שם משמואל, משפטים י״בShem MiShmuel, Mishpatim 12

א׳משפטים ושקלים שנת תר"פ

ב׳בש"ס מגילה אמר ר"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהם לשקליו והיינו דתנן באחד באדר משמיעין על השקלים ועל הכלאים, וכבר פרשנו בעזהי"ת בכמה אנפי, ולא נשנה אלא בשביל דבר שנתחדש בו:

ג׳הנה בירושלמי ובתנחומא מחצית השקל על שחטאו בשש שעות בחצי היום יתנו מחצית השקל שהוא ששה גרמוסין, ר' יוחנן אמר על שעברו על עשרת הדברות לפיכך יתן כל אחד ואחד עשרים גרה שהיא מחצית השקל, הנה מפורש דס"ל שמצות השקלים מסתעפים מחטא העגל, ועוד כמה מאמרים בתנחומא שמפרשים כן, אך רשב"ל אמר לפי שמכרו בכורה של רחל בעשרים כסף ונטל כל אחד מטבע לפיכך יתן כל אחד מטבע, משמע שהשקלים באין לכפר על חטא מכירת יוסף, ובודאי דבעיקר טעם השקלים לא פליגי, וכלהו ס"ל דבאו לכפר על שניהן אלא שאלו מצאו רמז במספרו על זה, וזה על זה, מה גם שכבר הגדנו שכל חטא העגל שבא ליד ישראל נסתעף מחטא מכירת יוסף:

ד׳ויש להוסיף לפרש איך בני בקתא חדא נינהו עפי"מ שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה בהכתוב וברצונם עקרו שור, שפירש"י דקאי על יוסף שנקרא שור, והיינו שלא הי' מחמת שנאה וכעס ח"ו אלא בבחי' הרצון שהיא היפוך הכעס אלא שמידן דיינוהו ושגגו בדין עכת"ד הצריכין לענינינו, ואמרנו להוסיף בה דברים שלכאורה עדיין בלתי מובן איך אפשר שקדושי עליון אלו יהי' להם טעות בדבר המשפט שזה א"א אפי' לב"ד פשוט של ישראל כי אלקים נצב בעדת קל, וכתיב ועמכם בדבר המשפט, [הגם כי גם זה הי' מן השמים כדי שיצא גלות מצרים אל הפועל, מ"מ אי אפשר שיהי' הכרח מן השמים לעשות עבירה לעוות אדם בריבו, ועוד הרי היו נענשים עבור זה וכידוע מענין עשרה הרוגי מלכות, ואם ה' סילק הבחירה למה היו נענשים] אבל נראה שכל זה בא להם מחמת גודל רצונם להיות בעלי ברית לאלקים, ובכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאידם השתוקקו בכלות הנפש לקרבת האלקים, והיו מתייראים שע"י דבת יוסף לאביהם יהיו נדחים ח"ו כמו ישמעאל מפני יצחק ועשו מפני יעקב, וגודל האהבה לאלקית הביאם לידי שגגה, כענין שכתוב באהבתם תשגה תמיד, ומ"מ לפי רוממות מעלתם גם זה נחשב לחטא, שבגודל דעתם הי' להם להשים מעצור בעד הרצון ולשפוט בישוב הדעת ובמתינות ולא היו באין לכלל טעות, וזהו וברצונם עקרו שור, היינו מחמת גודל רצונם לאלקית נסתעף שעקרו שור:

