שם משמואל, לך לך ט״וShem MiShmuel, Lech Lecha 15
א׳שנת תרפ"ג.
1
ב׳במדרש אמר ר' יצחק משל לאחד שהי' עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת אמר תאמר שהבירה הזו בלי מנהיג א"ל אני הוא בעל הבירה כך לפי שהי' א"א אומר תאמר שעוה"ז בלא מנהיג הציץ עליו הקב"ה וא"ל אני הוא בעל העולם ויתאו המלך יפיך כי הוא אדוניך ויתאו המלך יפיך ליפותך בעולם והשתחוי לי הוי ויאמר ה' אל אברם:
2
ג׳וכבר דקדקנו דמשמע דעד אותו מאמר הי' אאע"ה עדיין מסתפק תאמר שהעוה"ז בלא מנהיג, וזה לא יתכן, שהרי בן ג' או מ"ח שנה הכיר את בוראו, ועוד שהי' מסר א"ע להשרף בכבשן האש על קדושת שמו יתברך, שזה אי אפשר אם הי' בספק, וכבר דברנו בזה בכמה אנפי ולא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בה:
3
ד׳ונראה עפ"מ שהגיד כ"ק אדמו"ר כהן הגדול זצללה"ה מאלכסנדר בדברי המדרש שכל שהוא מודה בב' עולמות אני מתקיים עליו, ומי שאינו מודה בב' עולמות איני מתקיים עליו, אף דכל הגוים המודים בהשארת הנפש מרגלא בפיהם שיש עוה"ב, הפירוש מודה בב' עולמות שהם אחד אבל הם תופסים שיש עולם שני אבל איננו תלוי בעוה"ז עכ"ד, ביאור הדברים עפ"י מאמרם ז"ל התקן עצמך בפרוזדור כדי שתכנוס לטרקלין, וכשם שאי אפשר לבוא לטרקלין אלא בהקדם הכנסת הפרוזדור, כן אי אפשר לכנוס לעוה"ב אלא באמצעות הכנה בעוה"ז, וכבמדרש ריש חקת מי יתן טהור מטמא, לא אחד אברהם מתרח ישראל מאומות עוה"ב מעוה"ז, ואולי יצוייר בלתי עוה"ז לא הי' אפשר לזכות לעוה"ב, כי לרגלי רוממות עוה"ב אי אפשר לזכות בו אלא ע"י שמתרחק מעוה"ז:
4
ה׳ובזה יש לפרש מה שהי' אאע"ה מסתפק תאמר שהעוה"ז בלא מנהיג, היינו עוה"ז דווקא, שמאחר שראה אותם אוכלין ושותין ופוחזין כבמדרש לקמן, חשב שמאס בהם והסתיר פניו מהם והניחם למקרים כי אין בהם תועלת וכמשל בירה אחת דולקת, שבודאי לא נבנית מעצמה אלא ע"י בעלים, ומ"מ מחמת שהיא דולקת מוכח שמאס בה הבעלים, ולא איכפת לי' בהעדרה, כך חשב על עוה"ז, אבל על עוה"ב ומעשה הצדיקים לזכות לעוה"ב בזה לא הי' לו שום ספק שזה לתועלת נכבד, עד שהציץ עליו הקב"ה וא"ל אני הוא בעל העולם, שכך הוא רצוני שיהי' עוה"ז במצב כזה, שהרי מזה יצמח תכלית נכבד שהצדיקים יזכו באמצעותו לעוה"ב, וא"כ הוא כמו פרוזדור וטרקלין, ששניהם יחדיו הם פלטין אחד, וכמו בכלל כן הוא בפרט שארצו ומולדתו ובית אביו הי' כ"כ בתכלית הקילקול, שלרגלי מעלות ורוממות אאע"ה לא הי' אפשר שיזכה אלא ע"י הבריחה והתרחקותו מהם, וכענין שבזוה"ק שהבורח מטנופא דהאי עלמא זוכה לעומתו בקדושה כמ"ש ויברח משה מפני פרעה שהוא הסט"א זכה לעומתו לישב על הבאר שהוא דוגמא לקדושה העליונה וכמו בכלל עוה"ב מעוה"ז, וישראל מאומות, כי אלו יצוייר בלתי תרח לא הי' אפשר לאברהם להתרומם כ"כ, וכן ישראל מאומות שאם יצוייר בלתי האומות לא הי' ישראל אפשר לזכות לזה שזכו:
5
ו׳ובזה פירשתי לי הענין דברי הת"כ שמעשה מצרים מקולקלין מכל האומות ומקום שישבו בו ישראל מקולקל מהכל, וישיבתן של ישראל גרמה להם, שלכאורה בלתי מובן שהרי כתיב מקום שיפול העץ שם יהו, ולהנ"ל יובן הטעם, כדי שבאמצעות רעתם וישראל ברחו ממעשיהם זכו לזה שזכו, וא"כ כל שלשה שבמדרש ריש חקת הם בסגנון אחד אברהם מתרח ישראל מאומות עוה"ב מעוה"ז:
6
ז׳ובזה יש לפרש מ"ש וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט, שלכאורה תיבות כאשר דבר אליו ה' מיותר שזה כל ענין הפרשה, אך י"ל דהנה במדרש אברהם ירד למצרים וגדר עצמו מן הערוה לפיכך נגדרו כל ישראל בזכותו, ויש להבין דבש"ס נדרים שאברהם המליכו הקב"ה על כל רמ"ח איברים, א"כ שוב לא הי' כ"כ רבותא לאברהם שגדר עצמו מן הערוה, וכדברי הרמב"ן בהא דאמרו ז"ל הגיעו שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ אלו ימות המשיח שאין בהם לא זכות ולא חובה, שזכות וחובה תלויין בחפץ ולעתיד שיתבטל הבחירה ולא יהי' לאדם בהם חפץ לעשות דבר או הפכו שוב לא יהי' זכות וחובה, וא"כ אברהם נמי שהמליכו הקב"ה על כל אבריו ובמדרש שהשליטו ביצרו שוב אין זה רבותא שגדר עצמו מן הערוה, ועוד שלשון גדר עצמו אינו מדוקדק, שזה שייך רק באיש שצריך גדר, אך י"ל מאחר שלוט, שהלך אתו בחברתו, הי' להוט אחר בולמוס של עריות פגם בענין זה גם את אברהם כידוע שמחשבת הרשעים פוגמים את הצדיקים, ולפי זה י"ל שלתועלת זה סיבב השי"ת שיתרצה לוט לילך אתו, כי להוציא ממנו נשמות יקרות הי' יכול להיות אפי' הי' נשאר בבית אביו, כמו מבתואל ולבן, ומחמת ענין זה עצמו לקח אותו אאע"ה אתו, כי מאחר שראה שחפצו לילך הבין שבודאי יצמח תכלית נכבד, כמו שמכלל עוה"ז, נצמח תכלית נכבד כנ"ל, ואברהם השכיל זה ממה שאמר הקב"ה אני הוא בעל העולם וכך רצוני כנ"ל, א"כ שפיר אמר הכתוב וילך אברם כאשר דבר אליו ה' ומחמת דבר זה וילך אתו לוט:
7
ח׳במדרש א"ר אייבו בשעה שמל אברהם אותן ילידי ביתו העמידן גבעה ערלות וזרחה עליהם חמה והתליעו ועלה ריחן לפני הקב"ה כקטורת סמים וכעולה שהוא כליל לאישים אמר הקב"ה בשעה שיהיו בניו של זה באין לידי עבירות ולידי מעשים רעים אני נזכר להם הריח הזה ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם:
8
ט׳נראה לפרש מה דנקט קטורת ועולה ולא סתם קרבנות שכולם לריח ניחוח, ומה דנקיט ילידי ביתו ולא מילת עצמו, דהנה אמרו ז"ל ששאל עצה על המילה, וכבר תמהו כל המפרשים היתכן שישאל אברהם עצה, וגדולה מזה כל הנסיונות והשלכה לכבשן האש ולא מצינו ששאל עצה, ונראה דהנה אמרו ז"ל לעולם יהא שמאל דוחה וימין מקרבת, ואאע"ה הי' מדתו ימין מקרבת שע"י שהי' מקרב רחוקים משך את לבם תחת כנפי השכינה, ולא ע"י שמאל דוחה, והנה מצות מילה לדחות ולסלק את חלק הערלה הוא בחי' שמאל דוחה היפוך מדתו, ע"כ מתיירא שמעתה לא יעלה בידו עוד לאחות את כל באי עולם, שהרי כל העולם בדילין מני', ע"כ הי' עצתו לשאול עצה מאנשים שהם בכלל אוה"ע, וכאשר יסכימו עמו להמול לא יוגרם עוד פירוד בינו לבין העולם, שהרי לפי מהותם נמי נתנו לו עצה להמול, ושוב יהי' בכחו גם להבא להשתמש במדתו ימין מקרבת:
9
י׳והנה השי"ת אמר לו התהלך לפני והי' תמים, והיינו שתמים הוא שלימות מכל צד ובכל המדות, וזה אי אפשר אלא ע"י בחי' ביטול לרצון השי"ת ואל כל אשר יהי' שמה רצון ה' ללכת ילך בלי שום הבחנה ע"י מדותיו, ועי"ז זוכה להיות למעלה בכל מדה ומדה, ונמי למעלה למדת שמאל דוחה וממדת ימין מקרבת, אך קודם שנימול לא הי' אפשר להיות בבחי' ביטול כמו שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שבעוד הערלה דבוק בו והי' נמי הערלה בבחי' זו הי' כמכניס טומאה במקדש עכ"ד, וע"כ השתמש בעצתו לשאול עצה כנ"ל:
10
י״אאך אחר שנימול ומל את ילידי ביתו הי' בבחי' ביטול ומתרומם כנ"ל, וזהו הענין שעלה ריחם כקטורת, דהנה ברש"י פ' נשא שקטרת גי' תרי"ג כנגד תרי"ג מצות התורה, והיינו שתורה הוא כוללות כל הצדדים רמ"ח מ"ע מימין ושס"ה ל"ת משמאל, ע"כ קטורת נמי הוא כולל כל צד, וע"כ גם חלבנה נמנה עם סמני הקטורת, שמאחר שהוא כח כולל דהיינו שהוא מתרומם ומתעלה מהכל, ע"כ סובלת נמי אפי' חלבנה ומחזירו לטוב, ונראה שגם עולה שהוא כליל לאישים יש בה נמי כח כולל, וזה עולה לגבוה סלקא, וע"כ אמר הקב"ה בשעה שיהיו בניו של זה באין לידי עבירות וכו' אני נזכר להם הריח הזה ומתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם, היינו התעוררות למעלה למעלה, וכעין חלבנה בסמני קטורת כנ"ל:
11