שם משמואל, קרח י״אShem MiShmuel, Korach 11
א׳שנת תרע"ט
1
ב׳במדרש הה"ד אח נפשע מקרית עוז זה קרח שחלק כנגד משה ומרד וירד מן הכבוד שהי' בידו ואין נפשע אלא מרידה כמד"א מלך מואב פשע בי, ויש להבין מה חידש לנו המדרש שזה מובן לכל מפשטא דקרא, וכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה הגיד דהי' קשה להמדרש קרח שפיקח הי' איך לא הי' לו דעת להבדיל בינו לבין אהרן שלפי מדריגתו אינה שייכת אליו מדריגת הכהונה, ותירץ המדרש משום שחלק כנגד משה שהוא בחי' דעת [ע"י שנתקנא בנשיאותו של אליצפן בן עוזיאל] ע"כ ניטל ממנו הדעת עכ"ד, ועדיין צריכין למודעי דהא גופא קשיא קרח שפיקח הי' איך לא הי' בו דעת להבדיל את מדריגת משה כמה הי' מתרוממת ממדרגתו, ובא לחלוק כנגדו ולפשוע בו, ועוד אחר שהי' גדול שבשבט לוי והשתמש ברוה"ק איך נפל ממדריגתו ונפל ברשת הקנאה שהיא מדה גרועה פחותה מאד אפי' לאנשים פשוטים וקנאה תאוה וכבוד מוציאין את האדם מן העולם:
2
ג׳ונראה דהנה בעיקר הדבר צריכין להבין, הכי לא ידע קרח שמדריגת כהן הוא קדוש ומדריגת לוי היא טהור, והם מדריגות חלוקים, זה מתייחס לחסד קו ימין וזה מתייחס לגבורה קו שמאל כמבואר בזוה"ק ואם ידע זה שוב לא הי' צריך לדעת יתירה לידע שמדריגתו מדריגת הלוים איננה מדריגת כהן, והיתכן שמחמת שחלק כנגד משה ופשע בו יצא מדעתו לגמרי עד שגם זה לא הרגיש:
3
ד׳אך נראה דהנה היעודים במ"ת היו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, וכבר פרשנו דממלכת כהנים דפירש"י שרים כמ"ש ובני דוד כהנים היו, אין הפירוש שרים על זולתינו שמעולם לא נתאוו ישראל לכך כמ"ש הרמב"ם, אלא שרים על עצמם שיהי' לבם ברשותם להטותם אל אשר יחפוץ, אף שמטֶבע הלב להמשך אחר חומריות, יתגבר עליו השכל ויכוף אותו לטוב כמו שרים הגוזרים על הסרים למשמעתם לעשות היפוך מכפי רצונם, אף בלתי נודע להם תועלת השרים, ומאחר שענינו הוא כפיית הלב הוא במדריגת טהור כמ"ש הראב"ד בס' בעל הנפש, והוסיף לומר וגוי קדוש היינו שיהי' נבדל מעצמו מדברים בלתי ראויים וכמו שאדם מעצמו נבדל מאכילת הפחמים או דבר מטונף, ובאמת שעוד יותר מזה יש להאדם להיות נבדל מדברים בלתי ראוים המאבדים אותו מעוה"ז ועוה"ב, ואיננו צריך לכפיית הלב כלל, וזהו הפירוש של גוי קדוש:
4
ה׳והגדנו שלעומת שתי אלה ענו ישראל נעשה ונשמע, נעשה היינו מעצמינו בלי הוראת השכל שיכוף את הלב לטובה אלא מעצמינו נהי' נמשכים לרצון השי"ת, זהו בחי' קדוש, ונשמע היינו קבלת דברים, והוא שהשכל יגביר ויכוף את הלב מקביל להיעוד ממלכת כהנים, ולעומת שתי אלה זכו ישראל לשתי סוגי חירות, חירות משיעבוד מלכיות וחירות ממה"מ, שלעומת שהם מושלים על לבם ומדחים מעליהם את תאוות לבם, זוכין לסילוק שיעבוד מלכיות, ואדרבה כמו שהם שרים על עצמם כך נעשו שרים על זולתם, ולעומת הקדושה והבדלה מעצמם מדברים שאינם ראוים, זוכין לחירות ממה"מ, שכל עצמו של ענין המיתה הוא שחלקי הרע ויצה"ר שבו יתרקבו בעפר ויקום לתחי' נקי ומצוחצח כבספה"ק, וברש"י תהלים בפסוק ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב, שרוח הכוונה על יצה"ר שלא ישוב אל האדם בתחיית המתים, וכאשר גם בזמה"ז הם גוי קדוש כנ"ל שוב אינן צריכין למיתה וקבורה, ובמדרש תצוה שאמרו ישראל לפני הקב"ה מבקש אתה שנהי' קדושים הסר ממנו את המות, הרי שקדושה היא היפוך המיתה:
5
ו׳והנה במדרש שכשחטאו בעגל אבדו נעשה, היינו אף כי שוגגין ומוטעין היו, מ"מ לפי מדריגת נעשה שהוא מקביל לגוי קדוש, הי' להם להיות נמשך לרצון השי"ת מעצמן אף בלי הוראת השכל, ומ"מ עדיין נשארה להם מדריגת נשמע שהוא כפיית הלב לשמוע מקביל לממלכת כהנים שהיא מדת הטהרה כנ"ל:
6
ז׳ונראה שבחטא המרגלים באשר לא שמעו לתוכחת מרע"ה כמפורש בפ' דברים אבדו גם מדריגת נשמע, וע"כ אחר חטא העגל נסתלק מהם החירות ממה"מ באשר אבדו נעשה שבשבילו זכו לחירות ממה"מ כנ"ל, אבל חירות משעבוד מלכיות, י"ל שעדיין לא נסתלק מהם, שהרי עדיין היו האומות מתפחדים מהם כבמדרש פ' בא איומה כנדגלות כשם שהכל יראים מן הקב"ה ומן המלאכים כן הגוים יראים מישראל שנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך, ועוד במדרש שהיו או"ה תמהים עליהם ואמרו אלהית הם אלו שאין תשמישם אלא באש, אך אחר חטא המרגלים שאבדו גם נשמע כתיב וישא ידו להם וגו' להפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות, ונראה מכפל הלשון להפיל זרעם בגוים רומז לחורבן בית ראשון שגלו גלות שלימה כולם לבבל, ולזרותם בארצות רומז לחורבן בית שני וגלותינו המר הזה שאנו מפוזרים בכל העולם, ועי' רמב"ן פרשת בחקותי, [ובמק"א הגדנו שחורבן בית ראשון נסתעף מחטא העגל, וחורבן בית שני מחטא מרגלים, ולפי דרכינו הנ"ל שמחמת חטא העגל עדיין לא נסתלק מהם החירות משעבוד מלכיות, לא תברא, שי"ל שאחר חטא המרגלים שהוא גמר החטא של חטא העגל כמ"ש וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם שפירשו ז"ל וביום פקדי במרגלים, הרי שבני בקתא חדא נינהו, דאל"ה אין מחשבין משטרא לשטרא, וע"כ אחר חטא מרגלים שוב נתגלגל עליהם חטא העגל להעניש גם עליו בחורבן בית ראשון]:
7
ח׳והנה ישראל עשו תשובה שלימה כמ"ש ויתאבלו העם מאד ויעפילו לעלות אל ראש ההר אף שהיו יודעים שהולכים למות ביד העמלקי והכנעני כמו שהתרה בהם משה, לא השגיחו על עצמם מחמת מרירות לבם ומוטב הי' להם שינגפו לפני אויביהם כדי לכפר את חטאתם אלא שהי' גז"ד שיש עמו שבועה ע"כ לא נתקבלו, ומ"מ אף מחשבה טובה והרהור תשובה אינו נאבד ח"ו, מה גם תשובה שלימה כזו, ולא עוד אלא שזכו להתנחם מפי הקב"ה כבתנדב"א שאמר הקב"ה למשה עניים הללו כבר יצא לבם לך ונחמם בדברי תורה פרשת נסכים ופרשת חלה, וכבר פרשנו מה ענין שתי פרשיות הללו מיתר הפרשיות התלוים בארץ, כי לעומת שישראל הרגישו מה שאבדו בחטאם חורבן בית ראשון וחורבן בית שני, ובית ראשון מפני מה חרב מפני שהי' בהם שלשה עבירות ע"ז ג"ע שפ"ד ובית שני מפני שנאת חנם, היינו שמחטאתם שמכבר מהעגל ומן המרגלים נשאר רשימו שברבות הימים נמשכו שלשה עבירות הללו ושנאת חנם, כי בחטא העגל כתיב ויקומו לצחק וברש"י שהי' שם שלשה עבירות הללו, ובחטא מרגלים שפגמו בכנ"י שמאסו בארץ חמדה המאחדת את ישראל, ע"כ נסתעף מזה בחורבן הבית ראשון ג' עבירות הללו ובחורבן שני שנאת חנם המסלק את התאחדות ישראל, ולמען לא יהיו ישראל כמתייאשים לאמור אבדה תקותינו נגזרנו לנו, ניחמם בשתי פרשיות אלו, בפרשת נסכים שיש בה שלשה מינים סולת ויין ושמן שמקבילים לשלשת האבות, שמן לאברהם דכתיב בי' ע"כ משחך ה"א שמן ששון מחביריך, יין ליצחק דכתיב ויבא לו יין וישת, סולת ליעקב דבמדרש סולת בלולה בשמן נאה לתורה שתהא בלולה במעש"ט, הרי דסולת הוא רומז לתורה מדתו של יעקב, וידועין עוד הדברים למבינים, ושלשת האבות הם המאירים ללב ישראל לסלק מהם כחות רעות המושכים לג' עבירות הללו, באשר הם תקנו חטא אדה"ר שהי' פתוך בי' שלשה עבירות הללו, ורמז להם לבל יתייאשו ח"ו, וסוף כל סוף קמה אלומתם וגם נצבה, וגם אם יכרת עוד יחלוף, בפרשת חלה הבאה מחמת קיבוץ קרטי הסולת רמז להם שאף אם יכשלו בשנאת חנם עוד ישובו לבצרון ויתקבצו ויתאחדו להיות לעם אחד ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, וע"כ מובן איך שתי פרשיות הללו הם תנחומין על שבירת לבם, ומפני שהיתה תשובתם שלימה ובעל תשובה משכין לי' בחילא יתיר:
8
ט׳והנה בבעה"ט שלעתיד יהיו כל ישראל כהנים, וזהו היעוד ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, וכן כתיב ואתם כהני ה' תקראו, ויש להבין הלוא כהנים לוים וישראלים הם חלוקים במדריגותיהם, זה חסד קו ימין, וזה גבורה קו שמאל, וזה קו האמצעי, ואיך יתכן שיהיו כולם יחד באיש אחד, ונראה כי תשובה קדמה לעולם וע"כ קדמה להתחלקות הקווים, וע"כ איש הזוכה לתשובה שלימה זוכה למדריגה גבוה למעלה ממקום חלוקת הקווים, ואולי זהו שאמרו ז"ל מקום שבע"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד, ע"כ לעתיד שכל ישראל יהיו בעלי תשובה שלימה כמפורש בפ' נצבים ע"כ יזכו למדריגה נעלמה זו, וכבר הגדנו בפירוש הכתוב ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה וגו' ואלה מי גידל וגו' שתיבות "מי" רומז למדריגה נעלמה זאת כידוע בזוה"ק, וע"כ יזכו להיות כהנים לוים ישראלים יחד:
9
י׳וי"ל שזה הטעם נמי במרע"ה שהי' לוי וכה"ג וחולק בקדשי שמים הי' שבזוה"ק שאמרו לרעיא מהימנא אנת הוא בעל תשובה כו' [וידוע בספה"ק שאין מתנאי התשובה שחוטא מקודם אלא שיתחיל מחדש בעבודה כאלו לא טעם טעם עבודה מעולם, וכל מה שעשה עד הנה איננו תופם מקום לעומת מה שמקבל עליו להבא, וכן מצינו במרע"ה שאמר אתה החלות להראות את עבדך, שחושב את כל הגדולות והנפלאות ומ"ת להתחלה לבד] ע"כ זכה למדריגה הגבוה למעלה מהתחלקות הקווים:
10
י״אומעתה יש לפרש טעות קרח, כי המעשה הי' אחר חטא מרגלים כסדר הפרשיות כבמדרש ורש"י ורמב"ן, ומאחר שתשובת ישראל היתה כ"כ גדולה עד שנתנחמו בשתי פרשיות הנ"ל הרומזים לעתיד שעוד ישובו ישראל למדריגתם, ע"כ כמו לעתיד מפאת שיהיו בע"ת וכמו מרע"ה שהי' בעל תשובה, הם יהיו כוללים כל הקווים ויכולים להיות כהן ולוי קדוש וטהור יחדיו, כן נמי אחר תשובתם מחטא מרגלים, וזהו שאמר כי כל העדה כולם קדושים, ואיננו רחוק לומר שחשב שחזרו ישראל למעלתם הגדולה חירות ממה"מ וחירות משעבוד מלכיות, כי בודאי לא היתה שם מיתה בעת הזאת זולת אלה שהי' עליהם גז"ד שיש עמו שבועה, ומשעבוד מלכיות בודאי היו אז בני חורין כל ימי היותם במדבר כנ"ל, וחשב שמעתה יתקיים בישראל היעוד ואתם תהיו לי ממלכת כהנים שרומז שלעתיד יהיו כל ישראל כהנים:
11
י״באך חשב וטעה כי היעודים האלו יתקיימו רק אחר התחי', ואף בנבואת יחזקאל שהי' מתנבא על ימות המשיח כתיב בו מפורש החילוק שבין כהנים לוים וישראלים אבל לא קודם לכן טרם מחה ה' דמעה מעל כל פנים, ועדיין נזקקין כל אדם למיתה וקבורה להתרקבות משכא דחויא, וע"כ אף שע"י תשובה זוכין למדריגה גבוהה הכוללת הכל טרם התחלקות הקווים, זהו רק בפנימיות שעתיד להאיר בהתגלות לעתיד, אבל לא בזמה"ז, ומה שמרע"ה זכה אף בעודנו בעוה"ז למדריגה גבוה הכוללת כנ"ל, לאו משום היותו בעל תשובה לחוד, רק מחמת שגופו נזדכך כ"כ עד שהי' חשוב ממלאכים כבמדרש שלהי זאת הברכה, ושכינה היתה מדברת מתוך גרונו עד שגם גופו נעשה מעון לשכינה, והי' בזמה"ז בבחי' של ישראל לעתיד אחר התחי' ועוד יותר:
12
י״גוהנה אמרו ז"ל שנתקנא קרח בנשיאות של אליצפן בן עוזיאל, היינו שחשב א"ע במדריגה גבוהה בקדושה וטהרה וסדר הבדלה מעניני עוה"ז יותר מאליצפן בן עוזיאל ולו יאה ולו נאה הנשיאות, אלא מחמת שמשה אוהבו ביותר ע"כ עשה הקב"ה למשה נחת רוח וצוהו לעשותו לאליצפן נשיא, כי לולא זאת לא מצא טעם מספיק שיצוה השי"ת לעשות כן, ומזה יצא לדון שמרע"ה יש לו בחינה בפ"ע להיות אוהבו של זה ביותר אף בלתי שמע כן מהשי"ת מקודם, ומאחר שהוא בבחי' זו אי אפשר לומר שגופו יהי' מקודש מהמלאכים, שהרי המלאך הוא בטל לגמרי לרצון השי"ת ואין לו שום בחינה ושום רצון טרם רצונו ית"ש, ומ"מ ראה במרע"ה שהוא למעלה מכל הקווים והוא כהן ולוי כנ"ל, ע"כ שפט בדעתו שהכל הוא מחמת שהוא בע"ת כנ"ל, וא"כ שוב מעתה שכל ישראל נעשים בע"ת מחטא המרגלים ואילך, שוב כל העדה כולם קדושים וראוים נמי לכהונה:
13
י״דאך באמת לא כן הדבר אלא מרע"ה אין לו שום בחי' ורצון עצמו אלא מה שהקדים לו רצונו ית"ש, וקושייתו של קרח מנשיאותו של אליצפן בן עוזיאל איננה קושיא כלל, כי לו יהי' שצדק קרח בחשבונו שהוא במדריגה גבוהה בקדושה וטהרה וסדר הבדלה מעניני עוה"ז יותר מאליצפן, מ"מ זה עצמו שרואה א"ע במעלה גבוהה די לסלק ממנו את הנשיאות כידוע ענין זה במדרשים שאין הקב"ה מגביה אלא מי שהוא שפל בעצמו, וכמו אהרן שהי' בוש לקרב אל המזבח, וא"ל משה למה אתה בוש לכך נבחרת, ופירש האריז"ל לכך נבחרת משום שאתה בוש:
14
ט״וומעתה חזר הדין שאין ללמוד ממשה שהי' כהן ולוי יחד, וכל ישראל בזמה"ז חלוקין במדריגותיהם כהנים בפ"ע ולוים בפ"ע, אלו זוכין למדריגת קדוש נמשך הארה מהיעוד גוי קדוש, ואלו זוכין למדריגת טהור נמשך מהיעוד ממלכת כהנים כנ"ל עד לאחר התחי' שיצמדו שני היעודים בכל אחד ואתם כהני ה' תקראו:
15
ט״זונראה שלעומת שתי אלה הם שבת ור"ח, שבת הוא קודש מעין עוה"ב והוא רזא דאחד, וכמדת שומרי שבת בעוה"ז כן זוכין לעתיד לשתי היעודים ממלכת כהנים וגוי קדוש, חירות ממה"מ ומשעבוד מלכיות, וע"כ אלמלי שמרו ישראל שתי שבתות מיד נגאלין, וזהו שבהאריז"ל שבשבת משה מחזיר לישראל השני כתרים שכנגד נעשה ונשמע, שלפי דרכינו הם מקבילים לשני היעודים, ובר"ח שהוא יו"ט של דהמע"ה זוכין ליעוד של ממלכת כהנים שרים להיות מושל ברוחו כנ"ל:
16
י״זוזהו לימוד לכל אדם להיות משתדל בכל עוז בשבת בסדר קדושה בכל הנהגותיו, ובר"ח להיות כופה את לבו לרצון השי"ת, ובשביל הנהגה זו בזמה"ז כל אחד לפי כחו זוכין לעתיד לממלכת כהנים וגוי קדוש:
17
י״חומעתה מיושב לשון המדרש אח נפשע מקרית עוז זה קרח שחלק כנגד משה, היינו שיצא לדון ולחשוב במשה מה שבאמת הוא כנגד משה ומיעוט במדריגתו, וע"כ ניטל ממנו הדעת כדברי כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה עד שלא ידע להבחין מעלת אהרן שעכ"פ הוא גדול ממנו והוא במדריגת קדוש, וכבר הגדנו ששוב הי' כעין טעם הזוה"ק בטומאת מת, שבמקום שנתרוקן מהדעת שרה בו כח רע, וזהו אמרם ז"ל שלקח מקח רע לעצמו, וכח רע זה תקפהו עד שהביאו למה שהביאו:
18
