שם משמואל, קרח י׳Shem MiShmuel, Korach 10
א׳שנת תרע"ח
1
ב׳ויקח קרח, בתרגום יונתן ונסב גולייתי' דכולא תיכלא, וכן ברש"י הלבישן טליתות שכולן תכלת באו ועמדו לפני משה א"ל טלית שכולה תכלת חייבת בציצית או פטורה א"ל חייבת התחילו לשחק עליו אפשר טלית של מין אחר חוט אחד של תכלת פוטרת אותה זו שכולה תכלת לא תפטור א"ע, וברבינו בחיי שאמרו כשם שטלית שכולו תכלת הסברא נותנת שפטורה מן הציצית כך בזמן שכל העדה כולם קדושים א"צ למנהיג, ויש להבין, ששאלה זו עצמה הי' יכול לשאול גם בטלית של כולו לבן למה תצטרך ג' חוטין של לבן לפוטרה, והי' ג"כ נרמז שלפי הסברא שפטורה ה"ה שכל העדה כולם קדושים א"צ למנהיג, ומ"ש תכלת דנקט:
2
ג׳ונראה לפרש עפ"מ שהגדנו בשבת העבר בענין המרגלים שהי' פגם בתורה שבע"פ, ובאשר לא נמחל להם לגמרי הי' רושם החטא מושך אותם לפגם תורה שבע"פ, ואף לדורות הבאים בימי בית שני, צץ המינות צדוקין ובייתוסין שכפרו לגמרי בתורה שבע"פ, וזהו שהביאם לידי שנאת חנם, כי תורה שבע"פ שאין לאו"ה שום אחיזה בה היא מאחדת את ישראל, ומחמת פגם תורה שבע"פ נשתאבו בהם כחות חיצונים שהם להיפוך העושים פירוד בלב ישראל, ומזה נסתעף שבריוני שבסוף בית שני לא שמעו לדברי חכמים אף שלפי דעתם מצוה רבה עבדו למסור נפשם על כבוד ה' ועל כבוד ישראל ועל המקדש שלא ישלטו עליהם הרומיים המזוהמים, מ"מ הי' להם לקיים כוף אזניך לשמוע דברי חכמים ואפי' יאמרו לך על שמאל שהוא ימין, והכל נמשך מחטא המרגלים פגם תורה שבע"פ, והגדנו עוד שענין לבן ותכלת שבציצית ניתן להם אז לעומת שאבדו בחטאם מעלת תורה שבכתב ותורה שבע"פ, מעלת תורה שבכתב ע"י חטא העגל, לעומתו ניתנה להם מצות הלבן שבציצית, ולעומת מעלת תורה שבע"פ שאבדו בחטא מרגלים ניתנה להם מצוות תכלת עיי"ש באריכות:
3
ד׳ולפי זה י"ל דהנה ידוע דמחשבת המון עולים על הצדיקים וצריכין שמירה יתירה שלא יתפגמו, ע"כ י"ל דפגם ההמון בחטא מרגלים שהי' בתורה שבע"פ הם עלו על קרח שהי' איש גדול מאד הגדול שבשבט לוי ובעל רוה"ק אבל לא ידע להזהר והביאו אותו להיות מהרהר אחר מרע"ה בנשיאתו של אליצפן בן עוזיאל, כי אף שלפי דעתו הי' הוא יותר ראוי לאותה איצטלא, מ"מ הי' לו להשיב אל נפשו אין לנו אלא דברי בן עמרם אפי' יאמר לך על שמאל שהוא ימין, אלא פגם ההמון בתורה שבע"פ בחטא המרגלים עלו על מחשבתו ונפגם, ושוב עי"ז נשתאבו בו כחות חיצונים עוד יותר ויותר, והביאו אותו להרהר אחר תורה שבע"פ לגמרי, וכעין המינות שצץ בימי בית שני, וזה שתרגום ואתפלג, שמחמת פגם בתורה שבע"פ נעשה פירוד בין הדבקים וכעין שנאת חנם שבבית שני כנ"ל, וע"כ עשה המרידה ע"י טליתות תכלת, שתכלת ניתן לתיקון חטא ופגם זה, והוא שלא ניתקן אדרבא שנשתאבו בו כחות חיצונים עוד יותר להרהר על תורה שבע"פ פקר בראשונה במצוות התכלת ונשתאבו בו עוד כחות חיצונים בכל פעם יותר ויותר עד שכפר גם בכל התורה, וכבילקוט שאמר שכל התורה איננה מן השמים אלא עשרת הדברות בלבד, והכל לא ממנו היתה זאת כי הי' אדם גדול ובעל רוה"ק אלא שנסתעף מחטא המרגלים, וזהו שאמרו ז"ל ויקח קרח שלקח מקח רע לעצמו ובהאריז"ל שנתעבר בו רוח קין מצד הרע, ולפי דרכינו הכל נמשך מחמת חטא מרגלים ולא ממנו הי' אלא מה שלא ידע להזהר:
4
ה׳ולפי האמור יתיישב לנו קושיא עצומה שהקשינו מכבר דבש"ס סנהדרין איפלגי עדת קרח אי יש להם חלק לעוה"ב, ומאן דם"ל אין להם חלק לעוה"ב מפיק לה מהא דכתיב ויאבדו מתוך הקהל, והרי משנה שלימה שנינו אלו שאין להם חלק לעוה"ב האומר אין תורה מן השמים, ובברייתא דאפי' חוץ מפסוק אחד, וא"כ קרח שכפר במצוות ציצית ולפי דברי ילקוט הנ"ל כפר בכל התורה כולה חוץ מעשרת הדברות, ולמה לא הביאו ז"ל שמטעם זה אין לו חלק לעוה"ב, ועוד מ"ט דמ"ד יש להם חלק לעוה"ב והכי איפסקא, ועליהם התפללה חנה מוריד שאול ויעל, איך יפרנסו הלכה זו דהאומר אין תורה מן השמים כנ"ל:
5
ו׳אך לפי דרכינו י"ל דכל אלה לאו ממנו היו אלא כחות החיצונים שנשתאבו בו הם תקפהו בכח, ואף דגם בעלמא האומר אין תורה מן השמים לאו בפעם אחת נפל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, אלא שתחילה עבר על חטא קל ומן הקל בא אל החמור, מפני שע"י קל נשתאבו בו כחות חיצונים עד שהביאו בכל פעם יותר ויותר עד שפקר לומר אין תורה מן השמים כאמרם ז"ל עד שאמר לו לך ועבוד ע"ז וכו' ומ"מ אין לו חלק לעוה"ב ולא אמרינן דבזה אנוס הוא ולא הי' לו לעונשו רק על החטא הקל שעשה בראשונה, התם הטעם דמחמת דהוא בעצמו הביא א"ע לידי האונס איננו נחשב אונס, וכידועין דברי הריב"ש במי שנשבע שלא לשחק בקוביא אסור לו לילך למקום שיהי' אנוס לשחק בקוביא דהמביא א"ע לידי אונס אינו נחשב אונס, וכן הוא זה שע"י בחירתו חטא בחטא הקל אף שאח"כ הי' אנוס לחטא החמור אינו נחשב אנוס, וכ"ז במי שעשה חטא קל בבחירתו ומדעתו, אבל קרח שלא ממנו הי' אלא מחמת פגם ההמון והוא לא ידע להזהר, אין לומר שהוא הביא א"ע לידי האונס, שתחילה לא הי' אלא שגגה שלא ידע להזהר, וע"כ מה שכפר אח"כ בתורה נחשב לאנוס ואין לפסוק עליו הדין דמש"ה אין לו חלק לעוה"ב:
6
ז׳ולפי האמור יובן הענין דאח"כ כשהקהלו על משה ועל אהרן לומר אתם המיתם את עם ה' ושלטה המגפה הוצרכו לקטורת לעצור המגפה, ולמה לא הי' סגי תפילת משה לבדו בלי מעשה הקטורת וכמו בכל פעם שחטאו התפלל משה עליהם ונוושעו, וברש"י לפי שהיו מרננים אחר הקטורת הראה להם שאדרבה שעוצר המגפה אלא החטא הוא שממית, ועדיין אינו מובן למה הותר להקטיר קטורת בחוץ שהוא חיוב כרת ולא סגי לי' להקטירו בפנים, והי' נמי הוראה זו שעוצר המגפה, שהרי הרינון הי' ג"כ על קטורת שבפנים, וא"כ סגי לי' הוראה על קטורת בפנים, ולמה כתיב והולך מהרה אל העדה וכתיב וירץ וגו' ויתן את הקטורת דמפורש שהקטיר בחוץ:
7
ח׳אך לפי דרכינו י"ל דהנה חטא ישראל שאמרו אתם המיתם את עם ה' הי' נמי מעין חטא מרגלים וחטא קרח בתחילתו שפגם בתורה שבע"פ אפי' באמרם על שמאל שהוא ימין, וישראל נמי במה שהתרעמו על משה במה שעשה המבחן בקטורת, שהי' לו לעשות מבחן אחר כמ"ש הרמב"ן, הוא נמי חטא ופגם בתורה שבע"פ שהי' להם לאמור לנפשם שכל מה שעשה משה בודאי כך צריך להיות ואין אפשר באופן אחר אף שאינם יודעין הטעם ואפי' יאמרו לך על שמאל שהוא ימין, ומוכרח שעדיין פגם זה של מרגלים מכשכש בקרבם, וע"כ נתחייבו כלי' ח"ו:
8
ט׳ובזה יובן הלשון הרומו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע, וכמו דכתיב לעיל הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע, והרב אוה"ח דקדק למה אמר כרגע, ופירש מפני שכבר היו ישראל מחוייבי מיתה מחטא המרגלים אלא שהאריך להם מחמת תפילת משה עד שנתקיים העונש לאח"ז, א"כ גברי קטולי בעא למיקטל, וכל הוספת העונש לא הי' אלא מה שהוא תיכף כרגע בלתי הארכת הזמן, ולפי דרכינו יומתקו הדברים עוד יותר שהרי זה עצמו הוא חטא מרגלים, א"כ נתעורר עונש הראשון, ואין להם עוד חיים, כי תפלת משה איננה מועלת אם לא נסתלק החטא, וכמ"ש בירמי' אם יעמוד משה ושמואל לפני אין נפשי בעם הזה שפירש"י ששניהם הוזקקו לבקש רחמים על ישראל והחזירם מקודם למוטב אתה שאינך יכול להחזירם למוטב אינך יכול לבקש רחמים עליהם, ואף שמשה התפלל עליהם עוד טרם עשו תשובה בעגל ובמרגלים, מ"מ בטוח הי' שכאשר ידבר אליהם יעשו תשובה וכמו שכן הי' באמת, אבל עתה כשחזרו לחטאם הראשון, שוב ממילא מסולקת תפילת מרע"ה ואין להם חיים כרגע:
9
י׳ולפי האמור יש ליתן טעם הקטרת הקטורת בחוץ שבזה הראה להם לדעת גודל כח החכמים, דהנה בש"ס שבת (פ"ט:) דמה"מ מסר לו רז זה דקטורת עוצר המגפה ואי לאו דא"ל מי הוה ידע ופירש"י הלוא בתורה לא נכתב, ומוכרח לומר דלא הי' נבואה מאת ה' לעשות ככה, וא"כ יש להבין איסור הקטרת חוץ להיכן הלך, דאין לדמותו לאליהו שהקריב בהר הכרמל בשעת איסור הבמות, דשם הי' בנבואה כמ"ש ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה, אבל בכאן דלא הי' נבואה, איסור חוץ במקומו עומד ומ"מ הרי עצר המגפה, בזה הראה אותם לדעת, כח תורה שבע"פ ואף שאינם מבינים וכמ"ש אשר יגידו לך אפי' על שמאל שהוא ימין, שבודאי מרע"ה הבין דרכה אף שאין אנו מבינים ההיתר:
10
י״אבוקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו, ובזוה"ק אמאי בוקר ואמאי קדוש ולא טהור אלא אינן מסטרא דטהור קא אתיין, וקדוש כהנא אמר משה בוקר דכדין כתרא דכהנא אתער בעלמא אי אתון כהני הא בוקר פלחי עבודה דבוקר וכו' תרין דרגין אינון קדוש וטהור כהן קדוש לוי טהור וע"ד הקדוש כתיב, ויש להבין הלא קרח שרצה להיות כה"ג הרי רצה להיות קדוש, ושוב ראוי' לו עבודת הבוקר:
11
י״בונראה לפרש דהנה בוקר הוא זמן החסדים וזהו עבודת הכהנים למשוך חסד לעולם, אך הנה ידוע דאור שנברא ביום הראשון שנגנז לצדיקים לעת"ל הי' חסד ואהבה ונגנז מפני הרשעים שלא ישתמשו בו לחיצוניות, וא"כ בכל בוקר זמן המשכת החסדים יש חשש זה שלא ישתמשו בו הרשעים לחיצוניות, ונראה דזהו טעם עבודת הבוקר שמסורה לכהנים, ויובן עפ"מ שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שלעומת שהאדם עומד מרחוק ומתיירא לגשת לפנים ממחיצתו, כן לעומתו כחות החיצונים מתרחקין ממנו עכת"ד, וע"כ אהרן שהי' בוש לקרב אל המזבח ובשעה שנמשח אמר אוי לי שמא מעלתי בשמן המשחה וכן אמר הכתוב ואתנם לו מורא ויראני, ולעומתו כל כחות החיצונים מתרחקין ממנו, וכשם שמתרחקין ממנו כ"כ מתרחקין מהחסדים שנמשכו על ידו:
12
י״גובזה יש לפרש מה שכהן נקרא קדוש, דהנה קדוש פירושו נבדל ולאו דווקא מדברים חומריים שזה איננו כ"כ רבותא לפני אנשי המעלה אלא אפי' מדבר קדושה הוא נבדל ומלא בושה לקרב, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בדברי המדרש אמור העליונים שאין יצה"ר מצוי בהם די בקדושה אחת ותחתונים שיצה"ר מצוי בהם הלואי בשתי קדושות יעמדו, והגיד הוא ז"ל הפירוש שעליונים קדושתם היא קדושה אחת שלא יקרבו לפנים ממחיצתם, אבל התחתונים קדושתם בכפלים שלא יקרבו לפנים ממחיצתם ושלא יתמשכו אחר יצה"ר לאחור, ומובן מזה שכל כמה שהאדם עומד מרחוק ובוש מלקרב ומתיירא שמא הוא לפנים ממחיצתו, זהו קדושה עליונה, וזהו קדושת הכהנים, ובשביל זה עצמו הם ראוים לעבודת הבוקר להמשכת החסדים, שמחמת שיש בו מדה זו לעמוד מרחוק לעומתו החיצונים מתרחקין ממנו ומהמשכתו:
13
י״דוהנה קרח ועדתו שהיו היפוך ממדתו של אהרן, שאהרן אפי' במה שנצטוה הי' בוש ומתיירא, וקרח ועדתו אף במה שלא נצטוו רצו לגשת ולהקריב, א"כ שוב אינם ראוים לעבודת הבוקר, וזהו שתירץ הזוה"ק אהא דאמאי בוקר ואמאי קדוש, דחדא מיתרצא בירך חברתה ודו"ק:
14
