שם משמואל, קרח ב׳Shem MiShmuel, Korach 2

א׳שנת תרע"ב קרח ור"ח תמוז

ב׳להבין ענין קרח אוש גדול כמוהו מאין נצמח אשר בפתע פתאום אחר שהי' חכם גדול ובעל רוח הקודש, ולשעה קלה נהפך להיות כופר בתורה מן השמים, ובילקוט שאמר שמלבד עשרת הדברות לא אמר הקב"ה אלא מלבך אתה בודאן, ועוד דהנה בסנהדרין קמפלגי תנאי אי עדת קרח יש להם חלק לעוה"ב, ומסקנא דיש להם חלק לעוה"ב ועליהם אמרה חנה ה' ממית ומחי' מוריד שאול ויעל, וכן הוא במדרש דבר מוסכם שיש להם חלק לעוה"ב, ויש להבין הלוא הלכה מרווחת במשנה שהאומר אין תורה מן השמים חוץ מפסוק אחד וכו' אין לו חלק לעוה"ב, וזה שכפר בכל התורה לבד מעשרת הדברות מדוע לא דיברו בו כלל שבשביל זה לא יהי' לו חלק לעוה"ב:

ג׳ונראה דהנה במדרש אח נפשע מקרית עוז זה קרח שחלק כנגד משה ומרד וירד מן הכבוד שהי' בידו וכו' ומדינים כבריח ארמון שחלק על משה ועל המקום, ויש להבין מ"ש שירד מן הכבוד שהי' בידו התינח אם לא הי' לו עונש אחר אלא שניטל ממנו כבודו שהי' לו, אבל זה שהי' מן הבלועים והשרפים ושירד חיים שאולה למה להמדרש לכתוב שירד מן הכבוד שבודאי אין לו כבוד בשאול שהלך שמה:

ד׳עוד במדרש והובא ברש"י שאמר טלית שכולה תכלח פטורה או חייבת אמר לו משה חייבת, בית מלא ספרים מה שתהא פטורה מן המזוזה וכו' התחיל משחק עליו אפשר חוט אחד של תכלת פוטר את כל הבגד זו שכולה תכלת לא תפטר את עצמה וכן במזוזה, ואיתא בספרים שהשאלה זו היא בהתדמות שכל העדה כולם קדושים אינם צריכים לכה"ג אחד, אבל עדיין אינו מובן למה שאל בתכלת יותר מבלבן, שטלית שכולה לבן למה תצטרך ציצית של לבן, והי' בו ג"כ רמז זה:

ה׳ונראה דהנה כל חומר הוא מתפעל ובעל שינוי, ומצרים הם כלל החומר כמ"ש במהר"ל, וע"כ היו תמיד בעלי שינוי בבוא המכות נתפעלו ונכנעו, ותיכף כשסרה המכה שבו לסירם, ובמדרש שאמר ה' למשה אם אין אתה גואלם אין אחר גואלם, והטעם יש לומר דהנה לא נגאלו אלא בזכות קבלת התורה כדכתיב בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו', ובודאי מפני שעדיין לא שלמו הד' מאות שנה, ע"כ לא הי' אפשר להגאל אלא לצורך קבלת התורה, והתורה כתיב בה עוז באשר היא שכלי היפוך החומר ותורה היא עץ החיים דכתיב בי' ואכל וחי לעולם, היפוך המצרים שהם בעלי שינוי, ובעוד היתה קליפת מצרים שולטת לא הי' אפשר להתורה להנתן, ע"כ נדחה שעבוד מצרים מפני התורה, ובחינה זו עומדת לעולם, שכל איש הזוכה לתורה נותנת לו עוז שלא יהי' בעל שינוי כ"כ בנקל:

ו׳והנה כתיב ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים, ובזוה"ק מתהפכת דמתהפך מדינא לרחמי ומרחמי לדינא מטוב לרע ומרע לטוב, והיינו שזה בעצמו השמירה לתורה שהיא עץ חיים שהאיש שאינו ראוי לתורה מכניסה בו הקליפה זו ענין מתהפך שלא יהי' בבחי' אחת, וכענין שכתוב והרשעים כים נגרש השקט לא יוכל, ושוב אי אפשר לו לבוא להתורה וכנ"ל:

ז׳והנה במשה כתיב כי מן המים משיתיהו ופירש המהר"ל שהי' נבדל מהחומר לגמרי והי' כולו שכלי, עיי"ש, וע"כ לא הי' בעל שינוי והי' תמיד מוכן לנבואה כמ"ש הרמב"ם, ע"כ הוא רק הוא הי' יכול להוריד התורה דכתיב בה עוז כנ"ל, אבל זולתו שהיו בעלי שינוי לא היו יכולים להוריד התורה, כי איך יֵעשה בלתי בעלי שינוי שיהי' ראוי לקבל התורה כל עוד שלא הי' להם תורה, אלא משה שהי' בלתי בעל שינוי מתולדתו כי אחר היותו בן ג' ירחים נאמר בו מן המים משיתיהו, והטעם יש לומר עפ"י מ"ש בספר המגיד לב"י שמשה אשתלים בשמיטיא קדמאי, ומאחר שהוא הוריד התורה לישראל שוב באמצעות התורה יש מקום להגיע לידי מדה זו, ובזה יובנו דברי המדרש שאם אין אתה גואלם אין אחר גואלם, שהרי כל הגאולה היא בשביל התורה ותורה לא יתכן להנתן אלא ע"י משה שוב הכל תלוי במשה, ובמדרש וסכרתי את מצרים ביד אדונים קשה ומלך עז ימשול בם זה משה שהוא מלכה של תורה שנקראת עוז שנאמר עוז לעמו יתן:

ח׳והנה הכוונה היתה בנתינת התורה באמצעות משה שבאמצעות משה שהאיר בשורש נשמתם יהי' ביכולת ישראל לזכות שיהיו בעצמם בלתי בעלי שינוי ושיזכו לרב טוב הצפון, כי בעודם בעלי שינוי אי אפשר לבוא לכל היעודים הטובים, וכמ"ש בפרשת שופטים ואם ירחיב וכו' לאהבה את ה' אלקיך וללכת בדרכיו כל הימים וכמ"ש הרמב"ן שם שירמוז לימות המשיח כי אז יהי' ברור שילכו בדרך ה' כל הימים וזולת ימות המשיח לא יוצדק לומר כל הימים כי מי יודע מה יהי' אחרי כן עיי"ש, הרי שאז יגיעו ישראל לידי מדה זו וכך היתה הכוונה שיזכו תיכף לזה במתן תורה כמ"ש אני אמרתי אלקים אתם וגו':

ט׳אך בחטא העגל שיצא לפועל באשר אז הי' משה מרומם מהם וקיבל את הלוחות מידו של הקב"ה ואז מצא השטן מקום להטעותם, זה מורה שעדיין לא הגיעו ישראל לידי מדה זו וכל מה שזכו ישראל הכל הוא באמצעות משה שהאיר בשורש נשמתם, וישראל מצד עצמם עדיין הם קצרי יד, וכן משתלשל זה בכל הדורות שהכל הוא כחו של משה שמשה עדיין עומד ומאיר נשמת ישראל בשורשם וכן גדולי הדור המשפיעים הארה אלקית בכל הדור הכל הוא מכח משה, כידוע מה שנא' בש"ס משה שפיר קאמרת ושליחותייהו קמאי קא עבדי, עד גמר התיקון שאז נאמר ולא ילמדו איש את רעהו לאמור דעו נא את ה' כי כולם ידעו אותי מקטנם ועד גדולם, ובמדרש פ' ויחי אין ישראל צריכין לתורתו של מלך המשיח דכתיב אליו גוים ידרושו ולא ישראל, ואז יזכו ישראל בעצמם לבוא לידי מדה זו כמו שהיתה הכוונה בעת מ"ת:

י׳והנה כתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ואיתא בבעל הטורים שהכוונה היתה שכל ישראל יהיו כהנים ולעתיד יתקיים זה כדכתיב ואתם כהני ה' תקראו, ולהנ"ל יובנו הדברים כשיזכו ישראל בעצמם לא באמצעות משה שוב לא יהיו צריכין לכ"ג אמצעי וכמו משה בעצמו עם שהי' לוי הי' כ"ג וחולק בקדשי שמים, ויומתק עוד יותר שהרי כ"ג שסרח מלקין אותו ומחזירין אותו כביכול מה אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו, הרי שמעלת כ"ג הוא בלי שינוי, וע"כ הכוונה במ"ת וכן לעתיד שיהיו בלתי בעלי שינוי יהיו כולם כה"ג:

י״אויש לומר דבשבת דכתיב ישמח משה במתנת חלקו ואיתא בכתבי האר"י שבשבת משה מחזיר את הכתרים שנטלו מהם מחמת חטא העגל, ומובן שאז באים ישראל קצת לידי מדה זו, וזה שאנו אומרים מקדש מלך עיר מלוכה קומי צאי מתוך ההפיכה, וכבר אמרנו עוד טעם בזה מפני שבשבת אין משתמשין באילן ובזוה"ק שהוא עץ הדטו"ר שהוא בעל שינוי ושבת הוא עץ החיים שהוא בלתי בעל שינוי, וגורם שאוכליו לא יהיו בעלי שינוי, וכן בר"ח שהוא יו"ט של דוד ושלח לי' סימנא דוד מלך ישראל חי וקים, והוא מענין אורו של מלך המשיח, אך מחמת חטא העגל אבדו את יו"ט של ר"ח כדאיתא בספרים ובשבת ור"ח שמסולק קצת חטא העגל מפאת שבת שוב מאירה גם בחי' הר"ח, ויכול כל איש לבוא קצת למדה זו יותר מבימי החול:

י״בוהנה קרח חכם גדול הי' ומסתמא ידע מכל אלה, אך חשב שכל שבט לוי באשר לא חטאו בעגל הם נשארו באותה מעלה שהיתה הכוונה במתן תורה, וביותר הוא בעצמו שהי' מטועני הארון שבו התורה שנקראת עוז, ובא לכלל טעות שהוא אינו נצרך שוב לאמצעות משה באשר הוא גדול השבט וזכה לתורה שנקראת עוז ואיננו עוד בעל שינוי ויכול להיות כ"ג, ע"כ מלאו לבו שלא להיות שוב נכנע למשה, אך זה שקר שאף שלא חטאו בעגל מ"מ אבדו גם מעלתם כמו שהקשה הזוה"ק על יהושע, ותירץ שהי' נגרר אחר הכלל, וכ"כ יש לומר על הלוים, ותדע שהרי אם לא אבדו מעלתם היו צריכין להיות חירות ממלאך המות ומשעבוד מלכיות, וקרח שחשב שמעלתו איננו באמצעות משה ולא הי' שוב נכנע אליו, והי' לו קנאה עליו עד שמרד בו שוב לא הי' יכול לקבל ממשה, וזהו שאיתא במדרש שירד מן הכבוד שהי' בידו היינו מעלתו שהיתה באמצעות משה, וזה נקרא כבוד כמו הנשמה בגוף נקראת כבוד כמ"ש שמח לבי ויגל כבודי ואחריו אף בשרי ישכון לבטח שהיא הגוף וכמ"ש הא"ע תהלים ז' ו', וה"ה כל הארה אלקית נקראת כבוד, ונעשה שוב בעל שינוי ונפל תחת יד להט החרב המתהפכת:

י״גוהנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה אמר שענין כבוד באשר הוא מעולם העליון הוא שמירה שלא יתדבקו בו החיצונים, עכ"ד, וע"כ קרח שירד מן הכבוד שהי' בידו שוב נדבק בו כח רע לעומת הכבוד שירד ממנו וכטעם הזוה"ק בטומאת מת, שיצא ממנו הכבוד שהוא הנשמה, כן זה שירד מן הכבוד שהי' בידו, בא בו דבר שהוא לעומתו, והיינו כח רע שאיננו בעל שינוי, ובלקוטי התורה מהאר"י ז"ל שנתעבר בו רוח קין מצד הרע, וזהו מה שאמרו ז"ל ויקח קרח שלקח מקח רע לעצמו, עיי"ש, דהנה במדרש וימח את כל היקום זה קין שנאמר ויקם קין ונראה דהנה שם קין הוא שאמרה קניתי איש את ה' וזה להיות בעצמו יש וקנין היא היפוך ונפשי כעפר לכל תהי', אך לעבודת הש"י נצרך זה מאד שיהי' חזק ותקיף בדעתו וכל הרוחות לא יזיזו אותו ממקומו, וזה את ה' היינו לעבודת ה', אבל זולת עבודת ה' הוא שורש פורה ראש ולענה וכבר דברנו מזה, וזה הוא רוח קין מצד הרע שהוא חזק מאד ברשעו לא ישיב מפני כל ואיננו בעל שינוי, וזהו מאמר המדרש היקום זה קין שנאמר ויקם קין, כי הלשון ויקם הוא ענין זירוז כמ"ש הרמב"ן ריש פ' חיי שרה ומורה על מהות קין שהי' זרוז ברשעו וע"כ לא הי' בעל שינוי לטוב וזהו היקום שהוא ענין חוזק ברשע שהי' נמצא אז בעולם וזה קין, יע"כ קרח שירד מהכבוד שהי' בידו ואבד ענין החוזק ובלתי בעל שינוי של צד הקדושה בא לעומתו עליו חוזק ובלתי בעל שינוי דצד הרע, וזהי דברי האר"י ז"ל שנתעבר בו רוח קין מצד הרע, ומצאתי עוד רמז לזה מה שנאמר בפרשת עקב המדבר מדתן ואבירם ותבלעם ואת בתיהם ואת אהליהם ואת כל היקום אשר ברגליהם, וג' במסורה שנים במבול וחד הכא ובמבול דרשי ז"ל שזה קין, וה"ה הכא וגם קרח מהנבלעים:

י״דולפי"ז יובן מה שפקר במצות תכלת ובמזוזה עפ"י מה שאמרנו בש"ק שלח שלבן הוא התקשרות ישראל באביהן שבשמים ותכלת היא להרחיק את החיצונים לבל ידבקו באדם, עיי"ש, וכן מזוזה זז מות, וקרח שנדבק בו חלק הרע שבקין והוא שמשכתו לכל רע, הי' היפוך התכלת ומזוזה, וע"כ לא פקר אלא במנות התכלת ולא בלבן:

ט״וולפי הדברים האלה יבואו דברי המדרש על הסדר איך שמרעה אל רעה יצא תחילה נאמר שחלק כנגד משה היינו שחלק רשות לעצמו לאמור שאיננו ע"י אמצעות משה, ואח"כ הוסיף לאמור ומרד שע"י חליקת רשות לעצמו בא לידי מרידה ואז שוב לא הי' יכול לקבל ממשה וזהו וירד מן הכבוד שהי' בידו, ועי"ז נשתאב בקרבו צד הרע עד שחלק על משה ועל המקום כי הקליפה ההיא תקפתו וירדה לשאול תחתית לחלוק על משה ועל המקום כמו קין שאמר לית דין ולית דיין, ומ"מ אין זה ממנו של קרח כי משורש טוב לא יצא רע, אלא שרוח הרע תקפתו, וע"כ בשביל זה לא אמרו כלל שלא יהי' לו חלק לעוה"ב כי בזה הי' מוכרח במעשיו, והאומרים שאין לו חלק לעוה"ב הוא בשביל תחילת המחלוקה, וע"ז המסקנא דיש לו חלק לעוה"ב:

ט״זבן יצהר בן קהת בן לוי, פירש"י ולא הזכיר בן יעקב שביקש רחמים על עצמו שלא יזכר שמו במחלקותם שנאמר ובקהלם אל תחד כבודי, והאור החיים הקשה להיפוך למה יזכיר ה' זכרון הצדוקים יצהר קהת לוי עד שאלמלא בקש יעקב רחמים על עצמו יש במשמע שגם הוא הי' נזכר ומה צורך יש בדבר:

י״זונראה עפ"י שאמרנו במקום אחר בשם כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה פירוש הכתוב שנותן טעם על בקהלם אל תחד כבודי, וברצונם עקרו שור, ומה ענין זה לזה, ואמר כי ידוע שמדת הכהנים משונה ממדת לוים, אך מדת רצון היא כוללת כל המדות, וקרח חשב שבא למדת הרצון ע"כ חשב להיות כהן ולוי יחד כמו מרע"ה שהי' לוי וכ"ג חולק בקדשי שמים מטעם זה, אך באשר פגמו במדת הרצון במכירת יוסף ששם לא הי' ח"ו שום כעס ונקמה רק ברצין גמור אלא שחשבוהו לרודף כמ"ש בספרים, וע"כ כתיב וברצונם עקרו שור ולא באפם, זה שעמד לשטן לקרח שלא הי' יכול להגיע למדת הרצון, ודפח"ח, אבל עוד אינו מובן שהרי לכאורה לא מפאת הרצון שבהם הרעו בזה שנחשב שפגמו במדת הרצון, ופרשנו דברי קדשו ז"ל דהא שדנוהו לרודף שלהם ובשבילו ידחו הם ח"ו מלהיות בעלי ברית להש"י והי' להם טעות בו אף שלקדושים כמותם לא הי' ראוי הטעות בפרט בדיני נפשות שכתוב ושפטו העדה והצילו העדה שמחפשים אחר שום זכות והם עם כל גודל חכמתם בקשו ולא מצאו לו זכות, ולמה, אך הטעם מפני שבכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאודם היו חפצים באלקות וקיימו בעצמם באהבתה תשגה תמיד כי האהבה עברה כל חוק וגבול, וכמו נוגע שפסול לדין שבשביל נגיעתו הוא נמשך לצד אחד, כן הם מחמת רב רצונם באלקות שעבר כל חוק וגבול לא ראו נכוחה ועיוו עליו את הדין לדונו במיתה או במכירה וכענין כי השוחד יעוור, אבל באם היו שמים רסן ומעצור להרצון שלא יתפשט יותר מדי, והיו כמו דיין אמת העומד מרחוק בודאי היו רואים האמת, וזה הוא וברצונם עקרו שור מפאת גודל רצונם לאלקות רצו לעקור את יוסף שחשבוהו כעומד לשטן עלי דרכם:

י״חומעין זה הי' חטא קרח שהוא לא רצה בגשמית בכבוד המדומה כי הי' איש גדול וקדוש ובעל רוה"ק, אלא הי' רוצה באמת בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאודו לשרת לפני אל עליון, וכעין מים התחתונים שבוכין אנן בעינן למיהוי קדם מלכא כדמשמע מדברי הזוה"ק ח"א (י"ז.) וברצון הזה אין רע ח"ו אדרבא שבחא הוא לי' כמ"ש בזוה"ק ח"א (ס"ט.), אך הי' צריך לשום רסן ומעצור לרצונו ולקבל דברי משה, וכמ"ש בזוה"ק ח"א (י"ז.) אסתכל משה בעובדא דבראשית אמר לי אתחזי לאפרשא מחלוקות בין ימינא ושמאלא אשתדל לאסכמא בינייהו ולא בעי שמאלא וכו', כי הרצון דחקו, וכל זה בא לו מירושת אבותיו ומלוי שהיא מלשון דביקות, ואלמלא זה שברצנם עקרו שור שהרצון עבר כל חוק וגבול כנ"ל, ופגמו בשביל הרצון הי' גם רצונו של קרח עולה יפה והי' שבחא דלי' כנ"ל:

י״טובזה יתישב לי עוד שלכאורה כל השבט לוי הי' ידם עם קרח שהרו מרע"ה אמר שמעו נא בני לוי, ובמדרש כיון שראה שלא שמע אמר עד שלא ישתתפו אחרים עמו התחיל לדבר להם שמעו נא בני לוי, ולא מצינו שהי' להם שום עונש על מה שהיו בתחילה עמו במחלוקתו, ובאין בן פלת שאשתו הצילתו הי' כל ימיו באנינות שפי' המ"כ מתאבל על שהי' תחילה עמהם בעצה, ובשבט לוי לא מצינו שעשו תשובה על זה, ולא בא עליהם שום עונש, אדרבה נשחבחו הלוים ועבד הלוי הוא ועי' בזוה"ק, גם פרשת מעשר נאמרה להם בכאן ולבני לוי הנה נתתי את כל מעשר בישראל לנחלה, ובספרי הנה בשמחה שנאמר הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו, אך להנ"ל ניחא דמאחר ששמעו לדברי משה ונתפייסו שלא מצינו להם עוד דבר אחר דברי משה, שוב למפרע הי' שבחא דלהון, וכגון מים התחתונים וכמ"ש בשוא גליו אתה תשבחם שבחא הוא דלהון:

כ׳ולפי דברים הנ"ל יתיישב קושיית האור החיים, שע"כ נזכרו הצדיקים במעשה זו עד לוי שהרי מעשה זו נמשכת מענין הצדיקים הנ"ל שהיתה האהבה לאלקות בוערת בקרבם בלי גבול כנ"ל, ואלמלא הם הי' הדבר עולה כהוגן, וכענין זה יש לומר נמי הא דיעקב ביקש רחמים על עצמו שהרי יעקב כשראה ברוה"ק מעשה קרח הנצמח מפאת מכירת יוסף כנ"ל מצא את עצמו ג"כ נאשם בזה, שהרי בסיבתו ששלח את יוסף אל אחיו נעשה מה שנעשה, וכמו שכתב הספורנו פ' וישב שכאשר חשב יעקב שטרף טורף יוסף קיבל עליו אבילות לכל ימיו מפני שאירעה התקלה על ידו ששלח את יוסף אל אחיו, וכידוע הדין במי ששלח שליח ונהרג בדרך שהמשלח צריך לקבל עליו תשובה, ואף אנו נאמר שכן הי' אחר שראה ברוה"ק את הקלקול שנצמח בזה לעתיד ומצא את עצמו נאשם בזה והי' סבור שגם שמו יזכר על הקלקול הזה וע"כ הוצרך לבקש רחמים על עצמו:

כ״אולפי האמור יש להבין התיקון שיהי' לעתיד לעדת קרח, מאחר שכל הקלקול נצמח מפאת מכירת יוסף, ולעתיד שיהי' גמר התיקון לזה כמ"ש ביחזקאל הנה אני לוקח את עץ יוסף וגו' ונתתי אותם עליו את עץ יהודה ועשיתים לעץ אחד והיו אחד בידי, וכמ"ש בישעי' אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים, ויתוקן שורש החטא ממילא יתוקן כל החטא, וזה יהי' בימות המשיח עוד לפני עוה"ב:

כ״בויש לומר עוד דבכל ר"ח הוא תיקון בצד מה לעדת קרח עפ"י האמור, כי הנה י"ב ר"ח מתיחסים לי"ב שבטי ישראל, וכבר הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דאף דלכל שבט יש חודש מיוחד, ולכאורה הי' צריך להקריב קרבן רק אותו השבע, והרי קרבן ר"ח הוא קרבן של כל קהל עדת ישראל ולא של שבט אחד בלבד, ואמר ז"ל הטעם עפ"י דברי המדרש פ' נשא שיעקב אאע"ה עשה אותם יונקים זה מזה, והיינו שבכל חודש וחודש שבט אחר הוא צינור לקבל השפעה בשביל כל הקהל, וע"כ אף שכל חודש מתיחס לכל השבט הוא נמי שוה בכל ישראל, וגם זה הוא תיקון בצד מה על מכירת יוסף שהוא התאחדות השבטים מעין לעתיד, וע"כ היא ג"כ תיקון בצד מה על עדת קרח:

כ״גועוד יש לומר דהנה אמרו ז"ל שחנה התפללה על עדת קרח ה' ממית ומחי' מוריד שאול ויעל, ויש ליתן טעם לשבח מדוע נבואה זו באה ע"י חנה, כי חטא קרח הי' מחמת פגם מדת הרצון, כנ"ל, והנה ידוע שמהרצון משתלשלות כל המדות, וע"כ כל שלמעלה מהמדות נכלל בבחינת רצון, ומטעם זה כתבו חכמי האמת כי ג' הראשונות נחשבים כחד, והנה חנה מספרה ס"ג כמילוי השני של שם הוי' שהוא למעלה מהמדות והוא נכלל במדת הרצון, וע"כ כתיב ותתפלל חנה על ה' והבן, ועל ידה הופיעה מדת הרצון שהוא תיקון לחטא קרח כנ"ל לימות המשיח שאז יהי' הכינור של שמונה נימין, וע"כ איתא בספרים הקדושים שלעתיד יהיו הלוים כהנים:

כ״דולפי דרך זה נמי יש לומר שבכל ר"ח יש תיקון בצד מה לעדת קרח, דהנה בכל ר"ח מופיעה מדתו של דוד המע"ה כידוע, והוא ע"ה הי' כל מגמתו לחבר שני העולמות בסוד ותלכנה שתיהן שתי ההין, ע"כ כתיב צמאה נפשי שהוא נפש דוד לאלקים, מתי אבוא ואראה פני אלקים, ואלקים במקום זה הוא עוה"ב, וידוע דלעתיד יהי' הויות באמצע כמ"ש אשת חיל עטרת בעלה, ואז יופיעה מדת הרצון בעולם כמ"ש רוצה ה' את יראיו, וכן אנו אומרים ושעירי עזים נעשה ברצון, ובכל ר"ח יש קצת מזה, ובאמת שזה בא ע"י הכנעה ור"ח ראש ממועדי הכנעה כמ"ש הגנת אגוז, ע"כ יש בצד מה תיקון על חטא קרח, והבן כ"ז:

כ״הויהי' מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחוות לפני וגו', הנה מבואר שלעתיד יהי' ראיית פנים בעזרה בשבת ור"ח, ויש להתבונן בשלמא ר"ח שמחמת חטא העגל אין ר"ח עתה יו"ט בשלימות ע"כ לעתיד אחר גמר התיקון יהי' ר"ח כמו שלש רגלים, אבל שבת שלא נגרע ח"ו מעלת השבת בשום פעם מה נשתנה לעתיד מזמן הזה:

כ״וונראה בהקדם להתבונן בפרשה זו שאמר מרע"ה שמעו נא בני לוי המעט מכם כי הבדיל וגו' להקריב אתכם אליו וגו' ובקשתם גם כהונה, מה זה תמי' כי מי יחפוץ לשרת לפני מלך הכבוד אם לא מי שטעם את מתיקת העבודה, אדרבה הם שטעמו וראו את האור כי טוב הם צריכים להיות להוטים אחר דבר זה ביותר:

כ״זאך יש לומר עפ"י מה שאיתא בספר נועם אלימלך לפרש הא דסומא באחת מעיניו פטור מן הראי' דכתיב יראה יראה, כי האדם צריך שיהי' לו שתי עינים, עין אחת להסתכל ולהתבונן בגדלות הש"י, ועין השני לראות בשפלות עצמו, ומי שהוא סומא באחת מעיניו היינו שאף שיש לו עין אחת להסתכל בגדלות הש"י, אבל אין לו עין השני להסתכל בשפלות עצמו, אינו במצות הראי', ודפח"ח, והנה כ"ג כל יום הוא אצלו כרגל, וכמו שברגל המצוה לבוא ולהשתחות כן כ"ג הוא שוחה בכל ברכה וברכה, והנראה ממשנת תמיד ששם הוא כל סדר התמיד שבכל יום, ושם בזמן שכ"ג נכנס להשתחוות וכו' משמע נמי שכ"ג הי' נכנס להשתחוות כל יום עיי"ש, ולפי האמור הי' צריך כה"ג להיות לו שתי עינים כנ"ל, להסתכל בגדלות הש"י, ולהסתכל בשפלות עצמו, ומי שאינו יכול להסתכל בשפלות עצמו כמו שפטור מן הראי', כמו כן אי אפשר לו להיות כ"ג, והו"ל כמי שאין לו אלא עין אחת ובע"מ הוא, וע"כ תמצא באהרן הכהן שהי' בוש לקרב אל המזבח עד שאמר לו משה למה אתה בוש לכך נבחרת, ופירש האר"י ז"ל לכך דווקא משום שאתה בוש, והיינו כנ"ל כי מפני שיש בו מדה זו הוא ראוי להיות כ"ג, וזולת זה אי אפשר להיות כ"ג, והנה מדת לוים היא אהבה שיר ודביקות ורוצים לקרב, ובאמת מצינו שאין המום פוסל בלוים דכתיב זאת אשר ללוים שנים פוסלין בהם ואין המום פוסל בהם. וע"כ למעלת הלוים אינה מזקת להם מדה זו ואפי' סומא באחת מעיניו כשר לעבודת לוי':

כ״חובזה יובן מה שאמר להם משה ובקשתם גם כהונה עפ"י סגנון שאמר זקיני הקדוש זצללה"ה מקאצק, ובקשתם אף שאתם מהמבקשים אלקות גם כהונה תחפצו להיות גם שרים, ואף אנו נאמר לפי דרכנו ובקשתם אם אתם מהמבקשים היפוך מדת אהרן שאפי' על שנצטוה הי' בוש לקרב אבל אתם בקשתם אף מה שלא נצטויתם גם כהונה איך תוכלו להיות כהנים כנ"ל סומא באחת מעיניו:

כ״טולפי האמור יובן טעם הלל ברגלים אבל לא בשבת ולא בר"ח, ובש"ס ערכין שבת משום דלא איקרי מועד ר"ח משום דלא אסור בעשיית מלאכה, ויש להבין א"כ שבת ור"ח יחד דאיכא תרווייהו נימא הלל, ולפי דרכנו יש לומר דענין הלל הוא כמו הודאה להש"י כי הלל והודאה בני בקתי חדא נינהו, וכמו ארבעה שצריכין להודות שניצולו מהסכנה, כמו כן איש המסתכל ומתבונן על שפלות עצמו מפאת מעשיו אשר לא טובים שאין בו מתום מכף רגל ועד ראש לא זורו ולא חובשו ולא רוככה בשמן, והי' ראוי להיות מוטל באשפה סחי ומאוס לכל עובר, ואעפ"כ הש"י ברוב רחמיו וחסדיו מושיט לו יד אהבת אותנו ורצית בנו וגו' מיד נתמלא רגש תודה והלל להש"י:

ל׳והנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה אמר בשם רבו הקדוש מהרי"ם זצללה"ה מגור כי בשבת צריך להיות כאלו כל מלאכתך עשוי' היינו אפי' בעניני שמים, וכבר דברנו מזה באריכות, ומובן שבשבת אין להסתכל בשפלות עצמו כלל אלא יהי' רק בעונג ורצון ולא יזכור מצבו ולא יתמרמר על עצמו כלל, והוא זמן שכל אסירי המלך משכחין בו נייחא, וכמו שאומרים בזמירות צוחין אף עקתין בטלין ושביתין, ע"כ אין שייך בו כ"כ הלל, וע"כ אפי' שבת ור"ח יחדיו לא שייך בו הלל, ויש להעמיס זה בכוונת הגמרא שבת לא איקרי מועד, כי מועד הוא לשון התועדות עליונים ותחתונים, ובבחי' האדם הוא הסתכלות בשתי עינים כנ"ל, ובשבת הוא יומא דנשמתא ורק עונג ורצון ואין בו הסתכלות בשפלות עצמו, ע"כ אינו נקרא מועד, ר"ח איקרי מועד אבל לא איקדש בעשיית מלאכה ואיננו מופנה כל כך להרגיש טעם מתיקת קרבת אלקים שיהלל וישבח ע"ז, ושבת ור"ח יחדיו נמי אין בו הסתכלות בשפלות עצמו ע"כ אין בו הלל:

ל״אוכעין זה יש לומר בעליית רגלים להשתחות שצריך הסתכלות בשתי עינים כנ"ל אין זמן בשבת, ועוד מעורר עצב בלב איש להיות שם על לבו מה שגרם רעה לעצמו, וכתיב ברכת ה' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, ולא יתכן שיתחייב לעשות מחמת השבת דבר שהוא היפוך השבת, ומ"מ כשחל יו"ט להיות בשבת אומרים בו הלל, וכ"כ העלי' וההשתחוי' עושים בשבת אלא שהקרבן קרב למחר, מאחר שאין החיוב בא מצד שבת, ולא יתכן שהשבת שהוא שלימתא דכלא יגרע המצוה, אלא בשבת ור"ח שבאת לחייבו גם מכח שבת מה גם שבת לבדו לא יתכן לחייבו כנ"ל, אלא לעתיד שיהי' התיקון נגמר ורוח הטומאה יעביר מן הארץ ובספרי פ' האזינו עתידה כנס"י לומר לפני הקב"ה הרי עדי קיימין אמר לה הקב"ה הריני מעבירן אומרת לפניו רבש"ע הריני רואה מקומות שקלקלתי ובושתי וכו' ואומר לה הריני מעבירם וכו' כל המאמר שלא יזכר עוד שום מעשה לא טובה, ומובן שההסתכלות בשפלות עצמו לא יעורר בקרבו שום עצב כלל, אדרבה כל עוד שיבין שהוא ברי' קטנה שפלה יותר תגדל אצלו האהבה והצמאון להש"י, אז יהי' גם בשבת זמן הסתכלות בשתי עינים, ע"כ גם שבת יהי' בו עליית רגלים: