שם משמואל, קרח א׳Shem MiShmuel, Korach 1
א׳שנת תר"ע
1
ב׳להבין ענין קרח, הנה בליקוטי תורה מהאריז"ל וז"ל דע כי כשתסיר הבל ממשה תשאר קרח, והענין כי בהבל היו בו ל"ז נצוצים טובים וכל ש"ח רעים רק במשה נתקנו כולם, אמנם הש"ח רעות שהיו מתאחזים בהבל מצד הרע הנה הם סוד גלגול קרח כי הוא גי' ש"ח, נמצא כי גם קרח עקרו מהבל, אמנם כאשר נאמרה פ' זו שהוא עון ויקח קרח אז נתעבר בו רוח קין מצד הרע וז"ש ויקח קרח שארז"ל שלקח מקח רע לעצמו ונאבד מן העולם עכ"ל:
2
ג׳ולהבין כל זה נתבונן במהות קין והבל שבשניהם יש בהם צד הטוב וצד הרע, אשר לכאורה יפלא שלא מצינו בהבל שום חטא גם מדוע הומת, ונאמר דהנה ידוע ששמות בני אדם הם עצם מהותם מה גם שמות הכתובים בתורה, והנה בקין נאמר ותאמר קניתי איש את ה' ותקרא את שמו קין ומזה נראה כי קין הוא לשון קנין וכל קנין הוא דבר יש ונפרד, אך היא תיקנה זאת באומרה את ד' שאיננו דבר נפרד לעצמו רק את ה', וא"כ יש בשם הזה שתי בחי' והן אחת מצד הרע שהוא יש ונפרד בפני עצמו ומזה תוצאת כל הכפירות וכל הרעות, ומזה מסתעף כל ענין ע"ז, וזה שורש פורה ראש ולענה, אך יש בו בזה גם צד טוב ודבר טוב לעבודת ה' להיות לבו חזק לעומת כל המתקוממים נגדו להפריעהו מעבודת ד' והוא כענין שנא' ויגבה לבו בדרכי ה', וחייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, ולעולם יראה אדם עצמו כאלו חציו זכאי וחציו חייב וכל העולם כולו כאלו חציו זכאי וחציו חייב עשה מצוה אחת אשריו שהכריע א"ע ואת כל העולם כולו לזכות, אבל זה צריך שמורה יתירה שיהי' רק בענין עבדות ד' ולא יתערב בו שום צד ישֶות וגאות בפני עצמו ח"ו, הרי שתי בחי' שהיו בקין ואלו רצה הי' נמשך לצד הטוב, אך הוא הלך בדרך הרע עד שכפר ואמר לית דין ולית דיין והרג את אחיו את הבל, ועבר על ע"ז וג"ע וש"ד כמאמרם ז"ל:
3
ד׳והנה שם הבל מורה להַבֵל את כל קניני עוה"ז להיות בעיני עצמו כהבל שאין בו ממש, אך בזה יש ג"כ שתי בחי' מצד הטוב ומצד הרע, שאם הוא יודע ומכיר בחסרונו ומשתוקק להשלים עצמו כאיש הטובע בנהר והושיט לו הקברניט את החבל והוא אוחז בו להציל את נפשו ויודע שמבלעדי זה אין לו חיים כלל, זה חלק הטוב, אבל באם הוא בעצמו כמתייאש ואיננו משתדל לשאוב לו חיים זה חלק רע, והנה בהבל מצינו והבל הביא גם הוא וגו' היינו שמעצמו לא התעורר להקריב קרבן לקרב א"ע לד' והי' בעיני עצמו כמתייאש, אך נגרר אחר מעשה קין שראה שהוא הקריב קרבן הקריב גם הוא, וזה הי' חטאו של הבל ע"כ נהרג, והנה לפי דברי האריז"ל הנ"ל חלקי הטוב שהיו בהבל כולם הותחלו לתקן ע"י מרע"ה וקרח, והנה משה ע"י ענותנותו הגדולה שהעידה עליו התוה"ק והאיש משה ענו מאוד מכל האדם וגו' ובאדר"נ כ"ד מוכי שחין היו בירושלים ונפשו של משה היתה שפלה מהם והוא ממש כשם הבל שהי' בעיני עצמו כהבל שבהבלים, אך עם כל זה לא התייאש בעצמו ח"ו, אדרבה הי' עולה מעלה אחר מעלה עד שעלה אל אלקים וכמ"ש הזוה"ק שכל עליות בנ"א הם בעניני עוה"ז ועליות מרע"ה היו אל אלקים יע"ש, וכמפורש בעניניו בכתוב ויצא משה וגו' ויהרוג את המצרי, ואח"כ בכוש וכמבואר בילקוט היותו יחידי שם מלך ועמד בנסיון ולא נתבטל כלל ח"ו ותיקן כל ענין הבל כראוי להיות, וקרח ג"כ רצה לתקן ענין הבל היינו ש"ח חלקים שבו מצד הרע שאמרנו שהוא ענין ביטול ויאוש בעצמו, וידועין דברי הרמב"ם הלכות דעות דרפואת מדות רעות היא לאחוז להיפוך עד קצה האחרון, וע"כ לתקן את הביטול והיאוש העתיק עצמו לקצה האחר לגמרי היינו להיות כענין מ"ש ויגבה לבו בדרכי ד' להיות עובד בהתלהבות גדולה, אך לא שמר א"ע שלא יתערבו בו עניני יֶשות וגיאות עד שהרהיב עוז בנפשו לחלוק על מרע"ה ורצה להיות כה"ג, וזה בעצמו הוא מדת הרע שבקין ע"כ נתעבר בו חלקי הרע שבקין, והבן:
4
ה׳ובקשתם גם כהנה, להבין מה זו קושיא וכי מי יחוש חוץ מהם שהיו דבקים בהשי"ת והרגישו מתיקות העבדות ה', והנה בזוה"ק דלכן כהן נקרא קדוש ולוי טהור דכהן היינו נבדל, יעיי"ש, והיינו להיות נבדל גם מעצמו שלא ירגיש בטובת עצמו כלל, דאהרן הי' איש מרכבה ומחשבתו תמיד היתה קשורה במקום עליון אעפי"כ השפיל א"ע לפחותי העם לעשות שלום ביניהם, ובין איש לאשתו, והוא מחמת שהי' נאמן ואוהב להשי"ת ועשה כל מה שהי' ביכלתו להיות נצמח מזה טובה לעבדות ד', ולא השגיח על עצמו כלל, וזהו איש חסד, לגמול לחבירו חסדים, ואין כוונתו לעצמו כלל, וע"י כן בכחו להמשיך חסדים מלמעלה למטה אעפ"י שאינם שוים ושלא הרויחו במעשיהם זה, וז"ש ובקשתם גם כהנה, אחר שאתם הייתם מרגישים מתיקות עבדות השי"ת ורצונכם להרגיש עוד יותר ולעלות מעלה מעלה א"כ כוונתכם לעצמכם ואין זה מדת כהן:
5
ו׳במ"ר למה חלק קרח על מרע"ה אמר אני בנו של שמן בן יצהר שנא' תירושך ויצהרך וגו' תירוש זה יין ויצהרך זה השמן ובכל משקים שתתן את השמן תמצא עליון ולא עוד אלא שכתוב אלה שני בני היצהר וגו' וכי יש לשמן בנים אלא זה אהרן ודוד שנמשחו בשמן המשחה אהרן נטל כהונה ודוד מלכות, אמר קרח מה אלו שנמשחו בשמן המשחה בלבד נטלו כהונה ומלכות אני שאני בנו של שמן איני נמשח ונעשה כהן ומלך מיד נחלק על משה, ע"כ:
6
ז׳להבין הדברים, בש"ס יומא אמרו לי' ייתון בני עממין לשלם דעבדין עובדא דאהרן וכו' ופי' המפרשים ובס' עבודת ישראל מהמגיד זצללה"ה מקאזניץ דהעיקר העבודת היום היתה על ידיהם והיו הם עושין עובדא דאהרן ברוחניות יע"ש, ונראה שמה שעיקר עבודת היום ברוחניות לא הי' נצרך שתהי' בכה"ג דווקא כי נשמת ישראל כולם המה קומה אחד שלימה, וכמו כהן העובד עבודה ביד נחשב שכל גופו עובד לא היד לבד, כמו כן נשמה העובדת ברוחניות נחשב כמו הכה"ג הי' עובד שהרי הוא אבר מאבריו מאחר שהכל אחד, אבל הגופים מאחר שהם נפרדים ע"כ צריך שתהי' העבודה בכהן דווקא והנה זה הי' טעות קרח באומרו כי כל העדה וגו', היינו שקדוש הוא נבדל ומאחר שכל העדה כולם נבדלים מהגוף, א"כ אף עשייתם הגשמי נחשבת כמו עשיית נשמה וא"צ לזה העבודה כה"ג דווקא רק כל מי שעובד עבודה נחשב כמו עבודת כה"ג שהי' הוא העובד שהרי הוא כאחד מאבריו כנ"ל, ובאמת מצינו מרע"ה שהי' לוי משורר ושוער, וכה"ג וחולק בקדשי שמים, והוא מצד כי גוף של משה נזדכך ועלה במדריגת הנפש, ובמ"ר וזאת הברכה כי גופו של משה קדוש יותר ממלאכים יע"ש, וגופו לא נעשה מסך מבדיל בין הנפש, וע"כ אפי' פעולת גופו נחשבת פעולת הנפש לבד, וע"כ הי' יכול להיות הכל כנ"ל:
7
ח׳והנה קרח חשב שגם כל העדה באשר שכולם הם קדושים אין הגוף שלהם מסך מבדיל, ועל עצמו חשב עוד יותר היינו שנזדכך עד מאד כמו משרע"ה, והנה במ"ר אמור כתיב וילבש מדיו שנעשה מדתם כמדתו וכתיב בשאול משכמו ומעלה גבוה מכל העם כיון שהלבישו בגדיו היו נכונים לו כמדתו, הא למדת שאפי' יהא אדם קצר ונתמנה מלך נעשה ארוך, לפי שבשעה שנמשח בשמן המשחה נעשה משובח מכל אחיו יע"ש, והנה חשב קרח שמה שאהרן משתמש בכה"ג הוא מחמת שנמשח בשמן המשחה ונשתנה גם הגוף לטובה וכן דהמע"ה, וזה שני בני יצהר שהם דוד ואהרן שנמשחו בשמן המשחה, וע"ז אמר אני בנו של יצהר שהוא בנו של שמן היינו שנזדכך גופו עד שאיננו מסך מבדיל בין אור הנשמה ושב כולו אור על אחת כמה וכמה שיכול להיות כה"ג, אבל באמת טעה בזה שאף שהם קדושים והגוף בטל להנפש, אבל עכ"פ לא הגיע למעלת מרע"ה שהגוף נעשה כולו נפש, וע"כ אמר מרע"ה בקר ויודע וגו' להקטיר קטורת, שמקשים למה קטורת דווקא לא קרבן אחר והם אמרו ע"ז אתם המיתם את עם ד' וכמ"ש הרמב"ן יע"ש, אך הטעם דקטורת הוא לשון קישור, והיא שבקטורת יש י"א סמנים ואחת מהן חלבנה וע"י שאר סמני הקטורת גם החלבנה נהפכת להיות מעלה ריח טוב, וא"כ הי' שפיר בחינה, שאם כדבריכם שגם הגוף נהפך להיות טוב א"כ אתם שייכים לעבודת הקטורת:
8
ט׳בזוה"ק בראשית (י"ז.) במאמר יהי רקיע בתוך המים בעובדא דבראשית הוה מחלוקת שמאלא בימינא כו' עמודא דאמצעיתא דאיהו יום תליתאי אעל בינייהו ואפריש מחלוקת כו' כגוונא דא מחלוקת קרח באהרן שמאלא בימינא אסתכל משה בעובדא דבראשית אמר לי אתחזי לאפרשא מחלוקת בין ימינא לשמאלא אשתדל לאסכמא בינייהו ולא בעי שמאלא ע"כ יע"ש:
9
י׳ולהבין זה נראה דהנה אמרו ז"ל מים התחתונים בוכין ואומרין אנן בעינן ליהוי קדם מלכא וזה ענין מחלוקת שכ' הזוה"ק, ועמודא דאמצעיתא דעל בינייהו ואפריש מחלוקת היינו שאף שהמים התחתונים אינם ראויין ליהוי קדם מלכא, מ"מ הם מקבלים השפעה ע"י אמצעית עמודא דאמצעיתא, וזה הוא הרקיע המבדיל בין מים למים, היינו שהמים התחתונים הם מקבלים השפעה מעליונים באמצעות הרקיע, והנה כה"ג הי' בקרח שרצה בכהונה גדולה כענין המים התחתונים שאומרין אנן בעינן ליהוי קדם מלכא, וז"ש אסתכל משה בעובדא דבראשית אמר לי אתחזי לאפרשא מחלוקת בין ימינא לשמאלא אשתדל לאסכמא בינייהו, היינו שקרח יקבל השפעתו באמצעות משה אף שבפני עצמו בלתי ראוי לכך לקבל בלי אמצעי, מ"מ עכ"פ יהי' לו ע"י אמצעית משה, וזה לא רצה קרח וז"ש המ"ר אח נפשע מקרית עוז זה משה, היינו שמשה הי' לו לקרית עוז שע"י יקבל קדושה העליונה והוא פשע בו, ובזוה"ק פ' קרח קרח אזיל במחלוקת כו' פלוגתא דשלום כו', ת"ח לית עלמא קאים אלא על שלום כו' ומה היא שבת דאיהו שלמא דעילאי ותתאי, משמע מזה דפלוגתת קרח היתה על שבת, והיינו דשבת מיני' שתא יומין מתברכין וכל שפע וקדושה שבאה לעולם הכל הוא באמצעות שבת וקרח לא רצה באמצעי כנ"ל ע"כ פליג על שבת והבן:
10
י״אואני הנה נתתי לך משמרת תרומותי ברש"י משל למלך שנתן שדה לאוהבו ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכאין בא אחד וערער על השדה אמר המלך כל מי שירצה יבא ויערער לנגדך הריני כותב וחותם לך ומעלה בערכאין, אף כאן לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן על הכהונה בא הכתוב ונתן כ"ד מתנות כהונה לברית מלח עולם ע"כ, ויש להבין הלא מה כתיב יותר כאן ממ"ש בפ' תרומות הלא כבר כתוב שם, ואם שניתנה כאן בברית מלח הלא כל התורה כולה ניתנה בברית:
11
י״בונראה דהנה כל ברי' וברי' לפי מהותה כן הוא מזונותה וישראל שהם מובדלים מהאומות כמו כן מזונם מובדל שאסורים בשקצים ורמשים וברש"י תהלים תורתך בתוך מעי שמאכלו עפ"י התורה, וזה שבפ' זו נאמר שכל פרנסתו ומאכלו של אהרן משלחן גבוה בארצם לא תנחל אני חלקך וגו' משלחני אתה אוכל, א"כ בהכרח לומר שגם מהותו נשתנה לשבח עד שמאכל שלפי מהותו אינו רק משלחן גבוה, וזה לא הי' נשמע משאר הפרשיות של תורה שנאמרו בהן מתנות כהונה, ששם לא נאמר שמאכלו הוא רק משלחן גבוה דווקא, ובאלשיך עמאה"כ ונתן לי לחם לאכול היינו שאף בגלות יהא השפעתו דווקא ע"י הקב"ה לבדו לא באמצעות השר של ארץ ההוא:
12
י״גוהנה שבת הוא תפארת מדת יעקב ע"כ כל מאכל שבת אף בגלות אין השפעתו ע"י אמצעות השר רק מהשי"ת בעצמו, ובאמת המאכל של שבת הוא מושפע ממקום עליון גבוה מאד כעין משלחן גבוה קזכו, ובכל שבת יש לנשמות ישראל עלי' ואפי' ע"ה אימת שבת עליו, ע"כ המאכל שהוא לפי מהותו של אדם כנ"ל הוא מושפע ג"כ ממקום גבוה, וע"כ כ' האריז"ל שמאכל של שבת אינו מגשם, והנה בשבת מיני' שתא יומין מתברכין, וכ"כ במק"א דכל כך שאדם שם מעצור לרוחו בכל ימות השבוע לבלי להתגשם מחמת זכירתו את יום השבת כמו כן הוא מתברך כל ימות השבוע מברכת השבת, וא"כ לפי האמור פרנסתו של כל ימות השבוע ג"כ אינה הולכת ובאה ע"י אמצעות השר הארץ רק מהשי"ת לבדו וממקום עליון כנ"ל:
13
י״דשלש סעודות, הנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה אמר דלכך לא נקרא סעודה השלישית רק שלש סעודות לומר כיון שהג' סעודות ש"ש הם כנגד האבות ויעקב כלול בתרין, א"כ הסעודה השלישית יש בו מענין כל הסעודות, עכת"ד, ולפי האמור נראה שמי שלא קיים עונג פנימי כראוי בהשני סעודות ראשונות, יכול לקיים בהסעודה השלישית, ובאמת שבסעודה השלישית יותר נקל לבוא לעונג הפנימי דבשתי סעודות שהם כנגד אברהם ויצחק יש להם מצרים עשו וישמעאל כנודע, והם מונעים בצד מה את איש הישראלי לבוא לעונג פנימי אף שבשבת אין להם שליטה כ"כ, אבל בסעודה הג' שהיא נחלת יעקב נחלה בלי מצרים אז יותר נקל לבוא לעונג הפנימי, וע"ז אמרו קריבו לי חזו חילי דלית דינין דתקיפין לבר נטלין ולא עאלין הנך כלבין דחציפין, ואולי מה ששתא יומין מינייהו מתברכין הוא ג"כ מסעודה השלישית דלית בה מצרים ומעיקין:
14