ה׳והנה מחמת חטא זה פגמו בהתגלות מדת הדעת וברצון עליון של השי"ת על ישראל, כמ"ש רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה, וכתיב רוצה ה' בעמו, ורצון הוא למעלה מהטעם הנגלה, וכמ"ש מהר"ל שע"כ לא כתיב קודם מאמר לך לך שהי' אברהם צדיק, שא"כ הי' במשמע שהאהבה תלוי' בדבר, ואם ח"ו בטל דבר, כשח"ו לא יהיו ישראל זכאין בטלה האהבה יהבחירה בישראל, ע"כ לא הזכיר הכתוב מקודם צדקת אברהם כדי שיהי' מורה שהבחירה והרצון בישראל למעלה מכל טעם, ומאחר שפגמו הם במדת הרצון הי' מטיל פגם בהתגלות מדת הרצון למעלה, ובדעת השי"ת את ישראל, והנה חטא זה שהוא חטא הדעת הרצון נעשה תיכף בגמר דינו, אף אם היתה נתהוה מניעה שלא היו יכולין להורגו או למוכרו, נמי הי' החטא והפגם נגמר, ומעתה מובן שאח"כ כשעשו בו מעשה שמכרוהו ניתוסף להם עוד חטא שהרעו ליוסף הצדיק מרכבה למדת יסוד חי עלמין והביאוהו בסכנה עצומה בגוף ובנפש במה שמכרוהו למצרים ערות הארץ לבל יפול שמה לבאר שחת, ונסתעף מזה נסיונו הגדול בענין פגם ברית, ובמה שנרמז בכתוב ויפוזו זרועי ידיו שהובא ברש"י שם, והנה ניתוסף להם חטא על חטא הקדום שהי' בבחי' התגלות הדעת ורצון העליון, נעשה עוד פגם במדת צדיק יסוד עולם ובכנס"י, ובזוה"ק (כ"ו.) דמאן דמשקר בברית פריש תיאובתא ולא נטיל מאן דנטיל ולא יהיב לאתרי' דהא לא אתער לגבי אתרי' וכל מאן דנטר להאי ברית איהו גרים לאתערא להאי ברית לאתרי' עיי"ש ובהגהות מהרח"ו:

ו׳קיצור הדברים שמכירת יוסף היתה חטא בכפלים במדת הדעת והרצון, ובמדת צדיק יסוד עולם וכנס"י, ומזה נסתעף גם בזרעם אחריהם למטה פגם בכפלים, בהדעת והרצון שנטוע בישראל להמשך אחר אביהם שבשמים למעלה מהטעם, וזהו פגם המוח שבראש והגלגולת המקיף על המוח, ופגם במדות שבלב להיות מתאוה לדברים שאינם ראוים, ופגם ברית רח"ל היפוך טבע ישראל עם קדוש מבטן ומלידה ומהריון, לעומת שני סוגי פגמים שנתהוה מחטא מכירת יוסף, וכמו למעלה כן למטה, ומעתה צריכין ישראל למירוק ותיקון בכפלים:

ז׳והנה בס' הגבורות להמהר"ל פ"ט הביא דעת הי"א שחטא הגלות הי' בחטא השבטים במכירת יוסף, והוא ז"ל הקשה עליהם שהרי גזירת בין הבתרים קדומה, וכל ענין המכירה היתה סיבה כדי שתתקיים הגזירה, וכבמדרש יישלחהו מעמק חברון מעצה העמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, ועוד במדרש ראוי הי' יעק"א לירד בשלשלאות של ברזל למצרים כו', ועוד אמרו משל לפרה שהי' מושכין אותה למקולין ולא היתה נמשכת משכו את בנה לפני' והיא הולכת אחריו בע"כ שלא בטובתה, וע"כ הוא מדחה דעת הי"א בשתי ידים, אך בזוהר חדש פ' וישב מפורש דגלות מצרים היא בשביל חטא מכירת יוסף:

ח׳ונראה לפרש שיהיו כל דברי חכמים קיימים ולומר דאלמלא חטא מכירת יוסף אלא מפני גזירת בין הבתרים הי' די בשעבוד הגוף, כי בברית בין הבתרים לא נזכר שם אלא שעבוד הגוף, אבל בשביל חטא מכירת יוסף שנפגמו בבחי' הדעת והרצון שהוא בראש ובבחי' מדות שבלב, הוצרכו לגלות כפולה שעבוד הגוף ושעבוד הנפש בבחי' הראש ובבחי' הלב, וכברש"י ריש ויחי כיון שנפטר יעק"א נסתמו עיניהם ולבם של ישראל מצרת השעבוד, אף דשעבוד הגוף לא התחיל כל זמן שאחד מיורדי מצרים הי' קיים, כמ"ש וימת יוסף וכל אחיו וכל הדור ההוא, כבר פרשנו שדברי רש"י קאים על שעבוד הנפש, וזהו נסתמו עיניהם הוא כינוי לשכל ומוח שבראש, שנפלו עליהם כחות רעות שהחשיכו את עיניהם ומשכו אותם לע"ז וכישוף עוונות שבשכל, ולבם הוא כינוי לכחות רעות שאטמו וסתמו את לבם משום תשוקה לקדושה, ומשכו אותם לתאוות רעות, והי' להם עבודה גדולה מאד ללחום עם כחות רעות ההם, וזה הי' מירוק כפלים לחטא מכירת יוסף שהי' בכפלים כנ"ל, ומהר"ל מיירי בשעבוד הגוף ע"כ יפה הקשה, אבל הזוהר חדש מיירי משעבוד הנפש שהי' בכפלים כנ"ל, ע"כ אין כאן קושיא כלל, ובזה יש לפרש ענין הסימן של פקודה כפולה רומז לפקודה משעבוד הגוף ופקודה משעבוד הנפש:

ט׳והנה זמן הגלות נגזר ארבע מאות שנה, וטעם ארבע מאות שנה י"ל היות ישראל היו צריכין מירוק חטא דורות הקודמים דור אנוש שהי' בע"ז שהוא בשכל, וחטא דור המבול שהוא חטא התאוה הנטוע בלב, ולפי דברי זו"ח הנ"ל שהי' נמי בשביל חטא מכירת יוסף שהי' נמי בכפלים במוח ובלב כנ"ל, ולפי דרכנו הנ"ל שבשביל חטא מכירת יוסף הי' השעבוד בנפש, ובשביל גזירת בין הבתרים שהי' למירוק חטא דורות הקודמים הי' שעבוד הגוף, ובשניהם הי' צריך למספר ד' מאות שנה, בשביל חטא שבשכל הי' נמשכו עליהם כחות רעות בגשמיות וברוחניות, שהיו מושכין אותם לע"ז שהוא חטא שבשכל, והי' המספר ד"מ שנה לעומת ארבע לאוין שיש בדיבור לא יהי' לך כמ"ש מהר"ל בס' התפארת, כי ע"ז שהוא היפוך מאחדות השי"ת מתיחס למספר ארבעה שהיפוך האחדות הוא ארבע צדדין עכ"ד, וידוע עוד שראש הקילקול נמשך מס"ם שמרד וגימטריא אותיותיו [לבד מאותיות אל שהוא בקדושה שעתיד להפרד ממנו] הוא מאה, וע"כ ארבע פעמים מאה הוא התפשטות כחותיו, והם ארבע מאות איש שהלכו עם עשו, וע"כ למירוק ולהכניע את כחותיו היו נזקקים לארבע מאות שנות הגלות, וכבר דברנו בזה, וכן יש ליתן טעם על מספר זה למירוק פגם הלב המושך לתאוה רעה, כי ידוע שיש ארבע מאית עלמין דכסיפין והזוכין להם שוב אין בהם שום תשוקה ותאוה אחרת ושום תפיסת מקום כלל וכלל, וכבר זכה בהם אאע"ה תמורת ארבע מאות שקל כסף שנתן לעפרון מחיר מערת המכפלה כבזוה"ק, ולולא פגם הלב כנ"ל מדורות הקודמים וחטא מכירת יוסף היו כל ישראל זוכין להם ירושה מאאע"ה, וע"כ נגזר ד' מאות שנה גלות למרק חטא ההוא כדי שיזכו לד' מאות עלמין דכסיפין, ושוב לא יהי' ענין תאוות חיצוניות שום מקום אצל ישראל כלל, וכמו שיהי' הענין לעתיד שיתבטל יצה"ר מהעולם:

י׳אך באשר ישראל לא עצרו כח לסבול הגלות כל הד' מאות שנה כי היו במ"ט ש"ט, ולא יכלו להתמהמה, ע"כ לא נגמר המירוק בשלימות הן מחטא המתיחס לשכל והן החטא המתיחס ללב, ומ"מ יש שינוי בין זה לזה, דעכ"פ באותן ר"י שנה שהיו במצרים, מחטא המתייחס ללב הוא חטא התאוה נמצאו ישראל שלימים ולא נחשדו ישראל על העריות, גן נעול אלו הנקיבות גל נעול אלו הזכרים, ואחת היא ופרסמה הכתוב ואף היא היתה סבורה שהוא בעלה, וע"כ אף שלא זכו לתכלית המירוק ע"י ת' עלמין דכסיפין באשר לא שלמו את כל הד' מאות שנה, ומ"מ זכו ששוב לא יהי' לכחות הרעות לתקוף אותם בכח להמשיכם לתאוה, וכמו ששאלה המטרונא אתם אומרים נדה שרי ליחודי עם גברא אפשר אש בנעורת ואינה מבערת, והשיב לה התורה העידה עלינו סוגה בשושנים, וכבר פרשנו שלזולתינו לבד הוא אש בנעורת, אבל אנחנו טבעינו נשתנה, וכאותו לשון שאלה על יוסף הצדיק אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה ועומד בכל חומו הי' עושה את הדבר הזה והראה לה את הספר כו', ויש לומר שזה שטבעינו משתנה זהו בזכות יוסף הצדיק שגדר א"ע מן הערוה ונגדרו כל ישראל בזכותו, וע"כ אף שלא זכינו לתכלית התיקון בזה כנ"ל זכינו עכ"פ לזה שטבעינו נשתנה לטובה:

