין פ' נצבים מקודם להזכיר הכריתת ברית עם ישראל להורות שהם עושין מעומקא דליבא והם עצמם פנימיות, ולכך באה הכפרה ביוהכ"פ, דבאמת ישראל הם בפנימיותם טובים ומעשיהם מעומקא דלבא כנ"ל ואף אם עושים איזה עבירה ח"ו היא רק במקרה לבד לא בעצם ח"ו ולכך בנקל להטהר מהם וז"ש במ"ר תולדות פרשה ס"ה ר' לוי אמר משל לקווץ וקרח שהיו עומדין על שפת הגורן ועלה המוץ בקווץ ונסתבך בשערו עלה המוץ בקרח ונתן ידו על ראשו והעבירו, כך עשו הרשע מתלכלך בעוונות כל ימות השנה ואין לו במה יכפר, אבל יעקב מתלכלך בעוונות כל ימות השנה ובא יוהכ"פ ויש לו במה יכפר, שנא' כי ביום הזה יכפר עליכם ע"כ, והכוונה כנ"ל דעשו הוא חיצוניות ואף שנמצא אתו מעט טוב הוא רק בחיצוניות והרע הוא בעצם בפנימיותו משא"כ ישראל הם פנימיות ואף שיש אצלם מעט רע ח"ו איננו אחד עם עצמיותם כי עצמיותם היא טוב והחטא הוא רק במקרה ע"כ בנקל להכבם ממנו, וזהי מצוות שופר בר"ה, דהוא לעורר את הפנימיות הלב, דלבות ישראל בעצם הם טוב רק מכוסים בלב האבן וצריכין לסלק האבן, וכמ"ש במ"ר ויצא וגללו את האבן מעל פי הבאר:
6
ז׳ובזה מובן הגמ' תוקעין כשהן יושבין ותוקעין כשהן עומדין, דעיקר ר"ה הוא מלכיות כדי שתמליכוני עליכם ובמה בשופר, ומלכות היא רק אצל ישראל שהקב"ה נקרא מלך ישראל דישראל הם פנימיות והקב"ה מתיחס עליהן, וז"ש ובמה בשופר, כי נראה שקאי גם על שתמליכוני עליכם, וכן הוא בריטב"א דע"י השופר מסלקין את האבן מהלב, ונצמחה מזה מלכות, דשופר הוא פנימיות כמ"ש ז"ל מאן דנפח מתוכו נפת, וממילא מעורר כח הפנימי א"כ נסתלקה האבן מעל הלב, ויכולין לומר מלכיות:
7
ח׳ובזה יש לומר הטעם שאין תוקעין בשבת, שבשבת אין צריכין סיוע לעורר נקודה הפנימית ע"י השופר רק השבת בעצמה עושה זה כנ"ל, וע"כ אנו אומרים בזמירות קבלת שבת קומי צאי מתוך ההפכה מפני שאז מתעוררת נקודה הפנימית מעומקא, היפוך ממה שנאמר הפוך רשעים ואינן כנ"ל, וזה שתוקעין כשהן יושבין כדי שיתעורר הלב עוד קודם ברכת מלכיות ויהיו ברכות מלכיות נאמרין בלב טהור כנ"ל, וז"ש כדי לערבב השטן, דהוא מלך זקן וכסיל ועבודתו להזקין וליישן הדבר ושלא להתעורר בעבודת השי"ת מעומקא דליבא וכשתוקעין כדי לעורר הלב היפוך רצון השטן א"כ הוא מתערבב ומתבהיל:
8
ט׳למען ספות הרוה את הצמאה פרש"י למען שאוסיף לו פורענות על מה שעשה עד הנה בשוגג והייתי מעביר עליהם וגורם עתה שאצרפם עם המזיד ואפרע ממנו הכל, הגם שדברי רש"י ז"ל אינם מובנים מדוע הוא כן, מ"מ מדבריו למדנו אחר שמדה טובה מרובה ממדת פורעניות, דעל אחת כמה וכמה בעבודת השי"ת שאדם עושה כל השנה וכל המעש"ט ותפלות שנעשו בלא דעת ובלא כוונה, שאינן חשובין רק שוגג, ואח"כ בר"ה ויוהכ"פ שישראל מעוררין עצמן בעומק הלב א"כ מצטרפין הכל על מה שעשו עד עתה בלא דעת ובלא כוונה, וכאלו נעשה הכל בכוונה רצוי':
9
י׳להבין שינוי לשון הכתוב כאן כתיב ימל ד' אלקיך את לבבך ובפ' עקב ומלתם את ערלת לבבכם, דהנה כתיב אשר ברא את האדם ישר, היינו שאין לו שום נטי' לצד אחד יותר, ע"כ הבחירה חפשית אצל אדם, אך ע"י העוונות נעשה מכסה ואוטם לחלל הימיני שבלב ששם משכן הנפש דקדושה, וממילא עי"ז מתגבר חלק הרע שמשכנו בחלל השמאלי שבלב, וכמו שפי' הרבי ר"ב מפשיסחא זצללה"ה דברי הפייט, בראותי כל עיר על תלה בנוי' ועיר אלקים מושפלת עד שאול תחתי', שעיר היא מלשון התעוררות שכל התעוררות לדברים חומרים על תלה בנוי' שאין להתעוררות ההיא מכסה ואוטם, אבל עיר אלקים היינו התעוררות לדבר אלקים מושפלת עד שאול תחתי', שהרי יש מכסה ואוטם שאין מניח לו להתעורר כראוי:
10
י״אוהנה האוטם הזה שפעל אדם במעשיו יש כח ביד האדם להתאמץ בתוקף ועוז להסיר את האוטם הזה ע"י יגיעה בתורה וצדקה וע"י שמירת שבת שנא' ביום השבת יפתח, ויש כח ביד האדם באמצעות שמירת שבת להתגבר שלא יחזור ויסתום רק ישאר פתוח, והנה אוטם זה נקרא ערלת הלב וכמו ערלת הגוף שהיא תוספות ואיננה מצורת הגוף כמ"ש במ"ר לך לך (פ' מ"ו א') מה התאנה אין בה פסולת אלא עוקצה בלבד, כך הערלה העבר אותה ובטל המום, כי זה הוא חלק זוהמת הנחש לבד, כ"כ ערלת הלב היא דבר תוספות שאיננה מצורת בריאת האדם, כי ברא את האדם ישר וכנ"ל, וזה שפרש"י ערלת לבבכם אוטם הלב וכיסויו, אבל החלק הרע שמשכנו בחלל השמאלי שבלב שהוא מחלקי האדם אינו נקרא ערלה, וזה שבפסוק ומל ה' אלקיך את לבבך וגו' לא נזכרה ערלה וזאת הבטחה אחרת שהשי"ת יסור התשוקה מחלק הרע שמתאוה לדברים גשמיים ויוסיף זו התשוקה על חלק הטוב שתהי' כל התשוקה רק לאהבת ה', וז"ש ומל וגו' לאהבה, ולעומת זה שכל התשוקה תהי' במקום שצריך להיות נאמר ונתן ה' אלקיך את כל האלות האלה על שונאך וגו' שהאלות הן כחות הסט"א יסור מישראל ויוסיף על אויביך ועל שונאיך שהם חלק הסט"א:
11
י״בושב ד' אלקיך את שבותך בתרגום יונתן תיובתכון, נראה לבאר הדברים, דתשובה מגעת עד כסא הכבוד, ומי הוא אשר יכול להגיע שמה, אך השי"ת הוא העושה ומקרב לבם של ישראל לתשובה, ועשייתו של אדם היא רק הרצון, ואחר שהשי"ת מגביהו אז יכול שוב בעצמו לשוב, וז"ש ואתה תשוב, דלכאורה אינו מובן הלא כבר כתיבה כמה פעמים תשובה, ולהנ"ל יובן דאחר שהקב"ה הגביהו אז יכול לשוב:
12
י״גלא בשמים הוא פרש"י שאלו היתה בשמים היית צריך לעלות אחרי' וללמדה, ולהבין האיך יכולין לעלות לשמים, ונראה דע"י שמירת הברית יכולין לבוא לזה, דר"ת מי יעלה לנו השמימה, אותיות מילה וס"ת הוי', דע"י שמירת הברית באין למקום גבוה מאוד וז"ש במ"ר בזאת יבא אהרן אל הקודש זו שמירת הברית וז"ש כאן כי המצוה הזאת:
13
י״דלא נפלאת הוא ממך, הענין דרש"י כתב אלו היתה בשמים כו' וקשה האיך יכולין לבוא לשמים, וע"כ צ"ל דאלו היתה המצוה כן היו יכולין וכמו שאמר כלב עלה נעלה אלו הי' מרע"ה מצוה לנו לעשות סולמות ולעלות לשמים כו' והיינו מצד השליחות ששלוחו ש"א כמותו, וא"כ תשובה שהיתה המצוה כן ממילא יכולין לבוא וא"כ לא נפלאת הוא והבן:
14
ט״וכי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני הרבי ר"י ז"ל פי' דבגד נעשה מקדש עצמך במותר לך, ומעיל מדברים שנצטוה עליהן, ויש להוסיף בזה לפי דרכו בזה הפי' בגדי ישע ומעיל צדקה, דמבגד נצמחה ישועה, דאם אדם מקדש את עצמו במותר לו אז אין המקטריגים יכולים לקטרג, דהקב"ה עושה מדה כנגד מדה ואחר שאדם ויתר ועשה לפנים משורת הדין אף הקב"ה מוותר כנגדו ועושה עמו לפנים משה"ד, ומעיל צדקה היינו אם הוא עושה רק עפ"י הדין, א"כ מה שהקב"ה עושה עמו הוא רק מטעם צדקה וז"ש הפייט ואתה במשפט תעשה צדקה, דאחר שאדם עושה לפנים משה"ד וא"כ גם הקב"ה עושה כן, וזהו בדינא, ובכן יקבל אדם על עצמו שמהיום יקדש א"ע במותר לו, וזה יועיל לו לצאת זכאי בדין והבן:
15