שם משמואל, לך לך א׳Shem MiShmuel, Lech Lecha 1
א׳שנת תרע"א.
1
ב׳במ"ר ר' ברכי' פתח אחות לנו קטנה וגו' במ' תנחומא קטנה שעדיין לא עשה לה הקב"ה נסים ובמ"ר שעד שקטן הי' מסגל מצות ומעש"ט, מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה ביום שגזר עליו נמרוד לירד לתוך כבשן האש אם חומה נבנה עלי' אם מעמיד דברים כחומה וכו' אמר לפניו רבש"ע אני חומה מעמיד אני דבריי ושדי כמגדלות זה חנני' מישאל ועזרי' וכו', נראה הפי' דנקט חנני' מישאל ועזרי', והלא כמה אלפים ורבבות שמסרו עצמן על קדושת השם, דהנה אברהם עוד לא ראה שום נם כמ"ש התנחומא וכשירד לתוך כבשן האש לא עלה במחשבתו שום רעיון שינצל כי לא ידע כלל שיש נסים בעולם דנח שניצל בתיבה הלוא הי' בדרך הטבע שצפה על פני המים, אבל מי שמסרו עצמן על קדושת השם אחר אברהם, יוכל ליפול בלבו עכ"פ ספק שינצל כיון שכבר ראה אברהם שניצל, אבל חמ"ו ששאלו את יחזקאל הנביא אם יתקיים הקב"ה עליהן, והשיב להן בשם השי"ת חי אני אם אדרש לכם, א"כ מסרו עצמן על קדושת שמו יתב' בלי שום ספק שינצלו א"כ הם הי' בהתדמות אאע"ה:
2
ג׳במ"ר לפי שהי' אבינו מפחד ואומר תאמר שיש בי עון שהייתי עוע"ז כל השנים הללו א"ל הקב"ה לך טל ילדותך מה טל זה פורח אף עוונותך פורחין, להבין מה הוא המשל בטל פורח, ונראה לבאר הדברים דהנה אאמו"ר זצללה"ה אמר עמאה"כ שאמרו ישראל יבוא כגשם לנו והקב"ה השיב אהי' כטל לישראל, דישראל אמרו כגשם, דגשם מלחלח הארץ ונשאר בה, והשי"ת השיב דא"כ לא יהי' זה מחמת עצמם רק כטל כשם שטל אינו רק מעורר את הליחות של העשבים העצמי ואח"כ פורח כן ישראל יש בהם כח עצמי וצריך רק לעורר את שלהן עכתדה"ק, ונראה דזה עצמו הוא הענין הנשמה יתירה שבא לאדם בכל שבת אף שאחר השבת מסתלקת ממנו, מ"מ ענינה כמו הטל ומעוררת את כוחות העצמי שבאדם שבכח ההוא יהי' ביכולתו לעבוד את עבודתו עבודת הקודש כל ששת ימי המעשה, והנה הטעם שבתשובה מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות כתבו המפרשים משום שהזדונות הביאו לו להתשובה ועי' עליהם, וא"כ אברהם אבינו זה שבא לעבדות השי"ת הי' ע"י שעבד ע"ז מקודם והרגיש עי"ז שאין בהם ממש, א"כ זה עצמו עוררהו והביאו לדבק בהשי"ת בכח העצמי שבו א"כ שפיר שייך המשל אצלו לטל פורח שמעורר את ליחות העצמיי של העשבים, כ"כ עונות הראשונים שלו עוררו את כוחות העצמיי הוא נקודה הפנימית שבלבו עד שנתקרב ונדבק בהשי"ת ומה דלא סגיא לי' בלשון טל לבד והוסיף טל פורח, בא לומר דנעשה מהעונות עצמם זכיות כמו טל פורח שעולה למעלה, דכשהעוונות נמחלין ואינן נעשין כזכיות נקראים יורדין למטה ואינם עולין למעלה כמ"ש ותשליך במצולות ים כל חטאתם, וכשנעשין זכיות עולין למעלן:
3
ד׳במ"ר ותדעל מלך גוים א"ר יוחנן ותדעל שמו, קצת מפרשי המדרש כתבו דהמ"ר הוקשה לו למה לא אמר במלכים הקודמים ואריוך וכדלעומר ואצל תדעל כתב ואו לזה אמר ר' יוחנן שהואו שורשית בתיבה, ולדעתי לא כך כוונת המדרש דמה שהקשו שהי' צריך לכתוב כולם בואו אין דרך הלשון כך אדרבה שברוב פעמים בכתוב נכתוב הוא בתיבה האחרונה כמו אודם פטדה וברקת וכן הוא בכל הלשונות, אדרבה בלה"ק נמצא גם על דרכים אחרים ועיין אבן עזרא שמות א' ד' שנמצא על ששה דרכים ראובן שמעון לוי ויהודה יע"ש אבל הפי' האמת הוא כך דהנה הרמב"ן ז"ל כתב בשם המ"ר דארבעה מלכים הם רומזים לד' מלכיות שעמדו על ישראל אמרפל מלך שנער זו בבל אריוך מלך אלסר זו מדי ופרס [ובמדרש שזו יון] כדלעומר מלך עילם זו יון [ובמדרש מדי] מלך גוים זו מלכות אדום, והם נפרדין לארבע רוחות העולם ועי' במהר"ל בספר נר מצוה שכל ענין ד' מלכיות הוא הפירוד שהם מתנגדים למלכות שמים שהוא נקודה הפנימית, ע"כ הוקשה למ"ר כי אם הי' שמו תדעל והואו היא וואו החיבור הי' חיבור לארבעה מלכיות האלו והוא היפוך האמת כי הם ענפין מתפרדין, ע"כ אמר ר"י ותדעל שמו שהויו הוא שורשת ואין כאן חיבור כלל רק ענפין מתפרדין:
4
ה׳והנה במשנת דר"א הקשה דאם הואו הוא שורשת הי' צריך לכתוב אח"כ שכתוב בכולם בויו ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר, ואם הוא שורשת הול"ל וותדעל ייע"ש, ולק"מ דכבר כתב האבן עזרא בשמות דאין קפידא בזה בלה"ק כמ"ש בשמות שמה דן ונפתלי גד ואשר יע"ש, הרי אף דנפתלי ואשר כתיב בואו החיבור ובגד לא כתיב ואו החיבור כמו כן כאן אף שבאמרפל כתיב ויו החיבור יוכל להיות שבתדעל לא כתיב ואו החיבור רק שמו בלבד, אך גוף הדבר האיך אפשר שיהי' כתוב אצל אמרפל ואריוך ואו החיבור הלוא הם ענפין מתפרדין ג"כ לא קשה, דכאן לא רמז הכתוב למנות הד' מלכיות דכאן שינה הכתוב הסדר ע"כ לא הקפיד בזה הכתוב משא"כ למעלה שמנה אותם הכתוב כסדר ד' מלכיות והבן:
5
ו׳במ"ר לפי שהי' אברהם אבינו מפחד ואמר תאמר אותן המלכים שהרגתי בניהם מכנסין אוכלסין ובאין ועושין עמי מלחמה אמר הקב"ה אל תירא אנכי מגן לך, להבין למה הי' מתפחד עתה הלוא ראה במלחמתו שהי"ת עומד לו דאל"כ לא הי' יכול לעמוד נגדם, ובפרט למאמר המ"ר שאליעזר בלבדו הי' עמו, ונראה שאברהם לא החזיק את עצמו שראוי ליעשות לו נסים ומה שנעשה לו נס בהמלחמה שפט שמחמת שעשה לשמו של מקום כמ"ש במ"ר וירק את חניכיו ר' נחמי' אמר אברהם הוריק פניו כנגדן אמר אצא ואפול על קדושת שמו של מקום וכוונתו שהלך להציל את לוט וכמ"ש הרמב"ן על ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה שענין הכתוב כי לוט נתחסד עם הצדיק ללכת עמו לשוט בארץ באשר ילך ולכן הי' זכות להצילו בזכות אברהם כי בעבורו הוא גר בסדום ולולי כן הי' עודנו בחרן מולדתו ולא יתכן שתבא אליו רעה בעבור אברהם שיצא במצות קונו, וגם זה הי' ענין ששם אברהם נפשו בכפו לרדוף המלכים בעבורו עכ"ל, ואם לא ילחום עבורו יהי' זה חילול השם יתברך, ולכן חשב שזה הוא שקם לו שיכול להם שהצלתו הוא כבוד השם, וגם הוא לא נתכוין עבור עצמו רק למען כבוד ה' יתברך, משא"כ עתה שוב אינו ראוי ליעשות לו נס ולכך הי' מתפחד:
6
ז׳במ"ר הרהר ואמר לפני הקב"ה רבון העולמים כרת ברית עם נח שאינך מכלה את בניו עמדתי וסגלתי מצוות ומעש"ט יותר ממנו ודחתה בריתי לבריתו תאמר שאחר עומד ומסגל מצוות ומעש"ט יותר ממני ותדחה בריתו לבריתי א"ל הקב"ה מנח לא העמדתי מגינים של צדיקים אבל ממך אני מעמיד מנינים של צדיקים ע"כ, נראה ביאור הדברים, לפמ"ש הטעם שבתשובה מאהבה הזדונות נעשו כזכיות הוא מחמת שהעבירות גרמו להתשובה כמו כן ח"ו להיפוך אם מחמת הקדושה וההשגות נצמח עוונות נתקלקל הקדושה וההשגות מחמת שע"י כן נצמח העוונות והנה חטא דור הפלגה הי' שרצו לערב הטוב בהרע שלהם וכמו שביארנו לעיל באריכות במקומו עי"ש, והוא מחמת ההשגות גדולות שהי' להם בידיעת שמות הקדושים עי"ז בא להם החטא זה שחשבו למשוך קדושה ולערב ברע ח"ו וע"י כן דחתה בריתו של אאע"ה לבריתו של נח מחמת שע"י בריתו של נח הי' להם יד ושם בשמות הקדושים וכח למשוך קדושה וע"ז הובטח אברהם שיעמיד ממנו מגינים של צדיקים היינו שהצדיקים יפעלו במעשיהם הטובים שצד הרע לא ייניק מהקדושה אבל מנת לא העמדתי מגינים של צדיקים אף שהי' שם ועבר צדיקים גדולים ונביאים מ"מ זה הכח לא הי' להם רק זרע אברהם שהוא שם כל מגמתו להקרא שמו של הקב"ה בפי כל ברי' וידבקו במה שראוי להדבק הי' שכרו שלעומת זה יהי' ביכולתם להרחיק מה שראוי להרחיק ושישאר הקדושה והמעש"ט במקום הראוי ולא ילך לצד האחר, וזהו מגן ומושיע שהשי"ת מגן להישועה, שהישועה ישאר, וזהו אנכי מגן לך:
7
ח׳ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה בזוה"ק כדכתיב ופרעה הקריב דאיהו מקריב להו לישראל בתיובתא אוף הכא דאקריב גרמי' לקב"ה כדקא יאית, ע"כ הענין כאשר הלך אאע"ה למצרים שהיא מלאה טומאת וגלילים קשר א"ע בקשר חזק בהקב"ה וכן מצינו ביעקב אבינו ע"ה שטרם בואו לבית לבן הטמין בבית עבר י"ד שנים ואף בלילה לא שכב כי אם עסק בתורה והוא ג"כ כדי לקשר א"ע בקשר חזק שלא יתקלקל שמה בבית לבן ח"ו, כן כל איש כאשר הגיע לסעודה שלישית ועוד מעט הוא הולך לימי המעשה צריך לקשר א"ע בשבת קודש בקשר חזק ובתוספות באהבה ורצון וע"י אהבה זו הוא מעורר כח האהבה ורצון מלמעלה ג"כ ביתר שאת וזהו רעוא דרעוין:
8
ט׳במ"ר א"ר לוי בשעה שמל אברהם אותן ילידי ביתו העמידן גבעה ערלות וזרחה עליהם חמה והתליעו ועלה ריחן לפני הקב"ה כקטורת סמים וכעולה שהוא כליל לאישים, נראה ביאור הדברים דהנה רש"י ז"ל בפ' נשא דקטורת הוא תרי"ג והתרי"ג מצות הם כנגד רמ"ח אברים ושס"ה גידין ובגמ' נדה, שכבת זרע שאין כל אבריו מרגישין בו אינה ש"ז, כי הברית הוא אבר (שאין) שכל האברין נכללין בו, וכשמל אברהם והסיר מהאבר זה את החלק הרע, א"כ לעומת זה שורה עליו החלק הטוב ג"כ מספר תרי"ג, וזה שעלה הריח כקטורת הסמים מספר תרי"ג ולשון קטורת הוא תרגום של לשון קישור, היינו שנקשרו כל האברים וכל הגידין להקדושה וזהו כקטורת וכעולה שהוא כליל לאישים שגם גופו נעשה כולו קודש:
9