י״אאך בחטא ע"ז המתיחס לשכל לא עלה המירוק במצרים יפה באותן הר"י שנה, כי במצרים היו שטופים בע"ז, כמ"ש איש שיקוצי עיניו לא השליכו וגלולי מצרים לא עזבו, ובמדרש ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה שהי' קשה להם לפרוש מע"ז, וכן משרע"ה הי' צריך להזהיר להם משכו ידיכם מע"ז וקחו לכם צאן של מצוה, מכלל שעדיין לא היו פרושים מע"ז, וע"כ לא נשתנה ענין יצרא דע"ז לטובה כלל, ובמהר"ל פ"ג מס' הנצח בא ליתן טעם למה הי' נמצא חטא הע"ז יותר משאר חטאים עיי"ש, ולפי דרכנו י"ל הטעם מפני כי בשאר חטאים המתיחסים ללב עלה המירוק יפה במצרים משא"כ בחטא ע"ז, וע"כ התמיד יצה"ר זה בישראל עד שבאו אנשי כנה"ג ובטלוהו, ומ"מ חטא מכירת יוסף מה שעוותו עליו את הדין שבשבילו הי' תגבורת היצה"ר בענין ע"ז המתיחס לשכל כנ"ל עוד הי' קיים ונהרגו בשביל זה העשרה הרוגי מלכות כידוע:

י״בולפי דרכינו יתפרש לנו ענין חטא העגל שיש להבין מדוע הביא ה' את ישראל בנסיון זה, ולא עוד אלא שניתן רשות להשטן להחשיך את העולם כדי להטעות את ישראל לומר מת משה ולצייר לפניהם שקר מוחלט שמשה מת ומוטל במטה ומלאה"ש נושאים אותו, מה חטאו ישראל להביאם לידו כך אחרי שהיו ברום המעלה במעמד הר סיני:

י״גונראה דהנה בחטא העגל הסכימו כל הראשונים ז"ל שלא היתה כוונתם ח"ו לצאת מתחת רשות השי"ת, אלא היו חושבין את העגל ששורה עליו ענין אלקי ובאמצעותו יתקרבו אל השי"ת, והכוזרי משלו להרואה בית ע"ז וכסבור בהכ"נ הוא והשתחוה לו, ויש להבין מדוע מהרו כ"כ תיכף אחר שבא שש שעות ולא בא משה תיכף הקהילו על אהרן, והרי אהרן הי' מוחזק להם לנביא מאז וחור והזקנים ונדב ואביהו כולם היו שם ומשה הניחם במחנה לומר מי בעל דברים יגש אליהם, ובכלל זה כל הצטרכות לא דינים לבד שהרי לא הי' שם משא ומתן, ומ"מ לא הגשו לפניהם, ולא חכו לעצתם, וחור שהי' עומד כנגדם הרגוהו, ובודאי כולם היו אומרים להמתין כמו שאמר אהרן חג לה' מחר, ולמה לא המתינו עד למחר, אולי יבוא דבר ה' על יד אהרן או שאר נביאים כדת מה לעשות, ונראה שזה הי' כעין חטא הראשון של מכירת יוסף שברצונם עקרו שור עפ"י פירושינו הנ"ל, שמחמת גודל רצונם להיות בעלי ברית לאלקים קיימו בעצמם באהבתה תשגה תמיד ושגו ברואה לעוות משפט, כן הי' נמי בענין העגל שמחמת שהיו להוטים מאד אחר ענין אלקי ובלעדו לא עצרו כח לעמוד כרגע, והשטן הראה להם שמשה מת ואין להם עוד מי שיסמכו עליו להיות עומד בין ה' ובינם, ע"כ קיימו בעצמם באהבתה תשגה תמיד ושגו ברואה להאמין שבאמצעות העגל ישיגו את ענין האלקי שאותה היו מבקשים בכל לבבם ובכל נפשם, וזהו שאמרנו בריש דברינו שחטא מכירת יוסף וחטא העגל בני בקתא חדא נינהו, ובודאי מחמת הפגם של דעת ורצון שנמשך מחטא מכירת יוסף שלא נתמרק במצרים כנ"ל, זה עצמו הוא שמשך לחטא העגל שנצמח מפאת גודל הרצון מבלי ישוב הדעת:

י״דולפי האמור יתבאר מדוע ניתן רשות להשטן והביאם ה' בנסיון הגדול הזה, דמאחר שחלק חטא זה ממכירת יוסף לא נתמרק במצרים, ניתן לפניהם נסיון ענין העגל שאם היו עומדין בנסיונם והי' ישוב דעתם עוצר בעד הרצון, הי' זה תיקון לחטא מכירת יוסף, וע"כ הי' אז גמר התיקון כמו לעתיד, וכך היתה הכונה שיהי' אז אחר מ"ת גמר התיקון, אבל באשר הבחירה לעולם חפשית ולא עמדו בנסיון ע"כ נתקלקל הענין וניטל מהם את עדים מהר חורב שנאמר אז עליהם אני אמרתי אלקים אתם וגו', ונשתהה התיקון עד לעתיד שיהי' גמר התיקון, ובכל אורך הזמן נזקקין לתיקונים מתיקונים שונים להתתקן עכ"פ מעט מעט לתת לנו מחי' לעומת כחות החיצונים המשתוקקים לאכול את ישראל בכל פה, להתקיים בנו ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים:

ט״וקיצור הדברים מחמת חטא מכירת יוסף נמשך חטא העגל, ועדיין צריכין להתתקן בבחי' המוח שבו הדעת והרצון ובבחי' הלב שבו נטוע כח התאוה שמושך לפגם ברית ח"ו ויתר החטאים המתיחסים לבחי' הלב:

ט״זויש לומר שמצות שקלים בכל שנה שהוא ענין חידוש קיבוץ כל הכחות לעבודה והכנה על ניסן, כאמרם ז"ל חדש והביא קרבן מתרומה חדשה, במתינות ובישוב הדעת הוא תיקון על חטאים הנ"ל, לעומת פגם ברית וחטא התאוה המתיחס ללב, שהוא קיבוץ ההרגש כאמרם ז"ל כל שאין כל רמ"ח אבריו מרגישין שהי' הפגם בצדיק יס"ע ובכנס"י, התיקון הוא הרגש וחידוש כל הכחות יחדיו לעבודה בחיות נמרץ, וזהו מדתו של יוסף שנקרא חי כמ"ש עוד יוסף חי, רב עוד יוסף בני חי כמו שדברנו בזה במקומו, וכל שהעבודה היא בחיות הוא מוסיף כח בכל עת, וכמו שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שעל זה מורה שם יוסף יוסיף ה' לי בן אחר, וכשמו כן הי' תמיד מוסיף כח בהעבודה עכ"ד, וכבר אמרנו שזה ענין מטבע של אש הראה לו, היינו שכסף מורה על תשוקה כמ"ש כי נכסוף נכספת, והיא של אש ע"ש רשפי' רשפי אש, ומכל אלה נתקבץ אסיפה ונעשה מהם קרבן ציבור היינו כל הציבור כאיש אחד, והנה זה תיקון על חטא השני ממכירת יוסף שגרם פגם בצדיק יס"ע ובכנס"י, ונמשך מזה כחות רעית המושכין לתאוה ופגם ברית כנ"ל, וע"כ ענין השקלים שהוא תאוות צדיקים בחיות וחידוש העבודה מדתו של יוסף הצדיק והתאחדות הציבור הוא תיקון לזה:

י״זוכן יש לומר שמספר עשר גרה שהיא לעומת עשרה כחות הנפש כמ"ש הגור ארי' ריש תרומה, הוא תיקון על חטא הראשון ממכירת יוסף שנסתעף ממנו חטא העגל כנ"ל, כי ידוע שמספר ששה או שבעה מתיחס ללב כענין שש קצוות או שבע מדות, ומספר עשר מתיחס לכל הכחות הנפש שנכללו בו נמי כחות הדעת והרצון, וידוע עוד שכל עשרה כחות נמצאים גם בהראש לבדו, שתי עינים, שתי אזנים, שני נקבי החוטם והפה, ותלתא חללים דגלגלתא, מורה שגם הדעת והרצון נמסר לעבודת ה', והנה בתנחומא ולמה מתחילין באדר ותורמין בניסן שלא לדחוק על ישראל וכו' ואורח ישרים סלולה כבושה לפני ישראל משמיעין באחד באדר (ונגבית נראה דצ"ל) ונתרמית בראשון של ניסן, עכ"ל, נראה לפי דרכינו שאיננו דרך מהירות אלא במתינות מאדר עד ניסן, והיינו שהרצון והתשוקה לעבודה תהי' במתינות ובישוב הדעת, היפוך חטא וברצונם עקרו שור או המהירות לעשות העגל כנ"ל, א"כ הוא תיקון על חטא הראשון של מכירת יוסף במה שהי' במהירות ושמזה נסתעף גם מהירות מעשה העגל ומספר עשר גרה המורה על התכללות הדעת והשכל נעשה במתינות ובישוב הדעת:

י״חומעתה נתבארו דברי הירושלמי דאיכא מ"ד דשקלים באין מחמת חטא מכירת יוסף, ואיכא מ"ד מחמת חטא העגל לא פליגי דכולהו לחדא מילתא מתכוונו:

י״טוהנה כל אלה איננו תיקון בשלימות דא"כ כבר הי' בן דוד בא אלא תיקון מעט מעט, ומ"מ שרשו חטאים אלו עדיין קיימים עד לעתיד, ונראה שזה גרם מה שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר, ושחטאו בנשים נכריות, שני חטאים אלו מקבילים לשני סוגי חטאים שהיו במכירת יוסף, ויש לומר עוד דהא דנהנו מסעודתו של אותו הרשע בימי המן נמי מסתעף משני סוגי חטאים אלו שהי' במכירת יוסף, דבמה שנהנו מסעודתו של אותו הרשע שנעשית בשביל שחשב דמטו שבעין ולא אפרקי תו לא מפרקי, הי' מראה שישראל מודים לו בזה שנתיישר בלבבם התגברות כח החיצונים על ענין האלקי ח"ו, וזהו חטא שבשכל ובמוח כענין ע"ז, ועוד זאת שבמדרש שהסעודה נעשית בכוונה למשוך את ישראל לפגם ברית ר"ל, וכמו שנראה ממעשה ושתי א"כ פתוך בסעודה זו ובמה שנהנו ישראל ממנה שני סוגי חטאים אלו של מכירת יוסף, חטא פגם השכל וחטא פגם הלב, והנה בזוהר חדש דהא דויבא עמלק בראשונה הי' בשביל חטא מכירת יוסף עיי"ש, וע"כ כמו בראשונה מחמת שני סוגי חטאים אלה בא עליהם עמלק, כן בימי המן:

כ׳וזהו שבש"ס מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל של אותו הדור כלי' והשיבו תלמידי רשב"י מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע, ומשום שהשכילו למצוא חטא שהוא בכפלים כמו מכירת יוסף, ורשב"י השיב להם א"כ שבשושן וכו' אלא מפני שהשתחוו לצלם בימי נ"ע וס"ל דמאחר דחטא פגם הלב איקלשא עכ"פ ע"י המירוק במצרים שנמצאו שלימים כנ"ל באריכות אין סברא לומר שמפני זה יתחייבו ח"ו כלי', וחטא נשים נכריות היתה רק בקצת אנשים ומה"ט הוא שלא הי' לכחות הרעות אלו שליטה כ"כ, ע"כ נכשלו בהן רק אחדים מתי מספר, וחיוב כלי' בא רק מפני שהשתחוו אז לצלם שהי' בו רוב ישראל, ומשום שחטא זה שפוגם במוח עדיין לא נתפרק כלל במצרים ולא עמדו בנסיון העגל, וע"כ גם הוא מודה בחטא שנהנו מסעודתו של אותו הרשע, והיינו שמאחר שנתעורר קטרוג על אותן שבשושן מפני שנהנו וכו' מצא מין את מינו ונתעורר הקטרוג על כל ישראל משום שהשתחוו מאז לצלם, דבלא"ה אינו מובן למה המתין המקטרג עד עתה:

כ״אולפי האמור יש לפרש נמי ענין עשרת אלפים ככר כסף שאמר המן לשקול ביהודים לאבדם, דהנה כבר הגדנו דלא שוטה כ"כ הי' המן שחשב לאבד את כל עבודת האבות וישראל מאז עד הנה ויצי"מ ומ"ת וכל האותות ומופתים שהי' לישראל הכל ילך לאיבוד והי' כלא הי' כי רשע הי' ולא שוטה גמור כ"כ אלא שחשב באשר ישראל פגמו פגם המוח ופגם הלב, מפני חטאם בכפלים בבבל וכן כשנהנו מסעודתו של אותו רשע, אבדו ח"ו את מעלתם, וזהו שאמר על ישראל שהם מפוזר ומפורד, מפוזר היפוך כנס"י והוא פגם הלב, ומפורד משורשו זה פגם הדעת והרצון, ואמר ישנו מן המצות היינו שכל שעושין עוד מן המצות הוא בבחי' שינה על היפוך מדתו של יוסף שהי' במדריגת חי, וזה מסתעף מפגם המוח והלב חטא מכירת יוסף, ע"כ הי' מבקש לבטל בחירת ישראל ח"ו ולהחליפם בשבעים אומות, כמו שאמר בלעם מוטב לך להיות נעבד משבעים אומות ולא מאומה יחידה, וצעד עם עצתו למלך בלהות, וחשב המן שזה הי' רק אז שישראל עמדו ברום מעלתם אבל עתה שישראל עזבו את מעלתם וכבר נודע בעולם ע"י הנסים והנפלאות מאז שהשי"ת הוא מלך על כל הארץ, א"כ מוטב להחליף את ישראל בשבעים אומות, וזהי ענין ששקל את כל הון עתק זה כדי להפיק את זממו, וכמו שהוא חיצוני כן הי' רוצה שיהי' נראה בחיצונית עכ"פ שמפזר הון עתק זה בשביל צורך גבוה, שמוטב לו להיות נעבד משבעים אומות ולא מאומה יחידה פגומי מוח ולב שישנו מן המצוות, ויש לומר שעל כוונה זו מורה מספר עשרת אלפים ככר כסף, שידוע שמספר אלפים הוא בחכמה ראשית הגילוי כמ"ש ואאלפך חכמה, ומספר עשרה מורה על התכללות כח השכל, והי' מורה בזה שישראל ח"ו קלקלו ופגמו את כח הדעת והשכל ויבואו אלו שפיזר בשבילם את הון זה תחתיהם, ובמספר ככר כסף וככר הוא ששים מנה מורה על ענין כחות הלב שהוא במספר ששה קצוות, וכלולים עולים ששים, ובמדרש קהלת מונה ששים בחי' בלב לב שמח וכו' עיי"ש, ולפי גירסא דווקני, וכן ענין כסף הוא תאוה כמ"ש כי נכסף נכספת, א"כ ענין עשרת אלפים ככר כסף מורה לעומת כחות הדעת והשכל, וכחות הלב, ובזה הי' מורה שישראל אבדו מעלת השכל והלב ויבואו אחרים תחתיהם, וזהו שגלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל והקדים שקליהם לשקליו, כמו שהגדנו לעיל מענין השקלים שהם תיקון בכפלים על שני סוגי החטא במכירת יוסף ולא אבדו כלל ישראל מעלתם אלא מחמת הגלות הי' בבחי' שינה כמ"ש בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים, וכאשר נתעוררו ע"י הסרת טבעת היו בחיות והתלהבות גדול דברי הצומות וזעקתם, כמו שמורה ענין השקלים על חידוש חיות:

כ״בבירושלמי כל העובר על הפקודים, חד אמר כל דעבר על ימא יתן וח"א כל דעבר על מניניא, ובתוס' מנחות (כ"א:) דלקרבנות כל דעבר בימא, ולאדנים כל דעבר על מניניא, נראה ליתן טעם דהנה ענין השקלים לקרבנות כבר הגדנו שהם כלים להאתערותא דלעילא קול דודי דופק על מיתרי לב ישראל להתעורר בחידוש העבודה אף לאותן שהם בבחי' שינה ולא זכו לזה מחמת מעשיהם, והנה בים אמרו ז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראו הנביאים, והטעם שהנביאים לא קבלו נבואתם אלא כמסת הכנתם, אבל על הים דכתיב ואתם תחרישון לא תתערין מלה דבעתיקא תליא מילתא, א"כ לא באה מפאת הכנתם אלא שנשפע עליהם מן השמים רוח נבואה למעלה ממדריגתם, ע"כ קבלו כולם בשוה ואפי' שפחה שבהם נמי, ולענין זה מתאים ענין שקלים, וכבר הגדנו שהארבע פרשיות הם לעומת ד' אותיות הוי', ושקלים לעומת היוד שבשם ראשית הגלוי, ושם איננו מגיע הכנת המכין וע"כ הכל שוה ומתאים לענין מה שהי' על הים, וע"כ כל דעבר בימא יתן, ששם השיגו ישראל מעלה זו בסוד ישראל עלו במחשבה ונקראים עברים עברו ים:

כ״גאך ענין האדנים הגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שהיא מלשון אדנות, שיסוד המשכן הוא קבלת עול מלכות שמים באהבה עכת"ד הצריך לענינינו, והנה בטעם המנין בחומש הפקודים הרבה טעמים נאמרו בזה, ובעזהי"ת כבר דברנו בו במקומו, ונראה עוד לומר דהנה בזוה"ק ח"ב (קפ"ד) דמסעות המדבר היו לכתתא רישי' דההיא סטרא שמשכני' במדברא, ונראה שענין לכתתא רישי' הוא משום שנפל עליהם פחד ואימה מפני סטרא דקדושה ועמו ישראל וכמ"ש תפול עליהם אימתה ופחד וגו', וכבמדרש איומה כנדגלות כדגלי ישראל במדבר, הרי שדגלי ישראל הי' מאויים ומטילים אימה ופחד, והנה הגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שלעומת שאדם מתיירא מפני הקב"ה, בה במדה הוא מטיל פחד ואימה על כחות חיצונים עכ"ד, ולפי"ז מובן אשר לצורך מסעות המדבר הי' נחוץ שיהיו ישראל עומדים בפחד ואימה מפני הקב"ה, ובודאי ישראל אחר מ"ת הי' להם מדת יראת שמים בשלימות, כמ"ש ולמען תהי' יראתו על פניכם לבלתי תחטאו, וכן הוא במדרש לשעבר היו אומה"ע. יראים מכם, אך אחר חטא העגל שאבדו את גודל מעלתם בודאי איקלשא מדת יראת ה' מעל פניהם, ע"כ היתה עצת ה' לצוותם במנין שיהיו עוברים כל אחד לפני מרע"ה, והי' מרע"ה נותן עין בכל אחד ומשפיע עליו לטובה ממדותיו, כאמרם ז"ל יראה לגבי משה מילתא זוטרתא היא, בזה התחזק בישראל מדת יראת שמים, ומצאתי סעד לדברי במדרש במדבר לא תהי' אומר לראש המשפחה כמה במשפחתך כמה בנים יש לך אלא כולהון יהון עוברין לפניך "באימה" ובכבוד ואתה מונה אותם עכ"ל והובא ברמב"ן, לסיוע לדרכו שכתב כי הבא לפני אבי כל הנביאים ואחיו קדוש ה' והוא נודע אליהם בשמו יהי' לו בדבר הזה זכות וחיים כי בא בסוד ה' ובכתב בנ"י וכו' עכ"ל, ולפי דרכנו הוא ביחוד במדת יראת ה', וזהו שבמדרש עוברין לפניך "באימה" כי מחמת האימה שעוברין ונתראין לפני משה הם ממשיכין עליהם מדת האימה ויראת ה' שלגבי משה מילתא זוטרתא היא, ודבר זה ידוע לשרידים המתאבקים בעפר רגלי הצדיקים, וזהו הכנה טובה למסעות המדבר שלעומת האימה ופחד שעליהם מפני השי"ת, בה במדה מטילין אימה ופחד על כחות הרעות שבמדבר, ובודאי גם מנין הראשון שהי' אחר מעשה העגל נמי לכוונה זו היתה:

כ״דולפי האמור יובן שענין המנין של ישראל שהיא הכנה ליראת שמים, מתאים עם ענין האדנים מלשון אדנות יסוד המשכן שיסוד הראשון הוא יראת שמים, וע"כ לאדנים דעבר על מניניא יתן אך זהו לאדנים, אבל לקרבנות אין ענין לזה אלא דעבר בימא כנ"ל: