שם משמואל, וירא א׳Shem MiShmuel, Vayera 1
א׳שנת תרע"א.
1
ב׳וירא ד' אל אברהם, להבין הלא כבר נגלה אליו הקב"ה ומה זה שכתב המ"ר שאמר אברהם אבינו לולא שעשיתי כן מהיכן הי' הקב"ה נגלה אלי הלא כבר נגלה אליו השי"ת, והאמרי יושר תי' שעד הנה הי' לצורך המאמר משא"כ עתה יע"ש, ולבאר הדברים נראה דהנה הרמב"ן ז"ל ריש פ' שמות כתב וז"ל וכשיצאו ממצרים אעפ"י שיצאו מבית עבדים עדיין יחשבו גולים כי היו בארץ לא להם נבוכים במדבר וכשבאו אל הר סיני ועשו המשכן ושב הקב"ה והשרה שכינתו ביניהם ואז שבו אל מעלת אבותם שהי' סוד אלוה עלי אהליהם והם הם המרכבה ואז נחשבו גאולים עכ"ל, והנה זה בא ללמד ונמצא למד שהי' השראת השכינה על האבות כמו שהי' אח"כ במשכן וזה נעשה רק אחר המילה דקודם המילה מבואר במ"ר דהי' כמו בעל מום שא"ל הקב"ה לאברהם אין בך פסולת אלא הערלה העבר אותו ובטל המום וכמו כל איש אשר בו מום לא יקרב ושכינתא לא שריא באתרא דפגים א"כ לא הי' יכול להיות השראת השכינה עד שהוסר הערלה ממנו ונתבטל המום, ומבואר במ"ר ר"ל פתח ושור ואיל לשלמים לזבוח לפני ה' אמר ומה אם זה שהקריב שור ואיל לשמי הריני נגלה עליו ומברכו, פרש"י דכתיב כי היום ד' נראה אליכם, אברהם שמל א"ע לשמי עאכו"כ שנאמר וירא אליו ד' ע"כ, הרי השוה המ"ר כוונת וירא למאה"כ ד' נראה אליכם שבמשכן, והנה אמרו חז"ל במדרש לשעבר היתה השכינה מצוי' עם כל אחד ואחד ואח"כ רק במשכן, והיינו דכמו שהי' אצל אאע"ה מחמת שהוא הי' מרכבה לשכינה, הי' השראת שכינה אצלו כן הי' אצל כל אחד ואחד הצדיקים שהי' מוכנים לזה ואח"כ היתה באמצעית המשכן היינו שנתקיים בכל איש ישראלי מאה"כ ושכנתי בתוכם דייקא, ע"י אמצעית המשכן והמקדש שע"י כן זכה כאו"א להגיע לזה, והיינו טעמא דבתפלה צריך לכוון כנגד בית קה"ק משום דתפלה הוא לשון חיבור נפתולי אלקים נפתלתי נתחברתי כו' והחיבור יכול להיות רק באמצעות המקדש, ולכך צריך לכוון כנגד בית קה"ק, ולכך לא מצינו אצל אברהם לשון תפלה קודם שנימול דתפלה הוא רק מצד חיבור בהמ"ק, וזה נעשה רק אחר שמל כנ"ל שנעשה בעצמו ביהמ"ק ובזה יובן מה שמאריך התנחומא בפתיחה לפ' וירא מענין תפלה, דע"י המילה נפתח פתח לתפלה:
2
ג׳והנה אין בנין ביהמ"ק דוחה שבת ואף שקרבנות דוחין שבת מוכרח שבשבת א"צ ביהמ"ק מחמת שבשבת נמצא הכח שיש בבהמ"ק, דכמו שבהמ"ק הוא השראת שכינה כמו כן בשבת וז"ש בזמירות של שבת יה"ר קמי' דישרי' על עמי', וכמו שמצינו באאע"ה שאמר לי' הקב"ה העבר הפסולת, כמו כן ההכנה לשבת הוא להעביר הפסולת, ושמירת הברית, ומזה יצא לנו לימוד על האדם כמו שבאברהם אבינו נפתח פתח התפלה ע"י השראת השכינה וכמו במקדש ששם עיקר התפלה, כמו כן אצל כל האדם העיקר זמן התפלה הוא בשבת ואף אנשים דבימי החול לא יכולין להכין א"ע כל כך לזה מחויבים בשבת להתאמץ בכל עוז להתפלל בכוונת הלב ובהשתפכות הנפש, כי הזמן עצמו מסוגל ומסייע לתפלה:
3
ד׳ותצחק שרה, להבין הלא ראתה שחזרה לנערותה, ועוד הלא א"א שלא אמר לה אברהם הנבואה שנאמר לו שלא תקרא שמה שרי, והוכרח לומר לה כל הנבואה שנאמר ונתתי ממנה לך בן, ונראה דכשנסתכל בכתובים נראה שיש שינוי בין ההבטחה שבסוף פ' לך לך לבשורת המלאך, דשם נאמר וגם נתתי ממנה לך בן, מיוחס לאברהם, עוד שם שרה אשתך תלד לך בן עוד שם אשר תלד לך שרה, ובבשורת המלאך נאמר והנה בן לשרה אשתך מיוחס אחרי', והענין מבואר בזוה"ק שכל שהוא מצד הנוקבא אינו מוליד ובאמת יצחק אבינו הי' מצד הנוקבא ולא הי' ראוי להוליד, אך ע"י העקידה שפרחה נשמתו וחזרה אליו נשמה מצד הדכורא, כ"ז מבואר בזוה"ק, והנה ענין העקידה לא הי' נודע אז ובכן שפטה שרה שמחמת שהבן יהי' מצדה לא יוליד א"כ אינו מקוים הנבואה ששמעה מאברהם שאמר הקב"ה וברכתי' והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהי' ע"כ צחקה על הבטחת המלאך ולא הי' זה בעינה כלום, ובזה יובן לשון הפסוק שאמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה שהיל"ל תהי' לי עדנה ולהנ"ל יובן שפיר דאמת שכבר ראתה שחזרה לנערותה אך כוונתה הי' אחר שהיא בלבד חזרה לנערותה ולא הוא א"כ יהי' מסטרא דנוקבא ולא יוליד, וז"ש ואדוני זקן, וא"כ לא יצא מחשבתה הרצוי' לפועל כי כל כוונתם הי' שיולידו בן שיצא ממנו אומה הישראלית, והבן שיוליד מבשורה זו הלא לא יוליד והגם שהיתה מצפה ובוטחת שיקוים מאמר השי"ת ותלד בן שיצא אומה הישראלית אבל הבן שיצא מבשורה זו הלא לא יוליד א"כ היתה לצחוק בעיני' ולא נחשב לכלום בעיני' והנה אמרו בגמ' מי העיר ממזרח צדק שא"ל הקב"ה לאברהם צא מאצטגנינות שלך מאי דעתיך דקאי צדק במערב מהדרנא לי' למזרח, יע"ש, פי' הדברים דמזרח מיוחס לזריחת האור ומערב לביאת האור ובאשר אברהם הי' לעת זקנתו היינו שמזלו שהוא צדק הי' קאי ועומד אצל מערב היינו אצל השקיעה ולכן חשב שלא יוליד וא"ל הקב"ה מהדרנא לי' למזרח שיותחל עתה אורו להאיר ולהזריח, ולכך חשבה שאף שאברהם יוליד בן בבשורת המלאך אף כשהוא זקן, אבל לא תהי' מצדו רק מצדה, דמצדו הוצרך לחזור מקודם לנערותו כמו שהחזיר הצדק למזרח, ובודאי בטחה בהש"י שיחזרהו עוד לנערותו ואז יוליד בן שיקום ממנו אומה הישראלית אבל הנולד בבשורת המלאך הוא לצחוק בעיני', וע"ז באה תשובת הש"י היפלא מד' דבר, ולמה זה צחקה שרה, היינו אף שמצד השכל הי' הצדק אתה אבל אחר שהאמינה שהוא מלאך והוא ממאמר השי"ת לא הי' לחקור כלל רק להאמין בתמימות שאיך שיהי' יהי' טוב וכאשר באמת הי' בסוף, והוחזר לו נשמה מסטרא דדכורא בעת העקידה:
4
ה׳במדר"ת נטל עצה על המילה, א"ל אשכול כו' א"ל ענר כו' והדבר יפלא האיך שייך שיטול עצה ע"ז, ועוד קשה הלא מפורש במ"ר קרית הארבע ע"ש שדרו בה ארבע צדיקים אברהם ענר אשכול וממרא ונמולו ד' צדיקים כו' יע"ש, ונראה דאין הפירוש נטל עצה אם לעשות או לא כי ח"ו לשאול שאלה כזו כיון שהי' ציווי השי"ת וגם מה שאמרו ענר אשכול שלא לימול אין הפי' שלא לעשות רק הענין, דהנה מחצב הנשמות ישראל אין זה מחצב נשמות האו"ה, כי רק בגופם יש להם השתוות בצד מה מחמת אדה"ר, שכולם באים ממנו, אך ע"י המילה נעשה הפרש גם מצד הגוף, דהגוף השיג צורה אחרת וזה הי' חשבון של אאע"ה שאמר עד שלא מלתי הי' עוברים ושבים באים אצלי תאמר משמלתי אין עוברים ושבים באים אצלי, והיינו דכוונתו פי' להחזירם למוטב וכשימול א"ע יעשה נבדל מהעולם גם בגוף ולא יוכל להחזירם למוטב, ולכך רצה שיסכימו הם ע"ז היינו כדי שגם השכל האנושי יסכים ע"ז וממילא לא יהי' עשי' שהוא למעלה מהטבע ועוד יהי' לו חיבור עם העולם, ויוכל להחזירם למוטב עדיין וזה ששאל להם האיך מסכים שכל אנושי ע"ז, והשיבו ענר אשכול דמצד שכל אנושי אין למילה שום מקום, דמילה ניתנה בשמיני שהוא למעלה מהטבע, והגם שהם עצמם מלו א"ע אח"כ אבל יעשו ג"כ למעלה מהטבע, וממרא אמר שגם בתוך הטבע יש לו מקום ומצד שכל אנושי צריך להיות כן:
5
ו׳וישקיפו על פני סדום ברש"י כל השקפה שבמקרא לרעה חוץ מהשקיפה ממעון קדשך שגדול כח מתנות עניים שהופך מדת הרוגז לרחמים פי' הדברים הגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דענין השקפה שהוא לרעה י"ל הטעם דגשמיי אינה סובלת הרוחניי כי אם במדה במשקל וכאשר ניתוסף רוחניי יותר מכפי המדה שבכח הגשמיי לקבל, אז הרוחניי מבטל את הגשמיי כענין שבירת הכלים כידוע, וזה שאמרה אשתו של מנוח מות נמות כי אלהים ראינו כי שפטה בעצמה שאיננה ראוי לראיית המלאך עיי"ש וזה ענין כל השקפה שהוא לרעה דהשקפה הוא חיבור, וכענין שכתוב תוסף רוחם יגועון, חוץ מהשקיפה כו' מתנות עניים כו' דכתיב אני את דכא אשכון ועני באשר יש לו לב נשבר הרי הוא כלי לקבל כח הרוחני והאלקית יותר כי דרכו של הקב"ה להשתמש בכלים שבורים, ובאמצעות מתנות עניים מתחבר לעני וממילא באמצעות העני יוכל גם הוא לקבל הקדושה עוד יותר, ומאחר שהוא כלי שסובל את הרוחניי ממילא מביא הרוחני כל המיני טובות שבעולם וזה שמהפך מדת הרוגז לרחמים עכ"ד, והנה הרמב"ן ז"ל כתב כי משפט סדום הי' למעלת א"י כי היא מכלל נחלת ה' ואינה סובלת אנשי תועבות וכאשר תקיא את הגוי כולו מפני תועבותם הקדימה וקאה את הגוי הזה שהיא רעה מכולם לשמים ולבריות יע"ש, ולפי זה יובן מה שנאמר כאן השקפה כי מאחר שמלאכי עליון השקיפו על פני סדום ונתחברו עלי' נתגדלה שם הקדושה עוד יותר ומזה עצמו בא החורבן, וזה עצמו שכתב הרמב"ן שנחלת ה' אינה מקיימת עוברי עבירה דהטעם דמאחר שיש שם אלקית תמיד ששופע' שם כמאה"כ תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה וגו' ממילא מקיאה את העושי רעה, שהרי הם הפכים להקדושה ע"כ אינם סובלים את הקדושה והקדושה פועל בהם לרעה ולחרבן:
6
ז׳ובזה יובן כוונת מאמר השי"ת ארדה נא ואראה, דע"י שנכנסו בה המלאכים א"כ אם לא הי' כ"כ רעים הי' חוזרין בתשובה, ובזה יובן דברי המדרש אמר ראב"כ מלמד שפתח להם המקום פתח של תשובה שנאמר ארדה נא וגו' ולכאורה אינו מובן, אך להנ"ל ניחא, אבל מאחר שהי' רעים וחטאים מאד לא היו יכולין לסבול הקדושה, ומזה עצמו באה להם החורבן, ומזה יצא לימוד לכל אדם כאשר בא שבת ואז שופע על האדם קדושת השבת ובכן צריך לראות שיהי' כלי מוכן לקבל הקדושה, ובזה יובן המ"ר קהלת ז' הבלים שאמר קהלת כנגד שבעת ימי בראשית, בשבת מאי אית לך למימר מחללי' מות יומת ע"כ ולהנ"ל יובן דכשמחלל שבת א"כ אינו כלי לקבל הקדושה של שבת א"כ מזה גופא יבא לו המיתה ושבת עצמו הוא הגורם לזה והבן:
7
ח׳במ"ר צחק עשה לי אלקים ר"ל אמר הוסיפה על המאורות, ביאור הדברים, דהנה לפי שאמרה הלבנה א"א שישתמשו שני מלכים בכתר אחד א"ל הקב"ה לכי ומיעטי את עצמך, והקשה הגאון ר"י ז"ל מהאמבורג דלמה לא הגדיל את החמה, ותי' הוא ז"ל דהעולם לא תוכל לסבול כ"כ אור עכת"ד, והטעם י"ל דהחמה הוא מלך עולם הטבעי, וא"כ אם הי' לאור החמה גדול יותר הי' כח הטבע חזק יותר ולא הי' בכחו של אדם להתגבר נגד הטבע, והי' החומריות מסתיר ח"ו את האור אלקי וזה גופא הטעם שלא נברא העולם באור יותר משהוא עתה, והנה בזוה"ק אתי יצחק לעלמא ואודע דאית דין ואית דיין וא"כ עתה הי' יכולין להוסיף על המאורות ולא הי' מזיק כלל:
8
ט׳ענין נסיון העקידה י"ל שהעיקר הי' האהבה ורצון שהי' לו לאברהם ע"ז, כי בלאו זה מה הי' לו לעשות כי אם לא ישחוט לו הלא הברירה בידו של הקב"ה ליטול נשמתו בלא זה, והאות על האהבה ורצון הי' הזריזות כמ"ש וישכם וגו' ושבת ע"י שממהרים לבא וגו' מורה ע"ז שמקבלין את השבת בשמחה וע"י שקיבל ציווי הש"י בשמחה עי"ז לא נשחט יצחק, דאל"כ לא הי' ראוי לקבל מאמר ונביאותו של השי"ת שנית אל תעש לו מאומה דאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה:
9